רחב

כנענית
זונה
לפי חז"ל נישאה ליהושע

פשט הסיפור 
יהושע פרק ב׳

יהושע שולח שני מרגלים בחשאי לראות את הארץ ואת יריחו (לעומת במדבר יג׳ שם שליחת המרגלים נעשית ע״י ה׳, ובדברים א 22, שליחת המרגלית ביוזמת העם), המרגלים מגיעים לביתה של אשה זונה שמה רחב. הידיעה על המרגלים מגיעה למלך יריחו שמיד יוצא למצוא אותם, הוא מגיע לביתה של רחב, רחב מחביאה את המרגלים, ומדווחת בביטחון למלך שקר על כך שהאנשים יצאו, היא אינה יודעת מנין הם ולאן פנו, היא מציעה למלך ואנשיו להזדרז אחריהם בכדי למצוא אותם, המלך ואנשיו עוזבים את ביתה וממשיכים בחיפושים.
רחב עולה אל המרגלים ופותחת בנאום אוהד לעם ישראל ולאלוהיו היא מתחילה בידיעה שהם הולכים לכבוש את הארץ "כי נתן ה' לכם את הארץ וכי נפלה אימתכם עלינו וכי נמוגו כל יושבי הארץ מפניכם" (9) היא ממשיכה בהצגת ידע הסטורי על ניצחונותיהם בזכות ה', על מעבר ים סוף מפני המצרים, על מלחמתם במלכי האמורי,  ומסכמת "כִּי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם הוּא אֱ-לֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל-הָאָרֶץ מִתָּחַת" (יא). היא משביעה את המרגלים שיבטיחו לה שלא יפגעו בה ובמשפחתה, המרגלים מבטיחים שבזמן כיבוש הארץ הם יעשו עמה חסד ואמת, היא מבריחה אותם דרך החלון בחבל, ביתה נמצא בחומת העיר, ומכוונת אותם לכיוון ההר מנחה אותם להשאר שם שלושה ימים ורק אז לשוב ליעדם. המרגלים אומרים לרחב לסמן את ביתה בעזרת חוט שני, לאסוף את כל בני משפחתה תאספי אל ביתה, רק מי שיהיה בביתה יהיה מוגן.
המרגלים פועלים בדיוק כפי שרחב הנחתה אותם ורק בתום שלושת הימים שבו אל יהושע ספרו לו את כל שאירע וסכמו "כי נתן ה' בידנו את כל הארץ וגם נמוגו כל יושבי הארץ מפנינו" (24).

יהושע פרק ו'
תיאור הכיבוש, הנחיית יהושע למרגלים להוציא את רחב ומשפחתה כפי שהבטיחו לה, תיאור החילוץ של רחב, אביה, אמה, אחיה וכל אשר לה, והיא יושבת בקרב ישראל עד היום הזה.

הרחבה

רחב והמרגלים

סיפור רחב והמרגלים לא משתלב ממש טוב ברצף הסיפורים סביבו ומעלה שאלות,  ראשית מדוע נצטרך יהושע לשלוח מרגלים כאשר בפרק הקודם התקיימה הבטחה של ה׳ ליהושע ״כָּל-מָקוֹם, אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף-רַגְלְכֶם בּוֹ–לָכֶם נְתַתִּיו.. לֹא-יִתְיַצֵּב אִישׁ לְפָנֶיךָ…כִּי אַתָּה, תַּנְחִיל אֶת-הָעָם הַזֶּה, אֶת-הָאָרֶץ.. הֲלוֹא צִוִּיתִיךָ חֲזַק וֶאֱמָץ, אַל-תַּעֲרֹץ וְאַל-תֵּחָת:  כִּי עִמְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ״ (יהושע א 1-9) חומת יריחו נפלה בדרך נס, ואילו נפלה החומה כיצד עמד ביתה של רחב והוא בחומה ומכאן כיצד ראו את תקות חוט השני מחלון ביתה. 

לפי אחיטוב (יהושע, עמ׳ 117), מקור הסתירה הוא בשתי מסורות ושונות על כיבוש יריחו, סיפור נפילת החומות וסיפור רחב ואלה שולבו יחד לסיפור אחד.

שילוב סיפור שליחת המרגלים בכיבוש יריחו תואם סיפורי כיבוש אחרים במקרא בהם נשלחו מרגלים: משה לפני הכניסה לארץ (במ׳ יג, דב׳ א), יהושע שלח מרגלים לעי (יהו׳ ז׳), בית יוסף שלחו מרגלים לבית אל (שופ׳ א), דן שלחו מרגלים לליש (שופטים יח), בהשוואה לסיפורים האחרים המרגלים בסיפורנו, לפי פשט הסיפור, לא ממלאים את תפקידם כפי שנתבקשו ודומה שכל תפקידם הוא לספר את סיפור הצלת רחב ומשפחתה (שם, 87).

הסיפור מעמיד את יהושע והמרגלים באור שלילי באמצעות דמותה של רחב, הזונה הכנענית.
ראשית יהושע שולח מרגלים לעומת הבטחת ה' דבר המעיד על חוסר האמונה שלו, ואילו מדברי רחב הזונה נדמה כי היא מבינה את משמעות ההבטחה האלוהית מתוך אמונה שלמה ובכך מעמידה את יהושע בהנגדה אליה. דבר נוסף הוא שמות המרגלים לא ידועים ואילו שמה של רחב ידוע, מה שמסגיר את מרכזיות דמותה של רחב בסיפור. 

דמויותיהם של המרגלים מתוארות כפסיביות ואילו רחב מתוארת כיוזמת ובעלת תושיה באמצעות המון פעלים: ותיקח, ותצפנו, ותאמר, והיא העלתם הגגה, ותטמנם, עלתה עליהם, ותאמר, ותורידם, ותשלחם… כל הפעולות לאורך העלילה ביוזמתה של רחב, היא גם זו שמתווה את מה שעתיד להיות תוך שהיא אומרת להם כיצד עליהם לפעול: הישבעו נא לי, ועשיתם גם אתם, ונתתם לי, והחיתם, והצלתם, ההרה לכו, ונחבתם שם שלשת ימים, ואחר תלכו לדרככם ״.
המספר בוחר לשלב מילים בעלות קונטציה מינית, ״וישכבו שמה/ ישכבון, ״ ״עלתה עליהם״, ״ידעתי״, ״ויבואו, באו אלי, באים אליך…״.

המספר משתמש במילה ״ותצפנו״ לתאר את הסתרת המרגלים על ידי רחב, השימוש הנוסף היחיד במילה זו מוכר מסיפור הצפנת משה על ידי אמו גם שם מפני המלך, כמובן שזיקה זו באה להעמיד את סיפור המרגלים בהנגדה אירונית לסיפור הצלת משה.
תקוות חוט השני אותו קושרת רחב בחלון לסמן את ביתה, כך יזהו ויצילו אותה ואת כל משפחתה, מזכיר את סימון בתי העם היהודי במצריים באמצעות הדם. זיקה נוספת לסיפור יציאת מצריים בדברי רחב למרגלים המתכתבים עם שירת הים …

עיסוקה של רחב ויופיה המאגי

רחב לפי הסיפור המקראי היא זונה, כנענית (שנאסר עלינו להחיות מהם כל נשמה), היא משולי החברה אשר גרה בשער העיר, ועם זאת מוצגת באור חיובי ואף נתפסת על ידי חז"ל כדמות חיובית. היא מוצגת בצורה דומיננטית בהשוואה לאפיון דמותם הפסיבית מאוד של המרגלים, היא מפגינה ידע היסטורי ומביעה נאמנות וכבוד לאלוהי ישראל. היו מבין פרשני המקרא לאורך הדורות אשר התאמצו לתת הסבר אחר למילה הכתובה המפורשת 'זונה' ופרשו את המילה כ'פונדקיתא', כך בתרגום יונתן, ורש"י: "אשה זונה" – תרגם יהונתן פונדקיתא מוכרת מיני מזונות (יהושע ב א'), כך גם אצל יוספוס פסלביוס (ראו בהמשך).

לפי רות רבה, לא יתכן שרחב עסקה בזנות: 'ויש אומרים: ששרתה עליה רוח הקדש עד שלא נכנסו ישראל לארץ; וכי מהיכן היתה יודעת שחוזרין לשלשת ימים? מיכן ששרתה עליה רוח הקדש' (רות רבה ב,א). – ומכאן שאם שרתה עליה רוח הקודש בודאי שלא עסקה בזנות.

יש שפרשו שהיתה גורמת תאווה לאחרים, מביאה לתאוות זנות רק על שום יופיה, 'מזנה אחרים ביופיה' (חכמי צרפת) רחב שהיתה זונה בעלת שם, אשר לא היה שר ונגיד שלא בא עליה, מתוארת כאישה יפה כל כך.. אחת מבין ארבע הנשים היפות בעולם, לפי רבי יצחק רק מאמר שמה מביא אדם לקרי, תיאור זה מעניק לרחב כוח כמעט מכשף: "תָּנוּ רַבָּנַן: אַרְבַּע נָשִׁים יְפֵיפִיּוֹת הָיוּ בָּעוֹלָם: שָׂרָה וַאֲבִיגַיִל, רָחָב וְאֶסְתֵּר… אָמַר רַבִּי יִצְחָק: כׇּל הָאוֹמֵר ״רָחָב״ ״רָחָב״ — מִיָּד נִיקְרֵי. אָמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן: אֲנָא אָמֵינָא ״רָחָב״ ״רָחָב״ וְלָא אִיכְפַּת לִי! אֲמַר לֵיהּ: כִּי קָאָמֵינָא בְּיוֹדְעָהּ וּבְמַכִּירָהּ."( מגילה ט״ו א:ז׳-ח׳:).

