האלמנה מצרפת

אחת הנשים המוזכרות במחזור סיפורי אליהו, (מלכים א' יז), אישה אלמנה מצרפת שבצידון, אליהו הגיע לביתה (נשלח לשם ע"י ה') להסתתר מפני איזבל ואחאב (הוא אויבם הגדול) בימים של רעב אותו הוא הטיל על הארץ, כשהגיע, מצא אותה מקוששת עצים לבישול, מבקש ממנה קודם לשתות ואח"כ לאכול, האישה מספרת לאליהו ביאוש על מחסורה "וַתֹּאמֶר חַי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אִם יֶשׁ לִי מָעוֹג כִּי אִם מְלֹא כַף קֶמַח בַּכַּד וּמְעַט שֶׁמֶן בַּצַּפָּחַת וְהִנְנִי מְקֹשֶׁשֶׁת שְׁנַיִם עֵצִים וּבָאתִי וַעֲשִׂיתִיהוּ לִי וְלִבְנִי וַאֲכַלְנֻהוּ וָמָתְנוּ.", אליהו מבקש שתכין לו עוגה קטנה ומבטיח "כַּד הַקֶּמַח לֹא תִכְלָה, וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן, לֹא תֶחְסָר:  עַד יוֹם תתן- (תֵּת-) יְהוָה, גֶּשֶׁם–עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה."
אחרי שמחולל אליהו את נס המזון, בן האישה האלמנה חלה ומת, האישה האלמנה מאשימה את אליהו "מַה לִּי וָלָךְ אִישׁ הָאֱלֹקִים, בָּאתָ אֵלַי לְהַזְכִּיר אֶת עֲוֹנִי וּלְהָמִית אֶת בְּנִי", כוונתה בדברים אלה לפי המפרשים – עד שלא הופיע אליהו בביתה לא עמדה האישה מול אלוהים בהשוואה כל כך גדולה, עצם נוכחותו של אליהו בביתה מעמידה אותה בהשגחה גדולה יותר ולכן גם חטא קטן שלה מעמיד אותה לדין חמור יותר.
אליהו לוקח את בנה המת לעלייה ולמיטתו.
אליהו קורא לאלוהים ודורש כיצד כל מי שבא איתו במגע נפגע?
אליהו מתמודד (אולי נשכב) על הילד 3 פעמים,
אליהו קורה לאלוהים ודורש להשיב את נפשו, אלוהים שומע לאליהו והנפש שבה אליו.
סיפור מענין מפי הגמרא, תענית ב,  אמר רבי יוחנן שלשה מפתחות בידו של הקב"ה שלא נמסרו ביד שליח, (מפתח הלידה, הגשמים ותחיית המתים), רש'י מסביר, "שלא נמסרו לשליח אחד ביחד", כלומר, לפעמים נמסרו המפתחות, אבל לא ביחד. כמו שמצאנו אצל אליהו (בסיפור האישה משונם) שהקב"ה הפקיד בידו מפתח גשמים בלבד וכאשר רצה להחיות מתים נאלץ להחזיר את מפתח הגשמים – לאחר תקופה קצרה התבקש הנביא לחזור לא"י כדי להחזיר את הגשמים (ראו רמז לשלושת המפתחות תלויים על הדלת בצילום אשת בן הנביאים) .

אליהו נותן את הילד לאישה ואומר "ראי בנך חי" האישה בתגובה אומרת שעכשיו היא יודעת שאיש אלוהים הוא.

השוואה לסיפור האישה משונם
בשני הסיפורים הנשים זכאיות לנס בזכות הכנסת האורחים שלהן, בשני הסיפורים הילד מת, בשני הסיפורים האם באה אל איש האלוהים ומודיעה בדרכה את אשר אירע, הילד המת מונח על מיטת איש האלוהים, איש האלוהים מסתגר בעליה עם גופת הילד ונוקט פעולות טקסיות להחייאתו, מתרחש נס ההחייאה, הבן נמסר לאם הנרגשת.
לעומת נקודות דמיון אלו, ישנן גם נקודות שוני בין הסיפורים:
בסיפור האישה מצרפת אליהו מואשם בגרימת מות הילד מעצם נוכחותו, בסיפור האישה משונם מואשם אלישע על עצם חילול נס (פקידת עקרה) שלא אמור היה להתקיים לאורך זמן (לפי אמונת האישה).
אליהו היה בבית האישה מצרפת בזמן שהילד מת לעומת אלישע שהיה במרחק פיסי (כ-20 ק״מ) מהבן המת כך שעברו שעות ארוכות עד שהגיע אלישע להחיות את הבן.
אליהו דורש מאלוהים להחיות את הבן המת פעולותיו לא ממש ברורות "ויתמודד"(?), מחולל הנס הוא אלוהים במפורש, בסיפור האישה משונם, אלישע מתפלל לאלוהים תחילה, אין דגש על המילים הנאמרות ולעומת זאת פעולותיו הטקסיות מתוארות לפרטים, יש דגש רב יותר על פעולות אלישע בהחייאת הבן.
תגובתו של אליהו אנושית ורגשנית יותר מתגובתו של אלישע, "שאי בנך", יש האומרים מתוך שהוא מורגל בניסים אך לדעתי דווקא מתוך שהוא מבין את קטנותו וכחלק מהתפתחות דמותו הספרותית (ראו על התפתחות דמותו בסיפור האישה משונם), נביא שמבצע ניסים בכוחה של מילה, אולי אפילו בהשוואה לאלוהים, לנביא שצריך להיכנס לתהליך של חיבור מאומץ לאלוהים על מנת לחולל ניסים.

הקשר ליונה (ראו בהמשך תלמוד בבלי)
לפי מדרשו של ר' לוי בתלמוד הבבלי, בן האלמנה אותו החיה אליהו, הוא יונה הנביא בכבודו, לא ידוע אם מדרש זה מקורו קדום יותר או שמה הוא חידוש של ר' לוי. מה שכן, לענין זיהוי מוצאה של האישה מצרפת משבט אשר, יש חידוש. מדרשו של ר' לוי נפסק באמצע מבלי שהשלים את דבריו ומבלי שהזכיר את בן האלמנה מצרפת מפני בואו של ר' יוחנן. ר' יוחנן לכאורה מבטל את מדרש של ר' לוי.
מדוע ר' יוחנן קטע וסתר את דברי ר' לוי? אחת ההנחות היא שהיה בכך על מנת לחנך ולקבוע את סדרי מורה / תלמיד רבי'/רב, ר' לוי לא היה צריך לדרוש חידוש אלא להכין את הקהל לקראת ר' יוחנן.  הסברה השניה, טוענת שר' יוחנן מתעמת עם מסורת נוצרית מהמאה השניה ומבקש לבטלה, מסורת המזהה את יונה עם בנה של הצרפית, מתוך מגמה למצוא לנביאי תרי עשר אחיזה בסיפורי הנביאים הראשונים, (מסורת זו מופיעה במקורות היהודים אך מאוחר יחסית, מדרש תהילים כ'ז , פרקי דרבי אליעזר לב, מדרש 'חסרות ויתרות' עמ' 197). והנצרות משתמשת בפרשנות זו ככלי לחיזוק האמונה הנוצרית. (ראו בהמשך תרגום מספר חיי הנביאים – המסורת הנוצרית)
מבוסס מתוך: "אלפי שנאן", עמודים 133-149.

אצל חז"ל | מפרשים

תלמוד ירושלמי סוכה ה׳:א׳:ג׳
דְּלֹמָא. רִבִּי לֵוִי וִיהוּדָה בַּר נַחְמָן הֲווֹן נָֽסְבִין תַּרְתֵּיו סִילְעִין מֵיעוֹל מְצַמְתָּה קָהָלָא קוֹמֵי דְּרִבִּי יוֹחָנָן. עָאַל רִבִּי לֵוִי וְדָרַשׁ. יוֹנָה בֶּן אַמִיתַּי מֵאָשֵׁר הָיָה. דִּכְתִיב אֲשֵׁ֗ר לֹ֤א הוֹרִישׁ֙ אֶת־יוֹשְׁבֵי עַכּ֔וֹ וְאֶת־יֽוֹשְׁבֵי֭ צִיד֑וֹן. וּכְתִיב ק֣וּם לֵ֤ךְ צָרְפָ֨תָה֙ אֲשֶׁ֣ר לְצִיד֔וֹן. אָעַל רִבִּי יוֹחָנָן וְדָרַשׁ. יוֹנָה בֶּן אַמִיתַּי מִזְּבוּלוּן הָיָה. דִּכְתִיב וַיַּ֨עַל֙ הַגּוֹרָ֣ל הַשְּׁלִישִׁ֔י לִבְנֵ֥ן זְבוּלֻ֖ן לְמִשְׁפְּחֹתָ֑ם. וּכְתִיב מִשָּׁם עָבַר֙ קֵ֣דְמָה מִזְרָ֔חָה גִּתָּ֥ה חֵ֖פֶר עִתָּ֣ה קָצִ֑ין. וּכְתִיב כִּדְבַ֤ר יְי אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֗ר בְּיַד־עַבְדּ֞וֹ יוֹנָ֤ה בֶן־אֲמִיתַּי הַנָּבִ֔יא אֲשֶׁר֭ מִגַּ֥ת הַחֵֽפֶר: בְּשׁוּבְתָא חוֹרִייָתָא אָמַר רִבִּי לֵוִי לִיהוּדָה בַּר נַחְמָן. סַב לָךְ אִילֵּין תַּרְתֵּין סִילְעַיָּא וְעוֹל מְצַמְתָּה קָהָלָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. עָאַל וְאָמַר קוֹמֵיהוֹן. יָפֶה לִימְּדָנוּ רִבִּי יוֹחָנָן. אִמּוֹ מֵאָשֵׁר וְאָבִיו מִזְּבוּלֻן. וְיַרְכָת֖וֹ עַל־צִידוֹן: יֶרֶךְ שֶׁיָּצָא מִמֶּנָּהּ מִצִּידוֹן הָיָה.

תרגום י' פרנקל: 
מעשה. ר' לוי ויהודה בר נחמן היו נוטלים שני סלעים {כדי} להיכנס ולאסוף את הקהל לפני ר' יוחנן. נכנס ר' לוי ודרש: "יונה בן אמיתי מאשר היה, שכתוב 'אשר לא הוריש את יושבי עכו ואת יושבי צידון' (שופטים א לא'), וכתוב 'קום לך צרפתה אשר לצידון' (מלכים א יז ט). נכנס ר' יוחנן ודרש: ' יונה בן אמיתי מזבולון היה, שכתוב 'ויעל הגורל השלישי לבני זבולון למשפחותם' (יהושוע יט י), וכתוב 'משם עובר (הגבול) קדמה מזרחה, גתה-חפר עתה-קצרין' (שם, יג) וכתוב 'כדבר ה' אלוהי ישראל אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמיתי הנביא אשר מגת החפר' (מלכים ב יד כה), בשבת אחרת אמר ר' לוי ליהודה בר נחמן ' טול לך את שני הסלעים האלה והכנס לאסוף את הקהל לפני ר' יוחנן'. נכנס ואומר לפניהם : 'יפה לימדנו ר' יוחנן, אמו [של יונה] מאשר ואביו מזבולון. 'וירכתו עד צידון' (בראשית מט יג), – ירך שיצא ממנה מצידון היתה."

פירוש 'אור לישרים': 
המעשה על דרשות החכמים על ייחוסו של יונה הנביא הובא כאן אגב האמור להלן שיונה שרתה עליו רוח הקודש בשמחת בית השואבה, כמו שאמרו לעיל שבשמחת בית השואבה היו שואבים רוח הקודש.

משני הפסוקים (שופטים א,לא ומלכים א יז,ט) שהביא רבי לוי ניתן רק לקבוע כי אליהו הנביא נשלח אל אלמנה שגרה בתחום נחלת שבט אשר. אך מניין שיונה הנביא מוצאו משבט אשר? מסתבר שרבי יוחנן נכנס אל תוך דבריו של רבי לוי, עוד קודם שזה סיים את דרשתו, ואף סתר אותם ברבים, וזאת על יסוד פסוקי מקרא פשוטים ומפורשים. מדוע קטע רבי יוחנן את דרשתו של רבי לוי באמצעה ודרש דבר הפוך מדבריו?
המסורת המזהה את יונה עם בנה של האישה מצרפת, המצויה במקורותינו רק בחיבורים מאוחרים (מדרש תהילים; פרקי דרבי אליעזר; "מדרש חסרות ויתרות"), מתועדת כבר בחיבור נוצרי קדום שנכתב במעבר המאות הראשונה והשנייה לספירה. הבשורות של "הברית החדשה" מסוף המאה הראשונה וראשית המאה השנייה לספירה יוצרות קשר חד וברור בין ישוע ובין יונה. זיהוי בנה שהוקם לתחייה של האישה מצרפת עם יונה-ישוע איפשר לאנשי הדת הנוצריים להוכיח כי תחיית מתים הכרוכה בדמות משיחם היא דבר שיש לו בסיס במקרא.
נראה ודאי שרבי לוי ביקש להביא בפני שומעיו את המסורת המזהה את בן האישה מצרפת עם יונה, שכן בה היה חותם ומשלים את טיעונו, אך רבי יוחנן כבר חש בסכנה שיש בדבריו לאור הפולמוס היהודי-נוצרי, ועל כן בלם את הדברים בטרם הושמעו. כנגד מסורת מדרשית זו הוא מעמיד את פשט המקרא, כמבקש לגדוע את פיתוחה של המסורת בעודה באיבה, כדי שלא לתת פתחון פה למטיפים הנוצריים הסובבים בשוק לטעון כי מה ששמע הציבור בדרשה בבית הכנסת תואם את דבריהם שלהם. המסורת הקושרת בין יונה לבין בן האישה מצרפת נראית להיות מסורת יהודית, שמלכתחילה אין לה ולשאלה המשיחית ולא כלום, וכך ביקש רבי לוי להביאה לדרשתו, אך משהנצרות עשתה בה שימוש לצרכיה שלה, נעשתה זו למסורת מסוכנת, שראוי למחוק את זכרה ולא לחזור עליה, דבר המתבטא במעשהו של רבי יוחנן ("אלפי שנאן", עמודים 133-149).

מדרש משלי לא
"כפה פרשה לעני" – זו אשה אלמנה הצרפית, שכלכלה לאליהו בלחם ומים.

שמות רבה ד'
וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּאֵלִיָּהוּ בְּשָׁעָה שֶׁהָלַךְ אֵצֶל צָרְפִית הָאַלְמָנָה מֵת בְּנָהּ, הִתְחִיל מִתְחַנֵּן וְאוֹמֵר (מלכים א יז, כ): הֲגַם עַל הָאַלְמָנָה אֲשֶׁר אֲנִי מִתְגוֹרֵר עִמָּהּ הֲרֵעוֹתָ לְהָמִית אֶת בְּנָהּ, וּכְתִיב (מלכים א יז, כב): וַיִּשְׁמַע ה' בְּקוֹל אֵלִיָּהוּ וַתָּשָׁב נֶפֶשׁ הַיֶּלֶד. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכָּל הַפּוֹתֵחַ פִּתְחוֹ לַחֲבֵרוֹ, חַיָּב בִּכְבוֹדוֹ יוֹתֵר מֵאָבִיו וּמֵאִמּוֹ.

בנצרות

ספר חיי הנביאים
יונה היה מאזור קרית מעון, שליד עזה עיר היוונים אשר ליד הים, ולאחר שהושלך על ידי מפלצת הים והלך אל נינוה וחזר, לא נשאר בעירו כי אם לקח את אמו וישב בצור ארץ הגויים, כי אמר "כך אמחה את חרפתי, כי ניבאתי שקר על נינוה העיר הגדולה". בעת ההיא הוכיח אליהו את בית אחאב, ולאחר שקרא רעב על הארץ ברי ובא לארץ צור ומצא שם את האלמנה ואת בנה, כי לא היה יכול לגור אצל הערלים, והוא ברך אותה. וכאשר מת ילדה [יונה], אלוהים הקימהו מן המתים על ידי אליהו, כי ביקש להראות לו שאי אפשר לברוח מלפני האלוהים".
ע"פ תרגום של פרופ' יאיר זקוביץ