בת פרעה, תרמותיס

בת פרעה, תרמותיס

אוספת את התינוק העברי מן היאור, את משה מן היאור ואימצה אותו לבן
מי שהעניקה ל’משה’ את שמו
לפי יוסף בן מתיתיהו השם שלה הוא ‘תרמותיס’ (שם המוזכר בספר היובלים (מז, ה)
לפי דברי הימים, “וְאֵלֶּה בְּנֵי בִּתְיָה בַת פַּרְעֹה, אֲשֶׁר לָקַח מָרֶד.” א’ ד 18), לפי חז”ל בתיה זו, המוזכרת בדברי הימים היא בת פרעה שגידלה את משה, ואת ‘מרד’ בעלה הם מזהים עם כלב בן יפונה, אלא שלפי רבי שמריה האיקריטי, אלף המגן, עמ’ 164-165, בזמן יציאת מצריים כלב היה בן 38 “בן ארבעים שנה אנוכי בשלח משה עבד ה’ אותי” (יהושוע יד 7), ואילו בת פרעה שגידלה את משה, היתה כבת 100 בזמן יציאת מצריים, “ומי יאמין שנשא בן ל”ח שנה את בת ק’? ומי אמר כי ‘מרד’ הוא כלב, הרי מרד הוא מבני בניו של כלב כמה דורות, כמו שמוכיח בדברי הימים א (ד 17)?”.
והוא מסביר, לעיתים משנים חז”ל הכתובים מאמיתותם ונותנים אותם למזכרת וסימן למה שרוצים לדרוש… “הדברים שדרשו כולם דברים אמיתיים ואינם צריכים לראיה, והפסוקים שהזכירו – שינום מאמיתתם ונתנום לסימן” (שם).

תקציר ורקע לסיפור בת פרעה ומשה

הפרק מתחיל בהולדת משה, ליוכבד ועמרם, הסתרתו לצל גזירת פרעה “כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד, הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ”, אחרי שלושה חודשים לא יכלו עוד להסתירו, מכינה לו אימו תיבה אותה היא משליכה ליאור, מרים אחות משה עוקבת מרחוק אחר התיבה.
באותו זמן יוצאת בת פרעה לרחוץ בנהר, ומוצאת את התיבה ובה התינוק, היא יודעת שהוא מילדי העבריים, היא חומלת על התינוק.
מרים מציעה לבת פרעה מינקת עבור התינוק מן העבריות.
בת פרעה מעניקה לתינוק שם ‘משה’ “כִּי מִן-הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ” (10).

משה גדל בארמון פרעה כבנה של בתיה.

** בת פרעה מתוארת בפעלים רבים: ותרד, ותרא, ותשלח, ותפתח, ותחמול, ותאמר,  ותיקרא..
פעלים אלה מתאים אותה כאישה אקטיבית ועצמאית.
העובדה שבת פרעה יודעת שהתינוק הוא מבן העבריים והיא חומלת עליו ומאמצת אותו, בניגוד לצו אביה ובכך מסכנת את עצמה, מעידה גם היא על דמותה ואישיותה.

רחל קרן (השמיעיני את קולך, עמ’ 122), מציינת כי משה נולד פעמיים פעם ראשונה מרחם אמו ופעם שנייה במשייתו ממי היאור ע”י בתיה. לידת משה מסמלת את ראשית שחרור בנ”י ממצרים.

עד שניתן שם לתינוק, ‘משה’, כל הדמויות בסיפור היו חסרות שם, והן כונו בהתאם למוצאן תפקידן…

מדרשי חז״ל מאוד אוהבים את בת פרעה, לפי אחד המדרשים אלוהים קורא לה ׳בתיה׳ משום שקראה למשה בנה למרות שלא היה בנה, היא נחנה ברוח נבואית ולרוחה קראה למשה בשמו, בתיה היתה בכורת פרעה, ולא מתה במכת בכורות שכן משה התפלל עליה, ולפי אותו מדרש בתיה וציפורה היו תאומות (ראו אצל חז״ל/ מפרשים, מדרש תלפיות בשם הזוהר, ילקוט ראובני וחסד לאברהם) , פרעה ויתרו לקחו אותן מהשוק, כל אחד לקח תינוקת אחת ותהיינה להם לבת.

