דינה

״וַתֵּצֵא דִינָה בַּת-לֵאָה, אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב, לִרְאוֹת, בִּבְנוֹת הָאָרֶץ בראשית לד א׳"

תקציר הסיפור כפשוטו

דינה בת לאה יוצאת מאוהל אביה ומגיעה לאזור שכם, שם רואה אותה שכם בן חמור, נשיא הארץ, ואונס אותה, לאחר המעשה שכם מתאהב בדינה, בינתיים יעקב ובניו שומעים על המעשה, יעקב שותק, שכם ואביו הולכים לבקש את ידה מיעקב אביה, בני יעקב כועסים מאוד על האונס ועל הפגיעה בכבוד המשפחה.
בני יעקב נענים לבקשת שכם ומתנים את הסכמתם בכך שכל הגברים בשכם ימולו את עצמם, לאחר התייעצות עם זקני העיר הם מסכימים וכל הגברים נימולים, ביום השלישי, בזמן שכל הגברים כאובים באים בני יעקב, שמעון ולוי, אחי דינה, והורגים את כל הזכרים יחד עם שכם וחמור, בוזזים את העיר ולוקחים את כל הנשים והילדים.
יעקב לא אוהב את מעשה בניו, שמסכנים את המשפחה מפני נקמה של יושבי הארץ האחרים.
דינה נלקחת מבית שכם חזרה הביתה על ידי שמעון ולוי אחיה.

דינה מוזכרת בשמה רק בפסוק הראשון, לאחר מכן היא מכונה, נערה, אישה, ילדה, בת.
דינה לאורך כל הסיפור שותקת ודמותה פסיבית, הפעולה היחידה המיוחסת לה היא היציאה מהאוהל.

האזכור הנוסף היחיד של דינה הוא בפירוט בני יעקב היורדים מצרים. (בראשית מו, 16)

גם יעקב שותק ופסיבי עד סוף הפרק, שתיקת יעקב רועמת נוכח העוולה שנעשתה בדינה ביתו, וכנגד שתיקתו מעשה בניו הקשים.

הסיפור לפי מדרשי חז״ל (ראו מדרשים בהמשך)
הסיפור מתחיל בהריונה השביעי של לאה, והיא ילדה כבר שישה בנים, ואילו אחותה לאה היתה עדין ללא ילדים, חשה רחמים על אחותה והתפללה שהעובר בבטנה תהיה בת,  כך נשתנה מין העובר ונולדה דינה, וכיון שהתפללה ורחמה על אחותה נתן אלוהים לרחל בן, את יוסף. (מדרש תנחומא בובר, ויצא, עמ׳ 157).

יעקב לקראת מפגשו את עשו, הסתיר את דינה בתיבה ונעל אותה מפני דודה שעשוי היה לדרוש אותה לו לאישה, ע״כ נענש יעקב מאת ה׳, על שעשה אי צדק עם אחיו, המהול שעתיד היה לשאתה, יבוא ערל כנעני ויקח אותה ללא חופה וקידושין (בראשית רבה, עו).

דינה גדלה להיות ילדה צנועה וענוה, ולא יצאה את פתח האוהל ללא רשות הוריה, יום אחד הגיע שכם בן חמור החיווי וזימן נערות מתופפות שחוללו ורקדו במחנה הישראלי, דינה יצאה לראות את השמחה, שכם ראה את דינה לקח אותה לשכם שם אנס אותה, הידיעה הגיעה למשפחתה של דינה, אחיה זעמו מאוד על העוולה שנעשתה לדינה, אך שכם התאהב בדינה ובא לבקש את ידה, הוא ביקש לשלם מוהר בתולות  ולעשות ברית בין המשפחות, בני לאה היו אלה שלקחו על עצמם לטפל בנושא, ובמרמה אמרו לו שרק אם הוא וכל אנשי שכם ימולו את ערלתם יוכלו לבוא עמכם בברית הנישואין.

שכם וחמור אביו שכנעו את אנשי שכם וכולם מלו את ערלתם, ביום השלישי למילה, כשהם כואבים, באו שמעון ולוי והרגו בחרבותיהם את כל הזכרים בעיר שכם, ולקחו את הנשים והילדים בשבי, ואת שלל העיר.

יעקב כעס על מעשה בניו, שעכשיו העמידו את המשפחה כולה בסכנת נקמה והתאגדות של ערי האזור כולו נגדם.

חז״ל מוסיפים, כי מאונס שכם הרתה דינה, ומביאה זו נולדה אסנת, אחי דינה רצו להרוג גם את התינוקות שנולדה מביאה אסורה זו, אך יעקב עצר בעדם, הוא הכין לנכדתו אסנת ריקוע כסף עליו כתב את המילים ׳קדושה לאלוהים׳ והניחה תחת הסנה, מכאן נובע שמה ׳אסנת׳, למקום התינוקת נשלח המלאך מיכאל בדמות נשר (גרייבס ופאטאי, מיתוסים עבריים, 1967, עמ׳ 225) ולקח את אסנת והניחה על המזבח במצרים  שם היה פוטיפרע כהן, לפוטיפרע לא היו ילדים והוא אימץ את אסנת וגידלה כבתו.(פרקי דרבי אליעזר לח; ילקוט רמז קל"ד)

שנים אח״כ, נערכה מסיבת הודיה ליוסף שהציל את מצרים מהרעב, כל נשות מצרים זרקו מתנות לעברו, וגם אסנת זרקה אל יוסף את ריקוע הכסף אותו הכין לה יעקב, יוסף זיהה את כתב אביו העברי ׳קדושה לאלוהים׳ ולקח אותה לאישה.
עם נישואיו לאסנת, דינה אחות יוסף היתה גם חמתו וגם גיסתו שכן שמעון אחיה נשא אותה לאישה אחרי אונס שכם וילדה לו גם בן בשם שאול. – המדרש מספר שדינה סירבה לחזור אל בית אביה משכם מפאת בושתה, ורק אחרי ששמעון אחיה נשבע שישא אותה לאישה הסכימה דינה לחזור איתו. (בראשית רבה פרשה פ פיסקא יא)

למי עוד נישאה דינה?
בנוסף למדרש לפיו נישאה לשמעון אחיה, ישנן מספר מסורות לענין נישואי דינה.
לפי בבא בתרא טו ב, דינה נישאה לאיוב: "איוב בימי יעקב היה ודינה בת יעקב נשא"

לפי הסדר הדורות, ח"א, דינה נישאה לזבולון והיא היתה בעצם תאומתו (לפי פרקי דרבי אליעזר נולדה ללא תאום/ה).
לפי חסד לאברהם, מעין ה נהר כה: "ותרח הוא משורש נשמת אברהם בנו והיה בחינת פסולת של שורש נשמת אברהם, ולכן נתגלגל הדבר להתקן על ידו. ודע כי גלגול תרח ואשתו שהם אביו ואמו של אברהם נתגלגלו באיוב ואשתו, כי אמו של אברהם אמתלאי בת כרנבו נתגלגלה בדינה בת לאה ונשאת לאיוב.

ובאותו מקור מיוחסים לה 7 בעלים!: "עוד מצאתי כתוב שדינה בת יעקב נשאת לז' אלופים, א' שכם בן חמור, ב' שמעון בן יעקב, ג' איוב, ד' נבל, ה' דוד, ו' טורנוסרופס, ז' רבי עקיבא."

מדרשי חז״ל

תנחומא בובר ויצא יט

כיון שראתה לאה שילדה ששה בנים, אמרה כך התנה הקב"ה עם יעקב שהוא מעמיד שנים עשר שבטים, והרי ילדתי ששה בנים ושתי השפחות ד', הרי עשר, והיתה לאה מעוברת, אמרו רבותינו זכר היתה מעוברת, אמרה לאה הריני מעוברת, ואחותי רחל לא ילדה, מה עשתה לאה, התחילה מבקשת רחמים על רחל אחותה, אמרה יעשה מה שבתוך מעיה נקבה ואל תמנע אחותי רחל מלהוליד בן, אמר לה הקב"ה חייך את ריחמת על אחותך, הריני עושה מה שבתוך מעיך נקבה וזוכרה בכך, ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה (בראשית ל כא), מהו דינה, שדינה מלהוליד בן על מנת שתלד רחל בן, שכן כתיב אח"כ ויזכור אלהים את רחל וגו' ותהר ותלד בן

בראשית רבה עו
וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא וַיִּקַּח אֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו וגו' (בראשית לב, כג), וְדִינָה הֵיכָן הִיא, נְתָנָהּ בְּתֵבָה וְנָעַל בְּפָנֶיהָ, אָמַר הָרָשָׁע הַזֶּה עֵינוֹ רָמָה הִיא, שֶׁלֹא יִתְלֶה עֵינָיו וְיִרְאֶה אוֹתָהּ וְיִקַּח אוֹתָהּ מִמֶּנִּי. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא הַכֹּהֵן בַּרְדְּלָא אָמַר, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (איוב ו, יד): לַמָּס מֵרֵעֵהוּ חָסֶד, מָנַעְתָּ מֵרֵעֲךָ חָסֶד, מָנַעְתָּ חַסְדְּךָ מִן אֲחוּךְ, דְּאִלּוּ אִתְנְסֵיבַת לְגַבְרָא לָא זִנְּתָה [נסח אחר: דנסבת לאיוב לאו גירתיה בתמיה], לֹא בִקַּשְׁתָּ לְהַשִֹּׂיאָהּ לְמָהוּל הֲרֵי הִיא נִשֵֹּׂאת לְעָרֵל, לֹא בִקַּשְׁתָּ לְהַשִֹּׂיאָהּ דֶּרֶךְ הֶתֵּר הֲרֵי נִשֵֹּׂאת דֶּרֶךְ אִסּוּר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית לד, א): וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה. (בראשית לב, כד):

מדרש אגדה, בראשית ל״ד:א׳

ותצא דינה בת לאה. לא יצאה אלא להראות עצמה ויפיה וגרם לה החטא, ודבק בה שכם בן חמור:

מדרש אגדה, בראשית ל״ד:ב׳:ב׳

בת לאה. ולא בת יעקב, אלא כשם שהיתה לאה יצאנית: [שנאמר ותצא לאה לקראתו (בראשית ל טז), כך היתה דינה יצאנית]:

מדרש תנחומא, וישלח ז׳:א׳

‎וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה. וְלֹא בַת יַעֲקֹב הִיא, תְּלָאָהּ הַכָּתוּב בְּאִמָּהּ. מָה לֵאָה יַצְאָנִית, אַף זוֹ יַצְאָנִית. וּמִנַּיִן, דִּכְתִיב: וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ (בראשית ל, טז). אָמַר יְחֶזְקֵאל, הִנֵּה כָּל הַמֹּשֵׁל עָלַיִךְ יִמְשֹׁל לֵאמֹר כְּאִמָּה בִּתָּהּ, בַּת אִמֵּךְ אַתְּ וְגוֹ' (יחזקאל טז, מד-מה). לִרְאוֹת, לֵרָאוֹת. בִּקְשָׁה לִרְאוֹת וְנִרְאֵית, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר.

מדרש לקח טוב, בראשית לד

ותצא דינה בת לאה אשר ילדה ליעקב. מה ת"ל בת לאה. להקיש יציאה ליציאה. דכתיב ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבוא (שם ל טז).

לראות בבנות הארץ. יצאת להראות יפיה.

..

ותדבק נפשו בדינה. ה' לשונות של חיבה כתוב בפרשה. ותדבק. ויאהב. וידבר. חשקה נפשי. כי חפץ בבת יעקב. וכולם מצאנו על ישראל. ואתם הדבקים בה' (דברים ד ד). חשק ה' בכם (שם ז ז). ארץ חפץ (מלאכי ג יב). אהבתי אתכם (שם א ב). דברו על לב ירושלים (ישעיה מ ב). ללמדך חיבת הקב"ה על ישראל.

כתיב, וּבָא הַבַּיִת וְסָמַךְ יָדוֹ עַל הַקִּיר וּנְשָׁכוֹ הַנָּחָשׁ (עמוס ה, יט). וכשבא יעקב לארץ אחוזתו שבארץ כנען נשכו הנחש, ואי זה הוא הנחש, זה שכם בן חמור שהיתה בתו של יעקב יושבת אוהלים ולא היתה יוצאה לחוץ מה עשה שכם בן חמור הביא נערות משחקות חוצה לו מתופפות ויצאה דינה לראות בבנות הארץ המשחקות ושללה ושכב עמה והרתה וילדה את אסנת ואמרו בני ישראל להורגה שאמרה עכשו יאמרו בכל הארץ שיש בית זנות באהלי יעקב.

בראשית רבה פ׳:ו׳

וְיַעֲקֹב שָׁמַע כִּי טִמֵּא אֶת דִּינָה בִתּוֹ וְהֶחֱרִשׁ יַעֲקֹב (בראשית לד, ה), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי יא, יב): וְאִישׁ תְּבוּנוֹת יַחֲרִישׁ.

ספר הישר (מדרש), ספר בראשית, וישלח ה׳

ויהי מימים ויסע יעקב מגבול הארץ ויבוא בארץ שלם, היא עיר שכם אשר בארץ כנען ויחן את פני העיר. ויקן את חלקת השדה אשר שם מאת בני חמור אנשי הארץ, בחמשת שקלים. ויבן לו יעקב בית שם ויט שם אהלו ולמקנהו עשה סוכות, על כן קרא שם המקום ההוא סוכות. וישב יעקב בסוכות ימים, שנה ושישה חודשים. בעת ההיא יצאו מנשי יושבי הארץ עיר שכם לחול במחולות ולשמוח, בשמחת בנות אנשי העיר. ויהי בצאתן ותצאן רחל ולאה נשי יעקב עם שפחותיהן, לראות בשמחת בנות אנשי העיר. ותצא גם דינה בת יעקב עמהן ויראו את בנות העיר, וישבו שם לפני בנות העיר. וכל אנשי העיר עומדים עליהם לראות בשמחתם, וכל גדולי העיר שם. וגם שכם בן חמור נשיא הארץ, עומד שם לראות. וירא שכם את דינה בת יעקב יושבת עם אמה לפני בנות העיר, ותישר הנערה בעיניו מאוד. וישאל שכם את רעיו ואת אנשיו לאמור, בת מי הנערה ההיא היושבת בין הנשים אשר לא ידעתי אותה בעיר הזאת. ויאמרו אליו זאת בת יעקב בן אברהם העברי היושב בעיר הזאת זה ימים, ותשמע כי בנות הארץ יצאו לשמוח ותצא עם אמה ועם שפחותיה ותשב בתוכם כאשר ראיתי. וירא שכם את דינה בת יעקב, ויהי הוא רואה אותה ונפשו נקשרה בדינה וישלח ויקחה בחזקה. ותבוא דינה בית שכם, ויאחז בה בחוזקה וישכב אותה ויענה ויאהבה מאוד ויושיבה בביתו. ויבואו ויגידו הדבר ליעקב וישמע יעקב כי טמא שכם את דינה בתו, וישלח יעקב שנים מעבדיו להביא את דינה מבית שכם. וילכו ויבואו בית שכם לקחת את דינה משם, ויהי בבואם ויצא שכם אליהם עם אנשיו ויגרשם מביתו ולא נתנום לבוא לפני דינה אך ישב שכם את דינה וינשקה ויחבקה לעיניהם. ויבואו עבדי יעקב ויגידו לו לאמור בבואנו ויגרשנו הוא ואנשיו, וכזאת וכזאת עשה שכם לדינה לעינינו. וידע עוד יעקב כי טמא שכם את בתו אך לא דיבר מאומה, ובניו היו רועים את מקנהו בשדה ויחריש יעקב עד בואם.

באר מים חיים, בראשית מא מ ה ב׳
ויתן לו את אסנת בת פוטיפרע כהן און לאשה. ולכאורה מה שייך הענין נתינת אסנת לו למה שקרא לו צפנת פענח, ואכן הכל מורה על הנאמר כי לכאורה קשה איך לקח יוסף אשה במצרים שהיא מבנות חם המקוללין וכמה הזהירו אברהם ויצחק שלא יקחו מבנות כנען עבד עבדים והיה לו לבקש מזרע של שם. ואכן הנה נודע מאמר חז"ל (בפרקי דרבי אליעזר פרק ל"ח מובא בילקוט רמז קל"ד) שאסנת בת דינה היתה וירד מיכאל המלאך ונטלה והורידה למצרים לביתו של פוטיפרע שהיתה אסנת ראויה ליוסף וכו' עד כאן. ועל כן יוסף בחכמתו הגדולה הכיר בה שהיא מזרע יעקב וראויה אליו ועבור זה לקחה לו לאשה. ועל כן על שקרא לו צפנת פענח שיודע הנסתרות בחכמתו נתן לו את אסנת ולקחה יוסף שצפה כי לא מבנות חם היא כי אם זרע יעקב הראויה אליו.

מסכת סופרים כא
בת שש שנים היתה דינה כשהולידה את אסנת משכם מנין שש שנים של שכר הצאן שעבד יעקב אבינו ללבן והוסיף עשרים שנה שמת מכאן ואילך יוסיף המבין דעת וירד מיכאל והוליכה לבית פוטיפר:

ילקוט שמעוני רמז קלד

ובא (אל) הבית וסמך ידו על הקיר ונשכו הנחש זה שכם בן חמור שהיתה בתו של יעקב יושבת אוהלים. מה עשה שכם בן חמור הביא נערות משחקות חוצה לה מתופפות בתופים ויצאה חוצה לראות בבנות הארץ ושללה ושכב עמה והרתה וילדה את אסנת. ואמרו בני יעקב להרגה אמרו יאמרו בכל הארץ שיש בת זנות באהלי יעקב מה עשה יעקב כתב על ציץ של זהב שם הקודש ותלה על צוארה ושלחה. והכל צפוי לפני הקב"ה וירד מיכאל המלאך ונטלה והורידה למצרים לביתו של פוטיפרע שהיתה אסנת ראויה ליוסף והיתה אשתו של פוטיפרע עקרה וגדלה אותה כבת ולקחה יוסף לאשה:

בראשית רבה פרשה פ פיסקא יא

וַיִּקְחוּ אֶת דִּינָה ר' יודן אמר גוררין בה ויוצאין א"ר הונא הנבעלת לערל קשה לפרוש א"ר הונא אמרה ואני אנה הוליך את חרפתי עד שנשבע לה שמעון שהוא נוטלה הה"ד (שם מו) ושאול בן הכנענית בן דינה שנבעלה לכנעני ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן ר' יהודה אמר שעשה כמעשה כנענים ר' נחמיה אמר שנבעלה מחוי שהוא בכלל כנענים ורבנן אמרין נטלה שמעון וקברה בארץ כנען:

סגירת תפריט
error: Content is protected !!
×
×

עגלת קניות