מַעֲכָה בַּת תַּלְמַי מֶלֶךְ גְּשׁוּר - אשת דוד

בת תלמי מלך גשור
אשת דוד הרביעית
אם תמר ואבשלום

איזכוריה של מעכה בת תלמי במקרא בשני ספרים, שמואל ב’ ג’ 3, דברי הימים א ג’:2, בשני המקורות מצויינת העובדה שהיא אם בנו השלישי של דוד, אבשלום וייחוסה השושלתי, היותה נסיכה ומוצאה הלא יהודי.
לפי הסיפור המקראי, דוד בשלב זה מולך על בית יהודה, ומבקש להרחיב את שלטונו על כל ממלכת שאול. הוא פועל להרחבת תחום ממלכתו, בנישואיו למעכה בת תלמי, מלך גשור, נישואים פוליטיים אלה הביאו לקשרים אסטרטגיים, לכך ניתן לחבר גם את קשריו עם נחש, מלך עמון, היו אלה שתי ממלכות, בצפון ובמרכז עבר הירדן המזרחי, קשרים אסטרטגיים מכוונים אלה נועדו להפעלת לחץ על איש בושת (הומלך ע”י אבנר בן נר על ממלכת ישראל לאחר מות שאול בזמן שדוד מולך על שבט יהודה) אשר בירתו נסמכה לשתי ממלכות אלה.

כבר בימים אלה בהם דוד מולך רק ביהודה, היו לו שש נשים ושישה ילדים, ילד אחד מכל אישה: “וילדו (וַיִּוָּלְדוּ) לְדָוִד בָּנִים, בְּחֶבְרוֹן; וַיְהִי בְכוֹרוֹ אַמְנוֹן, לַאֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵאלִת.  ג וּמִשְׁנֵהוּ כִלְאָב, לאביגל (לַאֲבִיגַיִל) אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִי; וְהַשְּׁלִשִׁי אַבְשָׁלוֹם בֶּן-מַעֲכָה, בַּת-תַּלְמַי מֶלֶךְ גְּשׁוּר.  ד וְהָרְבִיעִי, אֲדֹנִיָּה בֶן-חַגִּית; וְהַחֲמִישִׁי, שְׁפַטְיָה בֶן-אֲבִיטָל.  ה וְהַשִּׁשִּׁי יִתְרְעָם, לְעֶגְלָה אֵשֶׁת דָּוִד; אֵלֶּה יֻלְּדוּ לְדָוִד, בְּחֶבְרוֹן. ” שמואל ב ג 3-5

מעכה בת תלמי – אשת יפת תואר

חז”ל מוסיפים פרשנות לפיה היתה מעכה אשת יפת תואר, שבויית מלחמה אותה לקח דוד לאישה בעת מלחמתו בגשור.
בפרקים יג – יד בספר שמואל ב’, מתוארים אירועים קשים שבאו על בית דוד לאחר מעשה בת שבע, אונס תמר ע”י אמנון, אבשלום רוצח את אמנון, אבשלום בורח אל סבו, תלמי, בגשור, קרע בין אבשלום לדוד.
לפי פירוש רש”י, רעה זו באה לו כחלק מהעונש על חטא דוד כמאמר נתן הנביא : “”ואת הכבשה ישלם ישלם ארבעתים – כך אירע לו, שלקה בארבעה בנים: הילד ואמנון תמר ואבשלום”.

בהיות תמר בת דוד אחות אמנון מאב, ואחות למחצה מאם, ברור הקושי המוסרי לעניין מעשה האונס.
מתוך לימוד הסיפור המקראי, אמנון פונה אל תמר “וַיַּחֲזֶק-בָּהּ וַיֹּאמֶר לָהּ, בּוֹאִי שִׁכְבִי עִמִּי אֲחוֹתִי.”

תמר בהמשך דבריה לאחר שהתנגדה אומרת לאמנון “וְעַתָּה דַּבֶּר-נָא אֶל-הַמֶּלֶךְ, כִּי לֹא יִמְנָעֵנִי מִמֶּךָּ” (שמואל ב יג 11-13).
מדברים אלה נלמד במסכת סנהדרין כי מעכה היתה “אשת יפת תואר” “ואמר רב יהודה אמר רב תמר בת יפת תואר היתה שנאמר “ועתה דבר נא (על) המלך כי לא ימנעני ממך”-  ואי ס”ד בת נישואין הואי אחתיה מי הוה שריא ליה אלא שמע מינה בת יפת תואר היתה (שמואל ב יג, ג)”
מכאן למדו כי תמר לא נחשבה אחות אמנון מאב, שכן מעכה נתעברה מדוד בהיותה יפת תואר, בעת בעילותה בעודה בגויותה.
או לפי פירושו של הרשב”א לתלמוד קידושין כב, שמעכה היתה הרה לפני ביאתו של דוד אליה, ומכאן שתמר לא היתה בתו של דוד כלל “דתמר לא היתה בתו של דוד, אלא בת מעכה מן הגוי, והא דכתיב כי כן תלבשנה בנות המלך הבתולות מעילים – לא משום שהיתה בתו של דוד אלא שגדלה עם בנות המלך, וכי קרי לה אמנון אחותו – לפי שגדלו יחד כאחים”.

החת”ם מחמיר את התייחסותו ללקיחת דוד את מעכה לאישה, הוא מתייחס למאמר: “כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה”, ומדייק – כל האומר דוד חטא בבת שבע אינו אלא טועה. ומסביר כי לפי חז”ל בגמרא ובמדרש סמיכות הפרשיות של אשת יפת תואר ובן סורר ומורה מלמדת כי “כל הנושא יפת תואר – יש לו בן סורר ומורה” – ולמדים מכך לענין דוד המלך שלקח את מעכה בת תלמי מלך גשור בצאתו למלחמה – אשת יפת תואר.

חז”ל רואים במעשה זה של דוד, שחמד את בת תלמי מלך גשור, כמה שהיה החטא שהביא עליו את כל הרעות – יצא ממנו בן סורר ומורה – אבשלום, אשר ביקש להורגו ושכב עם פילגשיו ונהרגו רבבות מישראל ונעשתה מחלוקת ישראל.

תהילים מה, כשיר מזמור לנישואי דוד עם מעכה בת תלמי, לפי פירוש הרב שלמה זלמן פינס ז”ל

“א  לַמְנַצֵּחַ עַל-שֹׁשַׁנִּים, לִבְנֵי-קֹרַח;    מַשְׂכִּיל, שִׁיר יְדִידֹת. ב  רָחַשׁ לִבִּי, דָּבָר טוֹב–    אֹמֵר אָנִי, מַעֲשַׂי לְמֶלֶךְ;

לְשׁוֹנִי,    עֵט סוֹפֵר מָהִיר. ג  יָפְיָפִיתָ, מִבְּנֵי אָדָם–    הוּצַק חֵן, בְּשִׂפְתוֹתֶיךָ; עַל-כֵּן בֵּרַכְךָ אֱלֹהִים    לְעוֹלָם. ד  חֲגוֹר-חַרְבְּךָ עַל-יָרֵךְ גִּבּוֹר–    הוֹדְךָ, וַהֲדָרֶךָ. ה  וַהֲדָרְךָ, צְלַח רְכַב–    עַל-דְּבַר-אֱמֶת, וְעַנְוָה-צֶדֶק;

