יוכבד ומרים

בת לוי
נולדה במצרים
דודתו ואשתו של עמרם בן קהת בן לוי
אם אהרון, מרים ומשה

הסיפור המקראי

דמותה של יוכבד וסיפור לידת משה מופיע בשמות ב 1-10, סיפור קצר ותמציתי ביותר, בו לא מוזכר שמה של אם משה. הסיפור מתאר את נישואי עמרם (איש לוי), עם בת לוי, זו הרה ותלד בן, ‘ותרא אותו כי טוב הוא’ (השימוש בפועל ר.א.ה + כי טוב, מופיע שוב רק בסיפור בריאת העולם),  במשך שלושה חודשים היא מסתירה אותו מאימת גזירת פרעה ומשלא יכלה עוד היא מכינה תבת גמה (זו התבה השניה והאחרונה המוזכרת בכל המקרא, הראשונה היא תבת נוח).
את התבה עם הילד היא שמה על שפת היאור, ואחותו מרים שומרת, התבה מגיעה אל בת פרעה אשר מוצאת אותה ומגלה את התינוק, היא יודעת כי התינוק הוא בן העבריים, היא מאמצת אותו, מרים מציעה לקרוא למינקת עבור התינוק כך יוכבד זוכה להתאחד שוב עם בנה הקט. בת פרעה קוראת לתינוק משה ‘כִּי מִן-הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ’ (10).

האזכור הבא של אם משה, והפעם בשמה ‘יוכבד’, בפרק ו 20 “וַיִּקַּח עַמְרָם אֶת-יוֹכֶבֶד דֹּדָתוֹ לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-מֹשֶׁה” ובספר במדבר כו’ פסוק 48-49 “וּקְהָת, הוֹלִד אֶת-עַמְרָם וְשֵׁם אֵשֶׁת עַמְרָם יוֹכֶבֶד בַּת-לֵוִי אֲשֶׁר יָלְדָה אֹתָהּ לְלֵוִי בְּמִצְרָיִם וַתֵּלֶד לְעַמְרָם אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-מֹשֶׁה וְאֵת מִרְיָם אֲחֹתָם”
בראשון לא מוזכרת מרים, אנו גם למדים שהיא דודתו של עמרם, אחות קהת אביו, ושהיא נולדה במצרים, לפי הרחבת חז”ל בין החומות, בזמן הכניסה למצרים.

קשיים בסיפור

נישואי עמרם ליוכבד דודתו, הם למעשה נישואים אסורים לפי תורה, בהגדרת עריות, לפי השקפת מקרא ענין זה מוסבר כי איסור זה לא היה נהוג לפני מתן תורה, אז מעמדם היה כמעמד בני נח.

ישנו קושי בעובדה שמשה הוא נכדו של לוי בן יעקב כאשר לפי התיאור הוציא את בנ״י ממצרים אחרי 430 שנות שעבוד, אפילו הפרשנויות המקילות לשעבוד של 130-210 שנים לא מיישבות קושי זה.

השם יוכבד

חלקו הראשון של השם יוכבד ׳יו׳ – כמו שמות תיאופורים אחרים המורכבים מאותיות שם ׳הויה׳ אם כי לפי דברי מקרא לא נגלה שם הוי׳ה אלא למשה, ושמות פרטיים נוספים עם יסוד זה מופיעים רק לאחר דורו של משה.
יוכבד, הוא השם הראשון במקרא העושה שימוש תיאופורי בשם הוי׳ה והשם הראשון מסוג זה לפני התגלות השם למשה בסיני.
חוקרים המסבירים קושי זה באמצעות אחת מאפשרויות אלה: 1. שם ׳הויה׳ נודע לעמים לפני משה כשם של אל לא ישראלי. 2. שם הוי׳ה היה נודע בחוג מצומצם של בני לוי לפני שנתגלה למשה. 3. היסוד ׳יו׳ לבש משמעות תיאופורית מאוחרת כמו השמות Iawi-Dagan, Iawi-Addu…במשקל קל של הפועל הוה, לפי פירוש זה של דורם (Dhorme, 1951) ניתן לפרש את השם יו-כבד -כ ׳יש כבוד׳. (אנציקלופדיה מקראית, ג, עמ׳ 589).
חלקו השני של השם ׳כבד׳ מהמילה כבוד, בהשוואה לשם ׳אי-כבוד׳ או השם האכדי ‘Addu-Kabittu’ – ׳הדד-כבד׳ קרי ׳נכבד׳. (שם)

מקומן של הנשים בסיפור חייו של משה

משה אשר נולד ליוכבד בתקופת שעבוד בני ישראל במצריים, ובימי גזרת פרעה להשליך כל בן נולד ליאור.
הנשים הראשונות המוצגות בסיפור זה הן המילדות – מילדות העבריות או המילדות העבריות על סוגיית מוצאן ניתן לקרוא עוד באינדקס, ערך המילדות במצרים, נשים אלה, עומדות מול הוראת המלך ובוחרות לסרב לפקודה זו, בין אם הן היו עבריות ועל אחת כמה וכמה אם הן היו מצריות עובדה זו מעצימה את הנחישות שלהן ועמידתן בחמלה נשית אוניברסלית תוך סיכון חייהן.
המדרש מזהה את המילדות, שפרה ופועה, כאם ובת – יוכבד ומרים או ככלה וחמותה- יוכבד ואלישבע.
הדמות הנשית הבאה – יוכבד, אימו, שגם היא עומדת אל מול הצו המרושע של המלך ובוחרת לעשות כל שביכולתה להצילו.
האישה השלישית, מרים אחותו, השומרת מרחוק, והמאחדת בין התינוק לאימו המינקת.
המדרש מרחיב ומעצים את מעשיהן של יוכבד ומרים, הוא מספר על עמרם שלאור גזרת פרעה בוחר לגרש את יוכבד אשתו, ומוטב שיעשו כך כל הגברים ולא יולדו עוד תינוקות, לעומת פחדו של עמרם עומדות הנשים הללו במלוא עוצמתן הנשית ותושיתן, אלה מילדות למרות הצו, זו מסתירה ומבריחה בתיבה, זו מגינה ושומרת וכולן תוך סיכון חייהן…
מרים לפי המדרש גם מעמתת את אביה ואומרת לו ‘אבא, קשה גזירתך יותר משל פרעה, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקבות!’ למרים מיוחס במדרש זה כוח הנבואה שראתה כי משה עתיד להושיע את עמו.
רביעית, בת פרעה, זו אשר משתה את התינוק מן המים, זו שהעניקה לו את שמו, משה, זו שגידלה אותו כנסיך במצרים, כבנה, זו שלמרות שידעה כי בן העבריים הוא בחרה להצילו, למרות גזירת אביה המלך וגם היא תוך סיכון חייה.
בהמשך סיפור חייו של משה, מופיעה גם דמותה של צפורה, אשתו, וגם היא מצילה את משה, פעמיים – לקריאה נוספת על צפורה, באינדקס.

יוכבד במדרש

שם אמה של יוכבד
במקרא אין ציון לשם אמה של יוכבד, היא אשת לוי, לפי הפסוק בספר במדבר “וְשֵׁם אֵשֶׁת עַמְרָם יוֹכֶבֶד בַּת-לֵוִי אֲשֶׁר יָלְדָה אֹתָהּ לְלֵוִי בְּמִצְרָיִם וַתֵּלֶד לְעַמְרָם אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-מֹשֶׁה וְאֵת מִרְיָם אֲחֹתָם” , פרשו חז”ל ב’דעת זקנים’ כי שם אמה של יוכבד היה ‘אֹתָהּ’: אשר ילדה אותה ללוי. כי אשתו של לוי אותה שמה:
מקורות נוספים לשמותיה של אשת לוי, אם יוכבד להלן:
מלכה – לפי ספר היובלים וכן גם בספר צוואות השבטים, צוואת לוי יא א

נבנת – לפי  כ”י שראיתי בדמשק, הפסגה, גיליון א, עמ’ 58
עדינה בת יובב – ספר הישר

לידתה של יוכבד
יוכבד נולדה בין החומות, בכניסת בני יעקב למצרים.
בבראשית מו,טו, נאמר שירדו למצרים שלושים ושלש נפשות “אֵלֶּה בְּנֵי לֵאָה, אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב בְּפַדַּן אֲרָם, וְאֵת, דִּינָה בִתּוֹ:  כָּל-נֶפֶשׁ בָּנָיו וּבְנוֹתָיו, שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ.” (ראשית מו 16),  לעומת זאת במניין השמות, מצויים רק שלושים ושנים נפש. ראו פירוש למשל אצל רש”י: “שלשים ושלש. וּבִפְרָטָן אִי אַתָּה מוֹצֵא אֶלָּא שְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם, אֶלָּא זוֹ יוֹכֶבֶד שֶׁנּוֹלְדָה בֵין הַחוֹמוֹת בִּכְנִיסָתָן לָעִיר, שֶׁנֶּאֱמַר אֲשֶׁר יָלְדָה אֹתָהּ לְלֵוִי בְּמִצְרָיִם – לֵדָתָהּ בְּמִצְרַיִם וְאֵין הוֹרָתָהּ בְּמִצְרַיִם:.

זיהוי יוכבד כשפרה, אחת המילדות במצרים
לפי התלמוד הבבלי מסכת סוטה (ראו בהמשך ‘אצל חז”ל / מפרשים), יוכבד היא אחת המילדות במצרים, ‘שפרה’, יחד איתה המילדת השניה היא מרים או אלישבע, אם ובת או כלה וחמותה.
לפי אותו מדרש עמרם התגרש מיוכבד לצלה של גזרת פרעה, ובכך ימנע מהבאת ילדים ומביטול הגזרה, בתו מרים מעמתת אותו עם החלטתו זו “פרעה גזר על הזכרים ואתה גוזר בין על הזכרים ובין על הנקבות” ועמרם נושא את יוכבד בשנית לאור דבריה, ויוכבד מתעברת ויולדת את משה.
“וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת האלוקים וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַתְּחַיֶּיןָ אֶת-הַיְלָדִים”, ובשכר זאת זכתה שיוולד ממנו משה, וניתנה התורה על ידו ונקראת על שמו ‘תורת משה’. (שמות רבה)

בת כמה היתה יוכבד
יוכבד לפי התיאור לע”ל גם המקראי, נולדה במצרים עם כניסת יעקב ובניו, היא בתו של לוי, אותה נשא לאישה עמרם והיא דודתו.
תקופת העבדות במצרים לפי מדרש זה נמשכה 210 שנים.
משה, מושיע ישראל, מוציא אותם ממצרים מעבדות לחירות, בהיותו בן שמונים.

יוכבד לפי חישוב זה אצל חז”ל היתה בת 130 שנה עת שילדה את משה.
אבן עזרא: “אם זה היה גילה בעת שילדה את משה, מדוע התורה מזכירה לפלא את שרה שילדה בת מאה, ולא הזכירה את יוכבד שילדה בת 130?”

רמב”ן “לוי ירד למצרים והוא בן 43. באיזה גיל ילד את יוכבד? אם ילד אותה מיד בבואו, אזי היא הולידה בהיותה בת 130. אם ילד אותה מאוחר יותר, ככל שנאחר את תאריך לידתה, תהיה יוכבד צעירה בהולידה את משה, אבל לוי יהיה זקן בהולידו את יוכבד. למשל: אם הוליד אותה אחרי 57 של שהותם במצרים, כשהוא בן 100, אזי יוכבד הולידה את משה בגיל סביר, בהיותה בת 73, אבל לוי הוליד את יוכבד בגיל מבוגר מאוד, בהיותו בן 100, גילו של אברהם אבינו בהולידו את יצחק. ולפי זה שניהם הולידו בזקנתם!”
תשובתו של הרמב”ן “והנה אם יהיו ימי יוכבד כימי אביה, ותתקיים בה הלחות עד קרוב לזקנתה כמשפט הנשים, איננו פלא אם תוליד בזמן אשר נתנו לה רבותי.. נו, מפני שרצה האלוהים לגאול את ישראל על ידי האחים האלה ולא הגיע הקץ, (ולכן) איחר לידתם ימים רבים עד כי זקנה אמם. ולא יפלא מה’ דבר”

עוד על הנס של יוכבד וגילה המופלג שעה שילדה את משה:
את בת לוי, אפשר בת מאה ושלשים שנה והויא קרי לה בת, דאמר רבי חמא ברבי חנינא זו יוכבד שהורתה בדרך ולידתה בין החומות, שנאמר אשר ילדה אותה ללוי במצרים, לידתה במצרים ואין הורתה במצרים. אמר רבי יהודה שנולדו בה סימני נערות… (סוטה יא ב, וראה שם עוד)
נעשה להם נס כיוכבד, כדכתיב וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי, אפשר בת מאה ושלשים שנה וקרא לה בת, דאמר רבי חמא בר חנינא זו יוכבד… אמר רב יהודה בר זבינא מלמד שנולדו בה סימני נערות, נתעדן הבשר נתפשטו הקמטין וחזר היופי למקומו. ויקח, ויחזור מיבעי ליה, אמר רב יהודה בר זבידא מלמד שעשה לה מעשה לקוחין, הושיבה באפריון ואהרן ומרים משוררים לפניה, ומלאכי השרת אומרים אם הבנים שמחה… (בבא בתרא קכ א)

הריונה של יוכבד היה קל במיוחד ” ותהר האשה ותלד בן – אמר רבי יהודה: מקיש לדתה להורתה: מה הורתה שלא בצער, אף לדתה שלא בצער. מכאן לנשים צדקניות, שלא היו בפתקה של חוה” (שמות רבה כ’). ותקופת הריונה נמשך שישה חודשים ושני ימים בלבד “באותו לילה שנתעברה ראה פרעה החלום, וממנו מנו תשעה חודשים.. והן לא ידעו שכל הנביאים לא נולדו אלא לשבעה חודשים. ומשה הוא אב לנביאים… ונולד לששה חודשים ושני ימים מן החודש השביעי שהוא ז’ באדר (המדרש הגדול לשמות ב’ 2). מדרש זה מסביר כיצד הצליחה יוכבד להסתיר את משה שלושה חודשים ולמה דווקא שלושה חודשים, שכן חיכו המצרים תשעה חודשים אחרי שעמרם נשא שוב את יוכבד לאישה. הלידה הקלה לפי המדרש היא עדשות לצדיקותה של היולדת.
משה נולד מהול קרי נימול, ” וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא תני רבי מאיר אומר טוב שמו רבי יאשיה אומר טוביה שמו רבי יהודה אומר הגון לנביאות אחרים אומרים שנולד כשהוא מהול ורבנן אמרי בשעה שנולד משה נתמלא כל הבית כלו אורה כתיב הכא ותרא אותו כי טוב הוא וכתיב התם (בראשית א ד) וירא אלהים את האור כי טוב. ותצפנהו שלושה ירחים שלא מנו המצרים אלא משעה שהחזירה והוה מעברא בה תלתא ירחי מתחילתו. וְלֹא יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ למה שלפי שהמצרים היו הולכין בכל בית ובית שהיו חושבין בו שנולד שם תינוק ומולכין לשם תינוק מצרי קטן והיו מבכין אותו כדי שישמע תינוק ישראל קולו ויבכה עמו והיינו דכתיב (שיר השירים ב טו) אחזו לנו שועלים שועלים קטנים וגו’:”

יוכבד אינה אמה של מרים

במדרש אחד, מצאתי דעה חריגה, ‘פירוש מדרש חכמים על התורה’ (ראו בהמשך, אצל חז”ל מפרשים), חיבור מקיף על חמשת חומשי תורה, חובר לפני כחמש מאות שנים באיטליה, מחברו אנונימי, לפי מדרש זה, המסתמך על שמות ו 20, “וַיִּקַּח עַמְרָם אֶת-יוֹכֶבֶד דֹּדָתוֹ לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-מֹשֶׁה” בפס’ זה לא מוזכרת מרים אלא אהרון ומשה כבניה של יוכבד, וכן מצין את הפסוק ‘ותלך העלמה ותקרא את אם הילד’ ומחזק את דבריו שכן לא נאמר ותקרא את אמה .
לפי מדרש זה, מרים נולדה לעמרם מאישה אחרת, ומשה נולד לעמרם אחרי שנשא את יוכבד בשנית.

סיפור לידת משה במדרש וסיפורי לידות של גיבורים בתרבויות שכנות

סיפור לידתו של משה במקרא, מאוד דל ומצומצם, בשונה מסיפורי לידות מפורטים של דיבורים מנהיגים אחרים במקרא, בנוסף יוכבד לעומת אמהות אחרות לא היתה עקרה לפני לידת משה, שכן היו למשה את אהרון ומרים אחיו הגדולים ממנו. המדרש מוסיף ומרחיב את הסיפור המקראי ומתבל אותו במעשי ניסים.

השוואה מעניינת בין סיפור לידתו של משה, כפי שמתואר בפשט המקרא ובהרחבה במדרש לסיפור לידתם של מנהיגים אחרים בתרבויות השכנות כחלק מג’אנר ‘הגיבור שהופקר בלידתו’:

לידת סרגון
טקסט נאו אשורי על לידתו של סרגון, שליט האימפ’ האכדית, מייסד האימפ’ השמית הראשונה, ” אמי הכוהנת הגדולה הרתני וילדתני בסתר, הניחתני בסל נצרים, את המכסה חתמה בזפת. היא הפקירתני לנהר אשר לא כיסני, הנהר נשאני עמו, ולקחני לאקי שואב המים, הוא לקחני לבן וגידלני” לכאורה נקודות ממשק רבות בין הסיפורים,  פרופ’ נחום סרנה כותב בעולם התנך, ספר שמות, עמ’ 27,  על ההבדלים הניכרים בין הסיפורים:
“רבים מצביעים על הדמיון הרב עם האגדה האכדית על לידת סרגון מלך אכד… למראית עין יש לסיפור זה נקודות מגע ברורות עם סיפור המקרא על לידת משה . אך בכל הפרטים העיקריים הוא שונה מן הסיפור המקובל של ‘הגיבור שהופקר בלידתו’ , שבו מוצא הולד הלא רצוי הוא תמיד מן האצילים. אם סרגון, למשל, היא כוהנת גדולה – משרה השמורה בדרך כלל לנשים ממשפחת המלוכה . לא כן משה ; הוריו מתוארים כבני העם, כאיש ואשה משבט לוי  בדרך כלל היתה הסיבה להפקרת הולד היותו ילד שמחוץ לנישואין , או נבואת אוראקל , שלפיה עתיד הילד לאיים על השליט. במקרה של סרגון – על אמו הכוהנת הגדולה נאסר להרות, ולפיכך מיהרה להוציא בסתר את התינוק מרשותה, כדי להעלים את לידתו ולהינצל מחרפה. על משה אין כל כתם, הוריו אוהבים אותו ומגינים עליו כל עוד הדבר ניתן בידם, ו”הפקרתו” לא באה אלא לתת לו סיכוי להצלה – שלא יפול קורבן לגזרת ההשמדה של פרעה. והטעים זאת המקרא, שבקשר לגזרת פרעה (א , כב) השתמש בפועל “השליך” אך בקשר למעשה אמו של משה נזקק לפועל “שים ” ללמדך כי פעולתה היתה זהירה ואוהבת, התיבה הונחה בתוך הסוף כדי להבטיח שלא תיסחף במורד הנהר, ואחות הילד הסתתרה בקרבת מקום כדי לצפות מה ייעשה בו.

ועוד הבדל חשוב : בסיפורי העם התינוק שהופקד ניצל בידי אנשים פשוטים, ואפילו בידי חיה. ואילו במקרה של משה מוצאת אותו בת פרעה, נסיכה מבית המלוכה. יתר על כן: מוטיב קבוע הוא, שזהות העולל אינה ידועה בתחילה, ומתגלית רק בשלב מאוחר יותר, בדרך כלל הוא נעשה מלך. לא כן לגבי משה . ולבסוף ראוי לציין , כי ‘אגדת הגיבור שהופקר’ נועדה בדרך כלל לתת לגיטימציה לתופסי השלטון בכוח (אוזורפאטו רים) , שלא יכלו להצביע על גנאלוגיה מלכותית משכנעת. פירוש השם סרגון , למשל – ‘המלך הוא אמיתי’ או ‘מלך לגיטימי’ סיפור הלידה של משה לא רק שאיננו משתייך לסוג הספרותי הנפוץ של אגדות לידתם של גיבורים, אלא הוא היפוכו הגמור.”

ניתן לקרוא עוד על השוואה זו גם במאמרה של נילי שופק, לידת משה בראי המיתולוגיה המצרית, בית מקרא, כרך א’, אלא ששם היא מוצאת דמיון רב יותר דווקא למיתוס מצרי על לידת הורוס, שם הגיבורים הם אלים ולא בני אדם:

לידת הורוס

הורוס הוא בנו של אוסיריס, אמו היא איסיס.
גם סיפור זה נפתח בנישואי ההורים, התעברות האם ולידת הבן.
הבן מוסתר בסבך צמחית היאור, בקן בביצות הדלתא.
גם כאן הרך הנולד נמצא בסכנה, המקביל של פרעה בסיפור זה הוא סת.
איסיס מקבילתה של יוכבד, מגינה על בנה במחבוא מיניקה ומרפאה.
גם במיתוס המצרי יש אחות מגינה המקבילה למרים והיא נפתיס, אחות איסיס שעוזרת לה לטפל ולהגן על הורוס.
הרך הנולד הופך למנהיג ומושיע.

