ושתי

״וַתְּמָאֵן הַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי, לָבוֹא בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר, בְּיַד הַסָּרִיסִים״ אסתר א 12

ושתי, זו שסירבה לבוא למשתה המלך, האישה שפותחת את המגילה הנשית הזאת.
מה לא אמרו עליה חזלינו, שהיא נכדתו של נבוכדנצר השני, כן, זה שהחריב את בית המקדש, שהיא בין ארבע הנשים היפות בעולם … (על זה אין ויכוח תראו בעצמכם), ויודעים למה סירבה לבוא למשתה המלך? זה ברור, הרי היתה שמחה לבוא בכתר בלבד לראשה כשהיא עירומה, אבל מה?, גופה התמלא פריחה ואפילו הצמיחה קרניים וזנב..
אבל תראו אותה, היא מושלמת, לא פריחה, לא קרניים, ולא זנב לה!
והזנב? אוי הזנב… גם הוא שם, אבל הזנב לא שלה, הוא יוצא מאחוריהם של הפטריארכיה שלא רואה בו, ממש כמו הגמל שלא מודע לדבשתו.

הסיפור כפשוטו
בשנה השלישית למלכות אחשוורוש, הוא עורך משתה לכל שריו ועבדיו אשר נמשך 180 ימים, עם סיום משתה גדול ומפואר זה, נערך משתה נוסף בן שבעה ימים לכל היושבים בשושן הבירה, והמטרה "בְּהַרְאֹתוֹ אֶת עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ וְאֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ".  במקביל לאחשוורוש, גם ושתי קיימה משתה לנשים, ביום השביעי למשתה, בעוד אחשוורוש שיכור, מבקש אחשוורוש להראות לבאי המשתה את מלכתו ושתי "לְהַרְאוֹת הָעַמִּים וְהַשָּׂרִים אֶת יָפְיָהּ כִּי-טוֹבַת מַרְאֶה הִיא", אבל ושתי מסרבת, המלך הכועס מתייעץ עם שריו, ממוכן בראשם, ואלה רואים במעשה ושתי איום לסדר החברתי כולו, "לֹא עַל הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ עָוְתָה וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה כִּי עַל כָּל הַשָּׂרִים וְעַל כָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ" ולמעשה זה השפעה רבה  "כִּי יֵצֵא דְבַר הַמַּלְכָּה עַל כָּל הַנָּשִׁים לְהַבְזוֹת בַּעְלֵיהֶן בְּעֵינֵיהֶן". ושתי מודחת.
אחשוורוש שולח בעצת ממוכן 'איגרת' לכל המדינות אשר בשליטתו ובכל השפות , שכל תוכנן: "לִהְיוֹת כָּל אִישׁ שֹׂרֵר בְּבֵיתוֹ וּמְדַבֵּר כִּלְשׁוֹן עַמּוֹ" – על הגבר לשלוט ועל האישה להיות כנועה לבעלה. לפי אבן עזרא, חלקו השני של הפסוק ״וּמְדַבֵּר כִּלְשׁוֹן עַמּוֹ״ גם מדבר על חובת האישה (אם היא מעם אחר), ללמוד את שפת בעלה ולציית לדרכו ותרבותו.
שלוש שנים לאחר מכן נבחרה אסתר כמחליפתה.

משמעות השם ושתי:
בפרסית vaš לחשוק + ti – פועל בהווה = ׳הנחשקת׳ 1, ואולי ״הטובה ביותר״ גם כן בפרסית (׳והישתי׳), לאור זאת בולט משחק המילים כאשר מציע ממוכן לאחשוורוש להחליף את ושתי עם ״רעותה הטובה ממנה״ 2.

ושתי האישה הראשונה המוזכרת במגילת אסתר, בתלמוד בבלי נכתב שהיתה בין "ארבע נשים יפהפיות שהיו בעולם", היא מופיעה בפרק הראשון ומפנה את מקומה לגיבורה אסתר, אך יש לה תפקיד משמעותי בעל מסר מהפכני, למעשה, ושתי היא האישה היחידה במקרא כולו שהעזה לסרב למלך 3 שלא לומר לגבר בכלל, על כך היא מודחת מתפקידה כמלכה ומגורשת מהארמון.
סירובה של ושתי לא מוסבר בפשט המקרא, ועל כך דורות של פרשנים נתנו את דעתם לתשובתה הסרבנית של ושתי, המקרא לעומת זאת מרחיב דווקא בהשלכות של תשובתה, בזעמו של אחשוורוש, בהיווצעותו עם יועציו שמציגים את סירובה כאירוע בעל השלכות אימפריאליות…
לפי הפשט המקראי אין ביקורת על ושתי, וניתן אפילו לפרש באופן חיובי כמי ששמרה על כבודה, לענין הצגת דמותה במדרשי חזל – נמצא שיש הבדל בין חכמי בבל לחכמי א"י 4:
חכמי בבל מציגים את ושתי באופן שלילי ביותר, פרוצה, מרשעת, שהיתה מלאת זימה כאחשוורוש ׳הוא בדלעת ואשתו בקישואים׳ (תלמוד בבלי מגילה, יב ע״א-ע״ב), שאחשוורוש ביקש שושתי תגיע בעירום מלא כשלראשה כתר בלבד, את סירובה של ושתי הפרוצה הוא מסביר בצרעת שפרחה לגופה, יש מסורת המתאר זנב שצמח לה, ואפילו קרניים. קדרי מסבירה את הגישה השלילית של חכמי בבל לאור העובדה שהיא היתה בבלית ומשום שכך היא מייצגת את הנשים המקומיות מהן מבקשים החכמים ליצור חיץ ברור.
לעומתם, בכתבי חכמי ארץ ישראל היא מתואר כנסיכה לשושלת מלכותית, והתנהגותה אצילית וראויה, היא מתוארת גם כאישה חכמה: אם יראו אותי ויחשבו שאני נאה, ירצו להשתמש בי ויהרגו אותך, ואם יראו אותי ויחשבו שאני כעורה, אתה תתגנה בגללי. רמזתו ולא נרמז, עקצתו ולא נעקץ. שלחה ואמרה לו: אתה היית שומר אורוות הסוסים של אבי המלך, והיית רגיל להכניס לפניך נשים זונות ערומות. עכשיו שהפכת להיות מלך, לא חזרת מקלקולך?! רמזתו ולא נרמז עקצתו ולא נעקץ. שלחה ואמרה לו אתה מבקש שאבוא ערומה, אפילו אבי המלך כאשר היה דן את בעלי הדין במשפט לא היה דן אותם כשהם ערומים (אסתר רבה ג, יד).

יוכי ברנדס בספרה, שבע אמהות 5, מתארת את ושתי ביחס לאסתר, ומציגה כל אחת כהיפוכה של האחרת, אל מול ה׳לא׳ הסרבני של ושתי, מתוארת אסתר צייתנית, היא מייחסת את סוד הקסם של אסתר מול הגברים לא ביופיה אלא דווקא בצייתנותה לכל גבר, ובעובדה שהיא חסרת דעה או בחירה משל עצמה. (לפחות עד שדמותה עוברת מהפך כשלפתע מצווה על מרדכי ״לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן״ אסתר ד׳ 17).

ביבליוגרפיה

  1. מילים שחדרו לשפה העברית – פרסית
  2. ד"ר עילם ומלכי פרס
  3. יעל שמש, "גלגוליה של ושתי: מקרא, מדרש חז"ל, הפרשנות הפמיניסטית והמדרש הפמיניסטי המודרני", בית מקרא, מ"ז, תשס"ב, עמ' 356–372.
  4. דר׳ תמר קדרי
  5. ברנדס, י., שבע אמהות, כנרת זמורה ביתן, 2010, עמ׳ 343-353
סגירת תפריט
error: Content is protected !!
×
×

עגלת קניות