וכמובן הפרשנות כפשוטה לפיה מתוארת רחב כמי שעסקה בזנות כל חייה, והרחבת חזל לפיה כבר מגיל מגיל 10 ולאורך כל תקופת נדודי ישראל במדבר, היא היתה ידועה ומוכרת והיו אצלה מכובדים רבים, עד שנתגיירה: "אין לך כל שר ונגיד שלא בא על רחב הזונה. אמרו בת י' שנים היתה כשיצאו ישראל ממצרים, וזנתה כל מ' שנה שהיו ישראל במדבר, אחר נ' שנה נתגיירה, אמרה יהא מחול לי בשכר חבל חלון ופשתים" זבחים קט״ז א:כו. מצבה של רחב מדמה את מצב אומות העולם, שהיו כל זמן שישראל נודדים במדבר במצב של שפלות ובזמן שנכנסו עם ישראל לארץ המובטחת גם אומות העולם עברו תהליך של תשובה כמו רחב.

רחב נישאת ליהושע בכבודו
דמותה החיובית של רחב על אף מוצאה ועיסוקה באה לידי ביטוי בשיר השירים רבה ו ג', כאחת מצדיקות עולם "כל זמן שישראל עושין רצונו של מקום, רואה איזה צדיק יש באומות העולם, כגון יתרו ורחב מביאו ומדבקו בישראל"
לפי חז"ל רחב הזונה, נישאת ליהושע בן נון בכבודו, וממנה יצאו שמונה נביאים וכהנים, ואף חולדה הנביאה: "שמונה נביאים והם כהנים יצאו מרחב הזונה, ואלו הן נריה ברוך ושריה מחסיה ירמיה חלקיה חנמאל ושלום, רבי יהודה אומר אף חולדה הנביאה מבני בניה של רחב הזונה היתה".

רחב החוזרת בתשובה, ומתגיירת לפי חז"ל, הופכת להיות סמל לכך שתמיד ניתן לעשות תשובה "אומר לאומות העולם למה לא קרבת אצלי, והוא אומר שהייתי רשע מוחלט והייתי מתבייש, והוא אומר לו וכי יותר היית מרחב שהיה ביתה בקיר החומה והייתה מקבלת את הליסטים ומזנה מבפנים, וכשנתקרבה אצלי לא קיבלתיה והעמדתי ממנה נביאים וצדיקים?" פסיקתא רבתי מ:ג.
לפי חז"ל בזכות שרחב מסרה נפשה להצלת המרגלים זכתה לברכת ה' "ודעו שבגלל כל אותם המעשים הטובים שעשתה רחב עם שני האנשים, שמסרה נפשה עבור הצלתם, וחיפשה עצות ותחבולות להחביאם ולהניסם, ובזכות תשובתה ששבה אל ה' יתברך באותו לילה בכל ליבה ונפשה, זכתה למעלות גדולות. שבאותו לילה שרתה עליה רוח הקודש. ועוד, שנשאה יהושע, וגם יצאו ממנה שמונה כהנים גדולים מן הבנות שילדה מיהושע שנישאו לכהנים ויצאו ח' כהנים גדולים שהיו גם נביאים, והם: ירמיה, חלקיה, שריה, מעשיה, ברוך בן נריה, חנמאל ושלום ונריה. ויש אומרים גם חולדה הנביאה היתה מזרעה של רחב. וזה ראה משה רבנו בנבואה, שמן הגרים שיתגיירו על ידי המרגלים יצאו אנשים גדולים. ועוד, זכתה שנשמתה נחלה חלק בעולם הבא במדרגה גדולה יחד עם צדיקים גמורים שהם קרובים לשכינה. והיתה אחת מתשע החסידות הגיורות שהיו בעולם, והן: הגר שפחת שרה, אסנת בת פוטיפרע, צפורה אשת משה, שפרה ופועה, בת פרעה, רחב, רות ויעל אשת חבר הקני… ומכאן אנו למדים מה גדולה מעלת התשובה לפני הקב"ה, שהרי רחב היתה מז' האומות שציוה ה' יתברך 'לא תחיה כל נשמה', בכל זאת לאחר שביקשה לידבק בישראל וחזרה בתשובה שלמה זכתה לכל המעלות הגדולות האלו. על אחת כמה וכמה ישראל קדושים שהם קרובים תמיד לשכינה, מה גדולה מעלתם כשהם חוזרים בתשובה".(ילקוט מעם לועז, יהושע ב כג).

במדרש משלי, רחב נמשלת ל״אשת חיל״: "לא תירא לביתה משלג, כי כל ביתה לבוש שנים", חוט השני,כי כל ביתה לבוש הדר ופאר אדום, אולי בהשאלה לפסוק מישעיהו ״אִם-יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ״ (א 18) רמז להלבנת החטאים של רחב (ל. רמון, בעד החלון נשקפה: השתקפות המוטיב במקרא ובספרות הבתר מקראית, עמ׳ 192).

משמעות השם רחב

רחב הוא ככל הנראה שם תיאופורי מקוצר כמו רחב-עם, רחב-יה.

מדוע באו המרגלים אצל רחב
פשט הסיפור מספר על מרגלים שיצאו למשימה בהוראת יהושע, ואלה על פי התיאור, מגיעים לבית אישה זונה, כלומר אין כל תיאור של ביצוע הריגול לפי בקשת יהושע, לא ניתן שלא להתעלם מכוונת המחבר להעמידם באור שלילי. 

המלבי״ם מציע פרשנות מקלה לבואם של המרגלים לבית אישה זונה. רחב אשר עסקה בזנות עשרות שנים, ולא היה שר ונגיד שלא בא אליה, הפך אותה למעשה לבעלת ידע, היא שומעת סודות וסיפורים של אנשי מפתח כך לפי המלבי"ם: '"ויבאו בית אשה זונה ושמה רחב" – והיה בזה תחבולה כפולה: א. שלא יכירום כי מבני ישראל המה, באו בית אשה זונה, ונודע לתושבי כנען כי ישראל עם שונא זמה המה ולא יעלה על לבם כי שלוחי ישראל בית זונה יתגודדו. ב. ע״י שהיה שמה רחב, מפורסמת בשמה אצל גדולי הארץ, כמ״ש (מגילה טו א) רחב בשמה זנתה, נגלו לה סתרי גדולי הארץ וסודותיהם ואצלה יחקורו כל הנעשה בארץ, ולכן לא הלכו לשום מקום רק וישכבו שמה'. "
המרגלים, לפי חזל (מדרש תנחומא, שלח א') היו כלב ופנחס, אשר קנא לה' והרג את זמרי וכזבי. 

מדרש ייחודי מוסיף גם את פרץ וזרח – נוסח משרידי הגניזה בקהיר כ״י אדלר 1269: "לא תירא לביתה משלג, כי כל ביתה לבוש שנים" – זו רחב הזונה, שהחביאה את המרגלים. ומי היו ר׳ יוסי אומר זה כלב ופנחס, ויש אומרים פרץ וזרח היו. כשבקשה מהם אות, אמר לה זרח, את תקות חוט השני … ממעי אימי שנ׳ ותקשור על ידו שני, לפיכך זכתה…"

דברי רחב
רחב מצפינה את המרגלים מפני שליחי המלך, לשאלתם על האנשים שהגיעו לביתה היא משיבה: "וְלֹא יָדַעְתִּי, מֵאַיִן הֵמָּה. וַיְהִי הַשַּׁעַר לִסְגּוֹר, בַּחֹשֶׁךְ וְהָאֲנָשִׁים יָצָאוּ–לֹא יָדַעְתִּי, אָנָה הָלְכוּ הָאֲנָשִׁים" (ב' 4-5) פעמיים חוזרת ומדגישה שלא ידעה ולא יודעת. לעומת זאת לאחר מכן היא חוזרת אל המרגלים ופותחת בדברי 'ידעתי': "יָדַעְתִּי, כִּי-נָתַן יְהוָה לָכֶם אֶת-הָאָרֶץ; וְכִי-נָפְלָה אֵימַתְכֶם עָלֵינוּ, וְכִי נָמֹגוּ כָּל-יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם.   כִּי שָׁמַעְנוּ, אֵת אֲשֶׁר-הוֹבִישׁ יְהוָה אֶת-מֵי יַם-סוּף מִפְּנֵיכֶם, בְּצֵאתְכֶם, מִמִּצְרָיִם; וַאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, לְסִיחֹן וּלְעוֹג–אֲשֶׁר הֶחֱרַמְתֶּם, אוֹתָם. וַנִּשְׁמַע וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ, וְלֹא-קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם:  כִּי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם–הוּא אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, וְעַל-הָאָרֶץ מִתָּחַת."…(שם, 9-11). 

רחב לא רק שמפגינה ידע רב בהיסטוריה של העם היהודי והערכה רבה לאלוהי העם היהודי דבריה אף מתכתבים 'שירת הים', דברי רחב מביעים את הבנת משמעות ההבטחה האלוהית דבר המעמיד מנגד את יהושע אשר בניגוד להבטחה האלוהית שקיבל מפורשות הוא שולח מרגלים דבר המעיד על חוסר אמונה.

'אישה ממלטת גבר'

רחב ממלטת את המרגלים דרך חלון ביתה באמצעות חבל, במקרא, סיפורים נוספים עם מוטיב דומה, מיכל ממלטת את דוד מפני שאול ואנשיו דרך החלון (שמואל א יט 11-17), האישה מבחורים ממלטת את שלוחי דוד (שמואל ב' יז 17-22) גם סיסרא בא לאהל יעל במטרה להינצל מרודפיו אלא שזו ממיתה אותו.

דוד בא אל מיכל (אשתו) בברחו משאול, שלוחי דוד באים אל בית האישה (אשת איש)  בבורחם מרודפיהם, וכן סיסרא, מגיע לאהל יעל בבורחו מרודפיו, בסיפורינו, מרגלי יהושע מגיעים לבית רחב (זונה), להשתמש בשירותיה תוך כדי ביצוע שליחותם, והם נאלצים למצוא מחסה בביתה בשל התנהגותם הלא אחראית.

הגבר (או הגברים) בכל הסיפורים הופכים להיות מבוקשים על ידי המלך/השליט. תפקיד האישה למלט/ להסתיר את הגבר, רחב מצפינה את המרגלים ומבריחה אותם דרך החלון, מיכל מבריחה את דוד דרך החלון ומטעה את שלוחי אביה תוך שהיא מצפינה את הטרפים במיטה, האישה מבחורים מכסה בריפות את שלוחי דוד המסתתרים בבאר, יעל מכסה את סיסרא בשמיכה. כל הגברים מצליחים להמלט פרט לסיסרא.
הנשים בסיפורים אלא הן אקטיביות, ובסיפורנו רחב בולטת במיוחד גם בדבריה, בפעולותיה וגם לנוכח הפסיביות של דמויות הגברים המרגלית בסיפור.

הוצאת רחב ובני ביתה בהקבלה לסיפור מילוט לוט מסדום
ביהושע פרק ו' (23-25)סיפור כיבוש יריחו, לקראת סוף הפרק, תיאור הצלת רחב ומשפחתה לפני החרבת העיר.
"וַיָּבֹאוּ הַנְּעָרִים הַמְרַגְּלִים, וַיֹּצִיאוּ אֶת-רָחָב וְאֶת-אָבִיהָ וְאֶת-אִמָּהּ וְאֶת-אַחֶיהָ וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לָהּ, וְאֵת כָּל-מִשְׁפְּחוֹתֶיהָ, הוֹצִיאוּ; וַיַּנִּיחוּם–מִחוּץ, לְמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל. וְהָעִיר שָׂרְפוּ בָאֵשׁ, וְכָל-אֲשֶׁר-בָּהּ:  רַק הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב, וּכְלֵי הַנְּחֹשֶׁת וְהַבַּרְזֶל–נָתְנוּ, אוֹצַר בֵּית-יְהוָה. וְאֶת-רָחָב הַזּוֹנָה וְאֶת-בֵּית אָבִיהָ וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לָהּ, הֶחֱיָה יְהוֹשֻׁעַ, וַתֵּשֶׁב בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל, עַד הַיּוֹם הַזֶּה:"

תיאור זה מזכיר את סיפור הצלת לוט ומשפחתו לפני החרבת סדום.
זקוביץ בספרו 'מקראות בארץ המראות' (עמ' 83-86)  טוען שסיפור לוט והצלתו אף שימש כאחד הרכיבים ממנו נבנה סיפור רחב והצלתה. נקודות הדמיון הרבות מעידות על הזיקה שבין שני הסיפורים: בשני הסיפורים שני שליחים / מרגלים, המגיעים לאחר שקיעת השמש (ערב,לילה), המארחים בשני הסיפורים אינם אזרחים מן השורה – לוט אינו אזרח של ממש ורחב היא זונה, בשני הסיפורים שימוש בצירוף דומה וייחודי "טרם ישכבו" / "טרם ישכבון", האנשים מבקשים להוציא את השליחים/ אורחים מהבית, מוטיב סגירת השער בשני הסיפורים, המארח בשני הסיפורים מסתכן למען אורחיו, לוט מציע את בנותיו ורחב משקרת, האורחים יהיו אחראים להשמדת העיר, המארח ובני ביתו ינצלו, הניצולים בשני הסיפורים "מוצאים" ו"מונחים" מחוץ לאזור הסכנה, הניצולים נמלטים אל אזור ההר.

נקודות השוני: מלאכים שלוחי האל לעומת מרגלים שלוחי יהושע, לוט אינו יודע את זהות האורחים ואילו רחב יודעת שהאורחים שלה הם מבני ישראל, לוט מארח ומכניס אורחים ואילו רחב, זונה, המרגלים יוזמים את הכניסה אל ביתה, בסיפור לוט אנשי העיר מבקשים לדעת את האורחים ובסיפור רחב המלך חפץ בהסגרת המרגלים, לוט לא מצפה לגמול על מעשיו ואילו רחב מבקשת בתמורה את הצלתה והצלת משפחתה, המלאכים האורחים של לוט הם אקטיביים מצילים את לוט ומשפחתו לעומת המרגלים המוצגים כפסיביים, בסיפור לוט ההצלה והחרבת העיר היא מיידית, בסיפור רחב ישנה הבטחה שמתקיימת רק בפרק ו' עם הכיבוש.

לפי זקוביץ', סיפור רחב הוא מעין דה מיתולוגיזציה לסיפור לוט, הורדת הסיפור למישור הארצי, הניגוד המוחלט בין מלאכי ה' כל יכולים לשליחי יהושע הפסיביים ואף נלעגים (שם, עמ' 86).

רחב היא גלגול של אשת פוטיפר
לפי מרן החיד"א, רחב היא גלגולה של אשת פוטיפר ויהושע הוא גלגולו של יוסף, אשת פוטיפר ראתה באצטגנינות שיוסף מיועד לה, אלה שהקדימה את זמנה "זונה ושמה רחב. פירש הרב מהרש"א ז"ל בחידושי אגדות במה שאמרו 'רחב בשמה', וזה רמז 'זונה ושמה רחב', כי בהזכרת שמה לבד זונה. ואפשר לרמוז במה שכתוב בספר הגלגולים מהרמ"ע משם מהרח"ו, דרחב היתה גלגול אשת פוטיפר, ויהושע גלגול יוסף, ולקחה לאשה. עד כאן דבריו. ובזה ניחא מה שאמרו ז"ל שאמרה לו ליוסף שהיא רואה באצטגנינות שהוא נזקק לה, ולא ידעה שהוא בגלגול רחב ויהושע, ובזה ניחא מה שאמר יעקב ליוסף 'משם רועה אבן ישראל', שיבא ביהושע ויהיה רועה ישראל" (תורת אנך, יהושע ב ד"ה זונה ושמה רחב).

סיפור המרגלים אצל יוספוס פלביוס, ספר חמישי
יוספוס ממש מתאמץ להכשיר את הסיפור המקראי, את המרגלים ואת רחב, ראשית הוא מוסיף פעולות ריגול מקיפות שביצעו המרגלים לפני בואם אל ביתה של רחב, בסקירת העיר כולה, בדיקת החומה.. המרגלים מובאים אל ביתה על מנת לסעוד רק לעת ערב, ולא באים מיוזמתם. רחב היא לא זונה, אלא בעלת פונדק:

[6]״האנשים שפגשו בדרכם לא שמו לב על כי מסתכלים הם, בחשבם שכך נאה לזרים בגלל סקרנותם לסייר ולבדוק כל דבר אשר בעיר ואין כאן כוונת־אויב כלל

[7] אבל בערוב היום סרו לאיזה מלון בקרבת החומה אשר אליו הובאו גם לפני כן לאכול שם, והם רק אל נסיעתם דעתם.

[8] והנה הוגד למלך בעת שבתו אל ארוחתו, שאנשים מספר ממחנה העברים באו אל העיר לחפור אותה ונמצאים במלון של רחב והם חרדים מאד לבל יגלום. וישלח המלך מיד אחריהם ויצו לתפשם ולהביאם למען אשר יעונו ויודיעו מה מגמתם פה.

[9] כשמוע רחב על בואם – היא היתה עסוקה ליבש חבילות פשתים על הגג – החביאה את המרגלים בתוכן, ולשליחי המלך אמרה שזרים אחדים בלתי ידועים סעדו אצלה מעט לפני בוא השמש והלכו להם, ואם הם נראים מסוכנים לעיר או באו לגרום סכנה למלך, קל יהיה לתפשם אם ידביקום….״

אגב ספרים חיצוניים, בספר קדמוניות המקרא, סיפור רחב והמרגלים כלל לא מופיע, אין אזכור לרחב והמרגלים הם שני בניו של כלב :
״ובשמעו את הדברים האלה החליט לשלוח מרגלים ליריחו. ויקרא לקנז ולסמנים אחיו, שני בני כלב… לתור את ארץ יריחו. ויעלו ויתורו את העיר. וילכדו את העיר וישרפוה באש״ (קדמוניות  המקרא, כ, ו-ז)

רחב בנצרות
ההתייחסות לרחב בנצרות היא חיובית, דמות הזונה החוזרת בתשובה כבת דמותה של מריה מגדלנה, ודמויות נשים שנגאלו מחיי חטא, והפכו קדושות, סיפורי התשובה בנצרות נועדו להשפיע, לחנך ולתת תקווה למוביליות אפשרית מתהומות החטא אל פסגת החסד. 

לפי הבשורה על פי מתי, רחב היא אשת שלמון אבי בעז, ומכאן שהיא סבתא רבה של דוד המלך. "וְנַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת־שַׂלְמוֹן. וְשַׂלְמוֹן הוֹלִיד אֶת־בֹּעַז מֵרָחָב, וְבֹעַז הוֹלִיד אֶת־עוֹבֵד מֵרוּת, וְעוֹבֵד הוֹלִיד אֶת־יִשָׁי." (הבשורה על פי מתי, 1, 5) היא משולבת בגניאולוגית האבות מאברהם עד ישו. 

באגרת יעקב ב, כד-כה: ״הִנְּכֶם רֹאִים כִּי בְּמַעֲשִׂים יִצְדַּק הָאִישׁ וְלֹא בֶאֱמוּנָה לְבַדָּהּ׃ וְכֵן גַּם־רָחָב הַזּוֹנָה הֲלֹא נִצְדְּקָה בְּמַעֲשִׂים בְּאָסְפָהּ אֶת־הַמַּלְאָכִים אֶל־בֵּיתָהּ וַתְּשַׁלְּחֵם בְּדֶרֶךְ אַחֵר׃ כִּי כַּאֲשֶׁר הַגּוּף מִבְּלִי נְשָׁמָה מֵת הוּא כֵּן גַּם־הָאֱמוּנָה מִבְּלִי־מַעֲשִׂים מֵתָה׃״ 

באגרת אל העיברים: ״בָּאֱמוּנָה נָפְלוּ חוֹמוֹת יְרִיחוֹ אַחֲרֵי הִקִּיפוּ אוֹתָן שִׁבְעַת יָמִים׃ בָּאֱמוּנָה לֹא אָבְדָה רָחָב הַזּוֹנָה עִם־הַסּוֹרֲרִים כִּי־אָסְפָה אֶת־הַמְרַגְּלִים אֶל־בֵּיתָהּ בְּשָׁלוֹם׃ וּמָה אֹמַר עוֹד הֵן תִּקְצַר הָעֵת מִסַּפֵּר מַעֲשֵׂי גִדְעוֹן וּבָרָק וְשִׁמְשׁוֹן וְיִפְתָּח וְדָוִד וּשְׁמוּאֵל וְהַנְּבִיאִים׃״ רחב נזכרת על משעשיה בהצלת המרגלית ונמנת יחד עם גדעון, ברק שמשון, יפתח דוד ושמואל.
לעומת המבוכה שחשים המפרשים ביהדות, בנצרות רחב הזונה הופכת למעין אב טיפוס לאישה החוזרת בתשובה.

אצל חזל / מפרשים

מכילתא יתרו פרשה א
שבשעה שנקרע ים סוף נשמע מסוף העולם ועד סופו, שנאמר ויהי כשמוע כל מלכי האמורי, וכן אמרה רחב הזונה לשלוחי יהושע כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם בצאתכם מצרים וגו'. אמרו רחב הזונה בת עשר שנים היתה כשיצאו ישראל ממצרים, וכל מ' שנה שהיו ישראל במדבר זנתה, לסוף נ' שנה נתגירה והיא אומרת רבונו של עולם בשלשה דברים חטאתי, נדה חלה הדלקה, בשלשה דברים מחול לי, בחבל, בחלון בחומה, שנאמר ותורידם בחבל בעד החלון כי ביתה בקיר החומה ובחומה היא יושבת. 

ספרי, בהעלותך עח
והלא דברים קל וחומר, ומה אילו דקירבו את עצמם כך קירבם המקום, ישראל שעושים את התורה על אחת כמה וכמה. וכן אתה מוצא ברחב הזונה מהו אומר, ומשפחת בית עבודת הבוץ לבית אשבוע, עבודת הבוץ שהטמינה את המרגלים, לבית אשבוע שנשבעו לה המרגלים, ר' אליעזר אומר זו רחב הזונה שהיתה עסוקה באכסנאים, שמנה כהנים ושמונה נביאים עמדו מרחב הזונה, ואלו הם ירמיהו חלקיהו ושריה ומחסיה וברוך ונרייה וחנמאל ושלום. ר' יהודה אומר אף חולדה הנביאה הייתה מבני בניה של רחב הזונה, שנאמר וילך חלקיהו הכהן ואחיקם בן עכבור ושפן ועשייה, ואומר הנה אנחנו באים בארץ את תקות חוט השני הזה תקשרי, והרי דברים קל וחומר ומה מי שהיתה מעם שנאמר בו לא תחיה כל נשמה על שקירבה עצמה כך קירבה המקום, ישראל שעושים את התורה על אחת כמה וכמה. 

תלמוד בבלי 

תענית ה ב: אמר ר' יצחק כל האומר רחב רחב מיד נקרי, א"ל רב נחמן אנא אמינא ולא איכפת לי, א"ל כי קאמינא ביודעה ובמכירה (ובמזכיר את שמה).
מגילה יד ב: איתיביה רב עינא סבא לרב נחמן שמונה נביאים והם כהנים יצאו מרחב הזונה, ואלו הן נריה ברוך ושריה מחסיה ירמיה חלקיה חנמאל ושלום, רבי יהודה אומר אף חולדה הנביאה מבני בניה של רחב הזונה היתה, כתיב הכא בן תקוה וכתיב התם את תקות חוט השני, אמר ליה עינא סבא, ואמרי לה פתיא אוכמא מיני ומינך תסתיים שמעתא, דאיגיירא ונסבה יהושע… תנו רבנן ארבע נשים יפיפיות היו בעולם, שרה (אביגיל רחב) ואסתר… תנו רבנן רחב בשמה זינתה… 

מגילה ט״ו א:ז׳-ח׳:  תָּנוּ רַבָּנַן: אַרְבַּע נָשִׁים יְפֵיפִיּוֹת הָיוּ בָּעוֹלָם: שָׂרָה (וַאֲבִיגַיִל, רָחָב) וְאֶסְתֵּר, וּלְמַאן דְּאָמַר אֶסְתֵּר יְרַקְרוֹקֶת הָיְתָה — מַפֵּיק אֶסְתֵּר וּמְעַיֵּיל וַשְׁתִּי. תָּנוּ רַבָּנַן: רָחָב בִּשְׁמָהּ זִינְּתָה, יָעֵל — בְּקוֹלָהּ, אֲבִיגַיִל — בִּזְכִירָתָהּ, מִיכַל בַּת שָׁאוּל — בִּרְאִיָּיתָהּ. אָמַר רַבִּי יִצְחָק: כׇּל הָאוֹמֵר ״רָחָב״ ״רָחָב״ — מִיָּד נִיקְרֵי. אָמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן: אֲנָא אָמֵינָא ״רָחָב״ ״רָחָב״ וְלָא אִיכְפַּת לִי! אֲמַר לֵיהּ: כִּי קָאָמֵינָא בְּיוֹדְעָהּ וּבְמַכִּירָהּ.

זבחים קט״ז א:כו: ואף רחב הזונה אמרה לשלוחי יהושע כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף, מאי שנא התם דאמר ליה ולא היה בם עוד רוח, ומאי שנא הכא דקאמר ולא קמה עוד רוח באיש, דאפילו אקשויי נמי לא אקשו (אבר לתשמיש), ומנא ידעה, דאמר מר אין לך כל שר ונגיד שלא בא על רחב הזונה. אמרו בת י' שנים היתה כשיצאו ישראל ממצרים, וזנתה כל מ' שנה שהיו ישראל במדבר, אחר נ' שנה נתגיירה, אמרה יהא מחול לי בשכר חבל חלון ופשתים.
ב: בת י' שנים היתה כשיצאו ישראל ממצרים, וזנתה כל מ' שנה שהיו ישראל במדבר, אחר נ' שנה נתגיירה

תלמוד ירושלמי  (סנהדרין נא ב)
רבי יהושע בן לוי אמר לקירה של רחב נשא עיניו, כי ביתה בקיר החומה ובחומה היא יושבת, אמר לפניו רבון העולמים, רחב שתי נפשות הצילה ראה כמה נפשות הצלת לה, הדא הוא דכתיב ויבואו הנערים המרגלים ויוציאו את רחב ואת בית אביה ואת אמה ואת אחיה ואת כל אשר לה ואת כל משפחותיה הוציאו ויניחום מחוץ למחנה ישראל. תני רבי שמעון בן יוחי אפילו היה במשפחותיה מאתים אנשים והלכו ונדבקו במאתים משפחות כולן היו ניצלין בזכותה, אבותי שקרבו לך כל הגרים הללו על אחת כמה וכמה שתתן לי את נפשי.

מסכת ברכות פרק ד הלכה ד
רבי חלבו מטיבה בשם רבי אבדומא דמן חיפא: צריך אדם להסב פניו לכותל להתפלל. מה טעם? "ויסב חזקיהו פניו אל הקיר" (ישעיהו לח ב). באי זה קיר נשא עיניו? רבי יהושע בן לוי אמר: בקירה של רחב נשא עיניו – "כי ביתה בקיר החומה". אמר לפניו: ריבונו של עולם, רחב הזונה שתי נפשות הצילה לך, ראה כמה נפשות הצלת לה הדא היא דכתיב: "ויבאו הנערים". תני רבי שמעון בן יוחי: אפילו היתה במשפחתה מאתים אנשים והלכו ודבקו במאתים משפחות כולהם ניצולו בזכותה – אבותי שקירבו לך כל הגרים האילו, על אחת כמה וכמה!

רבי חיננא בר פפא אמר: בקירות בית המקדש נשא עיניו … רבי שמואל בר נחמן אמר: בקירה של שונמית נשא עיניו … ורבנן אמרי: בקירות לבו נשא עיניו: "מעיי מעיי אוחילה קירות לבי הומה לי לבי לא אחריש" (ירמיהו ד יט). אמר לפניו: ריבונו של עולם, חיזרתי על רמ"ח איברים שנתת בי ולא מצאתי שהכעסתיך באחת מהן, על אחת כמה וכמה תינתן לי נפשי.

ספרי במדבר ע״ח
ומה אלו, שקרבו את עצמם – כך קרבם המקום; ישראל שעושים את התורה – על אחת כמה וכמה! וכן אתה מוצא ברחב הזונה: מהו אומר (דברי הימים א ד) "ומשפחת בית עבודת הבוץ לבית אשבוע" – עבודת הבוץ – שהטמינה את המרגלים. עבודת הבוץ – שנשבעו לה המרגלים. ר' אליעזר אומר: זו רחב הזונה, שהיתה עסוקה באכסנאי. שמונה כהנים ושמונה נביאים עמדו מרחב הזונה, ואלו הם: ירמיהו חלקיהו ושריה ומחסיה וברוך ונריה וחנמאל ושלום. רבי יהודה אומר: אף חולדה הנביאה היתה מבני בניה של רחב הזונה, שנא' (מלכים ב כב) "וילך חלקיהו הכהן ואחיקם בן עכבור ושפן ועשייה, ואומר (יהושע ב) "הנה אנחנו באים בארץ, את תקות חוט השני הזה תקשרי". והרי דברים ק"ו: ומה מי שהיתה מעם שנאמר בו (דברים כ) "לא תחיה כל נשמה", על שקירבה עצמה – כך קירבה המקום; ישראל שעושים את התורה – על אחת כמה וכמה!

מדרש רבא
במדבר ח ט. כְּשֵׁם שֶׁמָּצִינוּ בְּרָחָב הַזּוֹנָה עַל שֶׁהִכְנִיסָה אֶת הַמְרַגְּלִים לְבֵיתָהּ וּמִלְּטָה אוֹתָם הֶעֱלָה עָלֶיהָ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּאִלּוּ עִמּוֹ עָשְׂתָה וְנָתַן לָהּ שְׂכָרָהּ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (יהושע ב, ד): וַתִּקַּח הָאִשָּׁה אֶת שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים, וַתִּצְפְּנֵם אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא (יהושע ב, ד): וַתִּצְפְּנוֹ. וּמַה שָֹּׂכָר נָטְלָה, שֶׁנִּשְׂאוּ מִבְּנוֹתֶיהָ לַכְּהֻנָּה וְיָלְדוּ בָנִים שֶׁהָיוּ עוֹמְדִים וּמְשַׁמְּשִׁים עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְהָיוּ נִכְנָסִין לַמִּקְדָּשׁ וּמְבָרְכִין אֶת יִשְׂרָאֵל בַּשֵּׁם הַמְּפֹרָשׁ, וְאֵלּוּ הֵן: בָּרוּךְ בֵּן נֵרִיָה וּשְׂרָיָה בֶּן מַחְסֵיָה, וְיִרְמְיָה בֶּן חִלְקִיָּה, וַחֲנַמְאֵל בֶּן שַׁלֻּם. הֲרֵי לָמַדְנוּ שֶׁאֵין הַכָּתוּב מְדַבֵּר אֶלָּא בְּגֵרֵי הַצֶּדֶק, לְכָךְ נֶאֱמַר: וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל. וְכֵן רָמַז משֶׁה בַּתּוֹרָה כֵּן, שֶׁאַחַר פָּרָשַׁת גֶּזֶל הַגֵּר, כְּתִיב: וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו לוֹ יִהְיוּ, לוֹמַר שֶׁגֵּר שֶׁמִּתְגַּיֵּר לְשֵׁם שָׁמַיִם זוֹכֶה שֶׁיּוֹצְאִים מִבָּנָיו בָּנִים שֶׁיִּהְיוּ הַקֳּדָשִׁים שֶׁלָּהֶם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (דברים י, יח): וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה.

דברים רבה ב כח: "יתרו נתן ממש בעבודת כוכבים, שנאמר: 'עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלקים' (שמות יח, יא); נעמן הודה במקצת ממנה, שנאמר: 'הנה נא ידעתי כי אין אלקים בכל הארץ כי אם בישראל' (מלכים ב' ה, טו); רחב שמתהו בשמים ובארץ, שנאמר: 'כי ה' אלקיכם הוא אלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת' (יהושע ב, יא); משה שמו אף בחללו של עולם, שנאמר: 'כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד'. מהו 'אין עוד'? אפילו בחללו של עולם".

דברים רבה פרשה ב סימן כח: "כי ה' הוא האלהים" רבנן אמרי: יתרו נתן ממש בעבודה זרה, שנאמר: "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים" (שמות יח יא).נעמן הודה במקצת ממנה, שנאמר: "הנה נא ידעתי כי אין אלהים בכל הארץ כי אם בישראל" (מלכים ב ה). רחב שמתהו בשמים ובארץ, שנאמר: "כי ה' אלהיכם הוא אלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת" (יהושע ב יא). משה שמו אף בחללו של עולם, שנאמר: "כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד" (דברים ד לט) – מהו "אין עוד"? אפילו בחללו של עולם.

רות ב א: רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי וְרַבִּי חָמָא אֲבוּי דְּרַבִּי הוֹשֵׁעַ בְּשֵׁם רַבִּי לֹא נִתַּן דִּבְרֵי הַיָּמִים אֶלָּא לְהִדָּרֵשׁ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברי הימים א ד, כא): בְּנֵי שֵׁלָה בֶן יְהוּדָה עֵר אֲבִי לֵכָה, אַב בֵּית דִּין שֶׁל לֵכָה. וְלַעְדָּה אֲבִי מָרֵשָׁה, אַב בֵּית דִּין שֶׁל מָרֵשָׁה. וּמִשְׁפְּחוֹת בֵּית עֲבֹדַת הַבֻּץ, זוֹ רָחָב הַזּוֹנָה שֶׁהִטְמִינָה הַמְרַגְּלִים בַּבּוּץ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יהושע ב, ו): וַתִּטְמְנֵם בְּפִשְׁתֵּי הָעֵץ, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן בְּבוּסְמִין הָיְתָה עִסְקָהּ. לְבֵית אַשְׁבֵּעַ, שֶׁנִּשְׁבְּעוּ לָהּ הַמְּרַגְּלִים, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע ב, יב): וְעַתָּה הִשָּׁבְעוּ נָא לִי בַּה'. (דברי הימים א ד, כב): וְיוֹקִים, שֶׁקִּיְּמוּ לָהּ הַשְּׁבוּעָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יהושע ו, כג): וַיָּבֹאוּ הַנְּעָרִים הַמְרַגְּלִים, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר וְאֵת כָּל מִשְׁפְּחוֹתֶיהָ הוֹצִיאוּ, תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי שֶׁאֲפִלּוּ הָיְתָה מִשְׁפַּחְתָּהּ מָאתַיִם אֲנָשִׁים וְהָלְכוּ וְנִדְבְּקוּ בְּמָאתַיִם מִשְׁפָּחוֹת אֲחֵרוֹת, כֻּלָּן נִצּוֹלוֹת בִּזְכוּתָהּ. וְאֵת כָּל מִשְׁפַּחְתָּהּ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא וְאֵת כָּל מִשְׁפְּחוֹתֶיהָ. וְאַנְשֵׁי כֹזֵבָה, שֶׁכִּזְּבָה בְּמֶלֶךְ יְרִיחוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע ב, ד): וַתֹּאמֶר כֵּן בָּאוּ אֵלַי הָאֲנָשִׁים וגו'. וְיוֹאָשׁ, שֶׁנִּתְיָאֲשָׁהּ מִן הַחַיִּים. וְשָׂרָף, שֶׁתִּקְנָה עַצְמָהּ לִשְׂרוּפִין. אֲשֶׁר בָּעֲלוּ לְמוֹאָב, שֶׁבָּאתָה וְנִדְבְּקָה בְּיִשְׂרָאֵל וְעָלוּ מַעֲשֶׂיהָ לְאָבִיהָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם. וְיָשֻׁבִי לָחֶם, שֶׁנִּדְבְּקָה בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁקִּבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה שֶׁכָּתוּב בָּהּ (משלי ט, ה): לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי. וְהַדְּבָרִים עַתִּיקִים, רַבִּי אַיְּבוּ וְרַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אוֹמְרִים דְּבָרִים הַלָּלוּ סְתוּמִין כָּאן וּמְפֹרָשִׁין בְּמָקוֹם אַחֵר. (דברי הימים א ד, כג): הֵמָּה הַיּוֹצְרִים, אֵלּוּ הַמְּרַגְּלִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יהושע ב, א): וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מִן הַשִּׁטִּים וגו', רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה חַד אָמַר כְּלֵי נַגָּרוּת הָיָה בְּיָדָם, מְרַגְּלִים חֶרֶשׁ לֵאמֹר, רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר כְּלֵי קַדָּרוּת הָיָה בְּיָדָם, מְקַדְּרִין חֶרֶשׂ לֵאמֹר. תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי חֶרֶשׁ כְּמַשְׁמָעוֹ, אָמַר לָהֶם עֲשׂוּ עַצְמְכֶם חֵרְשִׁין וְאַתֶּם עוֹמְדִים עַל רָזֵיהֶם. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר מִתּוֹךְ שֶׁאַתֶּם עוֹשִׂים עַצְמְכֶם חֵרְשִׁים אַתֶּם עוֹמְדִין עַל אָפְנָיִם שֶׁלָּהֶם. וְישְׁבֵי נְטָעִים שֶׁהָיוּ בְּקִיאִין בִּנְטִיעָה, עַל שֵׁם שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יג, כג): וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה. וּגְדֵרָה, שֶׁהִטְמִינָה אוֹתָן אַחֲרֵי הַגָּדֵר, שֶׁנֶּאֱמַר וַתֹּאמֶר לָהֶם הָהָרָה לֵּכוּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁשָּׁרְתָה עָלֶיהָ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ עַד שֶׁלֹא נִכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ, וְכִי מֵהֵיכָן הָיְתָה יוֹדַעַת שֶׁחוֹזְרִין לִשְׁלשֶׁת יָמִים, מִכָּן שֶׁשָּׁרְתָה עָלֶיהָ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. עִם הַמֶּלֶךְ בִּמְלַאכְתוֹ יָשְׁבוּ שָׁם, מִכָּאן אָמְרוּ עֲשָׂרָה כֹּהֲנִים נְבִיאִים עָמְדוּ מֵרָחָב הַזּוֹנָה: יִרְמְיָה, חִלְקִיָּה, שְׂרָיָה, מַחְסֵיָה, חֲנַמְאֵל, שַׁלּוּם, בָּרוּךְ, נֵרִיָה, יְחֶזְקֵאל, בּוּזִי. וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף חֻלְדָּה הַנְּבִיאָה מִבְּנֵי בָנֶיהָ שֶׁל רָחָב הַזּוֹנָה הָיְתָה.

שיר השירים רבה ו ג': כל זמן שישראל עושין רצונו של מקום, רואה איזה צדיק יש באומות העולם, כגון יתרו ורחב מביאו ומדבקו בישראל

קהלת רבה פרשה ח סימן י: "ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו" (קהלת ח י)… מדבר בגרים שהם באים ועושים תשובה. "וממקום קדוש יהלכו" – ע"י שהלכו במקום קדוש אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. "וישתכחו בעיר" – וישתכחו מעשים רעים, "אשר כן עשו" – וישתכחו מעשיהם הטובים אשר עשו בעיר."גם זה הבל" – אמר רבי יצחק: איננו הבל. וזה הבל, שאינן באין מאליהן. רבי בון אמר: צדיקים הלכו לשם ויבואו, כגון יוסף לאסנת, יהושע לרחב, בועז לרות, משה לחובב. א"ר אחא: אין זה הבל, אלא שאין הבריות באין ומתקדשין לתחת כנפי השכינה

מדרש שמואל (פרשה ט)
ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר הקב"ה לרחב את אמרת (יהושע ב') כי ה' אלקיכם הוא אלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, על הארץ מתחת ניחא, שמא בשמים ממעל, את אמרת מה דלא חמין עיניך, חייך שבנך עומד ורואה מה שלא ראו הנביאים, הדא הוא דכתיב (יחזקאל א') נפתחו השמים ואראה מראות אלקים. 

ילקוט שמעוני
ואם לא תורישו, אמר הקב"ה לישראל אני אמרתי כי החרם תחרימם, ואתם לא עשיתם כן אלא ואת רחב הזונה וגו' החיה וגו', הרי ירמיה בא מבניה ועושה לכם דברים שלשכים בעיניכם ושלצנינים בצדיכם, לפיכך צריך הכתוב לומר דברי ירמיהו בן חלקיהו. (במדבר פרק לג, תשפז)

ועתה השבעו לי באלקים, כתיב ולא היית כזונה לקלס וגו', אמר רבי שמעון את מוצא כל מה שכתב בישראל לגנאי כתב ברחב לשבח, ברחב כתיב השבעו לי באלקים, ובישראל כתיב אכן לשקר נשבעו, ברחב כתיב והחייתם את אבי ואת אמי, ובישראל כתיב אב ואם הקלו בך, ברחב כתיב והיא העלתם הגגה, ובישראל כתיב ואת המשתחוים על הגגות, ברחב כתיב ותטמנם בפשתי העץ, ובישראל כתיב על ראשי ההרים יזבחו, ברחב כתיב ונתתם לי אות אמת, ובישראל כתיב ואמת לא ידברו. (יהושע פרק ב, יא)

לא תירא לביתה משלג זו רחב הזונה כשבאו ישראל להחריב יריחו לא נתיראה מפני שנתנו לה סימן את תקות חוט השני. (משלי פרק לא תתקסד)

מדרש הגדול, בהעלותך י כט)
וילכו ויבאו בית אשה זונה, ר' יהודה אומר ארבעה שמות שלגנאי היו לה, נקרא שמה רחב הזונה כשמה, דבר אחר רחב הזונה שהיתה מזנה עם בני המדינה מבפנים ועם הלסטים מבחוץ, שנאמר כי ביתה בקיר החומה ובחומה היא יושב. דבר אחר רחב הזונה שהיתה מארץ כנען ולא היה בארץ כנען בני אדם רעים וקשים מהן. דבר אחר רחב הזונה שהיתה מאנשי יריחו, מאותן שכתוב בהן כלייה, שנאמר כי החרם תחרימם (דברים כ'), ועליה הוא אומר ומשפחות בית עבודת הבוץ (דהי"א ד') שהיתה עסוקה בבוץ, דבר אחר שהטמינה את המרגלים בבוץ, ר' אליעזר בן יעקב אומר שהיתה עסוקה בבי סינן… ומה אם מי שהיתה מגויי הארץ וממשפחות האדמה על שעשת מאהבה נתן לה המקום מאהבה, על אחת כמה וכמה אילו היתה מישראל. 

ילקוט ראובני
בראשית: כל אחד מישראל יש לו מקום במרכבה…. רחב נתגלגלה בחבר הקני, ואחר כך נתגלגלה בחנה, וזה סוד אשה קשת רוח אנכי שהיא היתה זונה מצד רוח הקשה והטומאה, ועלי הוא גלגול יעל אשת חבר הקני… והנה רחב נמשכת מסוד קין וכן בעלה חבר הקני, ולזה שאלה ונתתם לי אות אמת, שהוא סוד וישם ה' לקין או"ת, זה הוא"ו משם וכו'. 

כי תצא: ושבית שביו לרבות כנענים שבחוצה לארץ שאם חוזרים בתשובה מקבלים אותם. תימה היאך קבלו רחב שהרי היא היתה מכנענים שבתוכה, כדאיתא בספרי פרשת בהעלותך, ומה שהיתה מעם שנאמר לא תחיה כל נשמה, וארחב קאי, ואמרינן נמי במסכת מגלה שנתגיירה ונסבה יהושע, והכא משמע דכנענים שבתוכה לדברי הכל שאין מקבלים אותם, ושמא על הדבור הא' קודם שהתחילו המלחמה היו מקבלים… ויש לומר דאותם שהיו רוצים להשלים קודם שהתחיל במלחמה ראשונה ואף רחב קבלה עליה קודם שהתחילו במלחמה, ולא נחלקו ר' יהודה ור' שמעון אלא באותם כנענים שחוץ לגבול אם מקבלין אותן לאחר מיכן… (כי תצא)

מדרש תנחומא, שלח א׳
וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְגוֹ' (יהושע ב, א). וּמִי הָיוּ. שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, אֵלּוּ פִּנְחָס וְכָלֵב, וְהָלְכוּ וְנָתְנוּ נַפְשָׁם וְהִצְלִיחוּ בִּשְׁלִיחוּתָם. מַהוּ חֶרֶשׁ לֵאמֹר מְלַמֵּד, שֶׁעָשׂוּ עַצְמָן קַדָּרִין, וְהָיוּ צוֹוְחִין וְאוֹמְרִים: הֲרֵי קְדֵרוֹת, כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה יָבֹא וְיִקְנֶה. כָּל כָּךְ לָמָּה. שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁ בָּהֶן אָדָם. לְכָךְ כְּתִיב חֶרֶשׁ, קְרִי בֵּיהּ חֶרֶס, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ בְּנֵי אָדָם מְרַגְּלִים. וַיֵּלְכוּ בֵּית אִשָּׁה זוֹנָה וּשְׁמָהּ רָחָב וַיִּשְׁכְּבוּ שָׁמָּה (שם). עָמְדָה וְקִבְּלָה אוֹתָן. הִרְגִּישׁ בָּהֶן מֶלֶךְ יְרִיחוֹ וְשָׁמַע שֶׁבָּאוּ לַחְפֹּר אֶת כָּל הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵּאָמֵר לַמֶּלֶךְ יְרִיחוֹ לֵאמֹר הִנֵּה אֲנָשִׁים וְגוֹ' (שם פסוק ב) כֵּיוָן שֶׁהָלְכוּ לְבַקְּשָׁם, מֶה עָשְׂתָה רָחָב, נָטְלָה אוֹתָם לְהַטְמִינָם. אָמַר לָהּ פִּנְחָס, אֲנִי כֹּהֵן, וְהַכֹּהֲנִים נִמְשְׁלוּ לַמַּלְאָכִים, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַּעַת וְתוֹרָה יְבַקְּשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאָךְ ה' צְבָאוֹת הוּא (מלאכי ב, ז). וְהַמַּלְאָךְ רוֹצֶה נִרְאֶה, רוֹצֶה אֵינוֹ נִרְאֶה. וְכֵן הַנְּבִיאִים נִמְשְׁלוּ לְמַלְאָכִים. שֶׁכָּךְ הוּא אָמַר בְּמֹשֶׁה, וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ וַיּוֹצִיאֵנוּ (במדבר כ, טז). וְכִי מַלְאָךְ הָיָה, וַהֲלֹא מֹשֶׁה הָיָה. אֶלָּא מִכָּאן, שֶׁהַנְּבִיאִים נִקְרְאוּ מַלְאָכִים. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, וַיַּעַל מַלְאָךְ ה' מִן הַגִּלְגַּל אֶל הַבּוֹכִים, וַיֹּאמֶר אֶעֱלֶה אֶתְכֶם מִמִּצְרַיִם וְגוֹ' (שופטים ב, א). וַהֲלֹא פִּנְחָס הָיָה. אֶלָּא מִכָּאן, שֶׁנִּקְרְאוּ הַנְּבִיאִים מַלְאָכִים. וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בְּאִשְׁתּוֹ שֶׁל מָנוֹחַ, שֶׁאָמְרָה, אִישׁ הָאֱלֹהִים בָּא אֵלַי וּמַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים נוֹרָא (שם יג, ו). וְכֵן הוּא אוֹמֵר, וַיֹּאמֶר חַגַּי מַלְאַךְ ה' בְּמַלְאֲכוּת ה' לָעָם לֵאמֹר (חגי א, יג). הָא לָמַדְתָּ, שֶׁנִּקְרְאוּ הַנְּבִיאִים מַלְאָכִים. וְכֵן הוּא אוֹמֵר. וַיִּהְיוּ מַלְעִיבִים בְּמַלְאֲכֵי הָאֱלֹהִים וּבוֹזִים דְּבָרָיו (דה״‎ב, לו). לְפִיכָךְ אָמַר לָהּ פִּנְחָס, אֲנִי כֹּהֵן, כְּשֶׁאֲנִי רוֹצֶה נִרְאֶה, וּכְשֶׁאֲנִי רוֹצֶה אֵינִי נִרְאֶה. וּמִנַּיִן שֶׁלֹּא הִטְמִינָה אֶלָּא לְכָלֵב. שֶׁנֶּאֱמַר: וַתִּקַּח הָאִשָּׁה אֶת שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים וַתִּצְפְּנוֹ (יהושע ב, ד). וְתִצְפְּנֵם אֵינוֹ אוֹמֵר כָּאן, אֶלָּא וַתִּצְפְּנוֹ. לְלַמֶּדְךָ, כַּמָּה נָתְנוּ עַצְמָן שְׁנֵי צַדִּיקִים אֵלּוּ לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתָן. אֲבָל שְׁלוּחִין שֶׁשָּׁלַח מֹשֶׁה, הָיוּ רְשָׁעִים. מִנַּיִן, מִמַּה שֶּׁקָּרְאוּ בָּעִנְיָן וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת הָאָרֶץ, וַיָּשׁוּבוּ וַיָּלִינוּ עָלָיו אֶת כָּל הָעֵדָה לְהוֹצִיא דִּבָּה עַל הָאָרֶץ. הֱוֵי, שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים.

מכילתא דרבי ישמעאל יתרו מסכתא דעמלק פרשה א
… וכן אמרה רחב הזונה לשלוחי יהושע: "כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם בצאתכם ממצרים וגו' ונשמע וימס לבבנו ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם" (יהושע ב י-יא). אמרו: רחב הזונה בת עשר שנים היתה כשיצאו ישראל ממצרים, וכל מ' שנה שהיו ישראל במדבר זנתה. לסוף נ' שנה נתגיירה, והיא אומרת: רבש"ע, בשלשה דברים חטאתי, בשלשה דברים מחול לי, בחבל בחלון בחומה, שנאמר: "ותורידם בחבל בעד החלון כי ביתה בקיר החומה ובחומה היא יושבת" (יהושע טו).

מדרש משלי ל״א אשת חיל

"לא תירא לביתה משלג, כי כל ביתה לבוש שנים" – זו רחב הזונה, בשעה שבאו ישראל להחריב יריחו לא נתייראה מהם, מפני שנתנו לה סימן, (יהושע ב יח): "את תקות חוט השני".

נוסח משרידי הגניזה בקהיר כ״י אדלר 1269: "לא תירא לביתה משלג, כי כל ביתה לבוש שנים" – זו רחב הזונה, שהחביאה אתהמרגלים. ומי היו ר׳ יוסי אומר זה כלב ופנחס, ויש אומרים פרץ וזרח היו. כשבקשה מהם אות, אמר לה זרח, את תקות חוט השני [שנבדקתי] ממעי אימי שנ׳ ותקשור על ידו שני, לפיכך זכתה…

ספרי זוטא במדבר פרק י
וכן את מוצא ברחב הזונה שהטמינה את מרגלי יהושע … וילכו ויבאו בית אשה זונה. ר' יהודה אומר: ארבעה שמות של גנאי היה לה. נקרא שמה רחב הזונה כשמה. דבר אחר: רחב הזונה שהיתה מזנה עם בני המדינה מבפנים ועם הליסטים מבחוץ, שנאמר: "כי ביתה בקיר החומה ובחומה היא יושבת" (יהושע ב טו). דבר אחר: רחב הזונה שהיתה מארץ כנען ולא היה בארץ כנען בני אדם רעים וקשים מהם. דבר אחר: רחב הזונה שהיתה מאנשי יריחו מאותן שכתוב בהן כלייה, שנאמר: "כי החרם תחרימם" (דברים כ יז).

ועליה הוא אומר: "ומשפחות בית עבודת הבוץ" (דברי הימים א ד כא) שהיתה עסוקה בבוץ … שהטמינה את המרגלים בבוץ … ונאמר: "ותשב בקרב ישראל עד היום הזה" (יהושע ו כה). ר' שמעון אומר: לפי שהיום הזה רודה ברקיע, כך יהא זרעך קיים לפני לעולם; שעמדו ממנו שמונה נביאים וכולהם כהנים, ואלו הן: ירמיה וחלקיהו שרייה מחסייה ברוך בן נריה חנמאל שלום, ויש אומרין: אף יחזקאל ובוזי. ואף חולדה הנביאה מבני בניה … ומה אם מי שהיתה מגויי הארץ וממשפחות האדמה, על שעשתה מאהבה נתן לה המקום מאהבה, על אחת כמה וכמה אילו היתה מישראל.

רד״ק

אשה זונה. – כמשמעה, או מוכרת מזון כמו שתרגם יונתן פונדקיתא, והאמת דעת יונתן זונה ממש, כי כן דרכו במקומות לתרגם זונה פונדקית, ודעתו לפי שהזונה כפונדקיתא שמפקרת עצמה לכל. 

כי עשיתי עמכם חסד. החסד הוא הטובה שיעשה אדם עם אחר שאין לו גמול עליו והיא עשתה עמהם חסד בהחביאה אותם כי הם לא גמלוה טובה עד הנה לפיכך אמרה להם ועשיתם גם אתם עם בית אבי חסד ולא אמרה עמי כי בהחיותם אותה הוא אמת וחובה עליהם כי היא החייתה אותם ובהחיותם בית אביה היא חסד לפיכך אמרו לה הם גם כן ועשינו עמך חסד ואמת להחיותה וחסד להחיות בית אביה:

ותורידם בחבל. – כדי שלא ירגישו השכנים אם יצאו דרך שער ביתה אם תפתח אותו בעוד לילה אחרי אשר סגרו אותו, וזה היה כשכלתה לדבר עמהם או אחר שישנו מעט. ובחומה היא יושבת – אף על פי שהיה לה בית בחומה היה אפשר שהיה עיקר ישיבתה בתוך העיר, לפיכך אמר ובחומה היא יושבת. 

שלשת ימים. ארז"ל מגיד ששרתה רוח הקדש על רחב שישובו לסוף שלשת ימים שאילו לא שרתה עליה רוח הקדש מאין היא יודעת שעתידין לחזור לסוף שלשת ימים ועל דרך הפשט כי מדרך הסברה אמרה זה כי מיריחו עד הירדן יום אחד או יותר מעט וחשבה כי בין הליכתן ושובם וחפירתם וחפוש בכל הדרך יהיו שלשת ימים:

אברבנאל
זונה – תרגם יונתן פנדקיתא, מרוב המעתעסקים עמה בבית יתחייב שתהיה זונה, כי אחד יכבשה, ורוב הנשים הבאות באומנות זו היו זונות, והמרגלים חטאו בזה, ולכך הרגישו בהם מיד. (יהושע ב א)

ותקח האשה את שני האנשים וגו', ויהי השער וגו', והאנשים רדפו אחריהם וגו'. הנה תראה בכאן שזכר ההטמנה שני פעמים, האחד אמרו ותקח האנשים ותצפנו וגו', והשנית אמרו והיא העלתם הגגה ותטמנם וגו'. ואחשוב שרחב היה לה פתח ביתה סגור, כמנהג הנשים בעוד לילה, ושלוחי המלך צעקו חוצה הוציאי האנשים, והיא כששמעה זה מיד הטמינה האנשים, לא על הגג, אבל הטמינם בקרב ביתה אחד הנה ואחד הנה, ולזה אמר ותצפנו בלשון יחיד, כי לא הצפינתם שניהם יחד, אבל הבדילתם זה מזה, כדי שאם יכנסו בבית ויבקשו אותם וימצאו אחד מהם, יהיה האחר הנשאר לפליטה. וחז"ל אמרו (תנחומא פר' שלח לך) שהמרגלים האלה היו כלב ופנחס, ושפנחס עמד לפניהם ולא ראוהו כי מלאך ה' צבאות הוא, ולכן לא הוצרכה להטמין רק האחד שהוא כלב, ומה שכתבתי הוא הנכון כפי הפשט: ואז פתחה פתח ביתה ונכנסו שמה שלוחי המלך ואמרה אליהם, (ה) כן באו אלי האנשים, ר"ל אמת הוא שבאו הנה האנשים, אבל לא לבקש אכסניא, כי אם לבד לזנות עמי, וזהו אמת כן באו אלי האנשים, ואמרה זה כדי שיחשבו שהם אינם כבר בבית, כי בהשלימם זנותם ילכו, ולזה אמרה ולא ידעתי מאין המה, כי אין זה מחוק הזנות. ואמרה ויהי השער לסגור וגו', אפשר שיפורש על שער הבית, ואפשר שיפורש על שער העיר, ואם אמרה זה על שער הבית? תאמר שברצותה לסגור פתח ביתה בחשך, שהוא הזמן אשר כל האנשים נכנסים שמה, הם עשו בהפך שיצאו משם, ולא ידעת אנה הלכו, ולכן יעצתם שירדפו מהר אחריהם כי ישיגום, לפי שלא יתרחקו מאד, ושהליכתם באותו זמן תורה על שהם יצאו מן העיר, שאם היו בעיר לא היו יוצאים בחשך מן הבית, ובזה נתנה לב אליהם לרדוף אחריהם מיד. והנה זכר שאחר שהלכו שלוחי המלך, חששה רחב אולי ישובו הם פעם שנית, או יבואו אחרים לבקש הבית וימצאום. ולכן הוצרכה להטמינם פעם אחרת במקום נאות, וזהו (ו) והיא העלתם הגגה ותטמנם בפשתי העץ הערוכות על הגג, ר"ל שערכה עליהם הפשתן, באופן שיראה לעין כל שאין למטה ממנו דבר, בהיותו בסדור גדול ובמערכה רבה, ולפי זה ההטמנות שתים, והותרה השאלה השנית:

ידעתי – אמרה ג' דברים, שהיא יודעת כי נתן ה' להם את הארץ, ב', מלך יריחו ושריו מפחדים ולכן השתדל לתפסם, ג', גם יושבי הארץ נמוגו כי יודעים שיחרימום ולא יכבשום למס, והראיות לכך קריעת ים סוף, נצחון סיחון ועוג והחרמת עמם. (שם שם ט)

ואת כל משפחותיה – יותר ממה שהבטיחו, ונראה שרשמו לעצמם מקודם הבית ועלו אליו עם היות הבית פרוץ בלי חומה. (שם ו כג)

מלבי״ם

​​רחב – המפורסמת לה גלוים סודות גדולי הארץ. (יהושע ב א)

ידעתי. תחלה אמרה דרך כלל, ידעתי כי נתן ה' לכם את הארץ. ועתה בארה דבריה מאין ידעה זאת, שזה משני טעמים. א] כי נפלה אימתכם עלינו (גדר האימה והבדלה מיתר לשונות המורים על המגור והפחד, כי האימה תהיה תמיד מפני ציור רוממות העצם המאוים ועזוזו, לא מפני אפשריות הרע אשר יוכל להשיג ממנו), ר"ל שנפלה עלינו אימה מפני גדולתכם ורוממותם. ב] וגם נמוגו כל יושבי הארץ, מפני יראת הרע שיגיע להם על ידם. ומפרש מ"ש כי נפלה אימתכם עלינו שהיא יראת הרוממות, היא: (י) כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם. ומ"ש כי נמוגו כל יושבי הארץ היא כי שמענו אשר עשיתם לשני מלכי האמורי אשר החרמתם אותם, ולא החייתם כל נשמה:

וועתה. אמרה הגם כי אחר שתעברו את הירדן לא תחיו כל נשמה, עתה השבעו טרם עברתם את הירדן, שהיה להם רשות לקבל גרים המשלימים עמם, כמ"ש חז"ל (ירושלמי שביעית פ"ו ה"א) שלש פרוזדוגמאות שלח יהושע וכו' הרוצה להשלים ישלים, ובשגם שהתגיירה וקבלה מלכות שמים כמ"ש כי ה' אלהיכם הוא אלהים וכו'. ופרטה בתנאי השבועה ג' דברים. א] השבעו לי, שהנשבע על דעת חברו אין לו התרה. ב] השבעו בה', שהיא שבועה חמורה יותר בהיותה בשם המפורש. ג] כי עשיתי עמכם חסד, והנשבע על דעת חברו בשביל טובה שעשה לו אין לו התרה:

והיא עלתה עליהם. כי היו טמונים תחת הפשתים ועלתה עליהם להסיר המכסה ולדבר עמם:

ועשיתם. ר"ל עקר השבועה אני מבקש בעבור בית אבי, כי עמהם תעשו חסד, כי להם לא חויבתם תשלומי גמול, אבל להחיות את נפשי זאת חויבתם ולא יקרא חסד רק אמת, ואיני מבקש מכם רק שתתנו אות אמת, שיהיה אות ביני וביניכם שתכירו ביתי בעת הכיבוש. עתה פרשה מהו החסד שיעשו עם בית אבי אביה?

והחייתם את אבי. א] שיחיו אותם ולא יהרגום. ב] והצלתם את נפשותינו ממות, שמוטל עליכם להציל אותנו לבל נהרג ע"י אחרים, וגם רמזה שיצילו נפשותיהם ממש ממות הרוחני במה שיגיירו אותם:

חכמה ומוסר

עוד יותר דברנו, מה זאת להבין ענין בהכרה שלמה. הנה כל האומות שמעו מה ששמעה היא, "כי הוביש ה' את מי ים סוף" וכו' וכו', כמבואר שם, וגם מלך יריחו שמע לן, ולמה רדף אחרי המרגלים, אם אפילו יתפשם, הלא אין מעצור לה' להושיע, אלא ודאי שהיא התבוננה בזה בדעת צלולה, ופוק חזי מה עלתה לה מההרגש הזה, שנתגירה ונסבה השני ממשה רבינו ע"ה, הוא יהושע, ולא עוד אלא שזכתה ויצאו ממנה שמונה נביאים והם כהנים, ולא עוד אלא שגם חולדה הנביאה יצאה ממנה. להשתומם מה זה הרגש טוב מביא לאדם, גמלה חסד עם שלוחי רבים, וזכתה להנשא לאיש נושא הרבים, וגם בשביל חסד שעשתה עם הרבים זכתה לבנים נביאים… (חלק א ז)

אלו לא זכתה רק להשיג בעל חכם גדול, אשר זכה לשם כל כך בכל העולם, והעמיד חמה יום תמים, הנשמע כזאת שכר גדול כזה. ומכל שכן איש אשר הקב"ה צוה למשה רבינו ע"ה למסור לו התורה, ולתת גדולתו ליהושע ולא לבניו של משה רבינו ע"ה, והכניס את ישראל לארץ הנבחרת, וכבש ל"א מלכים, הנשמע כזאת כי זונה מ' שנה תזכה לכל הגדולה ההיא, היאומן כי יסופר, נוראות נשתוממתי. 

ולא די זאת אלא זכתה ח' נביאים להעמיד בישראל, וחולדה הנביאה, הנשמע כזאת? והכל למה, בשביל שהכירה אמונה בלב שלם, וידעה בדעת שלמה, כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת. ראה מה זכתה בשביל זאת, ומה יכול להיות יותר, וכל ימי זנותה נהפכו הכל לזכותה, גדולים בעלי תשובה וכו'…

אולי היה זה כי היא סכנה בעצמה במלך יריחו להטעותו, ואולי יודע לו, ולא חששה לזה, רק למען הצל שלוחי עם ה' ישראל, לכן זכתה לכל הכבוד, ומזה נוכל להבין כמה גדול שכר הדואג בשביל כלל ישראל, ומיצר בצרתם ושמח בשמחתם, ובפרט המבואר במאמר "עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו וכל העולם כולו לכף זכות"… (שם ח)

ר׳ ירוחם, דעת תורה דברים עמוד צ

 לעומת זה רואים אנו ברחב הזונה, שלבד מה שהכניסה עצמה בסכנה גדולה בהצפינה את המרגלים, כי לו לא היו מאמינים לה ומחפשים, הלא היה אחת דתה להמית, אלא שהיתה כל כך בטוחה בנצחון של ישראל כאילו היה זה דבר שנתהוה כבר. וכל זה בא לה מזה ששמעה אודות קריעת ים סוף ומלחמת סיחון ועוג. וזה הספיק לה כבר בכדי שלא לנטות אפילו במשהו מהדרך הישר, שהכל היה כל כך ברור אצלה כשמש בצהרים, ששוב אין להסתפק בזה כלל.

ויש לנו כאן מחזה מול מחזה, מצד אחד המרגלים, המסולתין שבישראל, עדי ראיה של כל האותות והמופתים והגילויים שביציאת מצרים, ואף על פי כן מה"בא לטמא" שתבעם הכתוב לפי מדרגתם הרמה נכשלו וטעו. ולעומת זה רחב הזונה והטמאה, גויה פשוטה, לא ראתה ולא ידעה כלום, ואף על פי כן מה"בא לטהר" שלה, מה"כי שמענו" הגיעה לאמונה כל כך חזקה עד כגון מעשה זה…)

פרי צדיק, מסעי ה
והיה אשר תותירו מהם וגו', הנה אמרו רז"ל אין והיה אלא לשון שמחה… אבל יובן זה עם פתיחת הפסיקתא על הפטרת דברי ירמיה עם פסוק זה ואמר שמפני שישראל הותירו משבעה אומות את רחב הזונה על ידי זה נולד ממנה ירמיה שדברי נבואתו היה לשכים בעיניהם וכו', כי אלו הז' אומות אשר נצטוו עליהם לא תחיה כל נשמה, הוא מפני שהם השרש של שבעה מדות של ההיפך, ועל ידי שהותירו ישראל את רחב הזונה, כדי להכניס גם מבחינת שבעה אומות ההיפך להקדושה, על ידי זה ילדה רחב שבעה נביאים ומהם היה ירמיה שדברי נביאותו היה תמיד על חורבן הבית שינתן ביד מלך בבל, ודבר זה לישראל לשכים בעיניהם, כי השליכו את ירמיה לבור מפני שנבואתו היתה קשה להם… וכמו כן אם היו ישראל שומעים לדברי ירמיה כמאמר הפסוק "אליו תשמעון" לא היתה הגלות בישראל. אמנם זה היה דייקא סיבה מנורא עלילה שלא ישמעו ישראל אליו, ועל ידי זה יצטרפו ויתלבנו בגלות… 

אדרת אליהו (ר' יוסף חיים), שלח ט״ז

הפטרת שלח לך
והיא עלתה עליהם על הגג. יובן בס"ד לרמוז ע"ד שכתב רבינו מהרח"ו זלה"ה זיע"א בשם רבינו האר"י זיע"א זלה"ה בש"ה וז"ל עוד דע כי רחב הזונה היתה נשמה קדושה מאוד ולא לחנם נשאה יהושע בן נון וכמו שנודע ממה שאמרו רז"ל ששרתה עליה נבואה כשאמרה ונחבתם שמה שלשת ימים עד שוב הרודפים גם בזוהר על פסוק ונתתם לי אות אמת הפליגו לדבר בחכמתה שנתכוונה בשאלתה זאת והענין כי רחב באה מן שורש קין כנז"ל ולכן שאלה מהם ונתתם לי אות אמת הוא האות שנאמר בו וישם ה' לקין אות שאמרו רז"ל הוא אות וא"ו של ההוי"ה שהוא בתפארת הנקרא אמת והענין הוא כי כל נפשות הגרים הם מן המלכות בסוד גר צדק והיא שאלה מהם שיעלו אותה עד תפארת הנקרא אמת אשר משם נשמות בני ישראל וכו' ואח"ך נתגלגלה בזכר והוא חבר הקני ורחב נהפכה לחבר וגם הוא משורש קין כמבואר לעיל ואח"ך נתגלגל חבר הקני בחנה אם שמואל ולפי שקשרה תקות השני שהם נצח והוד כנז"ל לכן ילדה שמואל שנתנבא מנצח והוד וזהו מה שרמזה חנה הנביאה בשירה שלה רחב פי על אויבי גם אמדה כי אשה קשת רוח אנכי ר"ל כי בהיותה תחלה בגלגול רחב הזונה היתה קשת רוח מסטרא דמסאבא ואמנם יעל אשת חבר זכתה גם היא ונתגלגלה בזכר והוא עלי הכהן היפוך יעל ששימש באוהל שילה כנודע שהיה אוהל ולא בית וזהו מ"ש מנשים באוהל תבורך כי יעל נתברכה יותר משאר נשים וזהו תבורך מנשים יעל וביאר מה ענין ברכה זו אשר לה על שאר הנשים ואמר מנשים באהל תבורך כי מהיותה תחלה ממדרגת נשים נהפכה לזכר ושימש בכהונה באוהל שילה הנז"ל עכ"ל לשון קדוש זלה"א זיע"א וכתב הרב מהר"ש ויטאל ז"ל שם וז"ל אמ"ש נלע"ד כי להיות חבר הקני נתגלגל בחנה אם שמואל ולכן היתה חנה עקרה להיותה גלגול איש כנודע לנו ולא נפקדה עד שהתפלל עליה עלי הכהן שהיה גלגול אשה והיא יעל אשת חבר ומסטרא דילה נפקדה חנה וזה אצלי כפתור ופרח עכ"ל זלה"ה ע"ש: