בת נצבת וישי / נחש

אחות אליאב, אבינדב, שמעא, נתנאל, רדאי, אוצם, דוד, וצרויה
אשת יתר הישמעאלי (דה״א ב, 17) או יתרא הישראלי (שמ״ב יז 25)
אם עמשא, שר צבא אבשלום
מופיעה בספר מלכים וספר דברי הימים

היא ואחותה, צרויה, מוזכרות כבנותיו של נחש, על כך נשאלת השאלה האם הן אחיות של דוד רק מאם, בין המפרשים יש המסכימים עם טענה זו אך הדעה הרווחת יותר היא שנחש הוא ישי, ומכאן שהן אחיותיו החוקיות של דוד (ראו מדרשים בהמשך (אצל חזל / מפרשים).

השם אביגיל

חלקו הראשון של השם הוא כינוי לאלוהים
חלקו השני מתפרש לפי גיל / שמחה ו/או גיל בצורת גאל קרי ׳האל גואל׳

יתר הישמעאלי / ישראלי אבי בנה של אביגיל

בספר שמואל ב׳ (יז, 25) מכונה אבי עמשא ׳יתרו הישראלי׳. ״ועמשא בן איש ושמו יתרא הישראלי אשר בא אל אביגיל בת נחש אחות צרויה אם יואב.״
בספר דברי הימים א (ב, 17) מכונה יתרו הישמעאלי. ״ ואביגיל ילדה את עמשה ואבי עמשא יתר הישמעאלי.״
יתר הישמעאלי / הישראלי אינו מיוחס לשום שבט.
תמר מאיר בספרה, נערה מואביה: על התקבלות והלכה במדרש רות רבה, עמ׳ 33-34, מציינת את העובדה שהפעם היחידה בה הופיע הכינוי ׳הישראלית׳ במקרא, בסיפור שלומית בת דברי ״י וַיֵּצֵא, בֶּן-אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית, וְהוּא בֶּן-אִישׁ מִצְרִי, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיִּנָּצוּ, בַּמַּחֲנֶה, בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית, וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי.  יא וַיִּקֹּב בֶּן-הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת-הַשֵּׁם, וַיְקַלֵּל, וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ, אֶל-מֹשֶׁה; וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת-דִּבְרִי, לְמַטֵּה-דָן.״ (ויקרא כד 10-11). כינוי זה נאמר עליה בגנות. בסיפור נרמז כי ככל הנראה האישה נאנסה או יצרה קשרים אסורים עם איש מצרי.  ומכאן ניתן אולי ללמוד על בעייתיות ביחוסו של יתר, הנזכר כאבי בנה של אביגיל, ובשמואל ב׳ כמי ש׳בא׳ על אביגיל, אין שום אזכור לכך שהוא בעלה החוקי.
חז״ל פותרים א הקושי לענין מוצאו של יתר, ׳הישמעאלי׳, בשמואל ב׳  ו׳הישראלי׳, בדברי הימים נדרש בשני אופנים, האחד שישמעאל היה ישמעאלי שנתגייר והשני שהיה ישראלי שחגר את חרבו כישמעאלי.

אצל חז״ל / מפרשים

תלמוד בבלי
מיד ועמשא בן איש ושמו יתרא הישראלי אשר בא אל אביגיל בת נחש, וכתיב יתר הישמעאלי, אמר רבא מלמד שחגר חרבו כישמעאל ואמר כל מי שאינו שומע הלכה זו ידקר בחרב, כך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי, עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית… (יבמות עז א)

וְכוּלְּהוּ גְּמָרָא, לְבַר מִיִּשַׁי אֲבִי דָוִד דִּמְפָרֵשׁ בָּהּ קְרָא, דִּכְתִיב: ״וְאֶת עֲמָשָׂא שָׂם אַבְשָׁלוֹם תַּחַת יוֹאָב (שַׂר) [עַל] הַצָּבָא וַעֲמָשָׂא בֶן אִישׁ וּשְׁמוֹ יִתְרָא הַיִּשְׂרְאֵלִי אֲשֶׁר בָּא אֶל אֲבִיגַיִל בַּת נָחָשׁ אֲחוֹת צְרוּיָה אֵם יוֹאָב״. וְכִי בַּת נָחָשׁ הֲוַאי? וַהֲלֹא בַּת יִשַׁי הֲוַאי, דִּכְתִיב: ״וְאַחְיוֹתֵיהֶן צְרוּיָה וַאֲבִיגַיִל״. אֶלָּא: בַּת מִי שֶׁמֵּת בְּעֶטְיוֹ שֶׁל נָחָשׁ. (שבת נ״ה ב:ד)

תָּנוּ רַבָּנַן: אַרְבָּעָה מֵתוּ בְּעֶטְיוֹ, שֶׁל נָחָשׁ. וְאֵלּוּ הֵן: בִּנְיָמִין בֶּן יַעֲקֹב, וְעַמְרָם אֲבִי מֹשֶׁה, וְיִשַׁי אֲבִי דָּוִד, וְכִלְאָב בֶּן דָּוִד. וְכוּלְּהוּ גְּמָרָא, לְבַר מִיִּשַׁי אֲבִי דָוִד דִּמְפָרַשׁ בֵּיהּ [קְרָא], דִּכְתִיב: ״וְאֶת עֲמָשָׂא שָׂם אַבְשָׁלֹם תַּחַת יוֹאָב עַל הַצָּבָא, וַעֲמָשָׂא בֶן אִישׁ וּשְׁמוֹ יִתְרָא הַיִּשְׂרְאֵלִי, אֲשֶׁר בָּא אֶל אֲבִיגַיִל בַּת נָחָשׁ אֲחוֹת צְרוּיָה אֵם יוֹאָב״ – וְכִי בַּת נָחָשׁ הִיא? וַהֲלֹא בַּת יִשַׁי הִיא, דִּכְתִיב: ״וְאַחְיֹתֵיהֶם צְרוּיָה וַאֲבִיגַיִל״! אֶלָּא בַּת מִי שֶׁמֵּת בְּעֶטְיוֹ שֶׁל נָחָשׁ. (בבא בתרא י״ז א:ו׳)

תלמוד ירושלמי
כתוב אחד אומר ושמו יתרא הישראלי, וכתוב אחד אומר יתר הישמעאלי, רבי שמואל בר נחמן אומר ישמעאלי היה ואת אמרת ישראלי, אלא שנכנס לבית דינו של ישי, ומצאו יושב ודורש פנו אלי והושעו כל אפסי ארץ, ונתגייר ונתן לו את בתו. ורבנין אמרין ישראלי היה, ואת אמרת ישמעאלי, אלא שחגר מתניו כישמעאלי, ונעץ את החרב בבית דין, או נהרוג או נקיים דבר רבי, כל מי שהוא עובר על הלכה זו אני הורגו, עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית… (יבמות מח ב)

מדרש תהילים ט׳:י״א
א”ר יהושע בן לוי כתוב אחד אומר (שמואל-ב יז כה) ושמו יתרא הישראלי. וכתוב אחד אומר (דברי הימים-א ב יז) הישמעאלי. ר’ שמואל בר נחמני אמר ישמעאל היה שמו ולמה נקרא שמו ישראלי שפעם אחת נכנס לבית המדרש ושמע קולו של ישי שהיה יושב ואומר (ישעיה מה כב) פנו אלי והושעו כל אפסי ארץ. מיד נתגייר ונתן לו ישי את בתו. ורבנן אמרי ישראלי היה ולמה קורא אותו ישמעאלי שחידד חרבו כישמעאל ונעצו בבית המדרש ואמר או אהרוג או אהרג או אקיים דברי רבותי. עמוני ולא עמונית. מואבי ולא מואבית:

מלבי”ם על דברי הימים א ב׳:ט״ו
דויד השביעי. וזה סותר למה שבשמואל (א’ טז, י; יז, יב) חושב לישי שמונה בנים ודוד הוא הקטן. ודעת חז”ל במדרש שהשמיני הוא אליהו הנזכר בין הנגידים שהקים דוד על יהודה, אליהו אחי דוד (לקמן כז, יח), והוא היה קטן מדוד, וקרא לדוד קטן על שהיה מקטין א”ע, וכן פרש”י. וראב”ע ורד”ק פירשו שאליהו היה אח מן האב ולא מן האם, ולכן לא חשבו פה מפני שאומר ואחיותיהם צרויה ואביגיל, והם היו אחיות מן האם ולא מן האב, וא”כ לא היו אחיות לאליהו לא מן האב ולא מן האם, וכדבריהם נראה ממ”ש (ש”ב יז, כה) ועמשא בן איש ושמו יתרא הישראלי אשר בא אל אביגיל בת נחש אחות צרויה אם יואב, מבואר (לפי הפשט, והדרש ידוע) שאביגיל היתה בת נחש לא בת ישי, וא”כ היתה אחותם רק מן האם, לכן אמר אחות צרויה ולא אמר אחות דוד, מפני שאחות צרויה היתה מן האב ומן האם שגם צרויה היתה בת נחש, ואמם נשאת לישי באלמנותה:

מלבי”ם על דברי הימים א ב׳:י״ז:א׳
יתר הישמעאלי. הוא יתרא הישראלי וגר בארץ ישמעאל (רש”י ורד”ק), וי”ל שהיה גר ישמעאלי ואחר שנתגייר שינו שמו מיתר ליתרא, וקראוהו ישראלי, וכ”ה במדרש רות הובא בילקוט שמואל (סי’ קכז) שנתגייר ונתן לו ישי את בתו. ולמ”ש רש”י (בפסוק כח) שמ”ש ואחר בא חצרון היינו שלא ע”י אישות, י”ל גם כאן שמ”ש אשר בא אל אביגיל היינו קודם שנתגייר והדין הוא דהולד כשר, ואח”כ נתגייר:

חומת אנך על שמואל ב י״ז:כ״ה:א׳
אשר בא אל אביגל בת נחש. כתב רבינו האר”י זצ”ל בסוף שער הגלגולים שסידר מהר”ש ויטאל ז”ל וז”ל שתי טיפות יעקב האחת נתגלגלה באביגיל אחות דוד והשנית נתגלגלה באביגיל הנביאה אשת נבל הכרמלי עכ”ל ושם לקמן באביגיל הנביאה האריך שדוד הע”ה זכה להוציאה מנבל הכרמלי ולקחה לאשה וז”ש בשמואל א’ סימן כ”ה ויאמר דוד לאביגל להורות שנמשכת מיעקב שעשה גל עם לבן וזהו אבי גל זהו תורף דבריו ז”ל עיין שם באורך. ואפשר שגם בפסוק זה כתוב אשר בא אל אביגל להורות דנמשכה מיעקב אבינו ע”ה שעשה גל עם לבן על דרך שכתב הרב ז”ל באביגיל אשת נבל. ואגב נאמר בפ’ אביגיל אשת נבל הנזכר דכתיב ויאמר דוד לאביגיל ברוך ה’ אלהי ישראל אשר שלחך היום הזה לקראתי דכשרמזה לו שישאנה באומרה וזכרת את אמתך אמר דוד הע”ה ברוך ה’ אלהי ישראל סבא יעקב אבינו אשר שלחך היום הזה לקראתי שאת תבקש להזדווג לי כי את נמשכת מישראל ולכך עשית כזכר ובירך לאלהי ישראל שהציל חלק רוחו שהיתה ביד הנחש כמ”ש האר”י ז”ל שם ור”ת דוד לאביגל ברוך גימטריא לאה לרמוז דהוא רוח יעקב דיהבי בלאה כמ”ש האר”י שם ואפשר דזה טעם דאחר שנשאת לדוד הע”ה בכל מקום מזכירה הכתוב אשת נבל הכרמלי וכמו זר נחשב דאחר שנשאת לדוד מה לנו ולנבל. אמנם זהו שבח גדול שיצאת מנבל לדוד ולכן מזכירה אשת נבל להורות שזכה דוד והיא להתחבר יחד ולצאת מנבל. ואפשר דלכך כתיב בפסוק זה בן איש ושמו יתרא הישראלי אשר בא אל אביגל בת נחש וארז”ל בת ישי נחש שמת בעטיו של נחש ורמז הכתוב בן איש כלומר צדיק ושמו יתרא הישראלי כי הצדיקים שמם קודמים להם כמו ושמו מרדכי כמשז”ל. וגם שהיא בת ישי שמת בעטיו של נחש זה וזה גרם לתקן טיפת יעקב אבינו הרמוז בתיבת אבי גל כאמור ולהוציאה לאור והיתה לאיש צדיק:

רד”ק על שמואל ב י״ז:כ״ה:ג׳
אשר בא אל אביגל בת נחש. הוא ישי אבי דוד ושני שמות היו לו ישי ונחש וכמוהו רבים, וטעם אשר בא ולא אמר איש אביגל אפשר שבא אליה קודם שישאנה וילדה לעמשא לפיכך אמר אשר בא ורז”ל דרשו כי לפיכך נקרא ישי נחש לפי שמת בלא עון בעטיו של נחש ר”ל בעצתו של נחש שיעץ לחוה לאכול מעץ הדעת ואז נקנסה מיתה על אדם וחוה ולא היה לישי עון אחר שמת בעבורו, ואדוני אבי ז”ל פי’ כי קראו נחש לפי שיצאו ממנו צפעוני’ שהרגו באומות העולם וכן כתיב כי משרש נחש יצא צפע כי משרש ישי שנקרא נחש יצא צפע והוא חזקיהו: