אסנת בת פוטי-פרע

״וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם יוֹסֵף צָפְנַת פַּעְנֵחַ וַיִּתֶּן לוֹ אֶת אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן לְאִשָּׁה וַיֵּצֵא יוֹסֵף עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם.״ בראשית מא מה

בת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן

אשת יוסף
אם מנשה ואפרים

מקור השם

שם מצרי, פירושו ׳אשר היא לאלה נת/נית׳ – אלת הדלתא המערבית (אנציקלופדיה מקראית, א, עמ׳ 479)
אחד המדרשים של חז״ל למקור השם, פרקי דרבי אליעזר לח, יעקב שביקש להצילה מבניו הניח את אסנת התינוקת תחת ה׳סנה׳ ומכאן אסנת.

ישנה גם הזיקה בין השם ׳אסנת׳ למילים ׳אונס׳ ו׳אסון׳

ובמדרש אגדה, בראשית מא: מה : ׳אׄסׄנׄתׄ בת פוטיפרע. א- אׄן כשם הגדול שגדל בו. סׄ- סתירה היתה בשביל יפיה. נׄ- נוהמת וצועקת שיצילנה מיד פוטיפרע. תׄ- תמה היתה במעשיה: ׳

הסיפור כפשוטו במקרא:

״וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם-יוֹסֵף צָפְנַת פַּעְנֵחַ וַיִּתֶּן-לוֹ אֶת-אָסְנַת בַּת-פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן לְאִשָּׁה וַיֵּצֵא יוֹסֵף עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.״ בראשית מא 45

״וּלְיוֹסֵף יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים בְּטֶרֶם תָּבוֹא שְׁנַת הָרָעָב אֲשֶׁר יָלְדָה-לּוֹ אָסְנַת בַּת-פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אוֹן.״(שם, 50)

ותיאור נוסף לבנים שנולדו ליוסף מאסנת במצרים ושמותיהם, בבראשית מו 20 ״וַיִּוָּלֵד לְיוֹסֵף בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יָלְדָה-לּוֹ אָסְנַת בַּת-פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן אֶת-מְנַשֶּׁה וְאֶת-אֶפְרָיִם.״

הסיפור מתאר בקצרה את נישואיו של יוסף לבת פוטי-פרע כהן און, ממנה נולדו ליוסף שני בנים מנשה ואפרים. עובדה זו, שבניו של יוסף, נולדו לו מאישה מצרייה הביאה את חז״ל לדרוש ולהרחיב על המקור המקראי ולהכשיר את נישואי יוסף לאסנת.

כך נולדו שתי גרסאות על תולדות מוצאה של אסנת, הגרסה האחת מוכרת ממדרשי חז״ל לפיה אסנת היא בתה של דינה מאונס שכם, ואומצה ע״י פוטיפרע, והגרסה השניה נגנזה ומקורה בספר חיצוני ׳הוידוי והתפילה אשר לאסנת בת פוטיפרע הכהן׳, לפיה אסנת הנה בתו של פוטיפרע, היתה עובדת אלילים שגילתה את אלוהים מתוך אהבתה ליוסף ונתגיירה.

להלן שתי הגרסאות:

חז״ל (ראו מדרשים בהמשך)
הסיפור מתחיל בהריונה השביעי של לאה, והיא ילדה כבר שישה בנים, ואילו אחותה רחל היתה עדין ללא ילדים, חשה רחמים על אחותה והתפללה שהעובר בבטנה תהיה בת,  כך נשתנה מין העובר ונולדה דינה, וכיון שהתפללה ורחמה על אחותה נתן אלוהים לרחל בן, את יוסף. (מדרש תנחומא בובר, ויצא, עמ׳ 157).

יעקב לקראת מפגשו את עשו, הסתיר את דינה בתיבה ונעל אותה מפני דודה שעשוי היה לדרוש אותה לו לאישה, ע״כ נענש יעקב מאת ה׳, על שעשה אי צדק עם אחיו, המהול שעתיד היה לשאתה, יבוא ערל כנעני ויקח אותה ללא חופה וקידושין (בראשית רבה, עו).