אצל חז”ל / מפרשים

תלמוד, מסכת כלה רבתי ג; כה

שבעה נכנסו בחייהם לגן עדן אלו הם שרח דכתיב אנכי שלומי אמוני ישראל אני שהשלמתי מנין הנכנסים לגן עדן. ובתיה בת פרעה דכתיב ילדה את ירד אמר הקב״ה אינו קורא למשה אלא בשם שקראתו שנאמר ויקרא אליו אלהים [וגו׳] הוא שאמר דוד ישלח ממרום יקחני ימשני ממים רבים. כי מן המים משיתהו אמר הקב״ה והביאה ישועה לישראל והוציאן לחיים הריני מאריך לך בחיים אמר כרתי ברית עם אבותיכם והם בהלכות אבותיהם זו שעזבה מלכות ונדבקה בם איני משלם לה.

תלמוד, סנהדרין יט ב

רבי יוחנן אמר מהכא (דברי הימים א ד, יח) ואשתו היהודית ילדה את ירד אביגדור וגו’ אלה בני בתיה בת פרעה אשר לקח (לו) מרד מרד זה כלב ולמה נקרא שמו מרד שמרד בעצת מרגלים וכי בתיה ילדה והלא יוכבד ילדה אלא יוכבד ילדה ובתיה גידלה לפיכך נקרא על שמה

תלמוד, מגילה יג א

״וְאִשְׁתּוֹ הַיְהוּדִיָּה יָלְדָה אֶת יֶרֶד אֲבִי גְדוֹר וְאֶת חֶבֶר אֲבִי שׂוֹכוֹ וְאֶת יְקוּתִיאֵל אֲבִי זָנוֹחַ וְאֵלֶּה בְּנֵי בִּתְיָה בַת פַּרְעֹה אֲשֶׁר לָקַח מָרֶד״.
אַמַּאי קָרֵי לַהּ ״יְהוּדִיָּה״ — עַל שׁוּם שֶׁכָּפְרָה בַּעֲבוֹדָה זָרָה, דִּכְתִיב: ״וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחוֹץ עַל הַיְאוֹר״, וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שֶׁיָּרְדָה לִרְחוֹץ מִגִּילּוּלֵי בֵּית אָבִיהָ.
״יָלְדָה״? וְהָא רַבּוֹיֵי רַבִּיתֵיהּ! לוֹמַר לְךָ שֶׁכׇּל הַמְגַדֵּל יָתוֹם וִיתוֹמָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ — מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ יְלָדוֹ.…
״וְאֵלֶּה בְּנֵי בִּתְיָה אֲשֶׁר לָקַח מָרֶד״, וְכִי מֶרֶד שְׁמוֹ? וַהֲלֹא כָּלֵב שְׁמוֹ! אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יָבֹא כָּלֵב שֶׁמָּרַד בַּעֲצַת מְרַגְּלִים, וְיִשָּׂא אֶת בַּת פַּרְעֹה שֶׁמָּרְדָה בְּגִלּוּלֵי בֵּית אָבִיהָ.

ספר הישר (מדרש), ספר שמות כ״ד

וירדו כל מצרים לרחוץ על היאור, מפני חום השרב אשר בעור בשרם. ותרד גם בתיה בת פרעה לרחוץ על היאור מפני חום השרב, ונערותיה הולכות על יד היאור וגם כל נשי מצרים כהנה. ותשא בתיה בת פרעה את עיניה אל היאור ותרא את התיבה על פני המים, ותשלח את אמתה ותקחה. ותפתח ותראהו את הילד והנה נער בוכה ותחמול עליו ותאמר, מילדי העברים זה. ותאמרן כל נשי מצרים ההולכות על שפת היאור להניקהו ולא אבה לינק, כי מאת ה׳ היה הדבר הזה אל הילד בעבור השיבו אל שדי אמו. ומרים אחותו היתה בעת ההיא עם נשי מצרים על היאור, ותרא את הדבר הזה. ותאמר אל בת פרעה, האלך וקראתי לך אישה מינקת מן העבריות ותניק לך את הילד. ותאמר לה בת פרעה לכי, ותלך העלמה ותקרא את אם הילד. ותאמר בת פרעה אל יוכבד היליכי את הילד הזה והניקהו לי ואני אתן את שכרך שתי כסף ליום, ותיקח האישה את הילד ותניקהו. ויהי מקץ שנתיים ימים ויגדל הילד ותביאהו לבת פרעה, ויהי לה לבן ותקרא שמו משה ותאמר כי מן המים משיתיהו. ועמרם אביו קרא שמו חבר, כי אמר בעבורו חובר עם אישתו אשר גירש. ויוכבד אמו קראה שמו יקותיאל, כי אמרה כי קויתיהו מא-ל ש-די וישיבהו האלוקים אליי. ומרים אחותו קראה לו ירד, לאמור כי היא ירדה אחריו אל היאור לדעת מה תהיה אחריתו. ואהרון אחיו קרא שמו אבי זנוח, לאמור זנח אבי את אמי וישיבה אליו בעבורו. וקהת אבי עמרם קרא שמו אבי גדור, כי בעבורו גדר האלוקים את פרץ בית יעקב ולא יספו להשליך זכוריהם המימה. ומניקתו קראה לו אבי סוכו, לאמור בסוכו הוצפן שלושה ירחים מפני בני חם. וכל ישראל קראו את שמו אחרי כן שמעיה בן נתנאל, כי אמרו כי בימיו שמע האלוקים את נאקתם ויצילם מיד דוחקיהם. ויהי משה בבית פרעה ויהי לבתיה בת פרעה להן, ויגדל משה בקרב בני המלך.

מדרש תלפיות בשם הזוהר, בתיה, אישי התנ״ך רפ״ב

“בתיה בת פרעה וצפורה בת יתרו אחיות תאומות…ולקחום פרעה ויתרו מן השוק כאסופיות ותהיינה להם לבת.

ילקוט ראובני

הבל נולדו עמו שני תאומים, ועל זה הרגו קין, שהיה לו משפט פי שנים שהוא בכור, וב’ תאומים הם צפורה ובתיה בת פרעה. (בראשית)

חסד לאברהם (מעין ה’ נהר כה)

ודע, כי הבל נולדו עמו ב’ תאומות וכו’, והב’ תאומות הם סוד צפורה ובתיה בת פרעה.

ויקרא רבה, א ג

“וְאֵלֶּה בְּנֵי בִּתְיָה בַת פַּרְעֹה” – רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי, אמר לה הקב”ה לבתיה בת פרעה: “משה לא היה בנך, וקראתו בנך. אף את, לא את בתי, ואני קורא אותך בתי.” שנאמר: “אֵלֶּה בְּנֵי בִּתְיָה” – בַּת יָהּ.

“אֲשֶׁר לָקַח מָרֶד” – זה כָּלֵב. רבי אבא בר כהנא ורבי יהודה בר סימון – חד אמר: “זה מרד בעצת מרגלים, וזו מרדה בעצת אביה – יבא מורד ויקח את המורדת”; וחד אמר – “זה הציל את הצאן, וזו הצילה את הרועה.”

עשר שמות נקראו לו למשה […] אמר לו הקב”ה למשה: “חייך! מכל שמות שנקרא לך, איני קורא אותך אלא בשם שקראתך בתיה בת פרעה.”

