אשת / פלגש אברהם השלישית, אחרי גירוש הגר ומות שרה.
אם זִמְרָן וְיָקְשָׁן וּמְדָן וּמִדְיָן–וְיִשְׁבָּק וְשׁוּחַ
היא מכונה פלגש אך לפי הרמבן מעמדה היה של אישה גמורה ומכונה פלגש כדי להדגיש שהיורש החוקי והבלתי מעורער הוא יצחק.
שמות בני קטורה, הם שמות שבטים שחיו באזור הפרת התיכון ועד לצפון ערב.

אברהם לוקח את קטורה לאישה בהיותו בן 140 שנה.
לקיחת קטורה ע”י אברהם מסופר מיד לאחר נישואי יצחק לרבקה.
בבראשית רבה, ס טז, זה מוסבר בכך שראוי אדם להשיא קודם את בניו ורק לאחר מכן יתחתן בעצמו.
לפי אברבנאל (ראו בהמשך) לקיחת קטורה ע”י אברהם בגיל ככ מופלג יש בו מן הפסול, ללכת אחר תאווה ואולי אפילו קנאה ליצחק, אין זה מסתדר עם דמות אברהם הקדושה לה’.
אברבנאל מציע נימוקים שונים למעשה אברהם:
– כאב המון גויים לפי נבואת ה’ לו, “לכן הוצרך אברהם לקיחת את קטורה להוליד ממנה את האומות ההן”
– להוכיח שאע”פ שאברהם נימול, אין זה פגע באונו גם בגילו המופלג.
– להבהיר לישמעאל שיצחק הוא היורש החוקי והבלעדי.
– לבדל נישואים ראשונים מנישואים שניים, בנישואים ראשונים יש להקפיד על מוצא וייחוסה של האישה לעומת נישואיו השניים בהן לא הקפיד אברהם על ייחוס קטורה.
– להבהיר ליצחק שהוא בנו המועדף והוא עיקר זרעו הנבחר לרשתו.
– לפשר על האיבה הקיימת בין יצחק ישמעאל. שכן לפי בראשית כה ו, שילח אברהם את כל בני הפלגשים בניהם גם בני קטורה, ישמעאל יבין שלא בשל שרה מעמדו נפגע אלא מאת ה’.

במדרש רבה (סא ג’ בהמשך), מסבירים את מעשהו במידת חסידותו הגדולה, שכן על אף גילו המופלג ביקש להמשיך ולהעמיד צאצאים. (את ההסבר הזה מציעים גם הרד”ק והרלב”ג אשר מוסיף את הצורך של אברהם שתהיה לו אישה לעת זקנתו שתהיה לו לעזר).

אגדה ממסכת סופרים (ראו בהמשך) מספרת כי אברהם בנה לבני קטורה עיר מברזל ולה חומות גבוהות ככ שאור השמש לא חדר פנימה, ובכדי להתמודד עם החשכה העניק להם אברהם קערה ובה אבני חן מאירות.

זהותה ויחוסה של קטורה
לענין זהותה ישנה מחלוקת בין החכמים, בחלק ממדרשי חז”ל מזהים את קטורה עם הגר המגורשת, וזו מכונה כעת קטורה בשל מעשיה הנאים כקטורת. ושינוי שמה מייצג את התגיירותה.
לפי בראשית רבה ס יד (בהמשך) יצחק הלך אל הגר והחזירה לחיק אביו.
ומנגד, אלה הטוענים לפשט הסיפור לפיו קטורה היא אישה שלישית ולא ניתן לזהותה עם הגר.

על מוצאה של קטורה, הדעות חלוקות לפי רש”י היא היתה מצרית, קל וחומר אם מזהים אותה עם הגר.
הרד”ק מסביר שבזיווג השני לא הקפיד אברהם על מוצא האישה אך כן נזהר שלא תהיה כנענית.
הרמב”ן ואברבנאל לעומת זאת כן סבורים שהיתה כנענית (ראו בהמשך) וזאת למדו דווקא מתוך החסר, מתוך שלא הרחיב הכתוב על מוצאה.

שלוש נשותיו של אברהם – שרה, הגר וקטורה – מייצגות את שלוש משפחות האדמה, שכן מבני נח, שם חם ויפת, נוסדה האנושות החדשה שאחרי המבול.
בילקוט שמעוני לאיוב (רמז תתק”ד) כדברים האלה: “שרה – בתו של שם; קטורה – בתו של יפה; הגר – בתו של חם”. ובפועל נשאן כסדר שמונה הכתוב (ו’,ט’): בתו של שם תחילה, לאחריה בתו של חם, ולאחרונה בתו של יפת. בנישואיו עם שלוש אלו נתקיים באברהם “ונברכו בך כל כמשפחת האדמה”. ומשהעמיד צאצאים משלוש אלו נתקיים בו “והיית לאב המון גויים”.

השם קטורה
מהמילה קטורת, בושם. וקשור בסחר הבשמים.
גם שמות בניה דדן, מדין, עיפה ושבא, באים בזיקה ברורה לבושם, אבנים יקרות וזהב – פריטי הסחר באזור ערב בתקופת המקרא. (אנציקלופדיה מקראית, ז, 109).
מדרש לשמה לפי פרקי דרבי אליעזר ל, “שהיתה מקוטרת מכל מיני בשמים”
המונח קטורה מציין את ניחוח הבשמים העולה באש עם הקרבת הקורבנות, הקורבנות יכולים להיות גם רק בשמים.

אצל חז”ל / מפרשים

זהר חיי שרה רנז
קטורה זו היא הגר, כי למדנו, אחר שנפרדה הגר מן אברהם וזנתה אחר גילוליו של אביה, אחר כך חזרה בתשובה ונתקשרה במעשים טובים, ומשום זה נשתנה שמה ונקראה קטורה, שרומז שנעשית קטורה במעשים טובים, (כי קטורה פירושו קשורה), ואז שלח אברהם ולקחה לאשה, מכאן נשמע ששינוי השם מכפר על עברות, כי על כן נשתנה שמה לקטורה, כדי לכפר על עוונותיו.
ויוסף אברהם, מהו ויוסף, אם תאמר שהוסיף אשה על שרה אינו כך, אלא בימיה של שרה, נזדווג עם הגר פעם אחת, ואחר כך גרש אותה מחמת מעשיו של ישמעאל, (שצחק על יצחק), ואחר כך נאמר ויוסף, שפירושו ויוסף לקחתה כבתחילה, כי לקחה פעם שנית על מה שלקחה מתחילה. וכפי מה ששינתה מעשיה כן נשתנה שמה ונקראת עתה קטורה.

בראשית רבה
ס יד: וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא, אֲתָא מִמֵּיתָא, וּלְהֵיכָן הָלַךְ, (בראשית כד, סא): בְּאֵר לַחַי רֹאִי, הָלַךְ לְהָבִיא אֶת הָגָר, אוֹתָהּ שֶׁיָּשְׁבָה עַל הַבְּאֵר וְאָמְרָה לְחַי הָעוֹלָמִים רְאֵה בְּעֶלְבּוֹנִי. (בראשית כד, סג): וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב, אֵין שִׂיחָה אֶלָּא תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קב, א): תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף וְלִפְנֵי ה’ יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תהלים נה, יח): עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרָיִם אָשִׂיחָה וגו’.
ס טז: אָמַר רַבִּי יוּדָן לִמְדָתְךָ תּוֹרָה שֶׁאִם יִהְיֶה לָאָדָם בָּנִים גְּדוֹלִים יִהְיֶה מַשִֹּׂיאָן מִתְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הוּא נוֹשֵׂא לוֹ אִשָּׁה, מִמִּי אַתָּה לָמֵד מֵאַבְרָהָם, בַּתְּחִלָּה וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ, וְאַחַר כָּךְ (בראשית כה, א): וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה.
סא ג: בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך (קהלת יא 6) ר’ דוסתאי בשם רבי שמואל בר נחמן: אם היו לך בנים בנערותך קח לך אישה בזקנותך והעמיד בנים, וממי אתה למד? מאברהם שהיו ו בנים בנערותו ולקח אישה בזקנותו והעמיד בנים
סא ד: ושמה קטורה, רב יהודה אמר זו הגר, א”ל ר’ נחמיה והכתיב ויוסף, א”ל על פי הדיבור נשאה, המד”א (ישעיה ח’) ויוסף ה’ דבר אלי עוד, א”ל והכתיב ושמה קטורה, א”ל שמקוטרת מצות ומעשים טובים. א”ל והכתיב ולבני הפלגשים אשר לאברהם, א”ל פלגשם כתיב. בעודנו חי, אותה שישבה על הבאר ואמרה לחי העולמים ראה בעלבוני… (בראשית סא ד, וראה שם עוד)

מדרש תנחומא חיי שרה ח
ויוסף אברהם, מה כתיב למעלה מן הענין ויביאה יצחק האהלה מכאן אתה למד שאם מתה אשתו של אדם ויש לו בנים שלא ישא אשה עד שישיא את בניו ואחר כך ישא אשה לעצמו שכך עשה אברהם אחר מיתת שרה השיא את יצחק ואח”כ נשא אשה לעצמו מנין ממ”ש ויביאה יצחק ואחר כך ויוסף אברהם, אמר יצחק אני לקחתי אשה ואבי עומד בלא אשה מה עשה הלך והביא לו אשה, ר’ אומר היא הגר היא קטורה ולמה נקרא שמה קטורה שהיתה קשורה כנוד, ורבותינו אומרים אשה אחרת לקח, ומה טעם של רבי שאומר הגר היא קטורה שכתוב ביצחק ויצחק בא מבא באר לחי רואי, אותה שכתוב בה ותקרא שם ה’ הדובר אליה אתה אל ראי (בראשית, טו) מכאן אתה למד שהיא הגר, דבר אחר למה נקרא שמה קטורה שנאים מעשיה כקטרת, ותלד לו את זמרן ואת יקשן ואת מדן וגו’ הוי אומר והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד, אמר הקדוש ברוך הוא בעוה”ז הצדיקים מולידים טובים ורעים אבל לעוה”ב כלם יהיו צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי (ישעיה ס, כא) ואומר הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום אני ה’ בעתה אחישנה (ישעיה ס, כב) וכן יהי רצון אמן:

תלמוד מסכת סופרים כא
האדם הגדול בענקים (הגדול היה אברהם אבינו גבוה יותר מענק) בענקים זה אברהם אבינו שהיה גבוה קומתו כנגד שבעים וארבעה אנשים ואכילתו ושתייתו כך היה כנגד שבעים וארבעה אנשים וכוחו כן מה עשה נטל שבעה עשר בני קטורה ובנה להן כרך של ברזל והכניסן לתוכה והשמש מעולם לא נכנס בתוכה מפני שהיא גבוה הרבה ומסר להן דיסקרין של אבנים טובות ומרגליות, ומשתמשין לעתיד לבא כשעתיד הקב”ה להחפיר חמה ולבנה, כמה דכתיב (ישעיהו כ״ד:כ״ג), וחפרה הלבנה ובושה החמה שמהן עתידין לשמש

פרקי דרבי אליעזר ל
ד”א, קטורה — שהיו נאים מעשיה כקטרת. ילדה לו ששה בנים וכלם נקראו על שמו של ישמעאל, שנ’ ותלד לו את זמרן ואת יקשן.
וכאשה שהיא מתגרשת מן בעלה, כך עמד אברהם ושלחן מעל יצחק בנו מן העה”ז ומן העה”ב, שנ’ ולבני הפלגשים אשר לאברהם וכו’ וישלחם בגט גירושין.

ילקוט שמעוני
איוב רמז תתקד: שלש נשים נשא אברהם, שרה בתו של שם, קטורה בתו של יפת, הגר בתו של חם
דברי הימים א א תתרעג: ובני קטורה פילגש אברהם, רב אמר זו הגר, א”ל רב נחמן והא כתיב ויוסף אברהם ויקח אשה, אמר ליה על פי הדבור נשאה, כד”א ויוסף ה’ דבר אלי עוד. והוא כתיב ושמה קטורה, א”ל שקטרה מצות ומעשים טובים, א”ל והכתיב ולבני הפילגשים אשר לאברהם, א”ל פלגשם כתיב, בעודנו חי, אותה שישבה על הבאר ואמרה חי העולמים ראה בעלבוני. א”ר ברכיה אף על גב דאת אמר ותלך ותתע במדבר באר שבע, תאמר שנחשד עליה בריה, תלמוד לומר ושמה קטורה, וכזה שהוא חותם גנזכה ומוצאה בחותמה.

תרגום יונתן בראשית כה א
ושמה קטורה – היא הגר דקטירא ליה מן שירויא.

ספרי דברים שמ”ג
כך כשבא אבינו אברהם לעולם יצא ממנו פסולת – ישמעאל ובני קטורה, חזרו להיות רעים יותר מן הראשונים! כשבא יצחק יצא ממנו פסולת – עשו וכל אלופי אדום. אבל יעקב לא נמצא בו פסולת, כענין שנ’ ויעקב איש תם יושב אהלים; אמר לו המקום: לך אני נותן את התורה. לכך נאמר ה’ מסיני בא:

רש”י
“קטורה” – (ב”ר) זו הגר ונקראת קטורה על שם שנאים מעשיה כקטרת ושקשרה פתחה שלא נזדווגה לאדם מיום שפרשה מאברהם.

אבן עזרא על בראשית
כה א: קטורה איננה הגר, כי כתוב: “ולבני הפלגשים… נתן אברהם” (בראשית כה, ו), ופירוש “פילגש”, שפחה. וזה השם איננו נופל על זכר. ונוכל לפרש על “פלגשים”, נשים:

רשב”ם על בראשי כה א א
קטורה – לפי הפשט אין זו הגר.

רמבן
ולבני הפלגשים – על דרך הפשט בעבור שנאמר לו כי ביצחק יקרא לך זרע לא בזרע אחר, היו כל נשיו אצלו פלגשים, לא היו נחשבות לנשים שאין זרען ביורשיו, כי הגר שפחת שרה פלגשו היתה, אבל קטורה לאשה לקח לו, ואם היתה שפחה בביתו ולקחה לפלגש לא היה אומר ויקח אשה ושמה קטורה, רק תקרא פלגש בכתוב, מפני הטעם שפירש. ובדברי הימים כתוב ובני קטורה פלגש אברהם, והנה אברהם לקח לו אשה מבנות כנען, ואם תאמר שהיתה מצרית או מארץ פלשתים הנה לא שלח אל ארצו ואל מולדתו כאשר עשה בבנו, כי איננו שומר רק זרע יצחק, כי עליו כרת הברית. ועוד שלא אמר הכתוב ויקח אשה קטורה בת פלוני החוי או הפלשתי והמצרי מארץ פלונית, כאשר אמר בנשי עשו וזולתן, אבל הזכיר שמה בלבד, כי היא כנענית וקצר ביחוסה, וכן יעשה במקומות רבים כשלא יקפיד בייחוס שלהן. ואולי תקרא פלגש בעבור היותה שפחה ממשפחת העבדים, ואם היתה שפחה בביתו ובא אליה לא יזכיר ייחוסה כי אין דרך הכתוב להזכיר באמהות רק שמן כענין בזלפה ובלהה…

כל יקר
כה א: “ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה”. חזר ונשא את הגר וקראה קטורה על שם שמעשיה נאים כקטורת, וכן משמע לשון ויוסף שנשאה שנית, ויש לנו ליתן טעם למה קראה עכשיו קטורה על שם מעשיה, ועוד שזה סותר למה שפירש”י פרשת וירא (כא.יד) ותלך ותתע שחזרה לגילולי בית אביה. והקרוב אלי לומר בזה שמתחילה גרשה על פי בקשת שרה, כי אברהם היה טפל לשרה בנבואה וידעה שרה בנבואה שסופה לחזור לגילולי בית אביה, וגם ראתה בישמעאל בנה שהיה מצחק שיש במשמעותו גם ע”ג, שנאמר (תשא לב.ו) ויקומו לצחק. על כן אמרה גרש את האמה הזאת ואת בנה, כי מעשה שניהם שוים כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק, כי לא יירש ממעשה אברהם. וירע הדבר בעיני אברהם כי לא ידע ברוח הקודש אמונת הע”ג אשר בלבם, לפיכך נאמר לו כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה, ומכאן למדו שאברהם טפל לשרה בנבואה. מיד וישלחה בגירושין, ותלך ותתע כאשר אמרה שרה, וא”כ מאחר שגרשה מחמת ערות דבר של ע”ג קשה איך חזר ולקחה, על כן בא לתרץ ולומר שעשתה תשובה, כמו ישמעאל בנה שעשה ג”כ תשובה, וכדי לפרסם זה קרא אברהם שמה קטורה, על שם הקטורת כי פרסם לכל שעשתה תשובה, וכל בעל תשובה נעשים לו הזדונות כזכיות והזדונות עולים לריח ניחוח כמו הזכיות, על כן המשילה לקטורת שהחלבנה שריחו רע עולה לריח ניחוח ככל שאר הבשמים, וזה דמיון נאות על חטאי הבעלי תשובה שעולין לריח ניחוח, וכמ”ש (ישעיה מ.ב) כי נרצה עונה. שאחר התשובה גם העון נרצה ומקובל על כן נקראת קטורה.

שם משמואל מטות תרע”ה
ונראה דהנה ידוע דישמעאל וכל בני קטורה הם הפסולת שיצאה מאברהם, ויש להבין למה לא יצאו גם בני קטורה קודם לידת יצחק, כמו ישמעאל כדי שיוליד את יצחק כשהוא נקי בלי פסולת… ונראה מזה שזוהי נמי מעלה לאברהם, והיינו דהנה מובן דלא מה שנקרא לזה פסולת יקרא פסולת גם לזה, כי לפי גודל מעלת האיש נחשבת לו פסולת מה שלזולתו איננה פסולת כלל, ועל כן לפי הדרגין שהיו לאברהם קודם לידת יצחק עדיין לא היו אלו נחשבין פסולת כלל. ויובן יותר לפי פסק הרמב”ם דבני קטורה חייבין במילה וישמעאלים אינם חייבין במילה, הרי דישמעאלים נחשבים פסולת לגבי בני קטורה, אבל באשר אברהם היה הולך מדרגא לדרגא ואברהם זקן בא בימים, ובזוהר הקדש בהני יומין עלאין על כן היה צריך להפרד ממנו ענין זה שלא היה נחשב פסולת עד הנה, על כן לא היה אפשר להולידם עד הנה…. (חיי שרה תרע”ד)
…ובליקוטי התורה מהאריז”ל שענין בני קטורה היה כדי להוליד הדינים התקיפין אשר היה ראוי יצחק שהיה דין להוציאם, ומפני כי יצחק היה תקיפא דדינא והיה נחרב העולם לכן הוציאם מאברהם שלא יהיו כל כך קשות. וממוצא הדברים שמדין ומואב הם שני מיני כחות רעים מתחלפין, מואב מושך לתאוה לעומת מדת אברהם חסד דקדושה, ומדין מושך לריב ומדון קנאה ושנאה לעומת מדתו של יצחק גבורות קדושות, ובאשר טבע של זה מושך לימין וטבע זה מושך לשמאל והם ענפין מתפרדין, היפוך אברהם ויצחק שהיו כלולין אשא במיא ומיא באשא, ועל כן מדין ומואב לעולם שונאין זה את זה.

אברבנאל
על נחום א׳:א׳:ט׳: משא נינוה וגומר עד הנה על ההרים. הנבואה הזאת העיד הכתוב שנאמרה על נינוה והיא ראש מלכות אשור כמו שאמר בתורה (בראשית י, יא) מן הארץ ההיא יצא אשור ויבן את נינוה, ומצאנו אם כן בתורה אשור שהיה מזרעו של שם ומצאנו ג”כ בבני קטורה אשת אברהם ותלד לו את זמרן ואת יקשן וגומר ויקשן ילד את שבא ואת דדן וגומר ובני דדן היו אשורים וגומר (בראשית כה, א – ג), ואין ראוי שנחשוב שהיו שני אומות מאשורים כי אלו ואלו מבני שם היו ובתחילה נקראה אשור ואותם אשר נולדו מבני קטורה נקראו על שם אשור הראשון ויתערבו עמהם בארצם ולכן יצדק אומרינו שבני קטורה היו אשורים

על בראשית כה : כבר יראה בתחילת הדעת דבר זר מאוד בהיות אברהם ישיש ושבע ימים לקח אישה והוליד ממנה שישה בנים. האם נאמר מפני שראה יצחק מצחק את רבקה אשתו כשלקחה, עבר עליו רוח קנאה ולקח גם הוא אישה כבנו והליד ממנה … הנה זה באמת יהיה לאברהם קדוש ה’ פועל מגונה ובלתי מסכים אל שלמותו, ובדין נאמר עליו “ויוסף אברהם” (כה 1) כי היה זה תוספת מותר.