נחושתא בת אלנתן

חמוטל, זבודה ונחושתא היו הנשים של המלכים האחרונים ביהודה.
ברקע הסיפור שלהן שתי אימפריות, מצרים ובבל והשפעותיהן על ממלכת יהודה הקטנה.
חמוטל וזבודה היו נשותיו של יהואחז, בניהן מלכו אחרי מותו.
חמוטל מוצאה ממלכת יהודה והיא פרו בבלית.
זבודה מוצאה ממלכת ישראל שנחרבה, והיא פרו מצרית.
לזבודה נולד יהויקים (אליקים) הבכור, לחמוטל נולדו יהואחז וצדקיהו.
לאחר מות יאשיהו נבחר ע”י ‘עם הארץ’ דווקא יהואחז (בן חמוטל ובהשפעתה) הצעיר יותר למשך 3 חודשים בלבד, הוא הודח ע”י המצרים, פרעה נכו.
במקומו הומלך ע”י המצרים יהויקים (בן זבודה) למשך 11 שנים, לענין סופו יש סתירה (ראו בהמשך).
אחריו הומלך בנו יהויכין ע”י מצריים (שתקופה קצרה אח”כ איבדה את כוחה לבבל) והוגלה בגלות יהויכין ע”י הבבלים אך לא הומת.
נחושתא היתה אשת יהויקים, אם יהויכין.
אחרון מלכי יהודה היה צדקיהו (מתניה), בנה הצעיר של חמוטל, ע”י מלך בבל נבוכדנצר ה II, צדקיהו מרד בבבל, נמלט נתפס בניו נשחטו לנגד עיניו יחד עם נכבדי יהודה, עיניו נוקרו.
בימי צדקיהו, חרב בית המקדש הראשון, וממלכת יהודה הוגלתה לבבל.
זרעם של יהואחז וצדקיהו בני חמוטל נכרת.
יהויכין שהוגלה לבבל ולא הומת, אחרון המלכים מצאצאי דוד, גם בגלותו כונה מלך יהודה, היה מי שמצאצאיו חודשה מלכות דוד. זרובבל שעמד בראש העולים לבנות את ביהמ”ק השני היה מצאצאי יהויכין.

נחושתא

בת אלנתן.
מוצאה מירושלים.
אלנתן, ממשפחה מיוחסת בירושלים, עכבור אביו נשלח ע”י יאשיהו אל חולדה הנביאה בענין גילוי הספר שנמצא ביסודות המקדש. וגם, יהויקים שולח את אלנתן למצרים להביא משם את הנביא הבורח אוריהו בן שמעיה.

אשת יהויקים, מלך ביהודה
היתה פרו מצרית.
אם יהויכין (יכניהו), מלך ביהודה. מונה למלך, אחרי מות אביו, ע”י אנשי יהודה. אולם מלך בבל, נבוכדנצר, חושב שיהויכין לא מתאים להיות נציב מטעם בבל על יהודה. ובמקומו הוא ממנה את מתניה בן יאשיהו וחמוטל, ומשנה את שמו לצדקיהו.

נבוכדנצר שמבין שכל עוד שושלתו של יהויקים תהיה נוכחת באזור ממלכת יהודה, לא ישמר השקט ולכן מחליט להגלות את יהויכין ואת אימו נחושתא בגלות החרש והברזל.
נחושתא היתה גבירה בעלת השפעה רבה. (נשים המכונות ‘גבירה’ במקרא: תחפניס אשת מלך מצרים, מעכה אם אסא, איזבל ונחושתא, עתליה היחידה שהיתה גבירה עוצרת)
נחושתא היתה שנואה על ירמיהו הנביא.

מקור ומשמעות השם נחושתא

נחושתא הוא שם יחידאי
מפרשים רבים מוצאים בשמה קשר למילה ‘נחש’ ומזכירים זאת לגנאי.

בנבואת ירמיהו

“חַי אָנִי נְאֻם ה’ כִּי אִם יִהְיֶה כָּנְיָהוּ בֶן יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה חוֹתָם עַל יַד יְמִינִי כִּי מִשָּׁם אֶתְּקֶנְךָּ. וּנְתַתִּיךָ בְּיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשֶׁךָ וּבְיַד אֲשֶׁר אַתָּה יָגוֹר מִפְּנֵיהֶם וּבְיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וּבְיַד הַכַּשְׂדִּים. וְהֵטַלְתִּי אֹתְךָ וְאֶת אִמְּךָ אֲשֶׁר יְלָדַתְךָ עַל הָאָרֶץ אַחֶרֶת אֲשֶׁר לֹא יֻלַּדְתֶּם שָׁם וְשָׁם תָּמוּתוּ. וְעַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר הֵם מְנַשְּׂאִים אֶת נַפְשָׁם לָשׁוּב שָׁם שָׁמָּה לֹא יָשׁוּבוּ. הַעֶצֶב נִבְזֶה נָפוּץ הָאִישׁ הַזֶּה כָּנְיָהוּ אִם כְּלִי אֵין חֵפֶץ בּוֹ מַדּוּעַ הוּטֲלוּ הוּא וְזַרְעוֹ וְהֻשְׁלְכוּ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא יָדָעוּ” ירמיהו, כב 24-28
ירמיהו מבקש להסיר את יהויכין ממלכותו, הוא רואה בו ובנחושתא אימו את שורש הרע, והם מובלים לגלות בבבל בראש שיירת הגולים, הוא בז לראוותנות שאפיינה אותם, ויש בנימת נבואתו בוז ולעג, הוא מכנה את המלך ‘כניהו’ שיש בו משום זלזול.
“הַעֶצֶב נִבְזֶה נָפוּץ, הָאִישׁ הַזֶּה כָּנְיָהוּ, אִם-כְּלִי, אֵין חֵפֶץ בּוֹ; מַדּוּעַ הוּטְלוּ, הוּא וְזַרְעוֹ, וְהֻשְׁלְכוּ, עַל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא-יָדָעוּ.” שם, כב 28.

ירמיהו תלה תקוות גדולות בצדקיהו, בן חמוטל, אך גם זה מרד בבבל למרות אזהרותיו של ירמיהו.
ודווקא יהויכין, שירמיהו ככ התנגד וזלזל בו, צומח על אדמת בבל, והוא שמזרעו יבנה ביה”ק בשנית.
נבואת ירמיהו על אובדן המלוכה של יהויכין לא התגשמה.(מבוסס מתוך ‘ירמיהו: גורלו של חוזה, בנימין לאו, חלק ב-ג)

תקציר 4 המלכים האחרונים בממלכת יהודה לפני הגלות:

יהואחז היה הראשון מבין 4 ממלכי יהודה האחרונים, אחרי מות יאשיהו אביו, היה פרו בבלי, מלך במשך 3 חודשים.
יהואחז הוזמן ע”י פרעה נכו לרבלה אסר אותו, והוא נכלא במצרים שם מת.
במקומו, מינה פרעה נכו את אליקים (בן זבודה ויאשיהו) למלוך ושינה את שמו ליהויקים.
יהויקין בנם הבכור של יאשיהו וזבודה משוייך לזרם הפרו מצרי. יהויקים אשר מלך 11 שנה סופו לא ברור בשל גרסאות שונות במלכים ובדברי הימים, לפי דברי הימים וגם לפי כרוניקה הבבלית הוא נלקח לבבל כאסיר אך לפי מלכים הוא מת בירושלים ונקבר לצד אבותיו (ישנן גם סתירות לענין מקום קבורתו, בתרגום השבעים, הוא נקבר ב׳גן עוזה׳, משמע מחוץ לחומות ירושלים).

יהויכין בנו, מלך אחריו למשך שלושה חודשים, יהויכין הסגיר עצמו לבבל והוגלה ע״י נבוכדנצר הII ב׳גלות יהויכין׳ יחד עם כל האליטות של יהודה.
לפי הרד״ק, שלום בן יאשיהו הוא יהויכין.

נבוכדנצר הII, המליך את מתניה ושינה את שמו לצדקיהו.
מעמדו המלכותי של יהויכין כמלך יהודה, נשמר גם בגלות, קרי בתקופת שלטונו של צדקיהו, כך הוא מכונה בתעודות של אספקת מזון לגולים מארמון נבוכדנצר.
עובדה זו, שלכאורה ישנם בו זמנית שני מלכי יהודה, ערערה את הלגיטימיות של מלוכת צדקיהו, ונוצרו שני מחנות.
צדקיהו היה חלק מקואליציה מערבית נגד בבל יחד עם מצרים, מה שהוביל למצור על ירושלים, לחורבן בית המקדש ולגלות בבל.
צדקיהו נמלט מירושלים אך נתפס בערבות יריחו, הובא לרבלה בארץ חמת לפני נבוכדנאצר, שם בניו נשחטו לנגד עיניו, יחד איתם כל נכבדי יהודה, עיני צדקיהו עוורו, ונשלח אסור לבבל.

בעקבות הצהרת כורש (538 לפנה”ס) הורשו יהודי בבל לחזור לא”י, זרובבל בן שאלתיאל, נכדו או נינו של יהויכין, היה אחד ממנהיגי שיבת ציון, מי שבנה את בית המקדש השני.

אגב, בנצרות, זרובבל הוא אחד מאבותיו של יוסף הנגר בעלה של מרים אם ישו, גם כאן, בהקשר של המשך שושלת בית דוד.

סדר המלכים בסוף ממלכת יהודה:

יהואחז בן חמוטל ויאשיהו (שלושה חודשים),
יהויקים (אליקים) בן זבודה ויאשיהו (11 שנים),
יהויכין (שלום) בן נחושתא ויהויקים (שלושה חודשים),
צדקיהו בן חמוטל ויאשיהו (11 שנים).

חז”ל

איכה רבה, פתיחתא כג’
וְסֻגְּרוּ דְּלָתַיִם בַּשּׁוּק, אֵלּוּ דַּלְתוֹת נְחוּשְׁתָּא בַּר אֶלְנָתָן, שֶׁהָיוּ פְּתוּחִין לִרְוָחָה. בִּשְׁפַל קוֹל הַטַּחֲנָה, עַל יְדֵי שֶׁלֹא נִתְעַסְּקוּ בְּדִבְרֵי תוֹרָה. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל כְּטוֹחֲנוֹת, מָה הַטּוֹחֲנוֹת אֵינָן בְּטֵלוֹת לְעוֹלָם, אַף יִשְׂרָאֵל אֵינָן בְּטֵלִין מִן הַתּוֹרָה לֹא בַיּוֹם וְלֹא בַלַּיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע א, ח): וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה.

מפרשים

כסא נכון, פירוש למלכים של משה דוד ואלי
ואולי שגם אימו היתה מרשעת, בהיותה אשתו של יהויקים הרשע, וגם שמה מעיד עליה שנקראת: נחושתא, לרמוז שהיה בה משורש הנחש.