“וַיְשַׁלְּחוּ אֶת-רִבְקָה אֲחֹתָם, וְאֶת-מֵנִקְתָּהּ, וְאֶת-עֶבֶד אַבְרָהָם, וְאֶת-אֲנָשָׁיו.” בראשית כד 59
“וַתָּקָם רִבְקָה וְנַעֲרֹתֶיהָ, וַתִּרְכַּבְנָה עַל-הַגְּמַלִּים, וַתֵּלַכְנָה, אַחֲרֵי הָאִישׁ; וַיִּקַּח הָעֶבֶד אֶת-רִבְקָה, וַיֵּלַךְ” שם, 61

” וַתָּמָת דְּבֹרָה מֵינֶקֶת רִבְקָה, וַתִּקָּבֵר מִתַּחַת לְבֵית-אֵל תַּחַת הָאַלּוֹן; וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, אַלּוֹן בָּכוּת.” בראשית לה 8

יעקב חוזר לארץ כנען, ומגיע ראשית לעיר שכם, אחרי מעשה אונס דינה, מצווה אלוהים את יעקב לעלות לבית אל, ואז פתאום מסופר על דבורה, מינקת רבקה, אשר מתה ונקברת על ידי יעקב “מִתַּחַת לְבֵית-אֵל תַּחַת הָאַלּוֹן; וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, אַלּוֹן בָּכוּת” (לה 8).

אלון בכות, נמצא סמוך לבית אל, ביתין, צפונית לירושלים, הוא גם מקום קבורתה של רחל בדרך אפרתה, ולא הרחק משם נמצא ‘התומר’ תחתיו שפטה דבורה הנביאה את ישראל. (עולם התנ”ך, בראשית, עמ’ 198).

דבורה מינקת רבקה, מוזכרת בפעם הראשונה כמי שנשלחה יחד עם רבקה לבית אברהם מבלי להזכיר את שמה (פס’ 59), בהמשך מוזכרות גם נערות רבקה אשר ליוו אותה בדרכה לבית אברהם (פס’ 61)
האזכור הבא שלה, בבראשית לה 8, ציון מותה ומקום קבורתה, וגם רק כאן מוזכר שמה, ‘דבורה’, בשלב זה דבורה היתה צריכה להיות מבוגרת מאוד, בת מאה ושלושים וחמש שנה (!), אזכור זה העלה שאלות רבות אצל חז”ל והחוקרים:
מדוע מוזכרת דבורה מינקת רבקה הרבה שנים אחרי אזכורה הראשון?
מה עושה המינקת הישישה במחנה יעקב בכנען?

כיצד מותה של מינקת רבקה מוזכר ואילו מותה של רבקה לא?

רסיס מידע זה על מותה של דבורה מינקת רבקה, על קבורתה תחת אלון בכות ועל כך שיעקב התאבל עליה, הוליד פרשנויות ומדרשים רבים בשל חריגותו, ככלל המקרא ממעט לציין פרטים על מותן וקבורתן של הדמויות ובהכרח לא על דמויות משניות.

השערה אחת, היא שפסוק זה שובץ שלא במקומו, אולי היתה מסורת קדומה ורחבה יותר על מינקת רבקה ורק מקצתה שובץ בסיפור המקראי, יש חוקרים הטוענים לטעות סופרים, וצריך היה להכתב ‘מינקת רחל‘ ולא מינקת רבקה (נות, ההיסטוריה, עמ’ 86).
חז”ל פותרים זאת באמצעות מדרשים – רש”י אשר מצטט את משה הדרשן, “מה עניין דבורה בבית יעקב (הרי היא מינקת רבקה)? אלא לפי שאמרה רבקה ליעקב (פרק כ”ז, פסוק 45) ושלחתי ולקחתיך משם, שלחה דבורה אצלו לפדן ארם לצאת משם, ומתה בדרך” שרבקה שלחה את דבורה להחזיר את יעקב (רש”י על ל”ה ח).

הרמב”ן חולק על הרעיון של משה הדרשן, לטענתו מדובר בשתי נשים, ואומר: “מינקת אחרת שנשארה בבית לבן ובתואל, ועתה יביא אותה יעקב עמו לכלכל את שיבתה לכבוד אמו, כי כן דרך הנכבדים להיות להם מיניקות רבות, כי רחוק הוא שתהיה הזקנה השליח שתשלח אמו ליעקב כדברי רבי משה הדרשן”

עוד אומר הרמב”ן, על מות המינקת (לה 8): “הקרוב מה שאמרו רבותינו שירמוז למיתת רבקה, ולכן קרא שם המקום ההוא אלון בכות, כי אין בכי ואנקה על המינקת הזקנה שיקרא שם המקום עליו. אבל יעקב בכה והתאבל על אמו הצדקת אשר אהבתהו, ושלחה אותו שם ולא זכתה לראותו בשובו, ולכן נגלה אליו הא-לקים וברך אותו לנחמו כאשר עשה ליצחק אביו אחרי מות אברהם”.

על עיסוקו של יעקב בקבורת דבורה, אומרים חז”ל, כי דבר זה מעיד על גדולתו של יעקב אבינו, שעל אף גדולתו ועושרו, הוא זוכר לחלוק כבוד אחרון לדבורה מינקת רבקה אימו, בוכה ומתאבל עליה.
ולפי ספר הישר, דבורה היתה בתו של עוץ, בן נחור, כלומר סבתו, אם אימו (ראו בהמשך אזכור לכך גם בספר ‘צוואת נפתלי’), ומכאן הכבוד שחלק לה.

קאס הציע שקבורתה של מינקת רבקה המוזכר כאן מסמל את סוף תקופת ההשפעה הנוכרית על בית יעקב, דבורה מינקת רבקה מסמלת בחייה את השריד האחרון לעולם של פדן ארם ובמותה את סופו. – קבורתה תחת עץ האלון מזכיר את אלוהי הנכר והנזמים שנקברו תחת עץ האלה בשכם (בראשית לה 4), שתי הקבורות הללו מסמלים לפי קאס את חתימת הגולל על כל שרידי ההשפעה המסופוטמית (ליאון קאס, ראשית חכמה:קריאה בספר בראשית, עמ’ 507-508) .

כמעט מיניקות מוזכרות במקרא, פרט לדבורה מינקת רבקה – מיניקתו של יואש, יוכבד המוצעת ע”י מרים כמינקת למשה, ממעט הזכרות אלו מסיקים שרק בתי מלוכה ובתי אבות נכבדים יכלו להרשות לעצמם מינקת, המינקות היו כנראה שפחות, ומעמדן היה ככל הנראה מכובד (יוצא דופן מעמדה של יוכבד שגידלה את משה בביתה שלה כל זמן שזקוק היה לינוק והוחזר לארמון פרעה) גם זמן רב אחרי שנגמל התינוק. (אנציקלופדיה מקראית, ד, עמ’ 917).

על מוצאה של דבורה והקשר המשפחתי לאברהם:
אצל חז”ל, רבינו משה הדרשן (בראשית רבתי כט:כד) “דאית דאמר דאבי בלהה וזלפה היה אחיה של דבורה מנקת רבקה ושמו אחותי וטרם שנשא אשה נשבה ושלח לבן ופדאו ונתן לו שפחתו לאשה וילדו לו בלהה וזלפה. וכאשר הלך יעקב אצל לבן מת אחותי אביהן ולקח לבן לחוה שפחתו ולשתי בנותיה ונתן זלפה ללאה ובלהה לרחל.” (בהערה העיר שבכת”י יש צד לקרוא “חנה” במקום “חוה”. וכן בצוואת נפתלי שבמגילות ים המלח מופיע השם “חנה”.)

בלהה וזילפה בנותיו של לבן מפלגשו ׳חוה׳ (חנה), אשר נִתנה לו כאות תודה מ׳אחותי׳ (בצוואת נפתלי מכונה “רתִי”), אחיה של דבורה מינקת רבקה, על כך שפדה לבן את אחותי מהשבי. סיפור זה מוזכר גם בספר החיצוני ׳צוואת נפתלי׳, “ואמי בלהה היתה בת-רתי אחי דבורה מינקת רבקה אשר נולדה ביום הולד רחל ; ויהי רתי ממשפחת אברהם כשדי ירא אלהים חפשי ומזרע היחש” בספר זו נוסף גם המידע שאביהם של דבורה ואחותי היה ׳עוץ׳ בנם הבכור של נחור ומלכה. – מכאן נלמד שכל השפחות (פרט להגר) – מלכה, דבורה בלהה וזלפה באות משושלת אחת שמוצאה במשפחתו של נחור.

זקוביץ, במאמרו, ‘יבוק, פנואל, מחניים, בית אל׳, מתייחס לבית אל, מקום קבורתה של דבורה, תחת האלון שיקרא ׳אלות בכות׳, ומציג את הזיקה בין ׳בית אל׳ לבכי וזבח  (ראו גם בפרשת מלחמת השבטים בשבט בנימין, שופטים כ 23, 26).  שמותיו הנוספים של בית אל: בוכים ו׳בית און׳.

זקוביץ מקשר סיפורים אלה ומדרשיהם כמשקפים את הנסיון להסתיר מסורת קדומה יותר המסבירה את שם המקום כ׳בוכים׳, לפיה מאבק יעקב ביבוק היה מול ׳אל׳ ואילו הסיפורים כפי שיש ברשותנו היום משקפים את ההתרחקות מהמסורת הקדומה אותה הוא מנסה לשחזר במאמרו, לענין קבורת דבורה מינקת רבקה, הוא מתאר כיצד המדרש מסביר את הבכי ב׳בוכים׳, כביטוי לאבלה של משפחת יעקב על מות המינקת הזקנה, זאת במטרה לדחות את המסורת הקדומה אודות בכיה של דמות שמימית שהתחננה בפני יעקב שיניח לה בשעה שנאבקה בו!.

מה בין דבורה מינקת רבקה לדבורה הנביאה

על הקשר בין שתי הדמויות, דבורה, מינקת רבקה ודבורה הנביאה – ראשון הוא שמן המשותף, העץ, והמיקום בו האחת נקברה השניה שפטה את ישראל.

ענין נוסף ומרתק שמצאתי במאמרו של מיכאל עזרא, ׳דבורה ותמנע׳, על הקשר שבין דבורה המינקת לדבורה הנביאה, ראשית הוא מתייחס לשמותיהן, ׳דבורה׳, הוא דורש את השם מול הפסוק “מי יתן טהור מטמא” (איוב יד), הדבורה מפיקה דבש טהור ואילו היא טמאה למאכל, כמו גם החלב מופק מן הדם האסור למאכל, הדבש והחלב הנם דברים טהורים שמקורם מדבר טמא.

דבורה מינקת רבקה, בשמה היא דבורה המפיקה דבש ובמעשיה היא נותנת חלב לתינוק, חזל ראו בדבורה המינקת כמיצגת את השלמות, כיוצרת קשר אישי עם היונק, זאת בניגוד ובהשוואה לדבורה הנביאה שהיא כשופר, מעבירה את דברי האל לשומע כהוויתם מבלי שנוצר חיבור.

(כי גם בסיפור דבורה הנביאה מוזכר החלב כאשר יעל השקתה בו את ססירא.)

העץ אלון בכות / תומר דבורה ״כי מה שכתוב גבי דבורה הנביאה והיא יושבת תחת תמר דבורה זהו אלון בכות דבורה דהכא״ (דעת זקנים על בראשית לה ח

חז”ל

בראשית רבה פא ה

וַתָּמָת דְּבֹרָה מֵינֶקֶת רִבְקָה וגו’ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ אַלּוֹן בָּכוּת (בראשית לה, ח), רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר לָשׁוֹן יְוָנִית הוּא אַלּוֹן אַחֵר, עַד שֶׁהוּא מְשַׁמֵּר אֶבְלָהּ שֶׁל דְּבוֹרָה בָּאָה לֵיהּ בְּשׂוֹרְתָא שֶׁמֵּתָה אִמּוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית לה, ט): וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב וגו’ וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ, מַהוּ בְּרָכָה בֵּרְכוֹ רַב אַחָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹנָתָן אָמַר בִּרְכַּת אֲבֵלִים בֵּרְכוֹ.

מדרש לקח טוב, בראשית לה ח

ותמת דבורה. שאילה מהיכן נמצאת דבורה עם יעקב והכתיב כי במקלי עברתי (שם לב יא). אלא מלמד ששלחה רבקה אמנו להביא את יעקב. וכה”א עד שוב אף אחיך ממך ושלחתי ולקחתיך משם (שם כז מה).

מינקת רבקה. לבאר לנו כי היתה דבורה. כי לא נזכר שמה עד עתה. שנאמר וישלחו את רבקה אחותם ואת מניקתה (שם כד נט). ובא הנה להזכיר את שמה.

ותקבר מתחת לבית אל. במקום קדוש. מלמד שזכותה גרמה לה להקבר שם. וכה”א ותמת שם מרים ותקבר שם (במדבר כ א). ללמדך שמעשיה גרמה לה.

ויקרא שמו אלון בכות. שתי בכיות. דא”ר שמואל בר נחמן לשון יונית הוא אלון אחר ואע”פ שאין מקרא יוצא מידי פשוטו. יש בו לדרוש אלון אחר. משום דכתיב בכות שעד שהוא מתאבל על דבורה באה לו שמועה של אמו.

ספר הישר, בראשית וישלח טז
ויעקב בן תשעים ותשע שנים בעלותו בית אל. וישב יעקב ובניו וכל העם אשר איתו בבית אל בלוז, ויבן שם יעקב מזבח לה׳ הנראה אליו. וישבו יעקב ובניו בבית אל, ימים ושישה חודשים. בעת ההיא מתה דבורה בת עוץ מיניקת רבקה אשר היתה עם יעקב, ויקברה יעקב מתחת לבית אל תחת האלון אשר שם. וגם רבקה בת בתואל אם יעקב מתה בעת ההיא בחברון היא קרית הארבע, ותיקבר במערת המכפלה אשר קנה אברהם מאת בני חת. ויהיו חיי רבקה, מאת שנה ושלושים שנה ושלוש שנים ותמת. וישמע יעקב כי מתה רבקה אמו, ויבך מאוד על אמו ויעש לה מספד גדול הוא ודבורה מניקתה תחת האלון ויקרא שם המקום ההוא אלון בכות.

מדרש אגדה מארם צובה
ומה בקשה דבורה אצל יעקב?! אלא בשעה שאמרה לו רבקה (בראשית, כז) ‘וְשָׁלַחְתִּי וּלְקַחְתִּיךָ מִשָּׁם ‘ לא היה רוצה יעקב לזוז מאת לָבָן, מה עשתה רבקה שיגרה דבורה אצל יעקב להביאו

קוהלת רבה ז׳ ב׳ ג׳
אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן מַהוּ אַלּוֹן בָּכוּת, עַד שֶׁמְשַׁמֵּר אֶבְלָהּ שֶׁל דְּבוֹרָה מֵנִיקְתּוֹ בָּאתָה לוֹ שְׁמוּעַת רִבְקָה אִמּוֹ וּבָכָה שְׁתֵּי בְכִיּוֹת, לְכָךְ נֶאֱמַר אַלּוֹן בָּכוּת. וְיַעֲקֹב הוּא אוֹמֵר (בראשית לה, ט): וַיְבָרֶךְ, בִּרְכַּת אֲבֵלִים בֵּרְכוֹ.

תלמוד בבלי גמרא בכורות (דף ז’)
היוצא מן הטמא טמא והיוצא מן הטהור טהור והני נמי מטמא קאתי מיתיבי מפני מה אמרו דבש דבורים מותר מפני שמכניסות אותו לגופן ואין ממצות אותו מגופן.

** הדבורה הרי היא כשופר, הדבש עובר דרכה.

פרשנים
רש”י

מָה עִנְיַן דְּבוֹרָה בְּבֵית יַעֲקֹב? אֶלָּא לְפִי שֶׁאָמְרָה רִבְקָה לְיַעֲקֹב וְשָׁלַחְתִּי וּלְקַחְתִּיךָ מִשָּׁם, שָׁלְחָה דְבוֹרָה אֶצְלוֹ לְפַדַּן אֲרָם לָצֵאת מִשָּׁם, וּמֵתָה בַדֶּרֶךְ; מִדִּבְרֵי רַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן לְמַדְתִּיהָ:

תחת האלון: בְּשִׁפּוּלֵי מֵישְׁרָא, שֶׁהָיָה מִישׁוֹר מִלְמַעְלָה בְּשִׁפּוּעַ הָהָר וְהַקְּבוּרָה מִלְּמַטָּה, וּמִישׁוֹר שֶׁל בֵּית אֵל הָיוּ קוֹרִין לוֹ אַלּוֹן. וְאַגָּדָה, נִתְבַּשֵּׂר שָׁם בְּאֵבֶל שֵׁנִי, שֶׁהֻגַּד לוֹ עַל אִמּוֹ שֶׁמֵּתָה (בראשית רבה), וְאַלּוֹן בִּלְשׁוֹן יְוָנִי אַחֵר, וּלְפִי שֶׁהֶעֱלִימוּ אֶת יוֹם מוֹתָהּ שֶׁלֹּא יְקַלְּלוּ הַבְּרִיּוֹת כֶּרֶס שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ עֵשָׂו, אַף הַכָּתוּב לֹא פִרְסְמָהּ:

רמב”ן
ותמת דבורה מינקת רבקה לא ידעתי למה נכנס הפסוק הזה בין “ויקרא למקום אל בית אל” ובין “וירא אלהים אל יעקב עוד” והפסיק בענין אחר שהיה בבת אחת ובמקום אחד כי יעקב בבאו לוזה היא בית אל בנה מזבח וקרא למקום אל בית אל ונראה לו האלהים שם ויברך אותו ולמה הושם הכתוב הזה בתוך ענין אחד והקרוב מה שאמרו רבותינו (ב”ר פא ה) שירמוז למיתת רבקה ולכן קרא שם המקום ההוא אלון בכות כי אין בכי ואנקה על המינקת הזקנה שיקרא שם המקום עליו אבל יעקב בכה והתאבל על אמו הצדקת אשר אהבתהו ושלחה אותו שם ולא זכתה לראותו בשובו ולכן נגלה אליו האלהים וברך אותו לנחמו כאשר עשה ליצחק אביו אחרי מות אברהם (בראשית כ״ה:י״א)

…

דכתיב ויקרא שמו אלון בכות שתי בכיות הדא הוא דכתיב וירא אלהים אל יעקב ויברך אותו מה ברכו ברכת אבלים ברכו עד כאן והנה בעבור שהיה עשו יחידי בקבורתה פחדו מן הקללה ולא ראו שיהיה לה לכבוד וזה ענין הרמז והיתה דבורה עם יעקב כי אחרי שבאה עם רבקה שבה לארצה ועתה תבא עם יעקב לראות גברתה או נתעסקה בגדול בני יעקב לכבוד רבקה ולאהבתה והיתה בביתו ויתכן שאינה היא המינקת שנאמר בה (בראשית כ״ד:נ״ט) וישלחו את רבקה אחותם ואת מניקתה אבל היתה מינקת אחרת שנשארה בבית לבן ובתואל ועתה יביא אותה יעקב עמו לכלכל את שיבתה לכבוד אמו כי כן דרך הנכבדים להיות להם מיניקות רבות כי רחוק הוא שתהיה הזקנה השליח שתשלח אמו ליעקב כדברי רבי משה הדרשן:

חזקוני

ותמת דברה פירש״‎י מה ענין דבורה בבית יעקב כלומר מהיכן נמצאת דבורה עם יעקב הרי כתיב כי במקלי עברתי אלא מלמד ששלחה רבקה את דבורה אחר יעקב להחזירו הוא שנאמר וישבת עמו ימים אחדים עד אשר תשוב חמת אחיך, ושלחתי ולקחתיך משם, ולא רצה לבא ודבורה שהתה עם יעקב בבית לבן ומתה בדרך אצל יעקב ולפי שסתם למעלה שמה כשאמר וישלחו את רבקה אחותם ואת מיניקתה, בא עכשיו והזכיר שמה.

מלבי”ם

ותמת דברה. מודיע שהיתה צדקת, וכאשר מתה רבקה, בעת ההיא כמ”ש חז”ל ועשו חזר אז אל אביו (כמ”ש למעלה סי’ ל”ג פט”ז), לא יכלה לסבול רעת עשו ונשיו, ויצאה אל יעקב ותמת שם. ב] שזכתה למות אחרי הטהרה האמורה ועבודת ה’ ולהקבר במקום קדוש בבית אל, אשר נגלו שם האלהים. ג] שמיתת צדיקים מכפרת ע”י ההספד שמספידים עליהם ומזכירים זכיותיהם ושבים בתשובה, ועז”א ויקרא שמו אלון בכות, בשגם לחז”ל שהספידו אז גם על רבקה, וזה נצטרך לזכות המזבח שבנה שם עד שנגלה עליו ה’ שנית: