שפרה

שפרה ופועה

“אחד האצטגנינים, אנשים שמוכשרים להגיד עתידות, הודיע למלך, שעתיד באותו זמן להיולד איש בישראל שישפיל את מלכות מצרים וינשא את עם ישראל וכשיגדל יעלה על כל אדם במידותיו הטובות ויזכה לתהילת עולם. והמלך פחד וציווה בעצתו של אותו אצטגנין להשליך היאורה ולהרוג כל זכר שיולד לבני ישראל, ופקד שמילדות מצריות תשגחנה בשעת חבליהן של נשי העברים ותקפדנה על לידותיהן. עליהן הייתה מוטלת החובה, לפי פקודת המלך, להיות המיילדות, הואיל ונדמה שהן לא תעבורנה על החלטת המלך מחמת היותן בנות עמו, ואילו את אלו שזלזלו בפקודה והעזו להציל בצנעה את הוולד, ציוה להרוג עם כל המשפחה. אולם אין בכוחו של שום איש להפר את עצת אלוהים, ואפילו יחבל אלפי תחבולות. כי אותו הנער שניבא עליו האצטגנין הלך וגדל בצנעה מפני משמר המלך” יוסף בן מתיתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 2, 9ב’.

שפרה ופועה היו מיילדות העבריות במצרים, האם היו מצריות או מבני עם ישראל, הדעות חלוקות בענין זה, לפי יוסף בן מתיתיהו, דון יצחק אברבנאל, הן היו מצריות “כי איך יבטח לבו בנשים העבריות שימיתו ולדיהן” (אברבנאל, פרוש על התורה), כלומר, אין זה יתכן שפרעה יטיל גזירה של הרג הילדים על המיילדות של בני ישראל מהטעם הפשוט שהן לא יבצעו גזירה אכזרית שכזאת.

לפי ילקוט שמעוני, הן היו מצריות שהתגיירו והצטרפו לעם ישראל. וכן לפי מדרש מדרש תדשא, פרק כ”א ” ועוד שני נשים חסידות גיורות מבין הגויים, נשים כשרות, אלו הן: הגר, אסנת, צפורה, שפרה, פועה, בת-פרעה, רחב, רות, יעל”.

אלה המזהים אותן כמילדות מתוך עם ישראל, מיחסים לדמותן זהויות כמו למשל מרים ויוכבד, יוכבד ואלישבע, בשמות רבה א יג: “מי היו המילדות רב אמר כלה וחמותה יוכבד ואלישבע בת עמינדב רבי שמואל בר נחמן אמר אשה ובתה יוכבד ומרים”

רש”י מפרש גם הוא ששפרה ופועה הן מרים ויוכבד.

הן המילדות היחידות במקרא אשר זכו להיקרא בשמן.
הן גם היו הסרבניות הראשונות במקרא, הן מפרות את צו המלך, מטעמים אתיים.

כשפרעה שואל אותן “מדוע עשיתן הדבר הזה ותחיינה את הילדים” הן עונות בעורמה, “כי חיות הנה בטרם תבוא אליהן המילדות וילדו” (שמות א’, 18-19). בתשובה זו הן מחזקות את חששו של פרעה לגבי פוריות הנשים העבריות.

שפרה ופועה, מילדות העבריות, מצטרפות לקבוצת נשים חזקות, בתחילת ספר שמות, שפעלו בחשאי בניגוד לצו המלך להצלתו של משה, החל באמו יוכבד דרך מרים אחותו, ובת פרעה.

משמעות שמותיהן
שפרה:  נגזר מהשורש שפ”ר, במשמעות יפה. שם זה הופיע בפפירוס מצרי מהשושלת הי”ח בשם של אמה ממוצא שמי, וכן בכתובת תדמורית מחטרה “שפרי” ואולי גם מכאן מקור השם האמורי לגבר ‘שפירותום/שפירורום’. (אנציקלופדיה מקראית, ו’, עמ’ 445)
פועה: חוקרים שונים ביניהם אולברייט מקשרים את השם ל”פעת” שתו של הגיבור האוגריתי דנאל. במשמעות בחורה או ילדה. דרייבר מפרשת את השמות פועה ופעת לפי השפה הערבית במשמעות ‘ריח בושם’. (אנציקלופדיה מקראית, ח’, עמ’ 253)

לפי חז”ל, שמות רבה א יג: “שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה שהיתה משפרת את התינוק כשהוא יוצא מלא דם פּוּעָה שהיתה נופעת יין בתינוק אחר אמה. דבר אחר שפרה שפרו ורבו ישראל עליה פועה שהיתה מפיעה את התינוק כשהיו אומרים מת. דבר אחר שפרה ששפרה מעשיה לפני האלהים. דבר אחר פועה שהופיעה את ישראל לאלהים. דבר אחר פועה שהופיעה פנים כנגד פרעה וזקפה חטמה בו ואמרה לו אוי לו לאותו האיש כשיבוא האלהים לפרע ממנו נתמלא עליה חמה להרגה שפרה שהיתה משפרת על דברי בתה ומפיסת עליה אמרה לו אתה משגיח עליה תינוקת היא ואינה יודעת כלום רבי חנינא בר רב יצחק אמר שפרה שהעמידה ישראל לאלהים שבשבילם נבראו השמים שכתוב בהם (איוב כו יג) ברוחו שמים שפרה. פועה שהופיעה פנים כנגד אביה שהיה עמרם ראש סנהדרין באותה שעה כיון שגזר פרעה ואמר (שמות א כב) כל הבן הילוד אמר עמרם ולריק ישראל מולידים מיד הוציא את יוכבד ופרש עצמו מתשמיש המטה וגרש את אשתו כשהיא מעוברת משלשה חודשים עמדו כל ישראל וגרשו את נשותיהן אמרה לו בתו גזרתך קשה משל פרעה שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ואתה על הזכרים ונקבות פרעה רשע הוא וגזרתו ספק מתקימת ספק אינה מתקימת אבל אתה צדיק וגזרתך מתקימת עמד הוא והחזיר את אשתו עמדו כל ישראל והחזירו את נשותיהם הוי פועה שהופיעה פנים כנגד אביה:”

לפי אברבנאל, שמות אלה, שפרה ופועה, הם אינם שמות פרטיים אלא שמות של שתי קבוצות, שתי אומנויות של נשים העוסקות כמילדות, קבוצה אחת מוציאה את הולד ומשפרת אותו, והשניה מחזקת את היולדת בתפילות מכאן פועה: “שהיה מנהג במצרים, שהיו באות שתים מילדות לעמוד עם כל אשה שהיתה יולדת, והאחת מהן היה עסקה בהוצאת הוולד ובשכלולו, ולכן נקראת שפרה, ע”ש שמשפירה את הוולד. והשנית היה עסקה להחזיק ביולדת ולעוזרה בדברים וקולות ותפלות, ולכן נקראת פועה, מלשון ‘כיולדה אפעה’. ואמר שדיבר פרעה למילדות העבריות ר”ל לכולנה, כי לא אמר לשתי המילדות, אלא לפי שלכל המילדות הרבות ההנה, דיבר וצוה זה, וכלן היו נחלקות לשתי אומניות ההם, וזה אמרו ששם האחת שפרה ושם השנית פועה”.

אצל מרים סמואל, מצאתי את הפרוש הבא, המתאר מצב איתו התמודדו המילדות, בלידת תאומים, כמו הסיפור המוכר לנו מבראשית לח 28, חוט אדום על ידו של היוצא ראשון וככל הנראה חוט גחול לבא אחריו: “שפרה הוא הצמח שנקרא בתלמוד איסטיס (‘איסטיס הצבעים’ הוא מקור להפקת צבע התכלת בימי קדם. בערבית הוא נקרא ספירה). פועה הוא שם הצמח שנקרא פואה ובמשנה מצויין כשמו של צמח שמפיקים ממנו צבע (שביעית ז, ב) אדום. כך שהשמות האלה היו למעשה כינויים למיילדות, על שם מנהגן לכרוך חוטים סביב הידיים, מנהג שקיים עד היום בתרבויות מסוימות. ” מתוך, נשים נסתרות בתנ”ך