חנה, אם שמואל

אשת אלקנה
מן הרמתים צופים
אם שמואל

ספר שמואל נפתח בסיפור משפחתי המהווה את תולדות חייו של שמואל הנביא.

חנה אשת אלקנה, היא עקרה.
לאלקנה אישה נוספת, פנינה, והיא ברוכת ילדים.
חנה היא האישה האהובה של אלקנה.
חנה עולה לבית המקדש להתפלל ולבקש מאלוהים שיזכה אותה בבן.
לאחר שנודרת להקדיש את בנה לעבוד את אלוהים כל ימיו היא זוכה בבן, הוא שמואל, לימים הנביא.
בתחנוניה של חנה לבן ובנדרה מתקיים פרדוקס שכן ברגע שהיא זוכה בהתגשמות משאלת לבה – בן, היא גם מאבדת אותו ומוותרת עליו. דבר זה מעיד על מצבה ורצונה הנואש לבן – ‘והיא מרת נפש’ (10).

באחת הפעמים בהן חנה במקדש מתפללת, מאשים אותה עלי הכהן בשכרות, והיא עונה לו באצילות משכנעת שהיא מתפללת בכל מאודה מתוך מצבה הנפשי הקשה – ‘ואשפך את נפשי’, עלי מברך אותה בהולדת בן שאף יהיה לאחד המנהיגים הבולטים בישראל.
וידע אלקנה את חנה אשתו…ויזכרה ה’.

עם הולדת שמואל, הוא נשאר אצלה משך תקופת זמן – עד שיגמל,  ומשנגמל מקיימת חנה את נדרה והיא מוסרת אותו לעלי הכהן בבית המקדש.
דמותה של צרתה, פנינה, באה להדגיש את דמותה של חנה בדרך של ניגוד: פנינה ברוכת ילדים – חנה עקרה,
פנינה מקנאה לאהבתו של אלקנה לחנה ומקניטה את חנה – ולעומתה חנה שותקת, בוכה ונמנעת מאוכל.
בכל שנה / מימים ימימה, היה אלקנה זובח בבית המקדש בשילה, נותן לפנינה ולבניה מנה ולחנה אהובתו מנה אחת אפיים (כנראה במשמעות פי שניים, לפי יוסף קרא), כביטוי לאהבתו אותה, בכל שנה היתה פנינה מקנאה ומקניטה את חנה, ואילו בשנה הזו שלא בכל שנה, חנה לא אוכלת ובוכה.
אלקנה מנסה לעודד את חנה, ואומר שהוא טוב לה מעשרה בנים.
תפילתה של חנה (1-10), מאופיינת בסגנון שירי הדומה למזמורי תהילים, ובולטת בניגוד לנוסח הסיפורי בתוכו היא מוטמעת. תוכן התפילה אינו מתאים לדמותה הצנועה של חנה, מתחילה בנימת ניצחון ומוזכר בה מלך, כאשר עדיין אין בישראל שלטון מלוכני, בעיה שפתרו הפרשנים בכך שחנה נתנבאה, (ראו הרחבה, מקרא לישראל, שמואל א, עמ’ 59-63) מכילה גם את נדרה להקדיש את הילד לעבודת ה’, והוא יהיה נזיר, ‘ומורה לא יעלה על ראשו.. ויין ושכר לא שתיתי’, כל ימי חייו.

הסיפור מתרחש בין שלה לרמה / רמתיים, מקומות בהם ימצא שמואל כל חייו.
חנה קוראת לבנה בשמו, שמואל, ‘כי מה’ שאלתיו’.

בכל שנה היתה עולה חנה לבקר את בנה, ומכינה לו מעיל המסמל את הקשר בין האם לבנה, והוא ביטוי לאהבתה, המעיל יהיה סימן ההיכר של שמואל, גם לאחר מותו, שאול מבקש להעלותו אצל בעלת האוב מעין דור, ומזהה אותו לפי המעיל הגדול לגופו של האיש הזקן אותו היא רואה:
״יֹּאמֶר לָהּ מַה תָּאֳרוֹ וַתֹּאמֶר אִישׁ זָקֵן עֹלֶה וְהוּא עֹטֶה מְעִיל וַיֵּדַע שָׁאוּל כִּי שְׁמוּאֵל הוּא וַיִּקֹּד אַפַּיִם אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ״, המעיל שאפיין כ״כ את שמואל, “וּמְעִיל קָטֹן תַּעֲשֶׂה לּוֹ אִמּוֹ וְהַעַלְתָה לוֹ מִיָּמִים יָמִימָה” (ב’, יט), המעיל הזה של שמואל מופיע פעם נוספת כששאול קורע אותו לאחר מלחמת עמלק (טו, 27-28), היה זה סמל לקריעת המלוכה משאול.

ישנה סברה לפיה סיפור זה על לידת שמואל היה במקורו סיפור הולדת שאול ורק בהמשך הוסב להולדת שמואל.

משמעות השם חנה

ככל הנראה שם זה נתקצר מהשם ‘חנן’ חננאל’ – חנן האל
מפיניקית השם מוכר כשם זכר.
(מתוך אנציקלופדיה מקראית, ג, עמ’ 203)

בנצרות

התנך מפורש בידי הנוצרים הראשונים שבמקורם היו יהודים באופו טיפולוגי, לדידם המקרא הוא דבר אלוהים ונכתב ברוח הנבואה באופן שהסיפורים והדמויות רומזים למאורעות ולדמויות בברית החדשה, או באופן אלגורי כמשל אשר משמעותו האמיתית טמונה בנמשל הנוצרי (מקרא לישראל, שמואל א, עמ’ 29), לפי הנחה זו, חנה אם שמואל, שהתפללה בשקט ובענווה מדמה את הכנסייה (שם, עמ’ 30).

אצל חז”ל / מפרשים

זהר ויקרא שכט
תא חזי, שתי נשים היו נמצאות בעולם ואמרו שבחו של הקב”ה, שכל הגברים שבעולם לא יאמרו כך, ומי הם, הם דבורה וחנה, חנה אמרה אין קדוש כה’ כי אין בלתך וכל הכתובים (להלאה), שהיא פתחה את פתח האמונה בעולם, כגון מקים מעפר דל מאשפות ירים אביון, שזה פתח האמונה, (שהיא המלכות, שבעת שהדור חייב היא נקראת דל ואביון, וכששבים בתשובה נאמר עליה מקים מעפר דל וגו’). להושיבי עם נדיבים, זו האמונה של מעלה, (דהיינו המלכות שעולה למעלה מחזה דז”א), במקום שהאבות שורים, (שהם חג”ת דז”א), מי הם הם נדיבים אלו, הם האבות, שכתוב נדיבי עמים נאספו עם אלקי אברהם, (הרי שמצד האבות נקראים נדיבים).

תלמוד בבלי
אמר רב המנונא, כמה הלכתא גברוותא איכא למשמע מהני קראי דחנה, וחנה מדברת על לבה, מכאן למתפלל צריך שיכוון לבו, רק שפתיה נעות, מכאן למתפלל שיחתוך בשפתיו, וקולה לא ישמע, מכאן שאסר להגביה קולו בתפלתו, ויחשבה עלי לשכורה, מכאן ששכור אסור להתפלל. ויאמר אליה עלי עד מתי תשתכרין וגו’, אמר רבי אלעזר מכאן לרואה בחברו דבר שאינו הגון צריך להוכיחו. ותען חנה ותאמר לא אדוני, אמר עולא ואיתימא רבי יוסי ברבי חנינא אמרה ליה לא אדון אתה בדבר זה… מי לא ידעת דאשה קשת רוח אנכי ויין ושכר לא שתיתי, אמר רבי אלעזר מכאן לנחשד בדבר שאין בו שצריך להודיעו… ויען עלי ויאמר לכי לשלום, אמר רבי אלעזר מכאן לחושד את חברו בדבר שאין בו שצריך לפייסו, ולא עוד אלא שצריך לברכו, שנאמר ואלקי ישראל יתן את שלתך.

ותדר נדר ותאמר ה’ צב-אות, אמר רבי אלעזר מיום שברא הקב”ה את עולמו לא היה אדם שקראו להקב”ה צב-אות עד שבאתה חנה וקראתו צב-אות. אמרה חנה לפני הקב”ה, רבונו של עולם מכל צבאי צבאות שבראת בעולמך קשה בעיניך שתתן לי בן אחד… אם ראה תראה, אמר רבי אלעזר אמרה חנה לפני הקב”ה, רבונו של עולם, אם ראה מוטב, ואם לאו תראה, אלך ואסתתר בפני אלקנה בעלי, וכיון דמסתתרנה משקו לי מי סוטה, ואי אתה עושה תורתך פלסתר, שנאמר ונקתה ונזרעה זרע… בעני אמתך ולא תשכח את אמתך, ונתת לאמתך, אמר רבי יוסי ברבי חנינא ג’ אמתות הללו למה, אמרה חנה לפני הקב”ה, רבונו של עולם, שלשה בדקי מיתה בראת באשה… ואלו הן נדה וחלה והדלקת הנר, כלום עברתי על אחת מהן…

אני האשה הנצבת עמכה בזה, אמר רבי יהושע בן לוי מכאן שאסור לישב בתוך ד’ אמות של תפלה. אל הנער הזה התפללתי, אמר רבי אלעזר שמואל מורה הלכה לפני רבו היה… וכל המורה הלכה לפני רבו חייב מיתה, אתיא חנה וקא צוחה קמיה אני האשה הנצבת עמכה בזה וגו’, אמר לה שבקי לי דאענשיה ובעינא רחמי ויהיב לך רבא מיניה, אמר ליה אל הנער הזה התפללתי.

וחנה היא מדברת על לבה, אמר רבי אלעזר משום רבי יוסי בן זמרא על עסקי לבה, אמרה לפניו, רבונו של עולם כל מה שבראת באשה לא בראת דבר אחד לבטלה, עינים לראות, ואזנים לשמוע… דדים הללו שנתת על לבי למה, לא להניק בהן, תן לי בן ואניק בהן… ואמר רבי אלעזר חנה הטיחה דברים כלפי מעלה, שנאמר ותפלל על ה’… (ברכות לא א)

שבע נביאות מאן נינהו… חנה דכתיב ותפלל חנה ותאמר עלץ לבי בה’ וגו’… רמה קרני ולא רמה פכי, דוד ושלמה שנמשחו בקרן נמשכה מלכותן, שאול ויהוא שנמשחו בפך לא נמשכה מלכותן… (מגילה יד א)

תלמוד ירושלמי
…יכול יהא מגביה קולו בתפלתו ומתפלל, פירש בחנה וחנה היא מדברת על לבה, יכול יהא מהרהר בלב, תלמוד לומר רק שפתיה נעות, הא כיצד מרחיש בשפתותיו. אמר רבי יוסי בר חנינא מן הפסוק הזה את למד ד’ דברים, היא מדברת על לבה, מכאן שהתפלה צריכה כונה, רק שפתיה נעות, מכאן שהוא צריך להרחיש בשפתותיו, וקולה לא ישמע, מכאן שלא יגביה אדם את קולו ויתפלל. ויחשבה עלי לשיכורה, מכאן שהשיכור אסור להתפלל. (ברכות כט ב)

…תמן אמר רבי אבא בריה דרב פפי דסכנין בשם רבי לוי בכל עצב יהיה מותר ודבר שפתים אך למחסור, חנה על ידי שריבתה בתפלה קיצרה ימיו של שמואל, שאמרה וישב שם עד עולם, והלא אין עולמו של לוי אלא חמשים שנה… רבי חייא בשם רבי יוחנן רבי שמעון בן חלפתא בשם רבי מאיר והיה כי הרבתה להתפלל לפני ה’, מכאן שכל המרבה בתפלה נענה. (שם לא א)

רבי יהושע בן לוי אמר חנה נתפללה עליהן, דאמר רבי יהושע בל לוי בשם רבי יוסי עדתו של קרח שוקעת ויורדת, עד שעמדה חנה ונתפללה עליהם, ואמרה ה’ ממית ומחיה מוריד שאול ויעל. (סנהדרין נ א)

פסיקתא
דבר אחר רצון יראיו יעשה, מי היה, זו חנה שנתפללה לפני הקב”ה ולא הוציאה הקב”ה ריקם מתפלתה, אלא שמע הקב”ה את תפלתה ונתן לה כל מה שביקשה ממנו. ותדור נדר ותאמר ה’ צב-אות, אמר רבי יהודה ברבי סימון אמרה חנה לפני הקב”ה, רבונו של עולם יש צבא למעלה ויש צבא למטה, הצבא של מעלה אינם אוכלים ושותים ולא פרים ורבים ולא מתים אלא חיים לעולם… ואיני יודעת מאיזה צבא אני… ואם מצבא של מטה, אהא אוכלת ושותה ומולידה ומתה כשם שהם אוכלים וכו’…

דבר אחר ה’ צב-אות, אמר רבי יהודה ברבי סימון בפעמי רגלים עלתה חנה לבית המקדש וראתה את כל ישראל שם, אמרה לפני הקב”ה, רבונו של עולם כל הצבאות האלו יש לך, ואין לי אחד בהם. אם ראה תראה וגו’, אם ראה מוטב, ואם לאו תראה שלא בטובתך… אני הולכת ועושה עצמי מסתתרת עם איש אחד… וחנה צירפה הקב”ה לפי כחה, וכמה צירף אותה, אמרו רבותינו תשע עשרה שנה, עשר שנים ששהתה עמו ולא ילדה, ונטל את פנינה וילדה לו עשרה בנים… ואחר כך כי פקד ה’ את חנה…

כיון שראתה חנה שלא ילדה, אמרה, אומר לו שיכניס צרתי לביתי, ומתוך זה יראה הקב”ה ויפקוד אותי, אמר לה הקב”ה, חייך חנה הפקדת אצלי נפשות, אני משלם לך, כי פקד ה’ את חנה וגו’… רבי יהודה אומר חמשה ילדה, אלא ששמואל שקול כנגד משה ואהרן, רבי נחמיה אומר חמשה ילדה, אלא שראתה שני בניו של שמואל…

דבר אחר הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים אלו עשרה בנים של פנינה, לא עשה, אלא כשבא לפקוד את חנה היתה חנה יולדת בן אחד ופנינה קוברת שני בנים ילדה חנה ארבעה ופנינה קוברת שמונה, והיתה חנה מעוברת בן חמישי, ונתייראה פנינה שלא תקבור שני בניה שנשארו לה, מה עשתה פנינה, הלכה ובקשה מן חנה, אמרה לה בבקשה ממך נעניתי לך, יודעת אני שחטאתי לך, אלא וותרי לי כדי שיחיו שני בני שנשתיירו לי. באותה שעה נתפללה חנה לפני הקב”ה, אמרה לפניו וותר לה את שני בניה שיחיו, אמר לה הקב”ה חייך שהיו ראויים למות, אלא הואיל שנתפללת עליהם שיחיו לשמך אני קורא אותם. מכעסת את חנה כעס בתוך כעס, ומה היתה עושה, רב אמר רבי נחמן בר אבא היתה פנינה משכמת ואומרת לחנה, אין את עומדת ומרחצת פניהם של בניך כדי שילכו לבית הספר, בשש שעות היתה אומרת, אין את עומדת ומקבלת את בניך שבאו מבית הספר… (פרשה מג)

מדרש שמואל
רבי חגי בשם רבי יצחק אמר, אין שואלין עניות במקום עשירות, שמתוך כן קפצה חנה לנדרים. כתיב (חבקוק א’) ה’ שמעתי שמעך יראתי וגו’, אמרה חנה לפני הקב”ה, רבון העולם אברהם עשה רצונך ונתת לו בן למאה שנה, אחאב עבד עבודה זרה והוליד שבעים בנים, ה’ שמעתי שמעך יראתי… שמתוך כך קפצה חנה לנדרים…

ותדר נדר, רב אמר, אמרה אם מהעליונים אני לא אמות, ואם מן התחתונים אני אפרה וארבה כתחתונים… אמר רבי חגי אמרה כמה בתי שקצים ורמשים יש לפניך ואין אתה פוקדני כאחד מהם… ה’ צב-אות, רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי, אמר לה הקב”ה, חנה, מתחלת ברייתו של עולם לא קלסני אדם בפסוק אלא את, חייך שבנך עומד ופותח בו, הדא הוא דכתיב (שמואל א’ ט”ו) כה אמר ה’ צב-אות פקדתי וגו’. אמר רבי יהושע בן לוי אמר לה הקב”ה, חנה את רבית בחיילותי, ואני ארבה בחיילותיך, שנאמר כל אלה בנים להימן חוזה המלך…

אם ראה תראה, אם תראה בצערי תראה בעבורי, ואם ראה בעיבורי תראה בלידתי… וזכרתני – בזכרים, ואל תשכח את אמתך – בנקבות. ונתת לאמתך זרע אנשים – רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר, זרע אנשים שלא יהיו פניהם דומים לא לקוף ולא לסריס, דבר אחר אנשים חכמים אנשים נבונים, אנשים נביאים, אנשים גדולים צדיקים… אמרו לחנה למה את שואלת אנשים חכמים וכו’, אמרה להן שהן לשמו של הקב”ה…

רבי זריקא ורבי יוחנן ורבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אמרין, כל המיצר אסור להתפלל, ולא מסתברא אלא מן הדין, לכן שמעי נא זאת וגו’… ותען חנה ותאמר לא אדני אשה קשת רוח אנכי וגו’, רוחי מתקשה כנגד צרתי הקשה. רבי חגי בשם רבי יצחק מאותן שהן קשות לקבל את מתנותיהן אני, כגון שרה וחברותיה… ויען עלי ויאמר לכי לשלום, אמר לה הדין שלמא מן דידי, ברך שלמך מן ברייך, ואלקי ישראל יתן את שאלתך, שלתך כתיב, אמר לה הבן הזה שאת עתידה לעמיד הרבה שלל הוא עתיד לשלול בתורה. ותלך האשה לדרכה, מהו לדרכה, שפירסה נדה, ופניה לא היו לה עוד, מלמד שהיו פניה דומין לקוף ולסריס ונתרפאה. (פרשה ב)

רבי שמואל בן נחמן בשם רבי יונתן, בת מאה ושלשים נפקדה חנה, כשם שנפקדה יוכבד. ותתפלל חנה ותאמר, רב אמר התחילה סודרת דברים עם ווידויה… (פרשה ד)

מדרש משלי פרשה לא
טעמה כי טוב סחרה לא יכבה בלילה נרה, זו חנה שטעמה טעם תפלה, לפיכך זכתה ויצא ממנה בן שהיה זווג למשה ואהרן שהיו מאירין לישראל דורות הללו…

לקח טוב, ואתחנן
…וחכמי ישראל אמרו, מצאנו בתפלת חנה מעין י”ח, רמה קרני – מגן אברהם, ממית ומחיה – מחיה המתים, אין קדוש כה’ – הא-ל הקדוש.

אגדת בראשית כט
חנה כיון שעלתה לרגלים עם כל ישראל, שנאמר (ש”א א’) ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה, זו הפסח, שנאמר (שמות י”ג) ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה. כיון שראתה חנה את כל ישראל אמרה לפני הקב”ה, רבון כל העולמים, הרי שעה שתתרצה לי, זכרני ה’ ברצון עמך. ושני דברים שאמרה עשה הקב”ה שתיהן, היא אמרה זכרני ה’ ועשה, שנאמר ויזכרה ה’, היא אמרה פקדני בישועתיך ועשה, שנאמר כי פקד ה’ את חנה.

ילקוט שמעוני, שמואל א א פ
חנה לא נפקדה אלא בזכות ההשתחואה, שנאמר וישתחו שם לה’.

ילקוט ראובני
דע ששרה חנה שונמית צרפית כולם היו מגלגול חוה, ובאו לתקן נדה חלה הדלקה… חנה תיקנה נדה, ופניה לא היו לה עוד… (בראשית)

רחב נתגלגלה בחבר הקני, ואחר כך נתגלגלה בחנה, וזה סוד אשה קשת רוח אנכי, שהיא היתה זונה מצד רוח הקשה והטומאה, ועלי הוא גלגול יעל אשת חבר הקני, שרצה לעלות במדרגת איש, וזה מנשים באוהל תבורך… (שם)

ויאמר לה אלקנה אישה חנה למה תבכי, אמר לה שרה שהיתה עקרה כך היתה יושבת ובוכה, ולמה ירע לבבך, אמר לה רחל שהיתה עקרה כך היתה יושבת בינה לבין עצמה, הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים… (וירא)

תרגום יונתן
ותתפלל חנה – ברוח נבואה… בימיו יגאלו מיד פלשתים ועל ידו יעשה להם נסים… ואף הימן בן בני יקום וי”ד בניו לומר שירה על ידי נבלים וכנורות… ואף על פורענות הנס שעתיד להיות בפלשתים שיביאו ארון ה’ בעגלה חדשה… (שמואל א ב א)

אין קדוש כה’ – על סנחריב מלך אשור התנבאה, שיפול לפני ירושלים וכל העמים יודו כי אין בלתך… אל תרבו – על נבוכדנצר מלך בבל התנבאה, אל תגדפו כי ה’ ימתח דין על הכל וישלם… (שם שם ב וג)

קשת גבורים חתים – על מלכות מקדון התנבאה ואמרה, קשת גבורי מקדון ישברו ודבית חשמונאי שהיו חלשים יעשו להם נסין וגבורות. שבעים בלחם נשכרו – על בני המן התנבאה ואמרה שהיו שבעים בלחם וגאים בעושרם הענו… מרדכי ואסתר שהיו חשוכין ועניים שכחו ענים… כי ירושלים שהיתה כאשה עקרה עתידה שתתמלא מעם גלות, ורומי שמלאה מאד עמים יפלו מחנותיה ותחרב. (שם שם ה)

ה’ יחתו מריביו – …יעשה פורענות מן מגוג וממחנה עמים חטופין שבאו עמו מסופי הארץ… וירבי מלכות משיחיה. (שם שם י)

רש”י שמואל א א טז
אל תתן – אחר שאמרה לעלי דבר קשה פייסתו, שלא יתננה הפקר לפני צרתה בת בליעל, מרוב שיחי – דברתי לפניך בקושי… יתן את שילתך – בשרה שתפלתה נתקבלה, חסר אל”ף מלשון שליה, שיתן לה בנים. (שמואל א א טז)

כו:הוא שאול לה’ – ואין אתה רשאי לענשו כי ה’ שאול עליו ועליו להחזירו לי.

אברבנאל, שמואל א א ב
שתי נשים – משתי הרמות, ולכן גר בשתיהן. וחנה מרמתה ופנינה מרמה, לכן בית שמואל ברמתה. ונראה שלא היתה עקרה, אלא שה’ סגר רחמה כדי שיוולד בדרך נס ועל ידי תפלה. (שמואל א א ב)

אלשיך, שמואל א א יא
אם ראה תראה – שיש פקידה על זכות עליתם לרגל ושמעלים את ישראל עמם ויפקד בבן צדיק, ומתפללת שיהיה ממנה. ונתת – אתה תתן, ובזכות אלקנה, שלא יהיה מסטרא דנוקבא שאינו מתקיים, ולכן נקוד אמתך בשוא, שהם רק ב’ נקודות, ולא בסגול המורה על ג’ השותפים.

ב א: עלץ לבי – ולא על רוגז זולתי, כי אם על רחמיו, והוא נגד אבות שהוא חסד. שמחתי בישועתך – להציל את שמואל מן העונש, שהוא גבורות…

הגר”א, קול אליהו, שמואל א
…ובאמת גם על עלי יפלא, האם לא היה מכיר את חנה שהיא אשת אלקנה ונחשבת משבע נביאות. ואיך חשד אותה לשכורה. והנה באמת במדרש שמואל איתא כשרה רבקה ורחל, והכוונה שגם הן היו עקרות… ולכן כאשר ראה עלי את חנה שהיא מדברת על לבה ורק שפתיה נעות וכו’, והיה מכירה שהיא מן הנשים הצדקניות, לכן תמה מאד ורצה לדעת על מה זה, ושאל באורים ותומים ויצאו האותיות “הכשר”, והוא צירפם “שכרה”, ועל זאת אמרה לא רוח הקודש שורה עליך לצרף האותיות כהוראתם האמיתית, שהיא כשרה, שאני מתפללת על בנים כשרה אמנו.

נפש החיים, שער ב יב
…והוא שדרשו חז”ל בחנה (ברכות ל”א) והיא מרת נפש ותתפלל על ה’, שהטיחה דברים כלפי מעלה, רוצה לומר, הגם שהיא עצמה היתה מרת נפש, עם כל זה השליכה צערה מנגד ולא איכפת לה להתפלל על זה כלל, אלא שהטיחה דברי תפלתה לפניו ית”ש על הצער של מעלה הנעשה מחמת שהיא עתה שרויה בצער…

מלבי”ם, שמואל א א ט
ותקם חנה – עד עתה סמכה על תפלה בעלה, ועתה ראתה שמתייאש מרחמים והתפללה על עצמה. אחרי אכלה – וכבר הקריבו ויכלה להתבודד שם לנפשה.

כו: בי אדוני – אמרה לעלי טעמים רבים שלא יחוש לטרחתו ויקבלהו מידה.

העמק דבר, בראשית יח כג
ויגש אברהם – היה עומד ומתפלל מנחה, ולמדנו שיבקש על דבר בתוך התפלה הקבועה. ובזה תמה עלי על חנה שהקדימה תפלתה לתפלת הצבור, ושאל מדוע מאריכה כל כך בתפלה נגד “יהיו דברים מעטים”, והשיבה שהתפללה שמונה עשרה, שהיא שיחי, ומתוך צרה, שהיא כעסי, ועל כן הקדימה להתפלל.

ל א: מתה אנכי – …וכן חנה רגזה על שאלקנה חשדה שרוצה רק לתענוג, ועל זה אמר לה הלא אנכי טוב לך, ולכן הקדישתו למשכן ולא תשתעשע בו. 

שם משמאול, חיי שרה תער”ב
ובזה נבא לביאור הכתובים הנ”ל, דהנה משעשתה זה היה אחרי אכלה בשלה ואחרי שתה, שאינה זמן תפילת י”ח, וחשב עלי, כמו שהיה באמת, שהיא תפלה פרטית, ולזה לא היתה צריכה להיות בלחש, אבל תפלת י”ח, שהיא תפלה קבועה, שפיר היה מקובל בידם שצריכה להיות בלחש… וזה שחשבה לשכרה, דשיכור לאו בר הבדלה, וחשדה שמתפללת תפלה פרטית בלחש, משום שאינה יודעת להבדיל בין תפלה כללית לפרטית. ועל זה השיבה אשה קשת רוח אנכי, והתפלה שמתפרצת מקרב לבי היא כדמיון חץ פורח מקשת מתוחה ביותר, (קשת רוח מלשון קשת), אשר בוקעת ועולה למעלה למעלה, על כן אף תפלה זו, אף שהיא פרטית, צריכה להיות בלחש… (חיי שרה תער”ב)

ואתחנן תרע”ה: …אך כתיב וחנה היא מדברת על לבה, משמע שהמוח דבר על הלב, ואם כן מקור מוצא תפילתה היה מהמוח מצד התבוננות השכל… וכן כתיב ותתפלל על ה’, והבן, על כן היתה תפלתה בלחש. ובזה יש לפרש מה שענתה לעלי לא אדוני אשה קשת רוח אנכי, היינו שהדבור בא באדם מצד הרוח, וקשת רוח הוא, כח המחשבה והשכל גובר על כח הדבור עד שהוא מתקשה להוציא הדבור, ומאחר שתפלתה מצד התגברות כח המח והשכל, על כן היא מתפללת בלחש…

ר’ צדוק
וכן בחנה נאמר “ויזכרה ה’” שם הויה, ולא נזכר שמה כברחל, רק ויזכרה בהעלם, לפי שמכל מקום נגרם עונש על ידה לפנינה, שהיתה גם כן צדקת. וכמו שמצינו ברשעים בלוט נאמר “אל תבט אחריך”, לפי שהיה רשע כמותם, כך גם כן בצדיקים כששניהם צדיקים והקב”ה עוזר לאחד והאחר נשפל על ידי זה יש מקום למדת הדין לקטרג וצריך להעלים את עצמו מפני המקטרגים… ועל כן לא נזכר שמה. וגם לפי שכל שחבירו נענש על ידו איו מכניסין אותו במחיצתו של הקב”ה, כמ”ש בשבת קמ”ט ב’, ולפי שבזכירה זו נענשה פנינה על ידה, וזכירת שמה היא היא ההכנסה למחיצתו ית’ ולחדרי מוח הזכרון שלמעלה כביכול, על כן לא כתיב שמה רק הוזכרה דרך העלם…

וחנה לא נתקנאה עוד בצרתה ולא חמדה גם כן לבנים מעצמה כי ידעה ההלכה דאשה אין מצווה על פריה ורביה, והיתה מסתפקת עצמה בהבטחת אלקנה אנכי טוב לך מי’ בנים, שהוא יהיה החוטרא לידה ומרא לקבורה לולי שכעסתה צרתה, וזה שאמרה “ראה תראה בעני אמתך”, שמתוך העינוי והצער של צרתה ביקשה, ואף שהיא לא נתקנאה בה כלל לבקש את שאינו שלה צרתה הצירה לה להרעימה, והרגישה דחשק זה אינו כחשקה של רחל שיהיה המשפט לתת לאומים תחתיה ולא רצתה בעונש חברתה על ידה, על כן התחכמה לפתוח שער חדש בקריאת שם צב-אות, דאז”ל (ברכות ל”א ב’) שלא היה אדם שקראו כן עד שבאה חנה, וידוע דמשם זה הוא יניקת הנביאים, ועל כן זכתה להוליד שמואל שנקרא בדרז”ל רבן של כל הנביאים, כי עד ימיו אין חזון נפרץ, וכן שלשלת התורה שאיתא בריש אבות “וזקינים לנביאים”, היינו משמואל ואילך הוא התחלת הנהגת הנביאים… וחנה עצמה זכתה גם כן להיות מז’ נביאות שהיא פתחה שער זה דיניקת הנביאים, ומשדיה ינק שמואל… (חלק א פוקד עקרים עמוד ז והלאה)

…וגבי חנה דכתיב שם הרחמים גם בתחלה היה השי”ת עליה ברחמים ולא היה חסר אלא תפלה, דלהוציא לעולם נפש יקרה כזו שפתח שער הנבואה אשר עד אז היה דבר ה’ יקר אין חזון נפרץ היה צריך שיהיה אתערותא דלתתא מקודם, ועל כן היה בת קול מודיע מקודם שעתיד להוולד צדיק אחד כדי שכל אחד מישראל יתפלל וישתוקק שיהיה מחלציו… ואצל חנה בפרט היה הסיבה שנתעקרה מקודם וצרתה הרעימתה עד שהרעישה עולמות בתפלתה ונדרתו להשי”ת, עד שעל ידי זה זכתה היא להוליד נפש הזה שהיה כבר מוכן לצאת אלא שהיה צריך אתערותא דלתתא… (שם שם עמוד יב)