דינה גדלה להיות ילדה צנועה וענוה, ולא יצאה את פתח האוהל ללא רשות הוריה, יום אחד הגיע שכם בן חמור החיווי וזימן נערות מתופפות שחוללו ורקדו במחנה הישראלי, דינה יצאה לראות את השמחה, שכם ראה את דינה לקח אותה לשכם שם אנס אותה, הידיעה הגיעה למשפחתה של דינה, אחיה זעמו מאוד על העוולה שנעשתה לדינה, אך שכם התאהב בדינה ובא לבקש את ידה, הוא ביקש לשלם מוהר בתולות  ולעשות ברית בין המשפחות, בני לאה היו אלה שלקחו על עצמם לטפל בנושא, ובמרמה אמרו לו שרק אם הוא וכל אנשי שכם ימולו את ערלתם יוכלו לבוא עמכם בברית הנישואין.

שכם וחמור אביו שכנעו את אנשי שכם וכולם מלו את ערלתם, ביום השלישי למילה, כשהם כואבים, באו שמעון ולוי והרגו בחרבותיהם את כל הזכרים בעיר שכם, ולקחו את הנשים והילדים בשבי, ואת שלל העיר.

יעקב כעס על מעשה בניו, שעכשיו העמידו את המשפחה כולה בסכנת נקמה והתאגדות של ערי האזור כולו נגדם.

חז״ל מוסיפים, כי מאונס שכם הרתה דינה, ומביאה זו נולדה אסנת, אחי דינה רצו להרוג גם את התינוקות שנולדה מביאה אסורה זו, אך יעקב עצר בעדם, הוא הכין לנכדתו אסנת ריקוע כסף עליו כתב את המילים ׳קדושה לאלוהים׳ והניחה תחת הסנה, מכאן נובע שמה ׳אסנת׳, למקום התינוקת נשלח המלאך מיכאל בדמות נשר (דמות הנשר מקורה בנוסח הסורי שמקורו הוא עברי, ראו אצל:גרייבס ופאטאי, מיתוסים עבריים, 1967, עמ׳ 225 וגם אצל: גינצבורג, אגדות היהודים, הערה 97, 1968) ולקח את אסנת והניחה על המזבח במצרים  שם היה פוטיפרע כהן, לפוטיפרע לא היו ילדים והוא אימץ את אסנת וגידלה כבתו.(פרקי דרבי אליעזר לח; ילקוט רמז קל"ד)
גרסה נוספת מספרת שיעקב אחרי ששם על צוואר את ריקוע הכסף, השליך אותה בחומות מצרים, ופוטיפר (לא פוטיפרע) טייל עם נעריו, שמע בכי תינוק, מצא את אסנת, ראה את הריקוע הכתוב על צווארה, הבין שהיא ׳בת גדולים׳ וגידל אותה כביתו. ( ראו: מדרש אגדה בראשית מא מה)

שנים אח״כ, נערכה מסיבת הודיה ליוסף שהציל את מצרים מהרעב, כל נשות מצרים זרקו מתנות לעברו, וגם אסנת זרקה אל יוסף את ריקוע הכסף אותו הכין לה יעקב, יוסף זיהה את כתב אביו העברי ׳קדושה לאלוהים׳ ולקח אותה לאישה.
עם נישואיו לאסנת, דינה אחות יוסף היתה גם חמתו וגם גיסתו שכן שמעון אחיה נשא אותה לאישה אחרי אונס שכם וילדה לו גם בן בשם שאול. – המדרש מספר שדינה סירבה לחזור אל בית אביה משכם מפאת בושתה, ורק אחרי ששמעון אחיה נשבע שישא אותה לאישה הסכימה דינה לחזור איתו. (בראשית רבה פרשה פ פיסקא יא)

** ראו בהמשך, מדרשים נוספים:
רבינו בחיי על בראשית מא מה – גרסה היוצרת קשר בין פוטיפר לפוטיפרע.

ילקוט שמעוני בראשית רמז קמו – אסנת, שגדלה בבית פוטפרע, היתה עדה לנסיון אשת פוטיפר לפתות את יוסף, היא שמבשרת את האמת לפוטיפר על יוסף ואשתו ובזכותה ניצל יוסף ממות.