וְתוֹרְךָ נוֹרָאוֹת    יְמִינֶךָ. ו  חִצֶּיךָ, שְׁנוּנִים:    עַמִּים, תַּחְתֶּיךָ יִפְּלוּ; בְּלֵב, אוֹיְבֵי הַמֶּלֶךְ. ז  כִּסְאֲךָ אֱלֹהִים, עוֹלָם וָעֶד;    שֵׁבֶט מִישֹׁר, שֵׁבֶט מַלְכוּתֶךָ. ח  אָהַבְתָּ צֶּדֶק,    וַתִּשְׂנָא-רֶשַׁע: עַל-כֵּן מְשָׁחֲךָ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ, שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן–    מֵחֲבֵרֶךָ. ט  מֹר-וַאֲהָלוֹת קְצִיעוֹת, כָּל-בִּגְדֹתֶיךָ;    מִן-הֵיכְלֵי שֵׁן, מִנִּי שִׂמְּחוּךָ. י  בְּנוֹת מְלָכִים, בְּיִקְּרוֹתֶיךָ;    נִצְּבָה שֵׁגַל לִימִינְךָ, בְּכֶתֶם אוֹפִיר. יא  שִׁמְעִי-בַת וּרְאִי, וְהַטִּי אָזְנֵךְ;    וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ, וּבֵית אָבִיךְ. יב  וְיִתְאָו הַמֶּלֶךְ יָפְיֵךְ:    כִּי-הוּא אֲדֹנַיִךְ, וְהִשְׁתַּחֲוִי-לוֹ. יג  וּבַת-צֹר:    בְּמִנְחָה, פָּנַיִךְ יְחַלּוּ–עֲשִׁירֵי עָם. יד  כָּל-כְּבוּדָּה בַת-מֶלֶךְ פְּנִימָה;    מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ. טו  לִרְקָמוֹת, תּוּבַל לַמֶּלֶךְ:    בְּתוּלוֹת אַחֲרֶיהָ, רֵעוֹתֶיהָ–מוּבָאוֹת לָךְ. טז  תּוּבַלְנָה, בִּשְׂמָחֹת וָגִיל;    תְּבֹאֶינָה, בְּהֵיכַל מֶלֶךְ. יז  תַּחַת אֲבֹתֶיךָ, יִהְיוּ בָנֶיךָ;    תְּשִׁיתֵמוֹ לְשָׂרִים, בְּכָל-הָאָרֶץ. יח  אַזְכִּירָה שִׁמְךָ, בְּכָל-דֹּר וָדֹר;    עַל-כֵּן עַמִּים יְהוֹדוּךָ, לְעֹלָם וָעֶד.”

אצל חז”ל / מפרשים

תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף כ”ב, עמוד א’
מעכה בת מלך גשור הייתה יפת תואר, ולקחה דוד במלחמה, ובא עליה קודם שנתגיירה, ונתעברה וילדה את תמר, ואת אבשלום ילדה אחר שנתגיירה” ופירוש התוספות מרחיק לכת וקובע כי “תמר לא הייתה בת דוד אלא מקודם לכן הייתה אמה מעוברת והא דכתיב : כן תלבשנה בנות המלך מעילים, לא משום שהייתה בתו אלא לפי שגדלה בביתו של דוד עם בנות המלך.

סנהדרין כ״א א, תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון

ואמר רב יהודה אמר רב תמר בת יפת תואר היתה שנאמר (שמואל ב יג, יג) ועתה דבר נא (על) המלך כי לא ימנעני ממך ואי ס”ד בת נישואין הואי אחתיה מי הוה שריא ליה אלא שמע מינה בת יפת תואר היתה (שמואל ב יג, ג)

ביאור שטיינזלץ על סנהדרין כ״א א:י״ט
ד ואמר רב יהודה אמר רב: תמר בת יפת תואר היתה, כלומר, היא היתה בת של אשה שנלקחה במלחמה כ”אשת יפת תואר”, ונולדה לפני שנתגיירה אותה אשה גירות גמורה (ואז ילדה את אבשלום), ולא נחשבה כבתו של דוד. וראיה לדבר — ממה שנאמר בה שאמרה לאמנון בן דוד: “ועתה דבר נא על המלך כי לא ימנעני ממך” (שמואל ב’ יג, יג). ואי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך] לומר כי בת נישואין הואי [היתה], אם כן, אחתיה מי הוה שריא ליה [אחותו האם היתה מותרת לו] שיתן דוד אותה לו לאשה? אלא שמע מינה [למד מכאן] כי בת יפת תואר היתה, והיתה איפוא נחשבת כבת אמה הגויה שנתגיירה לאחר מכן ואינה כבתו של דוד, ולכן יכול היה אמנון לשאת אותה לאשה. כיון שהוזכר פסוק זה דנים עוד במעשה אמנון ותמר.

חידושי אגדות על סנהדרין כ״א א:ד׳
תמר בת יפת תואר כו’. פירשו בתוספות למאן דאמר דאף ביאה ראשונה אסור במלחמה לא היתה תמר בת דוד שאמה היתה כבר מעוברת כו’ ע”ש לא ניחא להו לפרש שכבר הולידה אמה את תמר קודם שבאתה למלחמה דא”כ לא מקרי לה בנות מלכים דכיון שנולדה כבר לא גידלה בחיקו של דוד וק”ל ע”ש ואי ס”ד בת נישואין הוה אחתי’ מי כו’ עיין בחדושי הלכות:

יד רמה על סנהדרין כ״א א:ז׳
אמר רב יהודה אמר רב תמר בת יפת תאר הואי שבא דוד על אמה בשעת שביה ולישנא דקרא נקט דכתיב וראית בשביה אשת יפת תאר וגרסי’ בקידושין בפרק ראשון (שם) וראית בשביה בשעת שביה אשת ואפילו אשת איש יפת תואר לא דברה אלא כנגד יצה”ר מוטב יאכלו בני ישראל בשר תמותות שחוטות ואל יאכלו בשר תמותות נבלות וחשקת ואע”פ שאינה נאה בה ולא בה ובחברתה ולקחת ליקוחין יש לך בה לך לאשה שלא יקח שתי נשים אחת לו ואחת לאביו אחת לו ואחת לבנו והתם נמי משמע דלא התירה תורה כנגד יצר הרע אלא ביאה ראשונה בשעת שביה אבל ביאה שניה אסורה עד דמגייר לה וגבי כהן פליגי רב ושמואל לענין ביאה ראשונה רב אמר מותר חידוש הוא ושמואל אמר אסור כל היכא דקרינא ביה והבאתה קרינא ביה וראית בשביה וכהן כיון דלא קרינא ביה והבאתה דהא אסור בגיורת לא קרינא ביה וראית מ”מ שמעינן מיניה דמותר לבא עליה בגיותה ביאה ראשונה בשעת שביה ואמה של תמר נמי הכי הואי שבא דוד המלך עליה ביאה ראשונה בגיותה בשעת שביה ונתעברה באותה ביאה מתמר וכיון דהיתה הורתה שלא בקדושה הרי ולדה כמוה דכתיב כי יסיר את בנך בנך הבא מן הישראלית קרוי בנך ואין בתך הבא מן הגויה קרוי בנך אלא בנה. ותמר אחותו של אבשלום בן מעכה בת תלמי מלך גשור היתה ומנין שהיתה הורתה שלא בקדושה דכתיב ועתה דבר נא אל המלך כי לא ימנעני ממך ואי ס”ד בת גיורת היא והיא מתייחסת בתר אביה הוי אחתיה ומי הוה שריא ליה אלא לאו ש”מ דלאו בת גיורת הואי אלא הורתה שלא בקדושה היתה ותנן ולד שפחה ונכרית מישראל אין להם קורבת אב כדאיתא ביבמות (כ”ב.):

פסקי תוספות על סנהדרין מ״ז:א׳
אם של תמר היתה מעוברת כשלקחה דוד. בא”ד:

יד רמה על סנהדרין, ק״ז א, תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון
אמר ליה חושי מ”ט נסבת יפת תואר אמו של אבשלום שלקחת במלחמה דכתיב וראית בשביה אשת יפת תואר ואח”כ גיירה ונשאה והוליד ממנה אבשלום אי נמי תיומתא של תמר היה שנתעברה משניהם בביאה ראשונה שבא עליה בגויתה במלחמה דכתיב (דה”י א’ ד’) אבשלום בן מעכה בת תלמי מלך גשור וליכא למימר דבעבירה באה לו דכתיב ולא סר מכל אשר צוהו כו’ רק בדבר אוריה החתי ועוד אבשלום אחוה דתמר הוה דכתיב (שמואל ב י״ג:א׳) ולאבשלום אחות יפה ושמה תמר וקי”ל דתמר בת יפת תואר הויא דכתיב ועתה דבר נא אל המלך כי לא ימנעני ממך ואי ס”ד דהורתה בקדושה הואי הויא ליה (אחדשה) [אחותא] דאמנון והיכי הוה שריא ליה והכי איתא בפרק כ”ג (סנהדרין כ”א.):

מדרש תנחומא פרשת כי תצא סימן א
שכן מצינו בדוד, על שחמד מעכה בת תלמי מלך גשור בצאתו למלחמה, יצא ממנו אבשלום, שביקש להרוג אותו, ושכב עם נשיו לעיני כל ישראל ולעיני השמש, ועל ידו נהרגו כמה רבבות מישראל, ועשה מחלוקת בישראל, ונהרג שמעי [בן גרא] ושבע בן בכרי, ואחיתופל, ומפיבושת, ואיש בשת, והשליט ציבא על כל בית שאול

אברבנאל על תורה, דברים י״ז:י״ד
..ולכן אדוננו דוד בחיר ה’ עם היותו ירא אלהים וסר מרע, כאשר לקח במלחמה את מעכה בת תלמי מלך גשור שהיתה יפת תאר לא עזבה אחרי כן, והיא היא שילדה לו תמר ואבשלום, ככה היה ענין המלך ששאלתו אינה מצוה ואיננה גם כן עבירה נאסרת בתורה, ולכן אחרי ששאלו אותו ונמשח לא חזרו ממנו והיה די להם שיקיימו המצוה לשום להם אותו המלך מקרב אחיהם, ולזה מה שאמר שמואל אליהם אל תיראו וגו’ אך לא תסורו מאחרי ה’, ר”ל אל תיראו כי אין הדבר אסור מצד עצמו, כי אם לא תסורו מאחריו יהיה המלך כלי ומשען להצלחתכם וטובתכם, ואם לא תעשון כן גם אתם גם מלככם תספו, ולכן נמשחו המלכים ובחר ה’ בדוד עבדו ויקחהו ממכלאות צאן, לפי שהיו גלוי לפניו יתברך שהיה ירא אלהים, ובמצותיו חפץ מאד, הנה התבארה הפרשה הזאת והותר הספק הזה:

אברבנאל על שמואל ב ג׳:ב׳
והבן השלישי היה אבשלום בן מעכה בת תלמי מלך גשור, ודוד לקחה במלחמה ונשא אותה. ואחז”ל (תנחומא ריש פ’ כי תצא) כי לפי שהיתה מעכה אשת יפת תואר שנלקחה במלחמה לפיכך היה אבשלום בן סורר ומורה באביו, ולכן נסמכה פרשת בן סורר ומורה (דברים כ״א:י״ח) לפרשת יפת תואר, לומר לך שכל הנושא אותה יוצא ממנו בן סורר ומורה:

תנחומא בובר, כי תצא א׳
כי תצא למלחמה וגו’ ושבית שביו (דברים כא י). שנו רבותינו מצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה, וראית בשביה אשת יפת תאר [וגו’] וגלחה א ראשה (שם יא יב), כדי שלא תמצא חן בעיניו, מה כתיב אחריו, כי תהיין לאיש שתי נשים (שם שם טז), שתי נשים בבית, מריבה בבית, ועוד האחת אהובה, והאחת שנואה, או שתיהן שנואות, מה כתיב אחריו, כי יהיה לאיש בן סורר ומורה (שם שם יח), כל מאן דנסיב יפת תואר נפיק מינייהו בן סורר ומורה, שכן מצינו בדוד, על שחמד מעכה בת תלמי מלך גשור בצאתו למלחמה, יצא ממנו אבשלום, שביקש להרוג אותו, ושכב עם נשיו לעיני כל ישראל ולעיני השמש, ועל ידו נהרגו כמה רבבות מישראל, ועשה מחלוקת בישראל, ונהרג שמעי [בן גרא] ושבע בן בכרי, ואחיתופל, ומפיבושת, ואיש בשת, והשליט ציבא על כל בית שאול, ותניא ר’ יוסי אומר וכי מפני שאכל בן סורר ומורה חצי ליטרא בשר, ושתה חצי לוג יין, אמר תורה יצא לבית הסקילה, אלא הגיעה תורה לסוף דעתו של בן סורר ומורה, שסופו לגמר נכסי אביו עם הסריקין שאכל ושתה עמהם, ומבקש לימודו ואינו מוצא, ויוצא לפרשת דרכים, והורג ומלסטם את הבריות.

סדר הדורות, סדר ימות עולם ב׳תתקכ״א

מעכה בת תלמי מלך גשור תיקונה צפנת בת פניאל, פ’ הנזקין שהיתה יפ”ת ונתעלל בה שבאי כל הלילה למחר הלבישה ז’ חלוקים, תיקון מעכה הנ”ל שהיתה יפ”ת גם היתה ניצוץ צפנת אמו דאבנר בעלת אוב (ע”ל ב”א תתפ”ב) דאסקי לשמואל והאדם מכוער היה אבשלום בנה והשבאי היה תלמי וההתלבשות מז’ חלוקים וההתפשטות כי אחז”ל בנות כותים מתקשטות בשעת מלחמה להזנות ע”כ נצטערה לתיקון כל הנ”ל (ג”נ):

דרשוני כרך ב, גילוי עריות, ועתה החרישי
ותצא תמר מבית אמנון ותלך בית אמהּ, היא מעכה בת תלמי מלך גשור.
ותספר לה את כל אשר עשה לה אמנון בן אחינועם היזרעאלית.
ותחרש מעכה, ותלך לדבר עם אביגיל, כי אשה טובת שכל היא.
ותאמר לה ככל אשר דיברה תמר
ותחרשנה.
ותאמרנה אשה בלבבה, ומה נעשה, הן אמנון הוא הבכור בבני דוד.
ותאמרנה אשה לרעותה:
לא קרה הדבר. היו אלו דמיונות בעלמא. מסתמא ביקשה תמר להודיע את יפי תוארה וללבב לעיניו לביבותיה.
ומה לה ולבית אמנון? הלוא תדע כי אין לבת ישראל ללכת ביחידות לבקר את בני אביה! אלא שידוע כי מצאצאי תמר כלת יהודה היא, שהתכסתה בצעיף וישבה בפתח עיניים כזונה.
ותשוב מעכה לביתה ולא דיברה עם בתה מטוב ועד רע.
ותראה תמר את פני אמהּ ותרגֵש את אשר בלבה, ותצא מביתה.
‘ותקח תמר אפר על ראשה וכתנת הפסים אשר עליה קרעה ותשם ידה על ראשה ותלך הלוך וזעקה.
וימצאה אבשלום אחיה, ויאסוף אותה לביתו ‘ויאמר אליה … ועתה אחותי החרישי’.

ילקוט שמעוני על נ”ך ע״ב:א׳
רבי יוסי ברבי חנינא אמר מהכא ולא עצבו אביו מימיו לאמר מדוע ככה עשית וגם הוא טוב תואר מאד ואותו ילדה אחרי אבשלום והא כתיב ואדוניה בן חגית ואילו אבשלום בן מעכה בת תלמי מלך גשור, אלא מתוך שעשה מעשה אבשלום…א”ר אלעזר לעולם ידבק אדם בטובים שהרי משה נשא בת יתרו יצא ממנו יונתן. אהרן שנשא אלישבע בת עמינדב יצא ממנו פינחס.

ילקוט שמעוני על התורה תתקכ״ה:ג׳
וראית בשביה אשת יפת תואר מה כתיב אחריו כי יהיה לאיש בן סורר ומורה, וכן מצינו בדוד על שחמד מעכה בת תלמי מלך גשור יצא ממנו אבשלום, וע”י נהרגו כמה רבבות ונהרג שמעי ושבע בן בכרי ואחיתופל.

מדרש לקח טוב דברים, כ״א:י״ח
כי יהיה לאיש בן סורר ומורה. בן ולא בת, סורר ומורה. סורר על דברי אביו ואמו. ומורה כלשון ממרא, כענין (בראשית יח) באלוני ממרא. וכתיב (דברים יא) (עד) [אצל] אילון מורה ללמדך מ’ מתחלף בו’ ד״א מורה לשון יוני שוטה ודומה לו (תהלים ט) שיתה ה’ מורה להם. על שנשא יפת תאר סופו מוליד בן סורר ומורה. וכן אתה מוצא בדוד לפי שנשא את מעכה בת תלמי מלך גשור יצא ממנה אבשלום בן סורר ומורה:

רש”י על סנהדרין ק״ז א:י״ד
אמר ליה – חושי הארכי לדוד הקב”ה לא עביד דינא בלא דינא שמעמיד בנך להרגך דאת מאי טעמא נסבת יפת תואר דאמו של אבשלום מעכה בת תלמי מלך גשור (שמואל ב ג) ותפסה דוד במלחמה דאין לומר בעבירה באה לו דהא כתיב (מלכים א טו) רק בדבר אוריה החתי:

תוספות מסכת קידושין דף כב עמוד א
שלא ילחצנה במלחמה – פי’ בקונטרס לבוא עליה משמע מתוך פירושו דבמלחמה אסור לבוא עליה כל עיקר ואפילו ביאה ראשונה אינו מותר עד לאחר כל המעשים ותימה א”כ מאי קאמר לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע כיון דבמלחמה אסור עד שיבא לביתו ולאחר כל המעשים היאך נתפייס יצרו בכך אכתי איכא יצר הרע במלחמה ובביתו עד ירח ימים ועוד קשה אמאי קרי לה בשר תמותות כיון שנתגיירה ועוד קשה מהא דאמר בפ’ ב’ דסנהדרין (דף כא.) תמר בת יפת תואר היתה ולפיכך היתה מותרת לאמנון כדכתיב דבר עלי אל המלך כי לא ימנעני ממך ואם לא בא דוד על מעכה אם תמר עד לאחר כל המעשים היאך היתה מותרת לאמנון והרי אחותו מאביו היתה שהרי אם תמר לאחר כל המעשים חשובה גיורת וליקוחין יש לו בה דבשלמא אם נפרש דיפת תואר מותרת מיד שפיר (דמי) מאי דקאמרה תמר כי לא ימנעני ממך לפי שהיתה מותרת לו דאיכא למימר שנתעברה אמה במלחמה שעדיין היתה אמה עובדת כוכבים וזו אינה חשובה כבתו של דוד דאין בן הבא מן העובדת כוכבים קרוי בנך אלא בנה דולד עובדת כוכבים כמותה אבל לפירוש הקונטרס שלא בא עליה עד לאחר כל המעשים קשה כדפירשתי ונראה לר”ת דביאה ראשונה מותרת במלחמה אבל ביאה שניה אסורה עד שתהא בביתו גיורת

רד”ק שמואל ב פרק יג פסוק א
(א) אחות יפה ושמה תמר – תמר בת יפת תואר היתה כמו שאמרו רבותינו ז”ל והראיה כי לא ימנעני ממך והיתה אחות אבשלום מאמו כי מעכה אמו של אבשלום לקחה דוד במלחמה ושכב עמה קודם שנתגיירה כי התורה התירה זה כנגד יצר הרע כמו שכתוב וראית בשביה אשת יפת תואר וגו’ ואינה מותרת לו קודם שנתגיירה אלא ביאה ראשונה בלבד ואחר כך אם תרצה להתגייר יקחנה לאשה ומעכה נתעברה מדוד בביאה ראשונה בעודה נכרית לפיכך היתה מותרת תמר לאמנון אף על פי שהיתה בת דוד כיון שבגיותה נתעברה מעכה ממנה ונתגיירה מעכה אחר כן ונשאה דוד לאשה וילדה לו אבשלום ומה שאמר אמנון תבא נא תמר אחותי לפי שהיתה בת דוד קראה אחותי: