מוצאן ממדין
בנותיו של כהן מדין (במדרש לכהן מדין שבע שמות: יתר, יתרו, חובב, רעואל, חבר, פוטיאל וקיני.)
שם אמן לא מוזכר
מלבד ציפורה הבכורה, שש בנותיו האחרות של יתרו נטולות שם.

היו מטפלות בצאן אביהן.
ציפורה נישאה למשה וילדה לו את גרשום ואליעזר
בת נוספת נשאה לאלעזר הכהן וילדה לו את פנחס. ״וְאֶלְעָזָר בֶּן־אַהֲרֹן לָקַח־לוֹ מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת־פִּינְחָס״ שמות ו 25

תקציר הסיפור

משה הבורח ממצרים מגיע למדיין, שם הוא פוגש את שבע בנות כהן מדין, יתרו, ומצילן מידי רועים שבאו לגרשן.
אחת משבע הבנות היא ציפורה.

הבנות חוזרות לבית אביהן ומספרות לו על האיש המצרי שהצילן מיד הרועים, ויתרו מבקש להזמין את האיש המצרי לביתו, ויתן לו את ציפורה ביתו לאישה והיא יולדת לו את גרשום. (שמות ב')

הרחבה

סיפור זה של משה הפוגש בנערות על הבאר ומוביל לנישואיו עם ציפורה, הוא אחד משלושה סיפורים של פגישות על באר ומובילות לנישואין,  אליעזר ורבקה, יעקב ורחל, "סצנת דפוס של האירוסין חייבת להתרחש לאחר שהחתן העתיד, ואו בא כוחו, נסע לארץ נכר, שם הוא פוגש נערה או בנערות ליד הבאר, לאחר מכן אצה הנערה הביתה לבשר את הידיעה על בוא האיש הזר… לבסוף מסכימים על האירוסים בין הזר והנערה, במרבית המקרים לא לפני שהזמינו אותו לסעודה." (א. אלטר, אומנות הסיפור במקרא, עמ' 66), יש המוסיפים לדפוס מקראי זו גם את סיפור בועז ורות, וחיפוש האתונות של שאול, לקריאה בהרחבה על  הבאר כסצנת דפוס מקראית ועל סמליות הבאר אצל: רבקה כאן. הסיפור של מפגש אליעזר ורבקה, יעקב ורחל,  מתרחשים בארץ נהריים, השופעת מים, לעומת זאת סיפור מפגש משה את ציפורה מתרחש במדין השוכנת בסביבת מדבר צחיח.

מדרש שמות רבה מסביר את העובדה שבנות יתרו רועות את צאנו בכך שיתרו, עזב את העבודה הזרה ומשום כך נודה על ידי המדיינים ולא יכל לעבוד בשום עבודה, בנותיו נאלצו בכל יום להשקות את הצאן,  הן פחדו מהרועים והקדימו להגיע בכל יום לבאר בכדי שלא להפגש איתם.

בפרקי דרבי אליעזר, לו ג-ד', נמצא התיחסות למקבילות המקראיות לסיפור הבאר: "ר' עקיבא אומר, כל מי שהוא נכנס לעיר ומצא נערות יוצאות לפניו דרכו מצלחת לפניו ומניין תדע לך שהוא כן בא וראה מאליעזר עבד אברהם שעד שלא נכנס לעיר ומצא נערות יוצאות לפניו שנ' הנה אנכי נצב על עין המים והיה הנערה היוצאת והב"ה הצליח דרכו שנ' וה' הצליח דרכי.

ועוד ממי אתה למד, ממשה רבינו עליו השלום, שעדיין לא נכנס לעיר מצא נערות יוצאות לפניו, שנ' ולכהן מדין שבע בנות, והצליח דרכו וגאל את ישראל ממצרים. ומניין תדע לך שהוא כן, בא וראה משאול, עד שלא נכנס לעיר מצא נערות יוצאות לפניו, שנ' המה עולים במעלה העיר וכו', והצליח דרכו ועלה למלוכה. ומניין, מיעקב, עד שלא נכנס לעיר מצא נערות יוצאות, שנ' והנה רחל בתו באה."

לפי מדרש שמות רבה א', זיווגו של משה שנמצא לו על הבאר הוא פלאי כשם שנגלה על הבאר זיווגם של יצחק ושל יעקב, משה מושיע את הבנות, ובציון המילים 'דלה דלה', פירשו במדרש שהיה ענין של ברכה "דָּלֹה דָלָה, דְּלִיָּה אַחַת דָּלָה, וְהִשְׁקָה אֶת כָּל הַצֹּאן שֶׁהָיוּ שָׁם וְנִתְבָּרְכוּ הַמַּיִם עַל יָדוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיַּשְׁק אֶת הַצֹּאן, צֹאנֵנוּ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא הַצֹּאן, שֶׁאַף צֹאן הָרוֹעִים הִשְׁקָה, וּמָה לָנוּ, שֶׁאַף לָנוּ דָּלָה, שֶׁהָרוֹעִים הִשְׁלִיכוּנוּ לַמַּיִם וְהוּא הוֹצִיאָנוּ" לפי מדרש אגדה 'עמד משה על פי הבאר והמים עלו, ושתו כל צאנם ובקרם", יתרו נזכר בסיפורים קדומים ומקשר את נס המים שנעשה למשה בבאר לנס שנעשה ליעקב "אמר להן: סימן שאתן אומרות, שדלה והשקה את כל הצאן, – זה מבניו של יעקב, שעמד על הבאר, והבאר מתברכת בשבילו" (שמות רבה, א לב), ולפי מדרש אגדה שמות ב כ'"  "שהבאר מכרת את אדוניה, אמרו חכמינו ז"ל כל זמן שמשה ע"ה עומד על פי הבאר, המים צופין ועומדין על הבאר, וכשחזר משה ע"ה אף המים חזרו לאחוריהם, שנאמר מוליך לימין משה (ישעיה ס"ג י"ב), ותחלה שבא משה מצא הרועים מכים צאנו של יתרו, אמר להם ריקים, מן הדין שישקו נשים תחלה וילכו להם, ואם אינם יכולים לדלות דולים להם האנשים, מיד לא שמעו לו, עמד משה על פי הבאר והמים עלו ושתו כל צאנם ובקרם, אמר משה אוי לי שהנחתי את עמי ובאתי לדון את אומות העולם, לכך נאמר כרמי שלי לא נטרתי (שה"ש א' ו'):.

על צאצאי יתרו בני בנותיו נאמר שהיו לכהנים בישראל ״ולמה קורא אותו כהן מדין שעתידין בני בנותיו להיות כהנים גדולים.״ ילקוט שמעוני על התורה קס״ט ה, מדרש זה.

אצל חז"ל / מפרשים

מדרש תנאים על ספר דברים ט״ז:י״ח:י״ד
נתן נפשו על הדינין [ונקראו] על שמו שנ' שפטים ושט' תתן לך וכי של משה הן והלא כבר נאמר (א יז) כי המשפט לאלהים הוא אלא לפי שמסר נפשו עליהן נקראו על שמו והיכן מצינו שמסר נפשו על הדינין שנ' (שמות ב יג – יז) ויאמר לרשע למה תכה רעך ויאמר מי שמך לאיש שר ושפט על' וישמע פרעה את הד' הז' ויב' לה' את משה ולכהן מדין שבע בנות ויבואו הרועים ויג' ויקם משה ויושיען מדינין ברח ולדינין חזר ואומר (לג כא) צדקת ה' עשה ומש' עם ישראל הא לפי שנתן נפשו על הדינין נקראו על שמו:

מכילתא דרבי ישמעאל, מַסֶּכְתָּא דְשִׁירָה א׳:ח׳
אֶלָּא, מִתּוֹךְ שֶׁנָּתַן נַפְשׁוֹ עַל הַדַּיָּנִין, נִקְרְאוּ הַדַּיָּנִין עַל שְׁמוֹ. וּמְנַיִן שֶׁנָּתַן נַפְשׁוֹ עֲלֵיהֶם? שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ב,יג-יד) "וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים, וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע: לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ? וַיֹּאמֶר: מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ? וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת מֹשֶׁה, וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה, וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל הַבְּאֵר." (שמות ב,טז-יז) "וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת, וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה וַתְּמַלֶּאנָה אֶת הָרְהָטִים, לְהַשְׁקוֹת צֹאן אֲבִיהֶן. וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים וַיְגָרְשׁוּם". מִדַּיָּנִין בָּרַח, וּלְדַיָּנִין חָזַר. (דברים לג,כא) "צִדְקַת יי עָשָׂה וּמִשְׁפָּטָיו עִם יִשְׂרָאֵל." הָא לְפִי שֶׁנָּתַן נַפְשׁוֹ הַדַּיָּנִין נִקְרְאוּ הַדַּיָּנִין עַל שְׁמוֹ.

שמות רבה א לב
שְׁלשָׁה נִזְדַּוְּגוּ לָהֶם זִוּוּגֵיהֶם מִן הַבְּאֵר, יִצְחָק יַעֲקֹב וּמשֶׁה. בְּיִצְחָק כְּתִיב (בראשית כד, סב): וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא בְּאֵר וגו'. וְעוֹד שֶׁנִּזְדַּוְגָה רִבְקָה לֶאֱלִיעֶזֶר לַמַּעְיָן. יַעֲקֹב (בראשית כט, ב): וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָֹּׂדֶה. משֶׁה, וַיֵּשֶׁב עַל הַבְּאֵר. וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת. וַהֲלוֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׂוֹנֵא עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, וְנָתַן מָנוֹס לְמשֶׁה אֵצֶל עוֹבֵד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. אֶלָּא אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, יִתְרוֹ כֹּמֶר לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים הָיָה, וְרָאָה שֶׁאֵין בָּהּ מַמָּשׁ וּבִסֵּר עָלֶיהָ, וְהִרְהֵר לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה עַד שֶׁלֹא בָּא משֶׁה, וְקָרָא לִבְנֵי עִירוֹ וְאָמַר לָהֶם, עַד עַכְשָׁיו הָיִיתִי מְשַׁמֵּשׁ אֶתְכֶם, מֵעַתָּה זָקֵן אֲנִי בַּחֲרוּ לָכֶם כֹּמֶר אַחֵר, עָמַד וְהוֹצִיא כְּלֵי תַּשְׁמִישֵׁי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְנָתַן לָהֶם הַכֹּל, עָמְדוּ וְנִדּוּהוּ שֶׁלֹא יִזְדַּקֵּק לוֹ אָדָם וְלֹא יַעֲשׂוּ לוֹ מְלָאכָה וְלֹא יִרְעוּ אֶת צֹאנוֹ, וּבִקֵּשׁ מִן הָרוֹעִים לִרְעוֹת לוֹ אֶת צֹאנוֹ וְלֹא קִבְּלוּ, לְפִיכָךְ הוֹצִיא בְּנוֹתָיו. וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה, מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ מַקְדִּימוֹת לָבוֹא מִפְּנֵי פַּחַד הָרוֹעִים. וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים וַיְגָרֲשׁוּם, אֶפְשָׁר הוּא כֹּהֵן מִדְיָן וְהָרוֹעִים מְגָרְשִׁים בְּנוֹתָיו, אֶלָא לְלַמֶּדְךָ שֶׁנִּדּוּהוּ וְגֵרְשׁוּ בְּנוֹתָיו כְּאִשָּׁה גְרוּשָׁה, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (בראשית ג, כד): וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם, וַיָּקָם משֶׁה וַיּוֹשִׁיעָן, מְלַמֵּד שֶׁיָּשַׁב לָהֶם בַּדִּין, אָמַר דֶּרֶךְ אֲנָשִׁים דּוֹלִים וְנָשִׁים מַשְׁקוֹת, וְכָאן נָשִׁים דּוֹלוֹת וַאֲנָשִׁים מַשְׁקִים. וַיַּצִּילָן לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא וַיּוֹשִׁיעָן, רַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר דָּבָר שֶׁל גִּלּוּי עֲרָיוֹת בָּאוּ לַעֲשׂוֹת עִמָּהֶן וְעָמַד משֶׁה וְהוֹשִׁיעָן, נֶאֱמַר כָּאן וַיּוֹשִׁיעָן, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (דברים כב, כז): צָעֲקָה הַנַּעֲרָה הַמְּאֹרָשָׂה וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ, מַה לְּהַלָּן גִּלּוּי עֲרָיוֹת אַף כָּאן גִּלּוּי עֲרָיוֹת. רַבָּנָן אָמְרֵי, מְלַמֵּד שֶׁהִשְׁלִיכוּ אוֹתָן לַמַּיִם וְהוֹצִיאָן משֶׁה, וְאֵין וַיּוֹשִׁיעָן אֶלָּא לָשׁוֹן הַצָּלַת מַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סט, ב): הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהִים כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ. וַיַּשְׁק אֶת צֹאנָם, מְלַמֵּד שֶׁדָּלָה משֶׁה לָהֶם וְהִשְׁקָה אֶת צֹאנָם כְּשֵׁם שֶׁעָשָׂה יַעֲקֹב לְרָחֵל. וַתָּבֹאנָה אֶל רְעוּאֵל אֲבִיהֶן, זֶה יִתְרוֹ, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ רְעוּאֵל, שֶׁנַּעֲשָׂה רֵעַ לָאֵל. וַיֹּאמֶר מַדּוּעַ מִהַרְתֶּן בֹּא, מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁכָּל הַיָּמִים בָּאַחֲרוֹנָה הָיוּ בָּאוֹת. וַתֹּאמַרְןָ אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים, וְכִי מִצְרִי הָיָה משֶׁה, אֶלָּא לְבוּשׁוֹ מִצְרִי, וְהוּא עִבְרִי. דָּבָר אַחֵר אִישׁ מִצְרִי, מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁנְּשָׁכוֹ הֶעָרוֹד וְהָיָה רָץ לִתֵּן רַגְלָיו בְּמַיִם, נְתָנָן לַנָּהָר וְרָאָה תִּינוֹק אֶחָד שֶׁהוּא שׁוֹקֵעַ בַּמַּיִם, וְשָׁלַח יָדוֹ וְהִצִּילוֹ. אָמַר לוֹ הַתִּינוֹק אִילּוּלֵי אַתָּה כְּבָר הָיִיתִי מֵת. אָמַר לוֹ לֹא אֲנִי הִצַּלְתִּיךָ אֶלָּא הֶעָרוֹד שֶׁנְּשָׁכַנִּי וּבָרַחְתִּי הֵימֶנּוּ, הוּא הִצִּילֶךָ. כָּךְ אָמְרוּ בְּנוֹת יִתְרוֹ לְמשֶׁה, יִישַׁר כֹּחֲךָ שֶׁהִצַּלְתָּנוּ מִיַּד הָרוֹעִים, אָמַר לָהֶם משֶׁה אוֹתוֹ מִצְרִי שֶׁהָרַגְתִּי הוּא הִצִּיל אֶתְכֶם, וּלְכָךְ אָמְרוּ לַאֲבִיהֶן אִישׁ מִצְרִי, כְּלוֹמַר מִי גָרַם לָזֶה שֶׁיָּבוֹא אֶצְלֵנוּ, אִישׁ מִצְרִי שֶׁהָרַג. דָּלֹה דָלָה, דְּלִיָּה אַחַת דָּלָה, וְהִשְׁקָה אֶת כָּל הַצֹּאן שֶׁהָיוּ שָׁם וְנִתְבָּרְכוּ הַמַּיִם עַל יָדוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיַּשְׁק אֶת הַצֹּאן, צֹאנֵנוּ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא הַצֹּאן, שֶׁאַף צֹאן הָרוֹעִים הִשְׁקָה, וּמָה לָנוּ, שֶׁאַף לָנוּ דָּלָה, שֶׁהָרוֹעִים הִשְׁלִיכוּנוּ לַמַּיִם וְהוּא הוֹצִיאָנוּ. וַיֹּאמֶר אֶל בְּנֹתָיו וְאַיּוֹ וגו', אָמַר לָהֶם סִימָן שֶׁאַתֶּן אוֹמְרוֹת שֶׁדָּלָה וְהִשְׁקָה אֶת כָּל הַצֹּאן, זֶה מִבְּנֵי בָנָיו שֶׁל יַעֲקֹב שֶׁעָמַד עַל הַבְּאֵר וְהַבְּאֵר מִתְבָּרֶכֶת בִּשְׁבִילוֹ, לָמָּה זֶה עֲזַבְתֶּן אֶת הָאִישׁ וגו', שֶׁמָּא יִשָֹּׂא אַחַת מִכֶּם, וְאֵין אֲכִילַת לֶחֶם הָאָמוּר כָּאן אֶלָּא אִשָּׁה, וְדוֹמֶה לוֹ (בראשית לט, ו): כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל. מִיָּד רָצְתָה צִפֹּרָה אַחֲרָיו כְּצִפּוֹר וְהֵבִיאָה אוֹתוֹ, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ צִפֹּרָה, שֶׁטִּהֲרָה הַבַּיִת כְּצִפּוֹר.

מדרש אגדה, שמות ב׳:ט״ז:א׳
[ולכהן מדין שבע בנות.] וכי כל שבחו של אותו הצדיק להיות הולך אחר ע"ז, אלא הרהר יתרו לעשות תשובה עד שלא בא משה, והוציא כל תשמישי ע"ז ונתן לשכיניו, אמר להם זקן אני ואיני יכול לעבוד ע"ז, ועמדו אנשי מקומו ונידוהו, שנאמר ולכהן מדין שבע בנות ויבואו הרועים ויגרשום, אפשר היה כהן מדין אב מדין היאך גירשום, אלא ללמדך שנידוהו שלא יהיו רועים את צאנו, ולכך היו בנותיו יוצאות לרעות וגירשו את בנותיו [כאשה גרושה] כמו שנאמר ויגרש את האדם (בראשית ג' כ"ד):

כ: ויאמר אל בנותיו ואיו. אמר להן זה הסימן שאמרתם שדלה והשקה צאנכם, זה מבני בניו של יעקב שעמד על הבאר הוא, שהבאר מכרת את אדוניה, אמרו חכמינו ז"ל כל זמן שמשה ע"ה עומד על פי הבאר, המים צופין ועומדין על הבאר, וכשחזר משה ע"ה אף המים חזרו לאחוריהם, שנאמר מוליך לימין משה (ישעיה ס"ג י"ב), ותחלה שבא משה מצא הרועים מכים צאנו של יתרו, אמר להם ריקים, מן הדין שישקו נשים תחלה וילכו להם, ואם אינם יכולים לדלות דולים להם האנשים, מיד לא שמעו לו, עמד משה על פי הבאר והמים עלו ושתו כל צאנם ובקרם, אמר משה אוי לי שהנחתי את עמי ובאתי לדון את אומות העולם, לכך נאמר כרמי שלי לא נטרתי (שה"ש א' ו'):

מדרש שכל טוב, שמות ב׳:ט״ז:ג׳
[ותמלאן] [ותמלאנה] את הרהטים להשקות (את הצאן) [צאן] אביהן. מכאן שאין לבת זכות בנכסי אביה אלא במה שהוא נותן לה:

מדרש תנחומא, שמות ט״ז:ב׳
שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם קִבְּלוּ שְׁנֵי צַדִּיקִים וְנִתְבָּרְכוּ בִּשְׁבִילָן, וְלֹא הָיָה לָהֶם בָּנִים מִתְּחִלָּה, וּמִשֶּׁנִּכְנְסוּ לְבָתֵּיהֶם נָתַן לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּנִים, לָבָן וְיִתְרוֹ. לָבָן, אֶפְשָׁר הָיָה לוֹ בֵּן וְהָיְתָה בִּתּוֹ רוֹעָה אֶת צֹאנוֹ? אֶלָּא שֶׁלֹּא הָיוּ לוֹ בָּנִים. וּמִשֶּׁנִּכְנַס יַעֲקֹב לְבֵיתוֹ, נִתְבָּרֵךְ בִּנְכָסִים וּבְבָנִים, דִּכְתִיב: נִחַשְׁתִּי וַיְבָרְכֵנִי ה' בִּגְלָלֶךָ (בראשית ל, כז). וּכְתִיב: וַיִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי בְנֵי לָבָן. יִתְרוֹ, דִּכְתִיב: וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת. אֶפְשָׁר הָיוּ לוֹ בָּנִים, וּבְנוֹתָיו רוֹעוֹת? אֶלָּא שֶׁלֹּא הָיוּ לוֹ, וּמִשֶּׁנִּכְנַס מֹשֶׁה לְבֵיתוֹ, נִתְבָּרֵךְ וְהָיוּ לוֹ בָּנִים, דִּכְתִיב: וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה (שופטים א, טז).

תנחומא בובר, שמות י״א:א׳
מה כתיב למעלה מן הענין ולכהן מדין שבע בנות (שמות ב טז), מה כתיב שם, ויבואו הרועים ויגרשום (שם שם יז), מה עשו להם, נטלום להשליכם למים, ויקם משה ויושיען (שם), ואין הלשון הזה אלא הצלת מים, שנאמר הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש (תהלים סט ב), וישק את צאנם, (שמות ב יז), ותבאנה אל רעואל אביהם (שם ם יח), שבעה שמות נקראו לו, יתר יתרו, רעואל, חובב, [חבר], קיני, פוטיאל.

פרקי דרבי אליעזר לו ג-ד
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: כָּל מִי שֶׁהוּא נִכְנָס לָעִיר וּמָצָא נְעָרוֹת יוֹצְאוֹת לְפָנָיו – דַּרְכּוֹ מַצְלַחַת לְפָנָיו. וּמִנַּיִן תֵּדַע לְךָ שֶׁהוּא כֵּן? בֹּא וּרְאֵה מֵאֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם, שֶׁעַד שֶׁלֹּא נִכְנַס לָעִיר וּמָצָא נְעָרוֹת יוֹצְאוֹת לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם וְהָיָה הַנַּעֲרָה הַיֹּצֵאת״. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִצְלִיחַ דַּרְכּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַה' הִצְלִיחַ דַּרְכִּי״.

וְעוֹד מִמִּי אַתָּה לָמֵד? מִמֹּשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁעֲדַיִן לֹא נִכְנַס לָעִיר מָצָא נְעָרוֹת יוֹצְאוֹת לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת״, וְהִצְלִיחַ דַּרְכּוֹ וְגָאַל אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם. וּמִנַּיִן תֵּדַע לְךָ שֶׁהוּא כֵּן? בֹּא וּרְאֵה מִשָּׁאוּל, עַד שֶׁלֹּא נִכְנַס לָעִיר מָצָא נְעָרוֹת יוֹצְאוֹת לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הֵמָּה עוֹלִים בְּמַעֲלֵה הָעִיר״ וְכוּ', וְהִצְלִיחַ דַּרְכּוֹ וְעָלָה לַמְּלוּכָה. וּמִנַּיִן? מִיַּעֲקֹב, עַד שֶׁלֹּא נִכְנַס לָעִיר מָצָא נְעָרוֹת יוֹצְאוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ בָּאָה״.

ביאור יש"ר על התורה, שמות ב׳:ט״ז:ב׳
ותבאנה ותדלנה, כי היו הרועים בכל הימים באים וממלאים הרהטים ומשקים צאנם בתחלה, ואחרי כן היו הנערות האלה משקות שלהן, שמפני היותן צנועות לא היו רוצות להמצא שם עם הרועים אנשי זדון ואירע כי היום הזה קדמו הנערות:

ביאור שטיינזלץ על שמות ב׳:ט״ז
וּלְכֹהֵן הדת של מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת, שהיו רועות את צאנו, מכיוון שלא היה עשיר

חזקוני, שמות ב׳:ט״ז:א׳
ולכהן מדין שבע בנות יתרו ראש כומרים של מדין היה וכי לא היה לו בן לרעות את צאנו אלא שפירש לו מעבודת כוכבים ונדוהו בני עירו ולא מצא רועה לכך הוזקק לבנותיו לרעות את צאנו.

רמב"ן על שמות ב׳:ט״ז:א׳
וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת לֹא יַזְכִּיר הַכָּתוּב שְׁמוֹ, כִּי אֵינֶנּוּ יָדוּעַ רַק מִן הַכִּנּוּי שֶׁהוּא נִכְבָּד בִּכְהֻנָּתוֹ. וְהוּא יִתְרוֹ, כִּי אַחֲרֵי הִתְחַתֵּן בְּמֹשֶׁה כָּתוּב "וַיָּשָׁב אֶל יֶתֶר חֹתְנוֹ" (שמות ד':י"ח), וְשָׁם כָּתוּב "וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ לְמֹשֶׁה לֵךְ לְשָׁלוֹם", כְּמוֹ אֵלִיָּה (מלכים ב א':ג') וְאֵלִיָּהוּ (שם א יז א), יִרְמְיָה (ירמיה כז א) וְיִרְמְיָהוּ (שם א א). וְאַחֲרֵי שֶׁנִּתְגַּיֵּר נִקְרָא חֹבָב, דִּכְתִיב "מִבְּנֵי חֹבָב חֹתֵן מֹשֶׁה" (שופטים ד יא), כִּי דֶּרֶךְ כָּל הַמִּתְיַהֲדִים לִקְרֹא לָהֶם שֵׁם אַחֵר בְּיִשְׂרָאֵל. וְהוּא בֶּן רְעוּאֵל, דִּכְתִיב "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹבָב בֶּן רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי" (במדבר י כט). וּמַה שֶׁאָמַר בְּכָאן (שמות ב':י"ח) "וַתָּבֹאנָה אֶל רְעוּאֵל אֲבִיהֶן", הוּא אֲבִי אֲבִיהֶן, כְּמוֹ "אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם" (בראשית לב י), "נְבוּכַדְנֶצַּר אֲבוּהִי" (דניאל ה ב), וְכֵן "הַיְדַעְתֶּם אֶת לָבָן בֶּן נָחוֹר" (בראשית כט ה), וְכֵן "וּמְפִיבֹשֶׁת בֶּן שָׁאוּל" (שמואל ב י"ט:כ"ה), וְרַבִּים כֵּן. וְהָיָה זֶה, כִּי הַכֹּהֵן לֹא יִמָּצֵא בַּבַּיִת, כִּי הָיָה נִטְרָד בְּכִהוּנוֹ בְּבֵית אֱלֹהָיו, וַתָּבֹאנָה אֶל הַזָּקֵן. וְיִתָּכֵן כִּי "וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ" (להלן פסוק כ"א) הוּא הַכֹּהֵן הַנִּזְכָּר לְמַעְלָה, כִּי הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ צִפּוֹרָה בִּתּוֹ:

תורת משה – אלשיך, שמות ב׳:ט״ז:א׳-ב׳
ולכהן וכו'. ראוי לשית לב למה יספר לנו שותבאנה ותדלנה ותמלאנה ומה גם מלת ותדלנה שהיא בכלל אומ' ותמלאנה ומיד אומר צאן אביהן ואח"כ אומר את צאנם ואח"כ וישק את הצאן סתם ועוד אומרו ויגרשום ולא אמר ויגרשון בנו"ן ועוד ראוי להעיר בכתוב כי ראשונה הוא אומר כי הן מלאו הרהטים להשקות הצאן ואח"כ הן מעידות כי האיש מצרי הוא אשר דלה דלה וישק את הצאן:

אמנם יאמר כי הכיר בהן צניעות כי דרך נשים בבואן בארה לדבר עם האיש אשר ימצא שם ומה גם בהיותו איש זר אשר לא מארצן היא כי שאול ישאלו מה ארצך ואי מזה עם אתה או לפחות לדבר אלו עם אלו אך לא כאלה חלק נשים אלו כי אם ותבאנה ומיד ותדלנה ותמלאנה וכו' ולא הוטפלו בדבור אפילו אלו עם אלו כי בשו ממנו וזהו וישב על הבאר וע"כ שתקו יחדו ותבאנה כו' כמדובר: עוד שנית ראה כי לא היה להן קירוב דעת עם הרועים כי הלא אדרבה ויבאו הרועים ויגרשום על כן שם את נפשו מנגד לקום לבדו על רועים רבים ולא חש פן ירוצו את גולגלתו. והנה ארז"ל (שם) שבקשו לאונסן ויקם משה ויושיען כמד"א צעקה הנערה המאורסה ואין מושיע לה ואפשר כי זה נרמז בכתוב באו' ויגרשום במ"ם והוא כי כאשר באו ותדלנה ותמלאנה אז ויבואו הרועים אצלם להתחבר להן ואז ויגרשום הן את הרועים מעליהם בצעקן כי צעקו הנערות לבקש מושיעים יבואו להושיען ואז משה על הרועים חרה אפו ויקם ויושיען מליאנס וגם הציל מימיהן וישק את צאנם בל ישקו מהם את עדריהם. ולהיות כי במה שגברו על הרועים לגרשם שהוא כדרך אנשים לא נאמר ותגרשום בתי"ו כי אם ויגרשום. ואומרו תחלה להשקות צאן אביהם ואח"כ את צאנם ואח"כ את הצאן יתכן כי להיותן בנות גדולות לצורך נשואיהן היו להן מאת אביהן צאן של עצמן לבד וצאן של אביהן לבד והן על כבוד אביהן היחלו לדלות ולמלאות בעד צאן אביהן. וזהו ותדלנה ותמלאנה וכו' להשקות צאן אביהן אך לא הספיק גם לצאנם ובבא משה להושיען אז וישק את צאנם שריבה האת גם של אביהם וגם דלה לנו שהוא בשבילנו צאן שלנו וזהו וישק את הצאן סתם שכולל גם את צאן אביהן והוא כי גם שהן דלו כדי סיפוק צורך צאן אביהן והתחילו לשתות לא גמרו השתי' בתגרת הרועים באופן שלא הספיקו הן להשקותן על שגרשום הרועים והשקתן משה מרהטים שמלאו הן וידלה גם הוא ואח"כ דלה והשקה את צאנם כאמור: