בעלת האוב מעין דור

״וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה אֶת-שְׁמוּאֵל, וַתִּזְעַק בְּקוֹל גָּדוֹל; וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל-שָׁאוּל לֵאמֹר לָמָּה רִמִּיתָנִי, וְאַתָּה שָׁאוּל״ שמואל א׳ כח, יב

במקרא אין לה שם, אולם, בילקוט שמעוני לספר שמואל, שמה היה צפניה, אמו של אבנר בן נר, (לפי גרסאות אחרות צפניה היה בעלה ושוב היא נותרת ללא שם).
בספר החיצוני, פסאודו פילון 1, שמה היה סֵדֶקְלָה, והיתה בתו של אדוד המדייני.
היא עוסקת בקסמים ובתיווך בין החיים למתים באמצעות אוב.

רקע לסיפור
שמואל הנביא מת. שאול הסיר את ״האבות והידוענים מהארץ״ (שמ״א כח 3) – משמע איסור גורף לדרישה במתים.
הפלשתים מתקבצים להלחם בישראל וחונים בשונם, שאול מקבץ את ישראל בגלבוע.
ליבו של שאול לא היה שקט לקראת הלחימה וליבו נבא לו רעות,.
שאול פנה אל אלוהים אך אלוהים לא ענה לו ״גם בחלומות, גם באורים גם בנביאים״ (שם, 6).

הסיפור כפשוטו
שאול מבקש מעבדיו לחפש עבורו אשת בעלת אוב ואלה מצאו לו את בעלת האוב מעין דור, שמואל מתחפש על מנת שלא יזהו אותו, והולך אל האישה עם שני אנשים בלילה, הוא מבקש ממנה ״קסומי- (קָסֳמִי-) נָא לִי בָּאוֹב, וְהַעֲלִי לִי, אֵת אֲשֶׁר-אֹמַר אֵלָיִךְ.״ האישה חוששת שמה האיש לפניה מרגל בשם המלך ״הִנֵּה אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה שָׁאוּל, אֲשֶׁר הִכְרִית אֶת-הָאֹבוֹת וְאֶת-הַיִּדְּעֹנִי, מִן-הָאָרֶץ; וְלָמָה אַתָּה מִתְנַקֵּשׁ בְּנַפְשִׁי, לַהֲמִיתֵנִי״, שאול נשבע שלא תענש על עוון זה, האישה נעתרת ושואלת את מי תבקש, שאול מבקש את שמואל העלי לי.

האישה קוסמת באוב ואכן שמואל נגלה אליה, תגובתה: ״וַתִּזְעַק בְּקוֹל גָּדוֹל; וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל-שָׁאוּל לֵאמֹר לָמָּה רִמִּיתָנִי, וְאַתָּה שָׁאוּל״(שם, 11), אל תפחדי שמואל עונה לה ומבקש לדעת מה ראתה, ״אֱלֹהִים רָאִיתִי עֹלִים מִן-הָאָרֶץ״ ומה תארו? שואל שאול, והיא עונה, ״אִישׁ זָקֵן עֹלֶה, וְהוּא עֹטֶה מְעִיל״ שאול יודע כי זהו שמואל ״וַיִּקֹּד אַפַּיִם אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ״ (שם, 14).

שאול ושמואל משוחחים, האחד בעולמנו והאחר מעולם המתים, שמואל מודיע לשאול שה׳ קורע ממנו את הממלכה ומורישה לדוד יורשו, שישראל יובסו בקרב מול הפלשתים, והוא ובניו ימותו בקרב זה, שאול נופל ארצה מרוקן, הוא היה מותש כי לא אכל כל היום וכל הלילה.
בעלת האוב מזהה את המצב בו נמצא שאול, פיזית ונפשית, ומבקשת לעזור לו ״וְעַתָּה, שְׁמַע-נָא גַם-אַתָּה בְּקוֹל שִׁפְחָתֶךָ, וְאָשִׂמָה לְפָנֶיךָ פַּת-לֶחֶם, וֶאֱכוֹל; וִיהִי בְךָ כֹּחַ, כִּי תֵלֵךְ בַּדָּרֶךְ״ (שם, 22), שאול מסרב תחילה אך אנשיו והאישה מפצירים בו והוא נענה, קם ומתיישב על המיטה.
מתוארת השתדלותה של האישה לטרוח ולהכין לשאול ואנשיו את הארוחה, ״וְלָאִשָּׁה עֵגֶל-מַרְבֵּק בַּבַּיִת, וַתְּמַהֵר וַתִּזְבָּחֵהוּ; וַתִּקַּח-קֶמַח וַתָּלָשׁ, וַתֹּפֵהוּ מַצּוֹת.: וַתַּגֵּשׁ לִפְנֵי-שָׁאוּל וְלִפְנֵי עֲבָדָיו, וַיֹּאכֵלוּ; וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ, בַּלַּיְלָה הַהוּא״ (שם, 24-25).

קריאה רחבה
סיפור זה מאפשר הצצה אל עולם המאגיה כפי שהיה מוכר ומקובל בזמן כתיבת סיפור זה, ישנה אמונה בעולם המתים וביכולת האוב, אמונה ביכולת הכישוף והקסם.

סיפור שאול, מלך, הפונה לבעלת האוב לפני היציאה למלחמה, מקביל להמון סיפורים הן מהמקרא (סיפור בלק מלך מואב ובלעם (במדבר כב-כד), יאשיהו וחולדה הנביאה (מל״ב כב)..) והן מהספרות המוכרת לנו במזרח הקדום (אשור, ממלכת מארי וכד׳), בהם המלך פונה אל האלים, האורקל, בכדי לקבל מידע על גורלו, הפניה נעשית באמצעות פירוש חלומות, נביאים, כהנים, מכשפים, ובאמצעות כלים כגון אורים ותומים, אפוד, קריאה בכבד וכד׳.. סיפור זה מתאר את האמביוולנטיות בין האיסור הגורף והתפיסה הדתית את השימוש בכישוף והעלאה באוב, אל מול האמונה בקיום עולם הזה והיכולת להשתמש בו.

שאול לפני שפונה אל בעלת האוב, שואל את אלוהים בדרכים המקובלות קרי, בחלומות, באורים ובנביאים, שאול לא נענה, רש״י אומר על אי המענה באורים כי זוהי מידה כנגד מידה על כך שהשמיד את נוב: "גם באורים – לפי שהרג נוב עיר הכהנים לא נענה״ פירוש זה מתבסס על כך שהחסיר שאול, בדבריו לשמואל, את האורים: "וְלֹא עָנָנִי עוֹד גַּם בְּיַד הַנְּבִיאִם גַּם בַּחֲלֹמוֹת" (פס' טו), אומר רש"י: "אבל באורים ותומים לא אמר לו, ואף על פי ששאל בהם כמו שאמור למעלה, שהיה בוש ממנו על שהרג נוב עיר הכהנים"

כשהאישה נעתרת לשאול ומעלה באוב, תגובתה: ״וַתִּזְעַק בְּקוֹל גָּדוֹל״, מדוע זועקת האישה?, האם בגלל שהבינה ששאול המלך עומד לפניה בתחפושת או מדמותו של שמואל שעולה לפניה, או פרשנות אחרת (בין היתר) לפיה האישה וכל העוסקים במלאכת הכישוף ובאוב אינם אלא רמאים, אצל רדק 2: ״אמת הוא כי רחוק היא שתדע האשה העתידות וכן שתחיה היא את המת בחכמת האוב, אך הבורא יתברך החיה את שמואל כדי לספר לשאול את כל הקורות העתידות לבא עליו והיא האשה אשר לא ידעה בכל אלה נבהלה, כמו שנאמר ותזעק בקול גדול ואשר אמרה האשה: את מי אעלה לך דברי התולים הם, כי דעתה היה לעשות כמנהגה, אלה דבריהם.״
ועוד גם על זה שואל הרד״ק – ״אם הקב"ה החיה את שמואל כדי לספר לשאול הקורות הבאות עליו למה לא אמר לו על ידי חלומות או על ידי אורים או על ידי הנביאים, אלא על ידי אשה בעלת אוב?!״ (שם)

כיצד ידעה האישה כי זהו שאול המלך בכבודו שהגיע לשאול אצלה? לפי חז״ל הרוח העולה באוב, עולה באופן שונה אם השואל הוא מלך או אדם רגיל: מנא ידעא בההיא שעתא דהוא שאול? אלא אמרו: לא כשהוא עולה להדיוט עולה למלך, להדיוט עולה ראשו למטה ורגליו למעלה, למלך רגליו למטה וראשו למעלה (ויקרא רבה שם). זאת בהסתמך על דברי האישה ״אֱ-לֹהִים רָאִיתִי עֹלִים מִן הָאָרֶץ״.

וכיצד ידע שאול מתיאור האישה כי זהו שמואל שעלה לפניו? ״יֹּאמֶר לָהּ מַה תָּאֳרוֹ וַתֹּאמֶר אִישׁ זָקֵן עֹלֶה וְהוּא עֹטֶה מְעִיל וַיֵּדַע שָׁאוּל כִּי שְׁמוּאֵל הוּא וַיִּקֹּד אַפַּיִם אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ״, המעיל שאפיין כ״כ את שמואל, "וּמְעִיל קָטֹן תַּעֲשֶׂה לּוֹ אִמּוֹ וְהַעַלְתָה לוֹ מִיָּמִים יָמִימָה" (ב', יט), עוד כששמואל הקטן נשלח לשרת בבית האלוהים, אם שמואל היתה תופרת לו מעיל בכל שנה בביקוריה אותו, המעיל הזה של שמואל מופיע פעם נוספת כששאול קורע אותו לאחר מלחמת עמלק (טו, 27-28), היה זה סמל לקריעת המלוכה משאול, ישנה אם כן זיקה ברורה, שהרי גם כאן מנבא שמואל לשאול: "וַיִּקְרַע ה' אֶת הַמַּמְלָכָה מִיָּדֶךָ וַיִּתְּנָהּ לְרֵעֲךָ לְדָוִד" (17).
לבעלת האוב לא היה שום חלק בהמשך ההתנבאות של שמואל בפני שאול – והיא חוזרת ומופיעה רק לאחר ההתנבאות ואת "ותבוא האישה אל שאול ותרא כי נבהל מאוד" (21), הנבואה נתגלתה אל שאול בלבד ורק המראה הראשון נגלה לאישה, ולאישה לא היה שום תפקיד תיווך בהתגלות עצמה.

השוואה לסיפור אשת ירבעם ואחיה השילוני 

מקבילה לסיפור בעלת האוב במלכים א' י"ד, א'-י"ח, בסיפור המקביל, אביה בן ירבעם חולה, וירבעם שולח את אשתו אל אחיה הנביא על מנת ש'יגיד לה מה יהיה לנער' (פסוקים 2-3).

הדמויות המרכזיות בשני הסיפורים – מלך, אישה ונביא, בשני הסיפורים המלך נמצא במצוקה ופונה אל אישה כמתווכת מול הנביא, (ירבעם פונה אל אשתו), שני המלכים, שאול וירבעם, פונים אל הנביא שהמליך אותם, שאול פונה לשמואל וירבעם פונה אל אחיה השילוני, בשני הסיפורים נוצר נתק בין המלך לנביא שהמליך אותו.
בשני הסיפורים מעורבת תחפושת לפני המפגש עם הנביא, שאול מתחפש בדרכו את בעלת האוב ואשת ירבעם מתחפשת לבקשת בעלה בדרכה אל אחיה כדי שזה לא יזהה אותה כאשת המלך. בסיפור שאול, בעלת האוב לא מזהה אותו עד שמופיע שמואל  ובסיפור אשת ירבעם אחיה מזהה אותה מיד.
דברי הנבואה בשני הסיפורים הם קשים, מבשרים את קץ המלוכה של המלכים, ואת מות בניהם.

עולה השאלה האם בעלת האוב בסיפור שאול, מקבילה לאשת ירבעם או לאחיה השילוני, ניתן לשער כי דמותה של בעלת האוב מקבילה לאחיה השילוני עד הרגע בו נגלה שמואל ואז דמותו של שמואל מקבילה לדמותו של אחיה השילוני, ואילו דמותה של בעלת האוב מקבילה מרגע זה לדמותה של אשת ירבעם.
כמובן שבולטת ההנגדה בין דמות בעלת האוב לדמותו של אחיה השילוני שלמרות עיוורונו ידע לזהות ולהבין כי הדמות המחופשת שהגיעה אליו היא אש ירבעם.

התחפשויות במקרא
יעקב מתחזה לעשו (בראשית כז)
תמר מתחזה לזונה בפני יהודה (בראשית לח)
יוסף שאחיו לא הכירו אותו והוא לא גילה (בראשית מב)
הגבעונים מתחזים לאנשים שבאו מרחוק (יהושע ט')
דוד מתחזה למשוגע בבית אכיש מלך גת (שמואל א כא)
שאול מול בעלת האוב (שמואל א כח)

האישה החכמה מתקוע (שמואל ב יד)
אשת ירבעם מול אחיה הנביא (מלכים א יד)
הנביא מול אחאב (מלכים א כ)
איש מבני הנביאים מתחזה לחייל פצוע ומוכה לפני אחאב (מלכים א כ')
אחאב (ויהושפט) מתחזה לחייל פשוט במלחמת רמות גלעד (מלכים א כב)

ביבליוגרפיה

  1.  ספר קדמוניות המקרא (המיוחס לפילון). תירגם ופירש א"ש הרטום
  2.  רד״ק, שמואל א, פרק כח
סגירת תפריט
error: Content is protected !!
×
×

עגלת קניות