ישנה גם הגרסה לפיה אסנת היא גיורת, כלומר בת פוטיפרע, ומכאן מתאימים לספר החיצוני ׳יוסף ואסנת׳  המוצג להשוואה בהמשך, למשל: ״יש נשים חסידות גיורות הגר אסנת צפרה שפרה פועה בת פרעה רחב רות ויעל אשת חבר הקיני:״ ילקוט שמעוני על נ״ך י

ספר ׳הוידוי והתפילה אשר לאסנת בת פוטיפרע הכהן׳

שם הספר המקוצר ׳יוסף ואסנת׳
אחד הספרים החיצוניים לתנ״ך, נכתב בין המאה ה1 לפני הספירה למאה ה-3 לספירה, ע״י מחבר מאלכסנדריה (תורגם מיוונית ע״י גבריאל צורן, פורסם ב׳דפים למחקר בספרות׳, 1985 כרך 2).
הדעות לענין המחבר בין אם הוא יהודי או נוצרי חלוקות. לפי חיבור זה, אסנת היתה עובדת אלילים שנתגיירה. החיבור הזה השפיע רבות על אגדות הקדושים הנוצריים בימי הביניים.
״ובת היתה לפוטיפרע כבת שמונה עשרה שנה, בתולה גדולה ונאוה ונהדרת מאוד ביופיה מכל בתולה אשר על הארץ״ (שם, עמ׳ 83) את ידה בקשו כל בני השועים והפחות והמלכים, אפילו בן פרעה חשק בה לאישה, אך אסנת דוחה כל הצעה, אסנת גרה מסוגרת ושמורה במגדל גבוה מאוד הסמוך לביתו של פוטיפרע, בראש המגדל עשרה חדרים עשויי זהב ואבנים יקרות ומלאים בכל העושר, בחדר אחד המוני פסלים מאלוהי מצריים אותם עובדת אסנת, ב 7 חדרים 7 בתולות אחת בכל חדר, והן נערותיה של אסנת וכולן נולדו באותו לילה בו נולדה אסנת וכולן יפות עד מאוד.

פוטיפרע בא לבקר את ביתו ומציע לה להינשא ליוסף:
״הנה יוסף אביר האלוהים בא אלינו היום, והוא שורר על כל ארץ מצריים, ופרעה שם אותו לשר על כל ארצנו, והוא משביר לכל הארץ, והוא מושיעה מן הרעב הקרב ובא, ויוסף איש ירא אלוהים וחכם לבב, והוא בבתוליו כמו היום הזה, ואיש חיל בחכמה ודעת, ורוח אלוהים בו, וחסד ה׳ עמו, הבה נא, ביתי, אתנך לו לאישה, ותהיי לו לכלה, והוא יהיה לך לחתן עד עולם״ (שם, 85)
תגובתה של אסנת נסערת ״ למה ידבר כך אדוני ואבי, ויחפץ בדבריו לתתני כשפחה לאיש נוכרי, פליט ומקנת כסף?, הכי לא זה בן הרועה מארץ כנען, והוא נעזב על ידו? לא זה הוא אשר שכב עם דבירתו, ואדונו השליך אותו אל משמר החשכה, ופרעה הוציאו מן המשמר באשר פתר חלומו? לא, כי אשא את בן המלך הבכור, כי הוא מלך על הארץ״. (שם)

כשאסנת רואה את יוסף מגיע לבית הוריה מהחלון במגדל שלה, היא משתאה ליופיו ומתחרטת על דבריה, בפגישתם אסנת נרגשת מאוד יוסף מברך אותה, והיא עולה לחדרה, נופלת למיטתה, גופה נשטף זיעה והיא בוכה ומתנחמת באליליה, מסתגרת בחדרה בוכה ולא אוכלת.
היא פושטת את שמלת הפאר שלה ולובשת את שמלת אבלותה על מות אחיה השחורה, היא זורקת את כל שמלותיה המובחרות מהחלון לעניים, את כל הפסלים הרבים אותם עבדה היא מכתתת עד דק ומשליכה גם אותם מהחלון, את כל שפע המנחות סעודת המלכות, כלי היין ונסכיהם וגם אום משליכה מהחלון.

במשך שבעה ימים אסנת מתאבלת לא אוכלת דבר, והיא מוטלת באפר. ביום השמיני, היא קמה מאבלה ונושאת תפילה לאלוהי ישראל, תפילת ודיוי וסליחה ותשובה, ומבקשת לעבוד את יוסף ״כי מי באנשים ילד יפעה אשר כזאת, ומי עוד חכם ואדיר כיוסף? כי אם אלהי, בידך אפקידהו, כי אוהבנו מנפשי. נצרהו בחכמת חסדך, ותנני לו לשפחה, למען ארחץ רגליו ואשרתהו ואעבדהו כל ימי חיי.״ (שם, 94) כשאסנת מסיימת את תפילת הוידוי שלה, ״והנה דרך כוכב השחר מן השמין במזרח, ותראה אותו אסנת ותשמח,… ובכן שמע לי אדני אלוהים״
ואז מתרחשת התגלות מלאך בפני אסנת, והנה המלאך דומה ליוסף בכל, אך פניו מוארות עיניו כאור השמש, שערו כלהבה, וידיו ורגליו כברזל מולבן.
והמלאך מנחה אותה להסיר את שמלת האבל, ללבוש שמלה חדשה וזכה, לחגור את האזור הבוהק הכפול אשר לבתוליה.. ולבוא לפניו שוב (למרות שהוא בא אליה ולא להיפך). בבואה אליו בפעם השניה, הוא מוסר לה שאלוהים שמע את וידויה, מברך אותה ששמה נכתב על ספר החיים ולעולם לא ימחה, הרגע מתואר כלידה מחודשת של אסנת, ויוסף מובטח לה לחתן, את שמה הוא משנה מאסנת ל׳עיר מקלט׳ ״כי בך יאספו גויים רבים ותחת כנפך יחסו לאומים לרב..״ (עמ׳ 96) . הוא מודיע לה שהולך לבשר ליוסף, שיבוא לשאת אותה לאישה, מורה לה ללבוש שמלת כלולות, לענוד את מבחר תכשיטיה, ולהתעטר ככלה.
המלאך / איש מנחה אותה להביא לו יערת דבש שנמצאת על השולחן בחדרה, ויערת הדבש צחורה כשלג גדושה בדבש ומריחה כניחוח החיים, והיא מביאה אליו את היערה, הוא מסביר לה שמיערה זו יאכלו מי אשר נגלו אליהם רזי האל, החוזרים בתשובה, ואת הדבש מיצרות הדבורים בגן העדן, ממנו אוכלים המלאכים, ומי אשר יאכל ממנו לא ימות לעולם, הוא בוצע את היערה אוכל ממנה ומגיש ממנה לפי אסנת. אחרי כן הוא שם אצבעו בצד היערה הפונה מזרחה וניקב באזור זה דם, שם את אצבעו בצד היערה הפונה צפונה וגם שם נתיב האצבע שלו נעשה כדם. ואז מתוך היערה יוצאות דבורים לבנות כשלג, כנפיהן כקורי זהב, וארגמן ותכלת, על ראשיהן נזרי זהב והעוקץ שלהן חדוד. הדבורים עוטפות את אסנת, ודבורים גדולות יותר נחות על שפתיה.
המלאך מורה לדבורים ללכת למקומן והן נופלות מאסנת מתות, שוב הוא מורה להן ללכת למקומן  והן עפות לחצר החוצה. אחר המלאך נוגע ביערה ואש אוכלת אותה והחדר מתמלא בניחוח.
אסנת מבקשת מהמלאך שיברך גם את 7 הנשים הבתולות נערותיה, והמלאך מברך אותן.
אחכ מורה לה המלאך לקחת את השולחן ונעלם.

