בלהה וזילפה

״וּבְנֵי בִלְהָה שִׁפְחַת רָחֵל, דָּן וְנַפְתָּלִי.וּבְנֵי זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה, גָּד וְאָשֵׁר;״ בראשית 35 25-26

הן היו השפחות של רחל ולאה, אח״כ פלגשות יעקב, הן אמהותיהן של ארבעה שבטים מישראל.
במנין השבטים לפי המקרא מוזכרות גם בלהה וזלפה כאמהות בניגוד לתלמוד המכיר רק בארבע האמהות, במקרים בודדים חז״ל מזכירים שש אמהות ולא ארבע כמו בשיר השירים רבה ׳ויביאו קרבנם לפני ה׳ שש עגלות צב, כנגד שישה רקיעים ולא שבעה רקיעים הם? – אמר רבי אבון: … כנגד ו׳ אמהות – שרה, רבקה, רחל, לאה, זלפה, בלהה׳ (פרשה ו׳).
משמעות המילה פלגש – אפשר שבא מהביטוי ׳פלג אישה׳ – חצי שפחה חצי אשת איש כמו ׳פלגס׳, או משיכול האותיות ׳שגל׳, ויש גם דמיון למילה היוונית pallakís) παλλακίς) במשמעות אישה שניה ומשנית אך מעמדה גבוה מזה של השפחה. והמילה שפחה – מקורה קרוב למילה ׳ספח׳ נספח, השפחה נספחה לבית לכל חייה.
ומה בין שפחה ופלגש? במקרים רבים הפלגש היתה קודם לכן שפחה, ומשפחה המחוייבת בכל מלאכה נצרכת, מעמדה של הפלגש ׳גבוה׳ יותר מזה של השפחה והיא עתה מיוחדת ליחסי אישות בלבד. גם כאן היא בבעלות אדונה ואין מדובר בנישואין, בני השפחה עבדים לאדונם, ובני הפלגש נחשבים לבני האדון ונושאים את שמו.
הפלגש אם כן, יכולה להפוך לפונדקאית עבור הגבירה העקרה ממנה יכולה היתה להבנות. הילד ייוחס לגבירה ולא לאימו הביולוגית שהרי ״יד עבד כיד רבו ורחם שפחה כרחמה של גבירתה״.
מאוחר יותר התורה ביטלה את מוסד העבדות כפי שהיה מוכר, אך הפלגשות לא בוטלה, לעומת העבד היוצא לחופשי בתום שש שנים הפלגש שנועדה לאדונה או לבנו לא יוצאת לחופשי, אך מעמדה מקנה לה זכויות השוות לאישה הנשואה ״שארה כסותה וענתה לא יגרע… כמשפט הבנות יעשה לה״ שמות כא׳.
מרשימת השבטים בפרשת במדבר ניתן ללמוד על סדר הררכי של מעמד הבנים שאינו תואם את סדר הולדתם, בני לאה מופיעים ראשונים, בני רחל שניים ובני השפחות אחרונים, ראשונה בלהה.
גם יעקב, לקראת פגישתו עם עשו, ומתוך חששו שירצה לפגוע בו ובמשפחתו מעמיד את השפחות ובניהן ראשונים להפגע ״וַיָּשֶׂם אֶת-הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת-יַלְדֵיהֶן רִאשֹׁנָה וְאֶת-לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרֹנִים וְאֶת-רָחֵל וְאֶת-יוֹסֵף אַחֲרֹנִים.״ בראשית לד 2
לפי חז״ל (בראשית רבתי, פרשת ויצא) היו בלהה וזילפה בנותיו של לבן מפלגשו ׳חוה׳, זו (חוה) נתנה לו כאות תודה מ׳אחותי׳ זה היה שמו, והוא היה אחיה של דבורה מינקת רבקה, לפני ש׳אחותי׳ נישא, הוא נלקח בשבי ולבן פדה אותו. סיפור זה מוזכר גם בספר החיצוני ׳צוואת נפתלי׳ והוא מוסיף, שאביהם של דבורה ואחותי היה ׳עוץ׳ בנם הבכור של נחור ומלכה.
ומכאן שכל השפחות (פרט להגר כמובן) מלכה, דבורה בלהה וזלפה באות משושלת אחת שמוצאה במשפחתו של נחור.
בלהה היתה שפחתה של רחל והיא יולדת ליעקב את דן ונפתלי.
זלפה היתה שפחתה של לאה והיא יולדת ליעקב את גד ואשר.
לאחר מות רחל שוכב ראובן עם שפחתה בלהה פלגש אביו ״וַיְהִי בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת-בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל וַיִּהְיוּ בְנֵי-יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר.״ ברווח הזה שבין ׳וישמע ישראל׳ ובין ויהיו בני יעקב… מופיעות בתרגום השבעים ובתרגום יונתן המילים ׳וירע בעניו׳…
בשני הספרים החיצוניים, ספר היובלים וספר צוואת השבטים, מצויין כי בעקבות מעשה ראובן לא בא יותר יעקב אל בלהה.
ראובן במעשהו ביקש לדרוש את מקומו בירושת אביו ובהנהגת המשפחה.
 הפרשנות השניה היא שראובן דרש את עלבונה של אימו, לאה, "כיון שמתה רחל נטל אבינו יעקב מיטתה של בלהה ונתנה אצל מיטתו. אמר: לא דיה לאמא להתקנא בחיי אחותה, אלא אף לאחר מותה“ (בראשית רבה צח׳, ד)
בסוף ימיו מוכיח יעקב את ראובן בנו ״רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז. פַּחַז כַּמַּיִם אַל-תּוֹתַר כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה.״ בראשית מט 3-4. גם ספר דברי הימים מספר בבירור כי ראובן איבד במעשהו זה את הבכורה ליוסף.
**המילה שפחה מופיעה במקרא כ 60 פעמים והמילה פלגש כ 37 פעמים על צורותיהן.

סגירת תפריט
error: Content is protected !!
×
×

עגלת קניות