אשת בן הנביאים

סיפור אשת בן הנביאים הוא חלק ממחזור הניסים של אלישע הנביא, מלכים ב’ ד, 1-7, בפרק זה ניתן לזהות בצורה הלשונית, דיאלקט צפוני, אולי בהשפעה ארמית, סיומת י’: לכי, שכנכי, נשיכי, בניכי¹,  סיפור זה הוא הנס הראשון שעשה אלישע עבור אדם יחיד בשונה מפעולותיו הקודמות שהתקיימו במישור הלאומי.²

אישה אחת שבעלה היה מבני הנביאים ונפטר. לענין זהותו של בעלה, לפי חלק ממדרשי חז’ל בעלה היה עובדיהו, שר בממלכת אחאב, זאת לפי שהיא אומרת עליו שהיה ‘ירא את השם’ דברים אלה נאמרו על 4 אנשים: אברהם, יוסף, איוב ועובדיהו.
לאחר מותו, נותרה בעולם עם בניה וחובות כבדים, על החובות הכבדים שהשאיר בעלה מסבירים חז”ל, שבעלה הסתיר מאה נביאים במערה מפניהם של אחאב ואיזבל ודאג לכלכלתם, לשם כך נאלץ לקחת הלוואה בריבית על מנת להאכילם “וַיְהִי בְּהַכְרִית אִיזֶבֶל אֵת נְבִיאֵי ה’ וַיִּקַּח עֹבַדְיָהוּ מֵאָה נְבִיאִים, וַיַּחְבִּיאֵם חֲמִשִּׁים אִישׁ בַּמְּעָרָה וְכִלְכְּלָם לֶחֶם וָמָיִם”. (מלכים א’, י”ח, ד’), לאחר מותו של עובדיה, לאישה לא היו האמצעים לשלם לנושה וזה ביקש בתמורה את בניה לו לעבדים. האישה מגיעה אל אלישע, מדברת אליו בנימוס מופלג, ו’צועקת’ את אסונה,  אלישע שואל מה אעשה לך? מה יש לך בבית? האישה בתשובה אומרת שכל אשר יש לה בבית הוא אסוך שמן, אלישע מנחה אותה:
לאסוף משכניה כלים ריקים בהדגשה – “אַל-תַּמְעִיטִי”. – על ענין זה נלמד שהנס תלוי בכלים שתכין האישה, הברכה תלויה במאמץ שלה, באמונה שלה, “כרבֹות הכלים שהכין האדם כן ירבה השמן – ירבה האור, אם מעט – מעט, ואם הרבה – הרבה.”³
לסגור את הדלת עליה ועל בניה, הנס עתיד להתרחש בדלתיים סגורות.

ליצוק את השמן אל הכלים הריקים, כאשר את הכלי המלא דוחפים הלאה ובניה מגישים לה בכל פעם כלי ריק חדש. – רש”י מסביר כי בעצם הבאת הכלים אליה (ולא הבאת אסוך השמן אל הכלים)  יש מעין הדמיית אסוך השמן למעין נובע וכשם שהמעין לא זז ממקומו על הבנים להביא את הכלים אליו, ענין נוסף הוא הפיכת הבנים לפעילים ושותפים במהלך הנס.
כאשר הכלים כולם מלאים, היא מבקשת מבנה להגיש לה כלי נוסף, והבן משיב שאין עוד כלי, וברגע זה “וַיַּעֲמֹד, הַשָּׁמֶן”, בבחינת נס נוסף, כמות השמן תלויה היתה בכמות הכלים, וברגע שאמר הבן “אֵין עוֹד כֶּלִי”, מיד עצר גם השמן.
האישה חוזרת אל איש האלוהים, ושואלת מה עליה לעשות כעת, אלישע אומר לה למכור את השמן, בכסף לשלם את חובותיה וביתר תוכל לחיות היא ובניה. הרלב”ג מסביר מדוע האישה חוזרת אל אלישע לשאול מה עליה לעשות, ואומר שמכיון שהשמן מקורו בנס, היתה צריכה האישה לקבל רשות מהנביא למוכרו ומקבלת גם אישור להשתמש בשמן הנותר למחיה עבורה ועבור בניה.

השוואה לסיפור האישה משונם

ראשית, סיפור אשת בן הנביאים קצר בהרבה מסיפור האישה משונם, העלילה פשוטה ומתמקדת באירוע אחד ונס הוא פתרונו.
דמות אשת בן הנביאים, אלמנה, ענייה, יש לה ילדים, צועקת (מבקשת עזרה), צייטנית, מבצעת בדיוק את הנחיותיו של אלישע, דמותה לא עוברת כל התפתחות, הבעיה שלה מגיעה לפתרונה באמצעות הנס ותם הסיפור.
בכל אלה היא ממש מנוגדת לאישה השונמית, הגדולה, המכובדת ועשירה, נשואה, ללא ילדים, מאופקת ולא מבקשת דבר, מעיזה לפקפק ולבקר את דברי הנביא, פעם אחת כשמנבא לה ילד בעוד שנה, ובפעם השנייה כששולח את גיחזי להחיות את הילד בעזרת משענתו, דמותה של האישה השונמית עוברת התפתחות, מאישה עקרה שהשלימה עם מצבה ואף לא מעיזה לבקש לעצמה ילד, לאימא שמרגע שקיבלה לעצמה בן, לא מוכנה לוותר על הילד ועל תפקידה כאם, היא חכמה מאוד, היא יודעת לזהות שאלישע הוא איש אלוהים, היא יודעת שאם היא עקרה, אולי זהו רצון האל, אולי הבטחתו של אלישע לילד יש בה משום התערבות שלא לרצון שמיים?, היא מבינה שעליה לשמור על שתיקה לאחר שבנה מת, היא מבינה שעליה למהר, היא מבינה לבד שאם תשים את הילד במיטת איש האלוהים שהגה את נס הילד, אולי זה יעזור להחיותו, היא מבינה מעצמה שאסור לה להתעכב ושעליה למהר אל איש אלישע, ממש כפי שהנחה אלישע את גיחזי .
דמותו של אלישע בסיפור אשת בן הנביאים, מוצגת כנביא בעל קשר ישיר אל אלוהים, יודע, מבין. הנס מתרחש בדיוק כפי שהוא מתאר, הנס לא תלוי בנוכחותו של אלישע, הוא הופך את האישה לשותפה לנס, בכך שאומר לה “אַל-תַּמְעִיטִי”, הוא יודע שככל שתביא האישה יותר כלים כך יהיה לה יותר שמן, למעשה גודל הנס תלוי כמותית במידת האמונה של האישה, או במידת הרצון והשפע שהאישה מוכנה לזמן לעצמה.
לעומת זאת, בפרק ד’, דמותו של אלישע, הנביא הגדול, איש הניסים הגדולים, לא יודע הכל, הוא לא מצליח לראות ולהבין גם את המצב הפשוט, למשל שאין לאישה ילדים, למרות שמגיע להתארח בביתה, לאכול ולישון לאורך זמן, הוא נעזר בגיחזי נערו כדי להבין במה יוכל לעזור לה, הוא מציע לאישה עזרה חומרית, באמצעות המלך שר הצבא למרות שרואה ומבין שהאישה בעלת מעמד מכובד וגבוה, הוא מברך אותה בילד ומבטיח שתחזיק בילד בתוך שנה מאותו יום, אך לא יכול היה לחזות שהילד ימות בעודו צעיר כל כך, הנס הגדול הזה שעשה אלישע לא זוכה לחיים ארוכים, כפי שאולי חזתה האישה משונם בעצמה, ישנה התערבות אלוהית במות הילד אולי כדי לעמת את אלישע מול גאוותו, אלישע לא מצליח להבין מדוע מגיעה אליו האישה השונמית, שוב שולח את גיחזי לשאול השלום לה, לאישה לילד?, אך מכאן דמותו של אלישע עוברת גם היא התפתחות, מנביא יודע, רואה ובעל כוחות אדירים, הוא מבין את קטנותו מול האל, אלישע מבין את תלותו ושכל כוחו תלוי ברצון האל.

דבר נוסף, מענין שהבחנתי בו על הקשר בין שני הסיפורים, שהראשון מבקש ללמדנו על השני, הוא הכוח שיש למילים, בסיפור אשת בן הנביאים, ברגע שבן האישה אומר את המילים “אֵין עוֹד כֶּלִי” מיד “וַיַּעֲמֹד, הַשָּׁמֶן”, כל עוד לא נאמרו מילים אלו, השמן היה קיים בתוך אסוך השמן שבידי האישה ויכול היה להמשיך ולהמזג, אפילו שנגמרו הכלים. אני מוצאת עניין זה, כוחן של המילים בהשפעה על הנס, מקביל לסיפור מות הילד.

האישה השונמית יודעת מעצמה שאם תאמר את המילים “בני מת” לא יהיה מקום לנס ההחייאה, היא מודעת לכוחן של המילים, בעיקשותה ונחישותה היא לא אומרת שהילד מת, לא לבעלה, לא לגיחזי ואפילו לא לאיש האלוהים, היא מבינה שכל עוד לא תאמר את המילים הללו יש עוד סיכוי להחזיר את בנה לחיים שהרי בנה הוא תוצר של נס, ממש כפי שהשמן הוא תוצר של נס, שעמד בכוחן של מילים.

ביבליוגרפיה:

1. Yael Shemesh, The Journal of Hebrew Scriptures, Elisha And The Miraculous Jug of oil, page 5
2. קלדרון, ע., על הפרק: כתב עת למורים לתנ”ך, אמנות הסיפור המקראי, מלכים ב’ ד 1-7, משרד החינוך.
3. הרב סמט, א., נס אסוך השמן, ישיבת ברכת משה