סיפור לידת ישוע

סיפור לידת ישוע בבשורה על פי מתי, מציירו כמשה שני, מביא הברית החדשה, ובתוך כך מאמץ מוטיבים מן המסורות היהודיות על לידת משה.
לפי הסיפור, מלאך מבשר ליוסף על לידתו הצפויה של ישוע ויעודו כמושיע, תיאור חכמי המזרח אשר חזו בכוכב המבשר על הולדת מלך היהודים בבית לחם, המלך הורדוס ששמע את הנבואה מצווה להרוג את כל הילדים בבית לחם מתחת לגיל שנתיים, יוסף בורח עם ישו התינוק למצרים בציווי המלאך, עד מותו של הורדוס,  ובכך מציל אותו.
הדמיון למדרשים היהודים ברור, כמו יוסף גם לעמרם נודע בחלום על הילד הצפוי להיולד ולהושיע את העם, כמו הכוכב המבשר גם בלידת משה הבית נמלא אור, הנבואה ממנה חשש פרעה מקבילה לנבואה ממנה חשש הורדוס, כמו משה גם ישוע נולד לאחר שישה חודשי הריון.
זקוביץ ושנאן בספרם לא כך כתוב בתנ”ך טוענים כי מסורות אלה, המצויות במדרש היהודי הם הד לסיפור קדום שלא נכנס לקנון היהודי, היו אלה מסורות שהיו מוכרות אשר חיו ועברו בעל פה. מתי, בן המאה הראשונה, אשר חי בארץ ישראל ואולי אף היה יהודי מומר, הכיר מסורות אלה והשתמש בהם והשתמש בהם ליצירת המיתוס על הולדת ישוע. (שם, עמ’ 156-157)

מקום קבורתה של יוכבד

לפי מסורת מאוחרת (ר׳ שמואל ב״ר שמשון 1211), מקום קבורתה של יוכבד על הדרך בארבל שמצפון לטבריה, ומכאן תיעודים מאגרות וספרי מסע נוספים מאמצע המאה ה-16 ואילך, עד שנתקבעה מסורת לפיה מיקום קבר האמהות בטבריה, שם קבורות גם צפורה, אשת משה, אלישבע בת עמינדב, בלהה וזלפה, נשות יעקב ואשת רבי עקיבא רחל.
במקרא אין אזכור לקבורתה של יוכבד.

אצל חז”ל / מפרשים

זהר, שלח לך כה קצט
בְּהֵיכָלָא אַחֲרָא, אִית יוֹכֶבֶד, אִמֵּיהּ דְּמֹשֶׁה נְבִיאָה מְהֵימָנָא, וְכַמָּה אַלְפִין וְרִבְּבָן בַּהֲדָהּ. בְּהֵיכָלָא דָּא, לָא מַכְרְזֵי כְּלַל, אֶלָּא ג’ זִמְנִין בְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא, אוֹדֵת וּמְשַׁבָּחַת לְמָארֵי עָלְמָא, אִיהִי וְכָל אִינּוּן נָשִׁין דִּי בַּהֲדָהּ. וְשִׁירָתָא דְּיַמָּא מְזַמְּרִין בְּכָל יוֹמָא, וְאִיהִי בִּלְחוֹדָהָא אַמְרַת מֵהָכָא, (שמות ט״ו:כ׳) וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה וְגוֹ’, אֶת הַתּוֹף בְּיָדָהּ וְגוֹ’. וְכָל אִינּוּן צַדִּיקַיָּיא דִּי בְגַן עֵדֶן, צַיְיתִין לַקָל נְעִימוּ דִּילָהּ. וְכַמָּה מַלְאֲכִין קַדִּישִׁין אוֹדָאן וּמְשַׁבְּחָן עִמָּהּ לִשְׁמָא קַדִּישָׁא.

תרגום: היכל אחד יוכבד אמו של משה הנביא הנאמן, וכמה אלפים ורבבות עמה. היכל זה אין מכריזים כלל, אלא ג’ פעמים בכל יום היא מודית ומשבחת לרבון העולם היא וכל אלו הנשים שעמה, ומזמרות שירת הים בכל יום, והיא לבדה מתחלת מכאן ותקח מרים הנביאה וגו’, וכל אלו הצדיקים שבגן עדן מקשיבים לקול נעימות שלה, וכמה מלאכים קדושים מודים ומשבחים עמה לשם הקדוש.

תלמוד בבלי
יאמר מלך מצרים למילדות העבריות וגו’, רב ושמואל, חד אמר אשה ובתה, וחד אמר כלה וחמותה, מאן דאמר אשה ובתה, יוכבד ומרים, ומאן דאמר כלה וחמותה יוכבד ואלישבע. תניא כמאן דאמר אשה ובתה, דתניא שפרה זו יוכבד, ולמה נקרא שמה שפרה, שמשפרת את הוולד, דבר אחר שפרו ורבו ישראל בימיה… את בת לוי, אפשר בת מאה ושלשים שנה והויא קרי לה בת, דאמר רבי חמא ברבי חנינא זו יוכבד שהורתה בדרך ולידתה בין החומות, שנאמר אשר ילדה אותה ללוי במצרים, לידתה במצרים ואין הורתה במצרים. אמר רבי יהודה שנולדו בה סימני נערות… (סוטה יא ב, וראה שם עוד)

ותהר האשה ותלד בן, והא הות מיעברא ביה תלתא ירחי מעיקרא, אמר רב יהודה בר זבינא מקיש לידתה להורתה, מה הורתה שלא בצער, אף לידתה שלא בצער, מכן לנשים צדקניות שלא היו בפיתקא של חוה.
תרגום: ותהר האשה ותלד בן – אמר רבי יהודה: מקיש לדתה להורתה: מה הורתה שלא בצער, אף לדתה שלא בצער. מכאן לנשים צדקניות, שלא היו בפתקה של חוה (שם יב א, וראה שם עוד)

…נעשה להם נס כיוכבד, כדכתיב וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי, אפשר בת מאה ושלשים שנה וקרא לה בת, דאמר רבי חמא בר חנינא זו יוכבד… אמר רב יהודה בר זבינא מלמד שנולדו בה סימני נערות, נתעדן הבשר נתפשטו הקמטין וחזר היופי למקומו. ויקח, ויחזור מיבעי ליה, אמר רב יהודה בר זבידא מלמד שעשה לה מעשה לקוחין, הושיבה באפריון ואהרן ומרים משוררים לפניה, ומלאכי השרת אומרים אם הבנים שמחה… (בבא בתרא קכ א)

מדרש רבה
כָּל הַנֶּפֶשׁ הַבָּאָה וגו’ וּבְנֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר יֻלַּד לוֹ וגו’ (בראשית מו, כו כז), רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן רָאִיתָ מִיָּמֶיךָ אָדָם נוֹתֵן לַחֲבֵרוֹ שִׁשִּׁים וְשִׁשָּׁה כּוֹסוֹת וְחוֹזֵר וְנוֹתֵן לוֹ אַף שְׁלשָׁה וְהוּא מוֹנֶה אוֹתָם שִׁבְעִים, אֶלָּא זוֹ יוֹכֶבֶד שֶׁהִשְׁלִימָה מִנְיָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרָיִם. רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר יוֹכֶבֶד עִבּוּרָהּ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, וְלֵדָתָהּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר כו, נט): וְשֵׁם אֵשֶׁת עַמְרָם יוֹכֶבֶד וגו’, עַל פְּיָילֵי דְמִצְרַיִם נוֹלְדָה. (בראשית צד ט)

כשראה שהם פרים ורבים גזר על הזכרים הדא הוא דכתיב וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְּיַלְדּוֹת וְגוֹ’ מי היו המילדות רב אמר כלה וחמותה יוכבד ואלישבע בת עמינדב רבי שמואל בר נחמן אמר אשה ובתה יוכבד ומרים ולא היו למרים אלא חמש שנים שאהרן גדול ממשה שלש שנים אמרו רבותינו זכרונם לברכה הולכת היתה עם יוכבד אמה ועושה צרכיה והיתה זריזה שעד שהתינוק קטן הוא ניכר הוא שאמר שלמה (משלי כ יא) גם במעלליו יתנכר נער וגו’ אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה שהיתה משפרת את התינוק כשהוא יוצא מלא דם פּוּעָה שהיתה נופעת יין בתינוק אחר אמה. דבר אחר שפרה שפרו ורבו ישראל עליה פועה שהיתה מפיעה את התינוק כשהיו אומרים מת. דבר אחר שפרה ששפרה מעשיה לפני האלהים. דבר אחר פועה שהופיעה את ישראל לאלהים. דבר אחר פועה שהופיעה פנים כנגד פרעה וזקפה חטמה בו ואמרה לו אוי לו לאותו האיש כשיבוא האלהים לפרע ממנו נתמלא עליה חמה להרגה שפרה שהיתה משפרת על דברי בתה ומפיסת עליה אמרה לו אתה משגיח עליה תינוקת היא ואינה יודעת כלום רבי חנינא בר רב יצחק אמר שפרה שהעמידה ישראל לאלהים שבשבילם נבראו השמים שכתוב בהם (איוב כו יג) ברוחו שמים שפרה פועה שהופיעה פנים כנגד אביה שהיה עמרם ראש סנהדרין באותה שעה כיון שגזר פרעה ואמר (שמות א כב) כל הבן הילוד אמר עמרם ולריק ישראל מולידים מיד הוציא את יוכבד ופרש עצמו מתשמיש המטה וגרש את אשתו כשהיא מעוברת משלשה חודשים עמדו כל ישראל וגרשו את נשותיהן אמרה לו בתו גזרתך קשה משל פרעה שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ואתה על הזכרים ונקבות פרעה רשע הוא וגזרתו ספק מתקימת ספק אינה מתקימת אבל אתה צדיק וגזרתך מתקימת עמד הוא והחזיר את אשתו עמדו כל ישראל והחזירו את נשותיהם הוי פועה שהופיעה פנים כנגד אביה: (שמות, פרשה א, יג)

דבר אחר שפרה ששפרו מעשיה לפני האלקים… שפרה שהיתה משפרת על דברי בתה ומפייסת עליה, אמרה לו (לפרעה) כלום אתה משגיח עליה, תינוקת היא ואינה יודעת כלום. רבי חנינא בר רב יצחק אמר שפרה שהעמידה ישראל לאלקים, שבשבילם נבראו השמים, שכתוב בהם (איוב כ”ו) ברוחו שמים שפרה… (שמות א יז)

“כִּי חָיוֹת הֵנָּה” אם תאמר מילדות הנה וכי מילדת אינה צריכה מילדת אחרת לסיעה אלא כך אמרו לו אומה זו כחיות השדה נמשלות שאין צריכות מילדות יהודה נמשל כאריה דכתיב (בראשית מט ט) גור אריה יהודה דן (בראשית מט יז) יהי דן נחש נפתלי (בראשית מט כא) אילה שלוחה יששכר (בראשית מט יד) חמור גרם יוסף (דברים לג יז) בכור שורו בנימין (בראשית מט כז) זאב יטרוף ועל שאר כתיב (יחזקאל יט ב) מה אמך לביא בין אריות רבצה. וייטב אלהים למילדות מה היה הטובה הזאת שקבל דבריהם מלך מצרים ולא הזיק להן. דבר אחר וייטב אלהים אמר רבי ברכיה בשם רבי חיא בן רבי אבא הדא הוא דכתיב (איוב כח כח) ויאמר לאדם הן יראת ה’ היא חכמה מהו שכר היראה תורה לפי שיראה יוכבד מפני הקדוש ברוך הוא העמיד ממנה משה שכתוב בו (שמות ב ב) כי טוב הוא ונתנה התורה על ידו שנקראת (משלי ד ב) לקח טוב ונקראת על שמו שנאמר (מלאכי ג כב) זכרו תורת משה עבדי ומרים יצא ממנה בצלאל שהיה מלא חכמה דכתיב (שמות לא ג) ואמלא אותו רוח אלהים וגו’ ועשה ארון לתורה שנקראת טוב הוי וייטב אלהים למילדות. וירב העם לקים מה שנאמר (איכה ג לז) מי זה אמר ותהי ה’ לא צוה אם פרעה צוה להרוג את הזכרים מה הועיל בגזרתו ה’ לא צוה אלא וירב העם ויעצמו מאד:(שמות, פרשה א, טז)

וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי להיכן הלך אמר רבי יהודה בר רבי זבינא שהלך בעצת בתו תניא עמרם גדול הדור היה וכו’ (כדאיתא לעיל שמות רבה א יג). וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי והחזיר לא נאמר אלא ויקח אמר רבי יהודה בר רבי זבינא שעשה לה מעשה לקוחים הושיבה באפריון ומרים ואהרן מרקדין לפניהם ומלאכי השרת אומרים (תהלים קיג ט) אם הבנים שמחה. אֶת בַּת לֵוִי אפשר בת מאה ושלושים שנה היתה וקרי לה בת והאמר רבי חמא בר חנינא יוכבד היתה והיא היתה הורתה בדרך ולדתה בין החומות שנאמר (במדבר כו נט) אשר ילדה אותה ללוי במצרים לדתה במצרים ולא הורתה וקרי לה בת אמר רבי יהודה בר רבי זבינא שנולדו בה סימני נערות:(שמות, פרשה א, יט)

תַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן אמר רבי יהודה מקיש לדתה להורתה מה הורתה שלא בצער אף לדתה שלא בצער מכאן לנשים צדקניות שלא היו בפתקה של חוה. וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא תני רבי מאיר אומר טוב שמו רבי יאשיה אומר טוביה שמו רבי יהודה אומר הגון לנביאות אחרים אומרים שנולד כשהוא מהול ורבנן אמרי בשעה שנולד משה נתמלא כל הבית כלו אורה כתיב הכא ותרא אותו כי טוב הוא וכתיב התם (בראשית א ד) וירא אלהים את האור כי טוב. ותצפנהו שלושה ירחים שלא מנו המצרים אלא משעה שהחזירה והוה מעברא בה תלתא ירחי מתחילתו. וְלֹא יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ למה שלפי שהמצרים היו הולכין בכל בית ובית שהיו חושבין בו שנולד שם תינוק ומולכין לשם תינוק מצרי קטן והיו מבכין אותו כדי שישמע תינוק ישראל קולו ויבכה עמו והיינו דכתיב (שיר השירים ב טו) אחזו לנו שועלים שועלים קטנים וגו’:

(שמות, פרשה א, כ)

אמר רבי ברכיה הכהן ברבי, השרף הזה אינו מספיק לצאת עד שמספגין אותו, כך יוכבד היתה אמה מעוברת בה באותה שעה, והיתה במעי אמה ונמנה עליה… (במדבר ג ח)

…קרבנו קערת כסף אחת נגד יוכבד אם משה, שנאמר בה וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי, מלמד שגירשה עמרם וחזר ולקחה, ולכך הקריב קערה שלא תקרי קערת אלא קרעת, לפי שנקרעת ממנו, אתויי דדין הוא אתויי דיין, כסף אחת, שנתאוה עמרם להחזירה לאשה על ידי מרים אחות אהרן… (שם יג יט, וראה שם עוד)

רַבִּי הָיָה יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ וְנִתְנַמְנֵם הַצִּבּוּר, בִּקֵּשׁ לְעוֹרְרָן, אָמַר יָלְדָה אִשָּׁה אַחַת בְּמִצְרַיִם שִׁשִּׁים רִבּוֹא בְּכֶרֶס אֶחָת, וְהָיָה שָׁם תַּלְמִיד אֶחָד וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי שְׁמוֹ, אָמַר לֵיהּ מָאן הַוָּת כֵּן, אָמַר לֵיהּ זוֹ יוֹכֶבֶד שֶׁיָּלְדָה אֶת משֶׁה שֶׁשָּׁקוּל כְּנֶגֶד שִׁשִּׁים רִבּוֹא שֶׁל יִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות טו, א): אָז יָשִׁיר משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, (במדבר א, נד): וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה’ אֶת משֶׁה, (דברים לד, י): וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמשֶׁה. (שיר השירים א טו ג)

המדרש הגדול לשמות ב’ 2
באותו לילה שנתעברה ראה פרעה החלום, וממנו מנו תשעה חודשים.. והן לא ידעו שכל הנביאים לא נולדו אלא לשבעה חודשים. ומשה הוא אב לנביאים… ונולד לששה חודשים ושני ימים מן החודש השביעי שהוא ז’ באדר

מדרש משלי ל״א:ה׳
“זממה שדה ותיקחהו, [מפרי כפיה נטע כרם]” – זו היא יוכבד, שיצא ממנה משה, שהוא שקול כנגד כל ישראל, שנקראו כרם, שנאמר : “כי כרם ה’ צבאות בית ישראל”.

שוחר טוב, משלי פרשה יד
חכמות נשים בנתה ביתה, זו יוכבד, שהעמידה שלשה צדיקים ושלשתן נעשו פרנסים, משה על המן, אהרן על העננים מרים על הבאר, ושלשתן היו נביאים

מדרש הגדול, שמות וארא ו כ
יקח עמרם את יוכבד, למה נקרא שמה יוכבד, שהיו פניה דומים לזיו הכבוד, ועליה ועל מרים הוא אומר ומשפחות אחרחל בן הרום (דברי הימים א’ ד’ ח’), אחרחל זו מרים, שנאמר בה ותצאנה כל הנשים אחריה (שמות ט”ו כ’), הרום זו יוכבד שיצא ממנה אהרן… ונאמר בו כל חרם בישראל לך יהיה, ניתן למרים בית מלכות, וליוכבד בית כהונה גדולה

ספרי במדבר עח ב
זכתה יוכבד לכהונה, ומרים למלכות, שנאמר (דברי הימים א ד) “וקוץ הוליד את ענוב ואת הובכה ומשפחות אחרחל” – זו מרים, שנאמר (שמות טו) “ותצאן כל הנשים אחריה”. “בן הרום” – זו יוכבד, שנאמר (במדבר יח) “כל חרם בישראל לך יהיה”. נשאת מרים לכלב, שנאמר (דברי הימים א ב׳:י״ט) “ותמת עזובה ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור… ואלה היו בני כלב בן חור… ודוד בן איש אפרתי היה מבית לחם יהודה”. נמצא דוד מבניה של מרים! הא, כל המקרב עצמו – מן השמים מקריבים אותו:

ספר הישר, מדרש שמות
א: ובני לוי, גרשון קהת ומררי ויוכבד אחותם אשר יולדה להם ברדתם מצרימה
יט: איש היה בארץ מצרים מזרע לוי, ושמו עמרם בן קהת בן לוי בן ישראל. וילך האיש ההוא ויקח אישה את יוכבד בת לוי אחות אביו, והיא בת מאה ושש ועשרים שנים ויבוא אליה. ותהר האישה ותלד בת ותקרא שמה מרים, כי בימים ההם מיררו מצרים את חיי בני ישראל. ותהר עוד ותלד בן ותקרא שמו אהרון, כי בימי הרותה החל פרעה לשפוך דמי זכורי בני ישראל. .. ויהי בשנת מאה ושלושים שנה לרדת ישראל מצרימה, ופרעה חולם והוא יושב על כיסא מלכותו וישא עיניו וירא והנה איש זקן עומד לנגדו וביד הזקן מאזניים ממאזני הסוחרים. ויקח האיש הזקן את המאזניים ויתלם לפני פרעה. ויקח הזקן את כל זקני מצרים וכל שריה וכל גדוליה ויאסרם יחד, ויתנם בכף המאזניים האחת. ויקח טלה חלב אחד ויתנהו בכף המאזניים השנית, ויכרע הטלה את כולם. ויתמה פרעה על החזון הנורא ההוא מדוע יכרע הטלה את כולם, וייקץ פרעה והנה חלום. וישכם פרעה בבוקר ויקרא לכל עבדיו ויספר פרעה להם את החלום, וייראו האנשים יראה גדולה. ויאמר המלך אל כל חכמיו, פיתרו נא אליי החלום הזה אשר חלמתי ואדענו. ויען בלעם בן בעור את המלך ויאמר אליו, אין זה כי אם רעה גדולה אשר תצמח על מצרים באחרית הימים. כי הנה בן יולד לישראל אשר יחריב את כל מצרים והשחית את כל יושביה, והוציא את ישראל ביד חזקה ממצרים.

כג:  ויהי בעת ההיא ותהי רוח אלוקים על מרים בת עמרם אחות אהרון ותלך ותנבא בתוך הבית לאמור, הנה בן נולד לנו מאבי ומאמי בפעם הזאת והוא יושיע את ישראל מיד מצרים. ויהי כשמוע עמרם את דביק בתו, וילך ויקח את אישתו וישיביה אל ביתו אחרי אשר גירש אותה בעת אשר ציוה פרעה להשליך כל זכר לבית יעקב המימה. ויקח עמרם את יוכבד אישתו בשנת שלוש לגרשה, ויבוא אליה ותהר לו. ויהי מקצה שבעה חודשים לעת הרותה, ותלד בן, וימלא כל הבית אור גדול כאור השמש והירח בעת זרחם. ותרא האישה את הילד כי טוב ונחמד הוא למראה, ותצפנהו שלושה ירחים בחדר הפנימי. … ויהי בעת ההיא כמשלוש חודשים לעת צפון יוכבד את בנה, ויודע הדבר בית פרעה. ותמהר האישה טרם בוא השוטרים לקחת את בנה, ותיקח לו תיבת גומא ותחמרה בחמר ובזפת, ותשם בה את הילד ותשם בסוף על שפת היאור. ותתצב מרים אחותו מרחוק, לדעת מה יעשה לו ומה יהיה דבריה. וישלח האלוקים בעת ההיא שרב וחום בארץ מצרים, ויבער בבשר האדם כאשר יבער השמש בתקופתו ויצר למצרים מאוד.

כד: ותאמר בת פרעה אל יוכבד היליכי את הילד הזה והניקהו לי ואני אתן את שכרך שתי כסף ליום, ותיקח האישה את הילד ותניקהו. ויהי מקץ שנתיים ימים ויגדל הילד ותביאהו לבת פרעה, ויהי לה לבן ותקרא שמו משה ותאמר כי מן המים משיתיהו. ועמרם אביו קרא שמו חבר, כי אמר בעבורו חובר עם אישתו אשר גירש. ויוכבד אמו קראה שמו יקותיאל, כי אמרה כי קויתיהו מא-ל ש-די וישיבהו האלוקים אליי. ומרים אחותו קראה לו ירד, לאמור כי היא ירדה אחריו אל היאור לדעת מה תהיה אחריתו. ואהרון אחיו קרא שמו אבי זנוח, לאמור זנח אבי את אמי וישיבה אליו בעבורו. וקהת אבי עמרם קרא שמו אבי גדור, כי בעבורו גדר האלוקים את פרץ בית יעקב ולא יספו להשליך זכוריהם המימה. ומניקתו קראה לו אבי סוכו, לאמור בסוכו הוצפן שלושה ירחים מפני בני חם. וכל ישראל קראו את שמו אחרי כן שמעיה בן נתנאל, כי אמרו כי בימיו שמע האלוקים את נאקתם ויצילם מיד דוחקיהם. ויהי משה בבית פרעה ויהי לבתיה בת פרעה להן, ויגדל משה בקרב בני המלך.

פירוש מדרש חכמים על התורה, שמות כח תצוה

288 : ויקח עמרם את יוכבד דודתו לו לאישה ותלד לו את אהרון ואת משה (ו, כ) ואינו אומר ותלד לו מרים גם כן, לפי שעמרם נשא שתי נשים, מן הראשונה היה לו מרים ומן השניה שהיתה יוכבד היה לו אהרון שהיה הבכור, ואחר כן, משה. וזהו שאמר רז”ל: וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי זו יוכבד. ואחר לידת אהרון היתה הגזרה כל בן הילוד היאורה תשליכוהו, פירש ממנה. אחר כן חזר ועשה בה לקוחים שניים והוליד משה. וזהו שלא נזכר באותה הלקיחה שעשה רק לידת משה, כי אהרון כבר נולד קודם הגזרה, ובכור פטם ליוכבד היה. ומרים שהיתה מאישה אחרת היתה גדולה וחכמה, לפיכך אומר הכתו’ ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו. ולא עמד אהרון שהיה קטן ולא לו רק שלש שנים יותר ממשה, כמו שנ’: ומשה בן שמונים שנה ואהרון בן שלוש ושמונים שנה בדברם אל פרעה. זה ראיה שמרים היתה מאישה אחרת, שנ’ ותלך העלמה ותקרא את אם הילד, למה לא אמר ותקרא את אמה?, וכבר היינו יודעים שהיתה אם משה גם כן, אלא אמר אם הילד להורות לנו שלא היתה אמה אלא אם משה.

אוצר מדרשים, ברייתא דר׳ פנחס בן יאיר א׳:ל״ו
כג נשים ישרות, גדולות בצדקות, היו בישראל, ואלו הן: שרה, רבקה, רחל, ולאה, יוכבד, מרים, ה׳ בנות צלפחד, דבורה, אשת מנוח, חנה, אביגיל, אשה התקועית היא אשה חכמה, האלמנה של אליהו, השונמית, יהושבע, חולדה, נעמי, ואשה אחת מנשי בני הנביאים (מ״ב ד׳), ואסתר המלכה…

רש”י
בראשית מו טו: שלשים ושלש – ובפרטן אי אתה מוצא אלא ל”ב, אלא זו יוכבד שנולדה בין החומות בכניסתן לעיר, שנאמר אשר ילדה אותה ללוי במצרים, לידתה במצרים, ואין הורתה במצרים.

שמות א׳:ט״ו:ב׳: יוֹכֶבֶד, עַל שֵׁם שֶׁמְּשַׁפֶּרֶת אֶת הַוָּלָד :

אבן עזרא, בראשית מו כג
ובדרש כי יוכבד נולדה בין החומות, גם זה תימה, למה לא הזכיר הכתוב הפלא שנעשה עמה, שהולידה את משה והיא בת ק”ל שנה, ולמה הזכיר דבר שרה שהיתה בת תשעים, ולא די לנו זה הצער עד שעשו פייטנים פיוטים ביום שמחת תורה, יוכבד אמי אחרי התנחמי והיא בת ר”נ שנה, וכי אחיה חי כך וכך שנים דרך אגדה או דברי יחיד

רמב”ן
והנה בל יהיה חכם בעיניו בסתירת דברי רבותינו אני צריך לענות אליו, כי על כל פנים יהיה בדבר יוכבד פלא גדול מן הנסים הנסתרים שהם יסוד התורה, כי היא בת לוי עצמו, ועוד כתוב את יוכבד דודתו… אבל הנסים הנעשים מאליהם לא יזכירו בתורה או בנביאים… (שם)

ויקח את בת לוי – …ולא הזכיר שמותם כי רצה לקצר עד לידת המושיע, ואחר כך יחס גם השבטים עבורו, ובפשט זהו תחילת הנישואין והיה לפני הגזירה, ולרז”ל היו לקוחין שניים אחר שפירש ממנה והחזירה בנבואת בתו… (שמות ב א)

אברבנאל, שמות ב א
בפשט ילד לוי את יוכבד במצרים אחר כך, והיתה בת נ’ או ס’ בלידת משה, ומה שאמרו שנולדה בין החומות הוא לרמז, ורוצה לומר שהיה בדבר כוונות מוסתרות, דאם לא כן אין ראוי שישא האיש את דודתו, כי אינו מושל בה, והיו שניהם ממשפחה אחת, בעלי מזג שוה, שהוא תכלית ההצלחה בנישואין, וילדה תיכף אחר נישואיה.

רמ”ע מפאנו
על כן לא היה למשה רבינו ע”ה חלק ונחלה עם אחיו בכלל העולם ולא בהנהגתו, ואביו היה צדיק תמים שכן נקרא עמרם מלשון עמר (צמר) נקי, ומת בעטיו של נחש. ואשתו שהיא דודתו אשר לא כתורתנו אחרי שנתחדשה הלכה, ואף לא כמנהג העולם, נולדה במקום שאינו לא מארץ מצרים ולא מארץ ישראל אלא בין החומות. ובהיות מצרים מצרנית אליה עילאה ותתאה כבר יחשב מקום בין החומות מגבולי הארץ והיא השלימה מנין שבעים נפש ליורדי מצרים עם כבוד שכינה ושמה יוכבד אל תקרי יוכבד אלא כבודי, והיא בגימטריא מ”ב, תספיק הערה במבין ולב חכם מה יגל מאד. אף לא עברתו אמו למשה אלא אחר היאוש לעת זקנתה, והיה זה בששה בסיון שבו נתנה תורה לישראל על ידו… ולפי שלא הוכר עוברה של יוכבד ולא עלה על דעת אישה כך על כן נתחכם לשמא תתעבר וחשש לגזרת היאור ושלחה מביתו תמוז ואב, וממילא הויא לה כפרה על מה שגרמנו המזמוז בעליונים, כטעם אנכי ארד עמך מצרימה, שראשי תיבות גימטריא יב”ק, סופי תיבות יו”ד ה”א וא”ו… ועם זה פרש ממנה החדשים הראשונים שהתשמיש קשה לולד, וכשחשבו שפסקה גזרת היאור החזירה באלול שהוא עת דודים נוטריקון אני לדודי ודודי לי, ובו תחלת הפיוס לכפר עון, ומזלו בתולה שמורה לבעלה כי שבה לימי עלומיה. ואף על פי שעברו עליה כמה חדשים לעבורה לא הכירו בה כבתולה זו שרחמה צר, כי חומר אותו העובר שבמעיה היה מן האורה של מעלה… וילדה בשבעה באדר תחלה לחדש העשירי דבעשר דרגין אשתכלל, ודכוליה עלמא כסבורים היו שילדה למקוטעים, והאמת שחדש טבת היה לו שמיני לעבור שהכל מסתכנים בו… (מאמר חקור דין חלק ג פרק ד, וראה עוד ערך משה)

מהר”ל, חידושי אגדות סוטה יא א
אמנם זה ענין עמוק, כי היה דבר זה לעשות לקוחים חדשים מפני שחזרה להיות נערה, כדמפרש, והיה ראוי שיהיו עושים מעשה לקוחים חדשים, כמו שחזרה להיות נערה, כי כאשר תשכיל תבין חזרת נעוריה שהיה ליוכבד, כי כאשר ילדה את משה רבינו ע”ה שהיה על כל בני אדם במעלה… ומעלת משה הוא מעולם העליון, אשר ממנו מתחדש הכל, לכך כאשר לקחה היה כאן לקוחים חדשים, וחזרה להיות נערה, שהיה מתחדש הכל בכח אותה מעלה העליונה…

יאור שטיינזלץ על שמות ו׳:כ׳
וַיִּקַּח עַמְרָם אֶת יוֹכֶבֶד דֹּדָתוֹ, בתו של לוי לוֹ לְאִשָּׁה— מעשה שהיה מותר בחוק שקדם לנתינת התורה, וַתֵּלֶד לוֹ אֶת אַהֲרֹן וְאֶת מֹשֶׁה ואת מרים — שהיתה מבוגרת משניהם, אך לא נזכרה משום שכאן מדובר במסגרות המשפחה הגדולות של שבטים ובתי אב, שבהן ההתייחסות נקבעת לפי הזכרים.

קדמוניות היהודים, יוסף בן מתיתיהו, ספר שני (תרגום אלכסנדר שור)
{212}וירחם אלהים עליו (על עמרם) וישמע את תפלתו ויֵרא אליו בחלום ויצו כי לא יתיאש בנוגע לעתיד ואמר לו שאמונתם שמורה בזכרונו ותמיד שלם ישלם להם את שכרם בעדה כאשר הבטיח גם לאבותיהם בעשותו אותם ממתי מספר לעם גדול כזה.

[213] הלא אחד היה אברהם כאשר הִנְחָה אותו מארם נהרים לכנען ויברכהו בכל דבר וגם כי יהיה לו זרע מאשתו אשר קודם לכן היתה עקרה, כי כך היה רצונו, ובנים יוָלדו לו ושיוריש לישמעאל ולבניו אחריו את ארץ ערב, ולבני קטורה את טְרוֹגְלוֹדִיטִיס וליצחק את כנען.

[214] „ואת מעשי הגבורה, אמר, אשר עשה אברהם במלחמתו בעזרתי אם לא זכור תזכרו, תראו באמת כשוכחי אלהים. ויעקב הצליח להעשות מהולל גם בין עמים נכרים לרגלי שפע אשרו אשר זכה בו בחייו ואשר הניחו גם לבניו אחריו ואשר בא עם שבעים נפש בסך הכל למצרים ועתה הנכם למעלה מששים רבוא.

[215] ועתה ידוע תדע כי שמתי לבי להצלת עדתכם כולה ולפאר את שמך, כי הילד ההוא, אשר המצריים בפחדם מפני לדתו גזרו להשמיד את הילדים הילודים בבני ישראל, יהיה ממך וימלט מידי השומרים עליו להשמידו

[216] ואחרי שיגדל באורח פלא יפדה את עם העברים מסבלות המצריים ושמו ישאר לזכרון בפי בני האדם כל ימי עולם לא אצל העברים לבד אלא גם אצל עמים נכרים; את חסדי זה אטה לך ולצאצאיך; יהיה לו גם אח הגון שיכהן בכהונתי, הוא וזרעו כל הימים

לידת משה

[217]   אחרי שנתגלו לו הדברים האלה במראה הלילה התעורר עמרם וגלה אותם ליוכבד אשתו, ופחדם גדל עוד יותר לרגלי חזון החלום שנראה להם.

[218] הם חרדו לא לגורל הילד בלבד, אלא גם לגודל האושר הזה שנועד לו. ואמנם, הלידה של האשה נתנה אמון בדברי אלהים שהודיע מראש, יען הצליחה להסתתר מפני השומרים הודות לחבלי לידה הקלים ולא תקפו אותה ציריה בחזקה.

[219] שלשה חדשים כלכלוהו אצלם בסתר אבל אחרי הזמן הזה פחד עמרם פן יִגָלֶה ויעורר את זעם המלך ויבֻלע לו ולבנו ותבוטל הבטחת אלהים, גמר בלבו למסור את הצלת הילד וההשגחה עליו בידי אלהים מלבטוח על זה שיצפינוהו, דבר בלתי בטוח, ולהביא בסכנה גדולה על ידי הטפול החשאי לא את הילד לבד אלא גם את עצמו;

[220] הוא חשב שאלהים יעשה הכל להצלתו כי דבר אינו נופל ממה שהבטיח. אחרי שהחליטו זאת עשו תבת גֹמא דומה בצורתה לעריסה, ואשר לגדלה עשו אותה די רחבה לשים בה את העולל; אחר כך זפתו אותה בזפת, יען הזפת עוצר בעד המים מלהתפרץ דרך מקלעת הנצרים פנימה, ושמו בתוכה את הילד והורידוה לתוך היאור והשאירו את הצלתו בידי אלהים, והיאור קבלהו ונשא אותו.

[221] ומרים אחות הילד עברה במצות אמה לעבר השני והלכה אנה ואנה לראות לאן תנשא התבה.

[222] והנה הראה אלהים כי בינת אנוש הבל, אבל הדבר העולה ברצונו לעשות מביא הוא לתכליתו הרצויה ושהאנשים אשר לבטחונם האישי מתנכלים הם להשחית אחרים שוגים במזימותיהם כל כמה שיתאמצו בתחבולותיהם.

[223] בשעה שהללו מצילים את נפשם מבלי משים וכמעט מתוך הרעה עצמה תצמח להם בעצת אלהים תשועתם הנובעת מתוך הסכנה עצמה. קורות הילד הזה הוכיחו את עצמת אלהים.