אסנת לובשת את השמלה כפי שהנחה אותה המלאך מטהרת ומתקשטת, יוסף מגיע אל ביתה, אסנת יוצאת לקראתו עם נערותיה, ויוסף אומר  ״׳בואי נא אלי הבתולה הקדושה, כי טובות בשרוני אודותיך משמיים׳ ויושט יוסף ידיו ויבוק את אסנת, ואסנת חבקה את יוסף, וישקו זה לזו עת רבה, ויחיו את יקוד נשמתם.״ (שם, 99) אסנת ויוסף מתחתנים ומקבלים את ברכתו של פרעה, לימים נולדים אפרים ומנשה.
שנים אחרי כן, אסנת עוברת ליד פרעה הבן לו היא סרבה להנשא בעבר, והוא פגוע מסירובה מבקש להרגה, הוא פונה לאחי יוסף, שמעון ולוי שירצחו אותה מציע להם שכר הרבה אך הם מסרבים, הוא פונה לגד ודן, ואומר להם ששמע שיוסף אחרי מות יעקב יגזול מהם את כל רכושם שכן בני השפחות הם, גד ודן נענים אורבים לאסנת ופמלייתה, הורגים את כולם אך אסנת מצליחה להמלט ומגיעה ליתר האחים, שיוצאים לעזרתה מתגברים על חיילי פרעה ובנימין פוגע באבן בבן פרעה ומבקש להורגו אך אחיו מונעים ממנו. הם מחזיריפ את בן פרעה לארמון, אך זה מת לאחר שלושה ימים, גם פרעה מת לאחר מות בנו מצער, יוסף מולך על מצרים אחרי פרעה למשך 48 שנים ומעביר את המלוכה לנכד פרעה.

מדרשי חז״ל
תנחומא בובר ויצא יט

כיון שראתה לאה שילדה ששה בנים, אמרה כך התנה הקב"ה עם יעקב שהוא מעמיד שנים עשר שבטים, והרי ילדתי ששה בנים ושתי השפחות ד', הרי עשר, והיתה לאה מעוברת, אמרו רבותינו זכר היתה מעוברת, אמרה לאה הריני מעוברת, ואחותי רחל לא ילדה, מה עשתה לאה, התחילה מבקשת רחמים על רחל אחותה, אמרה יעשה מה שבתוך מעיה נקבה ואל תמנע אחותי רחל מלהוליד בן, אמר לה הקב"ה חייך את ריחמת על אחותך, הריני עושה מה שבתוך מעיך נקבה וזוכרה בכך, ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה (בראשית ל כא), מהו דינה, שדיינה מלהוליד בן על מנת שתלד רחל בן, שכן כתיב אח"כ ויזכור אלהים את רחל וגו' ותהר ותלד בן

בראשית רבה עו
וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא וַיִּקַּח אֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו וגו' (בראשית לב, כג), וְדִינָה הֵיכָן הִיא, נְתָנָהּ בְּתֵבָה וְנָעַל בְּפָנֶיהָ, אָמַר הָרָשָׁע הַזֶּה עֵינוֹ רָמָה הִיא, שֶׁלֹא יִתְלֶה עֵינָיו וְיִרְאֶה אוֹתָהּ וְיִקַּח אוֹתָהּ מִמֶּנִּי. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא הַכֹּהֵן בַּרְדְּלָא אָמַר, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (איוב ו, יד): לַמָּס מֵרֵעֵהוּ חָסֶד, מָנַעְתָּ מֵרֵעֲךָ חָסֶד, מָנַעְתָּ חַסְדְּךָ מִן אֲחוּךְ, דְּאִלּוּ אִתְנְסֵיבַת לְגַבְרָא לָא זִנְּתָה [נסח אחר: דנסבת לאיוב לאו גירתיה בתמיה], לֹא בִקַּשְׁתָּ לְהַשִֹּׂיאָהּ לְמָהוּל הֲרֵי הִיא נִשֵֹּׂאת לְעָרֵל, לֹא בִקַּשְׁתָּ לְהַשִֹּׂיאָהּ דֶּרֶךְ הֶתֵּר הֲרֵי נִשֵֹּׂאת דֶּרֶךְ אִסּוּר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית לד, א): וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה. (בראשית לב, כד):

פרקי דרבי אליעזר ל״ח:א׳

כתיב, וּבָא הַבַּיִת וְסָמַךְ יָדוֹ עַל הַקִּיר וּנְשָׁכוֹ הַנָּחָשׁ (עמוס ה, יט). וכשבא יעקב לארץ אחוזתו שבארץ כנען נשכו הנחש, ואי זה הוא הנחש, זה שכם בן חמור שהיתה בתו של יעקב יושבת אוהלים ולא היתה יוצאה לחוץ מה עשה שכם בן חמור הביא נערות משחקות חוצה לו מתופפות ויצאה דינה לראות בבנות הארץ המשחקות ושללה ושכב עמה והרתה וילדה את אסנת ואמרו בני ישראל להורגה שאמרה עכשו יאמרו בכל הארץ שיש בית זנות באהלי יעקב.

פרקי דרבי אליעזר ל״ח:ב׳

מה עשה יעקב, הביא שרץ של זהב שם הקדש כתוב בו ותלה על צוארה, ושלחה והלכה, והכל צפוי לפני הב"ה. וירד מיכאל המלאך והורידה למצרים לבית פוטיפרע, שהיתה אסנת ראויה ליוסף לאשה, והיתה אשתו של פוטיפרע עקרה, וגדלה עמה כבת, וכשירד יוסף למצרים לקחה לו לאשה, שנ' ויתן לו את אסנת בת פוטיפרע.

באר מים חיים, בראשית מ״א:מ״ה:ב׳
ויתן לו את אסנת בת פוטיפרע כהן און לאשה. ולכאורה מה שייך הענין נתינת אסנת לו למה שקרא לו צפנת פענח, ואכן הכל מורה על הנאמר כי לכאורה קשה איך לקח יוסף אשה במצרים שהיא מבנות חם המקוללין וכמה הזהירו אברהם ויצחק שלא יקחו מבנות כנען עבד עבדים והיה לו לבקש מזרע של שם. ואכן הנה נודע מאמר חז"ל (בפרקי דרבי אליעזר פרק ל"ח מובא בילקוט רמז קל"ד) שאסנת בת דינה היתה וירד מיכאל המלאך ונטלה והורידה למצרים לביתו של פוטיפרע שהיתה אסנת ראויה ליוסף וכו' עד כאן. ועל כן יוסף בחכמתו הגדולה הכיר בה שהיא מזרע יעקב וראויה אליו ועבור זה לקחה לו לאשה. ועל כן על שקרא לו צפנת פענח שיודע הנסתרות בחכמתו נתן לו את אסנת ולקחה יוסף שצפה כי לא מבנות חם היא כי אם זרע יעקב הראויה אליו.

מסכת סופרים כא
בת שש שנים היתה דינה כשהולידה את אסנת משכם מנין שש שנים של שכר הצאן שעבד יעקב אבינו ללבן והוסיף עשרים שנה שמת מכאן ואילך יוסיף המבין דעת וירד מיכאל והוליכה לבית פוטיפר:

ילקוט שמעוני רמז קלד

ובא (אל) הבית וסמך ידו על הקיר ונשכו הנחש זה שכם בן חמור שהיתה בתו של יעקב יושבת אוהלים. מה עשה שכם בן חמור הביא נערות משחקות חוצה לה מתופפות בתופים ויצאה חוצה לראות בבנות הארץ ושללה ושכב עמה והרתה וילדה את אסנת. ואמרו בני יעקב להרגה אמרו יאמרו בכל הארץ שיש בת זנות באהלי יעקב מה עשה יעקב כתב על ציץ של זהב שם הקודש ותלה על צוארה ושלחה. והכל צפוי לפני הקב"ה וירד מיכאל המלאך ונטלה והורידה למצרים לביתו של פוטיפרע שהיתה אסנת ראויה ליוסף והיתה אשתו של פוטיפרע עקרה וגדלה אותה כבת ולקחה יוסף לאשה:

בראשית רבה פרשה פ פיסקא יא

וַיִּקְחוּ אֶת דִּינָה ר' יודן אמר גוררין בה ויוצאין א"ר הונא הנבעלת לערל קשה לפרוש א"ר הונא אמרה ואני אנה הוליך את חרפתי עד שנשבע לה שמעון שהוא נוטלה הה"ד (שם מו) ושאול בן הכנענית בן דינה שנבעלה לכנעני ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן ר' יהודה אמר שעשה כמעשה כנענים ר' נחמיה אמר שנבעלה מחוי שהוא בכלל כנענים ורבנן אמרין נטלה שמעון וקברה בארץ כנען:
רבינו בחיי על בראשית מא מה
צפנת פענח, מגלה צפונות, ואין לו חבר במקרא אבל מצינו בתפילת יוצר המפענח נעלמים, ולפי זה היה המלך יודע שפת ארץ כנען הקרובה אליו, וכן בתו קראו שם למשה רבינו בלשון הקודש על שם "כי מן המים משיתיהו":

בת פוטי פרע כהן און, דרז"ל פוטיפרע הוא פוטיפר ונקרא פוטיפר על שם שפיטם פרים ועגלים לעבודה זרה, וזה לשון פוטיפר מפטם פר, והוא נקרא פוטיפר ונקרא פוטיפרע על שם שנסתרס מאליו לפי שלקח את יוסף למשכב זכר: ודעתי לומר כי פוטיפרע היה שר משרי פרעה וכאשר נסתרס ושנו את שמו פוטיפרע נתבייש בדבר ונעשה כומר בבית עבודה זרה וזה שכתוב בו "כהן און" האלוה שלו הוא און, וכן מצינו ביתרו שכתוב כהן מדין ופירושו כומר לפי שהיה מפטם עגלים לעבודה זרה, ואמרו במדרש כי אסנת בת דינה היתה משכם בן חמור ולפי שגרשה יעקב מביתו והושיבה בתוך סנה אחד לכך נקראת אסנת מה עשה יעקב קשר לה כתב בצוארה וכתוב בו כל המדבק ביך מדבק בזרעו של יעקב, ויוסף שנשאה ראה הכתב ההוא והצניעו והוא שאמר לאביו (בראשית מח, ט): "בני הם אשר נתן לי אלהים בזה" הראה לו הכתב הזה, ומה שכתוב בת פוטיפרע מפני שגדלה בביתו שכן דרז"ל כל המגדל יתום בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאלו ילדו:

מדרש אגדה בראשית מא מה
בת פוטיפרע. והלא בת דינה היתה, ושמענו כשבא יעקב אבינו משכם, כתב על טס של זהב, כל מה שאירע להם עם חמור בן שכם, וכשילדה דינה את אסנת, נתן הטס על צוארה, והשליכה בחומת מצרים, אותו היום יצא פוטיפר לטייל עם נעריו והגיעו עד לחומה, שמע קול בכיית ילוד, אמר אל נעריו הביאו לי את הילד הזה, וראה את הטס ואת המאורעות, אמר פוטיפר לעבדיו זאת הבת בת גדולים היא, הוליכוה לביתי והביאו לה מינקת, ובעבור שגדלה נקראת בתו, כי כן כתיב בדברי הימים ואלה בני מיכל, ובנביאים כתיב ולמיכל לא היה לה ולד עד יום מותה (ש"ב ו כג), אלא מפני שמיכל גדלה נקראו בניה, וכן פוטיפר:

ילקוט שמעוני בראשית, רמז קמו
אותו היום הלכו כולם לעבודה זרה והיא עשתה עצמה חולה כיון שחזרו הלכו חברותיה לבקרה אמרו לה מה לך שפניך כך ספרה להן כל המאורע אמרו לה אין לך תקנה אלא אמור לבעליך כך וכך ויחבשנו בבית האסורין. אמרה להן בבקשה מכן שתאמרנה כל אחת ואחת שאף לכן תבע ועשו כן. ונכנסו כל השרים לחצירו של פוטיפר וספרו לו רצה להרגו אמרה ליה אל תהרגנו ותאבד מעותיך אלא תחבשנו. אפילו כן רצה להרגו עד שבאת אסנת בסתר אל פוטיפרע ונשבעה לו וספרה האמת. אמר לה [הקב"ה] חייך הואיל ואת לומדת עליו זכות שבטים שאני מעמיד ממנו על ידך הם באים. ויש אומרים בת דינה היתה אלא שגידלה פוטיפרע.

סגירת תפריט
error: Content is protected !!
×
×

עגלת קניות