מדרש לקח טוב, שמות ב׳:י׳:א׳

ויגדל הילד ותביאהו לבת פרעה ויהי לה לבן, ללמדך שכל המגדל בן של חבירו כאלו הוא ילדו, וכן כתוב בנעמי ותקראנה לו השכנות שם לאמר יולד בן לנעמי (רות ד יז), והוא שנאמר בדברי הימים ואשתו היהודיה ילדה (דה״א ד יח), היהודיה זו בתיה בת פרעה שנתיהדה, ילדה כמו יולד בן לנעמי.
י׳:ג׳

ואלה בני בתיה בת פרעה אשר לקח לו מרד (ד״ה שם), הוא כלב בן יפונה שמרד בעצת מרגלים.
י׳:ד׳

ותקרא שמו משה. משוי היה ראוי לומר, שהרי משה משוי היה, אלא על שם ישראל שהוא משה אותם והוציאם ממצרים, שנאמר והוצא את עמי בני ישראל (שמות ג יא), וכתיב ויסע משה את ישראל מים סוף (שם טו כב), לכך נקרא שמו משה שהוא משה אחרים, וכן הנביא אומר ויזכור ימי עולם משה עמו איה המעלם מים וגו׳ (ישעיה סג יא).
י׳:ה׳

ותאמר כי מן המים משיתיהו. ארז״ל ותשלח את אמתה ותקחהו, נמשכה אמת בת פרעה ששים אמות, וראיה לדבר כי מן המים משיתיהו, יכול היה לומר כי ממים משיתיו, הוסיף הכתוב נו״ן ממן, וה״א המים. וה״א מן משיתיהו, נו״ן וה״א וה״א, הרי ששים.

שמות רבה א׳:כ״ו

וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד. עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חֹדֶשׁ הֱנִיקַתְהוּ, וְאַתָּה אוֹמֵר: וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד, אֶלָּא שֶׁהָיָה גָּדֵל שֶׁלֹא כְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ. וַתְּבִאֵהוּ לְבַת פַּרְעֹה וגו’. הָיְתָה בַת פַּרְעֹה מְנַשֶּׁקֶת וּמְחַבֶּקֶת וּמְחַבֶּבֶת אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא בְּנָהּ, וְלֹא הָיְתָה מוֹצִיאַתּוּ מִפַּלְטֵרִין שֶׁל מֶלֶךְ, וּלְפִי שֶׁהָיָה יָפֶה הַכֹּל מִתְאַוִּים לִרְאוֹתוֹ, מִי שֶׁהָיָה רוֹאֵהוּ לֹא הָיָה מַעֲבִיר עַצְמוֹ מֵעָלָיו. וְהָיָה פַּרְעֹה מְנַשְׁקוֹ וּמְחַבְּקוֹ, וְהוּא נוֹטֵל כִּתְרוֹ שֶׁל פַּרְעֹה וּמְשִׂימוֹ עַל רֹאשׁוֹ, כְּמוֹ שֶׁעָתִיד לַעֲשׂוֹת לוֹ כְּשֶׁהָיָה גָּדוֹל. וְכֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לְחִירָם (יחזקאל כח, יח): וָאוֹצִא אֵשׁ מִתּוֹכְךָ הִיא וגו’. וְכֵן בַּת פַּרְעֹה מְגַדֶּלֶת מִי שֶׁעָתִיד לִפָּרַע מֵאָבִיהָ. וְאַף מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ שֶׁעָתִיד לִפָּרַע מֵאֱדוֹם יוֹשֵׁב עִמָּהֶם בַּמְּדִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כז, י): שָׁם יִרְעֶה עֵגֶל וְשָׁם יִרְבָּץ וגו’. וְהָיוּ שָׁם יוֹשְׁבִין חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם, וְאָמְרוּ, מִתְיָרְאִין אָנוּ מִזֶּה שֶׁנּוֹטֵל כִּתְרְךָ וְנוֹתְנוֹ עַל רֹאשׁוֹ, שֶׁלֹא יִהְיֶה זֶה אוֹתוֹ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים שֶׁעָתִיד לִטֹּל מַלְכוּת מִמְּךָ. מֵהֶם אוֹמְרִים לְהָרְגוֹ, מֵהֶם אוֹמְרִים לְשָׂרְפוֹ, וְהָיָה יִתְרוֹ יוֹשֵׁב בֵּינֵיהֶן וְאוֹמֵר לָהֶם, הַנַּעַר הַזֶּה אֵין בּוֹ דַּעַת, אֶלָּא בַּחֲנוּ אוֹתוֹ, וְהָבִיאוּ לְפָנָיו בִּקְעָרָה זָהָב וְגַחֶלֶת, אִם יוֹשִׁיט יָדוֹ לַזָּהָב יֵשׁ בּוֹ דַּעַת וְהִרְגוּ אוֹתוֹ, וְאִם יוֹשִׁיט יָדוֹ לַגַּחֶלֶת אֵין בּוֹ דַּעַת וְאֵין עָלָיו מִשְׁפַּט מָוֶת. מִיָּד הֵבִיאוּ לְפָנָיו וְשָׁלַח יָדוֹ לִקַּח הַזָּהָב, וּבָא גַּבְרִיאֵל וְדָחָה אֶת יָדוֹ וְתָפַשׂ אֶת הַגַּחֶלֶת וְהִכְנִיס יָדוֹ עִם הַגַּחֶלֶת לְתוֹךְ פִּיו וְנִכְוָה לְשׁוֹנוֹ, וּמִמֶּנּוּ נַעֲשָׂה (שמות ד, י): כְּבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן. וַתִּקְרָא שְׁמוֹ משֶׁה, מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שְׂכָרָן שֶׁל גּוֹמְלֵי חֲסָדִים, אַף עַל פִּי שֶׁהַרְבֵּה שֵׁמוֹת הָיוּ לוֹ לְמשֶׁה, לֹא נִִקְבַּע לוֹ שֵׁם בְּכָל הַתּוֹרָה אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁקְּרָאַתּוּ בַּתְיָה בַּת פַּרְעֹה, וְאַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא קְרָאָהוּ בְּשֵׁם אַחֵר:

ספר היובלים מז ז

וביום ההוא באה תרמות בת פרעה לרחוץ על היאור ותשמע את קולך בוכה ותאמר אל נערותיה להביא אותך:

מדרש אגדה, שמות ב

ו :ותפתח ותראהו את הילד והנה נער בכה. כמו מתנבאת היתה. נער, נ’ נאמן, כמו שנאמר בכל ביתי נאמן [הוא] (במדבר י”ב ז’). ע’ עניו, שנאמר והאיש משה עניו מאד (שם שם ג’). ר’ רועה, שנאמר ומשה היה רועה (שמות ג’ א’). ד”א ותפתח ותראהו. ותרא היה צריך לומר, אלא מלמד שראתה שכינה עמו:

ז: ותאמר אחותו אל בת פרעה וגו’ מן העבריות. מלמד שהחזירה [את] משה על כל המצריות ולא ינק, יצתה בת קול ואמרה פה שעתיד לדבר עם השכינה יינק חלב טמא, הדא הוא דכתיב את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה גמולי מחלב עתיקי משדים (ישעיה כ”ח ט):

ח: ותאמר לה בת פרעה לכי. ואמרה לאמו היליכי והינקהו לי ואני אתן את שכרך: מתנבאת היתה ולא היתה יודעת מה מתנבאת. היליכי הא שליכי: ואני אתן [את] שכרך. לא דין לצדיקים שמחזירים להם אבידתם, אלא שנוטלים עליהם שכרם:

מדרש עשרת הדברות

(בת פרעה נכנסה לגן עדן בעודה בחיים)
עמ’ 52-53: באו לגן עדן. אמר לו רבי יהושוע: העלה לי מקדם לגן והראה לי מקומי. וכן עשה….
אחר כך מצא בתיה בת פרעה, שהייתה יושבת למעלה הימנו. אמר לה: פתחי לאביך שהוא יושב על השער. וכן עשתה. כיון שלא ראוהו חזרה למקומה ומצא ר יהושוע יושב במקומה. אמרה: וכי נכנסין אנשים פלסתרין בגן עדן? אמר לה: דבר אמת אמרתי לך, שאביך יושב בשער גיהנם. מי גרם להיושוע לבוא לדידי כך? שלא נשבע לשקר מימיו. לכך יהיה אדם זריז שלא לישבע לשקר ולשמור שפתיו משבועה, שכל השומר שפתיו משבועה הב”ה משלם לו שכר טוב בעולם הזה ובעולם הבא.

בן איש חי, דרשות, שמות י״ד

ותקרא את שמו משה ותאמר כי מן המים משיתיהו ק’ למה הוצרכה לגלות הטעם דנמצא עברה גזרת אביה ונ”ל בס”ד דאיתא בספר התורה והמצוה פליון בשם היהודי דשם משה מורכב מן שתי מילות שהם מ”ו ש”ה והיינו מו בלשון מצרי מים ושה בלשון מצרי הוא לשון הוצאה והמלטה ע”ש ולפ”ז לעולם היא לא אמרה הטעם בפיה אך מאחר שקראתו משה הרי היא כאילו אמרה מן המים משתיהו כי מו מים ושה הוצאה והמלטה:

אברבנאל על תורה, שמות ב׳:י׳

ויגדל הילד ותביאהו לבת פרעה וגומר עד ויהי בימים ההם. ספר הכתוב שאחרי שגדל הנער הביאתהו יוכבד הצדקת לבת פרעה לאמר הא לך גברתי הנער אשר נתת עמדי. ואמנם אמרו ותקרא שמו משה ותאמר כי מן המים משיתהו ולפי שהשם והגזרה ההיא הם כפי הלשון העברית והיא לא היתה מדברת בלשון יהודית כי מצרית היתה לשונה גם לא יתכן ששאלה לנשים העבריות על שמו וגזרתו כי מה לה לצער הזה לכן השכל נותן שהיא קראתהו בשם מצרי נגזר ממלת הסרה באותו הלשון ושאותו שם העתיקו כותב התורה ותרגם בלשון הקדש בשם משה וכן כתב הראב”ע שמשה שם מתורגם ושבלשון מצרי היה נקרא מוניוס כמו שהעיד שהוא ראה בספרי הצאבה שהועתקו מלשון מצרי ללשון קדר. ואם היה הדבר כן בשם משה מי המונע לומר כזה בשם אדם וחוה איש ואשה וקין ושת ונח ופלג ושאר שמות העצם מהאנשים הראשונים שעם היותם נגזרים משמו’ הענינים יתכן שהיו מועתקים ומתורגמים ללשון העברית מהלשון אשר דברו בו ראשונה ולא תלקח אם כן מהם ראיה על היות הלשון העברית ראשונה ללשונות כלן ושבה נברא העולם וניתנה התורה כדברי חכמינו זכרונם לברכה הקדושים וכמו שפרשתי בסדר בראשית:

אדרת אליהו (ר’ יוסף חיים), שמות י״ד

ותקרא שמו משה ותאמר כי מן המים משיתהו. הנה לכאורה תיבת ותאמר יתו”ר נפי”ש ויובן בס”ד לפרש כי היא חששה פן יתוודע הדבר אח”ך שזה הילד הוא מן ילדי העברים וא”כ בזה תתחייב הריגה למלך כי אביה גזר שכל הבן הילוד היאורה תשליכוהו והיא איך מצאה בן מילדי העברים ולא דיה שלא השליכה אותו ליאור אלא שגדלתו אצלה ואם כן חשיבה כמורדת במלכות וע”פי המשפט חייבת הריגה דמה יש הפרש לענין גזרת מלך בינה לבין אחרי’ ולכן עשתה בחכמה שלא אמרה לפני העולם המעשה כמות שהיתה שראתה אותו בתוך התיבה ולקחה אותו אלא אמרה שהיא ראתה אותו טבוע במים ומשכה אותו מתוך המים בעודנו חי קצת וא”כ בזה לא עברה על גזרת המלך שהמלך צוה כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו ולא אמר תמיתוהו וזה כבר נתקיים בו גזרת המלך שהושלך כבר ביאור והיא משכה אותו מן המים ואין צריכה להמיתו בידים כי אביה לא גזר הבן הילוד תמיתוהו אלא גזר היאורה תשליכוהו וזה בבר הושלך ליאוד ונתקיימה בו הגזדה ואינה חייבת להשליכו פעם שנייה וז”ש ותביאהו לבת פרעה ויהי לה לבן ותקרא שמו משה וא”ת איך הביאתו לביתה ולא חששה בת פרעה פן ישמע הדבר אח”ך ותתחייב הריגה שעברה על גזרת מלך לז”א ותאמר לפני העולם בי מן המים משיתהו מן המים דייקא ר”ל שהיא לא אמרה מעיקר’ המעשה כאשר היה שלקחה אותו מן התיבה שעדיין לא הושלך ליאור אלא אמרה מן המים משיתהו שכבר השליכו אותו המצריים ליאוד ונתקיים בו גזרת מלך ובאותו הרגע שהושלך היא מצאתו ומשכה אותו בעודנו חי מן המים ואם כן לא עברה על גזרת אביה:

אור החיים על שמות ב׳:י׳:ב׳

וצא ולמד מה שכתוב בספר הזוהר (ח”ג דע”ו תיקונים תיקון ס”ט) מה ירמוז שם זה. וה’ השם שמות בארץ שם בפיה שם משה ומה שאמרה היא בטעם השם הוא כי מן המים משיתהו ולא ידעה טעם זולת זה:

אם למקרא, שמות ב׳:י׳:ז׳

כי מן המים משיתיהו. לדעת פילון בחיי משה נקרא כן על שם המים הנקראים בשם מצרי מוש Mos, ויתכן ליישב הכתוב על פי פירושו שנכללו בשם משה שני הרעיונים גם יחד המים והמשיה מהן וזה שאמר כי מן המים משיתיהו, ושניהם גם המים גם משיתיהו נרמזים בשם משה. וזכור מה שהודעתיך פעמים רבות, כי שמות התורה יש בהם הוראות וכוונות אחרות מלבד אותן שנרמזו בפירוש וגם זה כאחד מהם.]

בכור שור, שמות ב׳:י׳:א׳

ויהי לה לבן. כי הצלתו מן המיתה וגדלתו בממונה:

ברכת אשר על התורה, שמות ב׳:י׳:א׳

“ויגדל הילד ותבאהו לבת פרעה ויהי לה לבן”. בשיחה עם אתי ועדו שי’ עלתה השאלה, כיצד זה הסכים פרעה לגדל את משה בביתו, והרי בתו ידעה, כי “מילדי העברים זה” (ב, ו), ולא ידעתי תשובה. (פ’ שמות תשמ”ז)…

אותה השאלה שוב עלתה בשיחה עם יאיר שי’ והוא טען כי שאלני כן לפני שנתיים, וכי אמרתי לו שכנראה בת פרעה שכנעה את אביה לקיים הנער. (פ’ בא תשמ”ז) וכך לשון המדרש (שמות רבה א, כו): היתה בת פרעה מנשקת ומחבקת אותו כאילו הוא בנה ולא היתה מוציאתו מפלטרין של מלך, ולפי שהיה יפה היו הכל מוציאין אותו ומתאוים לראותו. מי שהיה רואהו לא היה מעביר עיניו מעליו. והיה פרעה נוטלו ומחבקו והוא נוטל כתרו של פרעה מעל ראשו ונותנו על ראשו, כמו שעתיד לעשות לו כשיהיה גדול.

פני דוד, שמות, שמות ג׳

הֵילִיכִי אֶת־הַיֶּלֶד הַזֶּה וְהֵינִקִהוּ לִי וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת־שְׂכָרֵךְ וכו’ וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן־הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ:
ויש לדקדק מ”ש והניקהו לי תיבת לי יתרה גם תיבת ואני נראית יתירה דהול”ל ואתן את שכרך. ותו להבין שם משה דהול”ל משוי שהוא פעול אך משה הוא מוציא אחרים. ואפשר בהקדים מ”ש רבותינו זכרונם לברכה כל המגדל יתום בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו ושמעתי משם הרב המופלא מהר”י הכהן בעל בתי כהונה ז”ל שפי’ במאמר זה בהך דקי”ל שטף נהר את זתיו והוליכם לשדה אחר זה אומר ארצי גדלה וזה אומר זתי גדלו יחלוקו. והנה כי כן משפט אחד למגדל יתום בתוך ביתו עם גדלו זתיו בשדה אחר דזה אומר מזונותי גדלו היתום וזה אומר אב אני המוליד ומשפטיו יחלוקו בשכר הגידול הזה. אכן משפטו עם ה’ ורב טוב אשר צפן ונותן להמגדלו כאלו ילדו כל חלקו משלם שכר גידול ושכר הולדה זה תורף דברי הרב הנז’. ועתה נבא אל הביאור הנה בתיה בהוצאת הילד מן היאור הו”ל כמו שילדתו כי הצילתו לשטף מים רבים אליו לא יגיעו ואם לאו היה נטבע ואבד וזה חשוב כאשר ילדתו בעצם. ועתה אם תניקהו בחנם לא יהיה נקרא כולו על שמה מן הדין לכן אמרה והניקהו לי כדי שיהי’ כולו שלי ואני שהצלתיו מהנהר במקום לידה אתן את שכרך וא”כ הרי הוא לי כולו וכ”כ ויהי לה לבן ממש דהרי איכא גידול ולידה ולכן קראתו משה כי שכר ההנקה וגידולו אח”ך משלה ניכר לכל אך הוצאתו מהנהר שהיא במקום לידה זה לא ניכר ולכן קראתו משה על שם שהוציאתו מהנהר להורות דכלו שלה ויהי לה לבן ממש ולא כמגדל יתום בתוך ביתו דעלמא דמדינא יחלוקו כי בתיה הצילתו מהמות במקום לידה ועל כן קראה שמו משה לזכר עולם. וזה שנים פירשתי דקראתו משה ולא משוי לרמוז דבשכר שהיא הוציאתו מהמים הוא יוציא אותה מגהינם שכבר ברדתה לרחוץ אמרו ז”ל שרחצה מגלולי בית אביה וכבר רוח נכון חדש בקרבה ועל כן קראתו משה כי הוא יוציאנה מאפלה לאורה. ונתנה טעם כי מן המים משיתהו וכדאי זכות זה שהוא יוציא אותי מאפלת גהינם. וכמדומה ששמעתי באומרים לי כי כן פירשו המפרשים וכיונתי לדבריהם ז”ל. ואפשר לומר כי אמרה ואני אתן את שכרך כלומר אני בת מלך אתן את שכרך בשופע רב כיד המלך. והניקהו לי כאלו את מינקת בן המלך לי דייקא בכל כבוד וזריזות וחמלה ושאת תאכלי מאכלים טובים ומעדנים לזכך החלב כי את מנקת בן בת המלך. ואל תחושי לצרכי הוצאה במאכלים היקרים והסגולים והפסדת מלאכתך בשומך כל חריצותך וזריזותך עליו כי אני מלכה אתן את שכרך את ריבה כל אביזרא דהוצאה המצטרכת: