אפרת ועזובה
אפרת ועזובה
"וְכָלֵב בֶּן חֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת עֲזוּבָה אִשָּׁה וְאֶת יְרִיעוֹת, וְאֵלֶּה בָנֶיהָ: יֵשֶׁר וְשׁוֹבָב וְאַרְדּוֹן.
וַתָּמָת עֲזוּבָה, וַיִּקַּח לוֹ כָלֵב אֶת אֶפְרָת, וַתֵּלֶד לוֹ אֶת חוּר. וְחוּר הוֹלִיד אֶת אוּרִי, וְאוּרִי הוֹלִיד אֶת בְּצַלְאֵל"דברי הימים א פרק ב פסוקים יח-כ
עזובה – אשתו הראשונה של כלב בן חצרון
עזובה ילדה לכלב שלושה בנים: ישר, שובב, וארדון
לאחר מות עזובה לקח כלב את אפרת לאישה.
ולהאוזן מפרש את הפסוק – 'וְכָלֵב בֶּן חֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת עֲזוּבָה אִשָּׁה וְאֶת יְרִיעוֹת' – עזובה בת יריעות היתה אשת כלב, כלומר, מולדתו הקדומה של כלב, אותה הוא עזב בלכתו בגולה, בת יריעות = אוהלים, כלומר, ארץ נדודים. וכשחזר כלב התיישב באפרת, אזור בית לחם. פירוש זה לא נתקבל כיון שהשם עזובה אינו יחידני והוא גם שם אם יהושפט המלך.
עוד על השם יריעות: דעות המפרשים חלוקות באם "יריעות" היא בתו או אשתו של כלב. ומכאן לא ברור אם אפרת הייתה אשתו השנייה או השלישית.
מקור השם מן השורש 'עזב', המקורו האוגריתי עדב ומשמעותו 'לעשות /להכין' או גם מהשורש הערבי במשמעות 'מתוק/נעים'. (מתוך אנציקלופדיה מקראית, ו, עמ' 122)
פירוש נוסף, כהוראת הפסוק ׳עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ׳ (שמות כג 5) ופירושו – עזרה.
ולפי ד׳ קמחי (אנציקלופדיה לאישים בתנ״ך) שם זה הוא ביטוי למאורע קשה במשפחה, התייתמות.
רש״י פירש ׳שתי נשים נקראו עזובה, אשו של כלב ובתו׳ – שנקראה על שם אמה שנפטרה בלידתה.
אפרת – אשתו השניה של כלב בן חצרון
אשת כלב בן חצרון (בן פרץ, נכדם של יהודה ותמר), משבט יהודה.
אפרת ילדה לכלב את חור – מי שהיה לאחד מגדולי ישראל בדור המדבר.
את השם "אפרת" הסבירו במדרשי חז"ל במובן של פרייה ורבייה, פרשנות המיוחסת במדרש לפועלה של מרים בארץ מצרים כאחת מהמיילדות העבריות כמי שנלחמה על המשך הילודה למרות גזרת פרעה.(שמות רבה, שם).
רבי אברהם אבן עזרא שלל זיהויים אלה, והצביע על קשיים כרונולוגיים.
אולי נקראה על שם העיר בית לחם – ׳אפרתה׳. (בראשית לה 19)
משמעות נוספת לשם אפרת מקורו בתואר כבוד "האפרתי", והשם "אפרת" מציין את היותה בת למשפחה מיוחסת.
חז"ל זיהו את כלב בן חצרון עם כלב בן יפונה, (אחד המרגלים בסיני) .
את אפרת זיהו עם מרים הנביאה.
את חור, בנה של אפרת, זיהו עם חור המוזכר, כשופט במדבר סיני.
אצל חז״ל: אפרת ועזובה הן חלאה ונערה וכל אלה היו מרים
שמות רבה א יז:
"וַיְהִי כִּי יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת וְגוֹ' רב ולוי חד אמר בתי כהונה ובתי לויה וחד אמר בתי מלכות בתי כהונה ולויה ממשה ואהרן בתי מלכות ממרים לפי שדוד בא ממרים דכתיב (דברי הימים א ב יח) וכלב בן חצרון הוליד את עזובה אשה ואת יריעות ואלה בניה ישר ושובב וארדון עזובה זו מרים ולמה נקראת שמה עזובה שהכל עזבוה הוליד והלא אשתו היתה אמר רבי יוחנן ללמדך שכל הנושא אשה לשם שמים מעלה עליו הכתוב כאילו ילדה.
יריעות שהיו פניה דומין ליריעות ואלה בניה אל תקרי בניה אלא בוניה ישר זה כלב שישר את עצמו שובב ששבב את עצמו וארדון שרדה את יצרו (דברי הימים א ב יט) ותמת עזובה מלמד שנחלית ונהגו בה מנהג מתה וגם כלב עזבה (דברי הימים א ב יט).
ויקח לו כלב את אפרת זו מרים למה נקרא שמה אפרת שפרו ורבו ישראל על ידיה מהו ויקח לו שאחר שנתרפאת עשה בה מעשה ליקוחין הושיבה באפריון ברוב שמחתו בה וכן אתה מוצא במקום אחר שקורא למרים שני שמות על שם המאורע שארע לה הדא הוא דכתיב (דברי הימים א ד ה)
ולאשחור אבי תקוע היו שתי נשים חלאה ונערה אשחור זה כלב לפי שאשחור בן חצרון היה ולמה נקרא שמו אשחור שהשחירו פניו בתענית אבי שנעשה לה כאב תקוע שתקע לבו לאביו שבשמים היו שתי נשים כשתי נשים חלאה ונערה לא חלאה ונערה הואי אלא מרים היתה ולמה נקראת חלאה ונערה שחלתה וננערה מחליה והחזירה הקדוש ברוך הוא לנערותה (דברי הימים א ד ו) ותלד לו נערה לאחר שנתרפאה ילדה לו בנים (דברי הימים א ד ו) את אחזם ואת חפר (דברי הימים א ד ז) ובני חלאה צרת וצחר ואתנן צרת שנעשית צרה לחברותיה צחר שהיו פניה דומין לצהרים ואתנן שכל הרואה אותה מוליך אתנן לאשתו ולכך כתיב ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור ומנין.
שדוד בא ממרים דכתיב (שמואל א יז יב) ודוד בן איש אפרתי הזה מבית לחם יהודה וכן אתה מוצא שכתוב אחד אומר ובני חלאה וגו' (דברי הימים א ד ח) וקוץ הוליד את ענוב וקוץ זה כלב שקצץ עצת מרגלים הוליד את ענוב סגל מעשים טובים בעת שהביאו אשכול ענבים שאלולי כלב לא הביאו את הצובבה שעשה צביונו של הקדוש ברוך הוא ומשפחות אחרחל בן הרום אחרחל זו מרים ולמה נקרא שמה כן על שם (שמות טו כ) ותצאן כל הנשים אחריה וגו' מהו משפחות זכה להעמיד ממנה משפחות בן הרום זכתה שיצא ממנה דוד שרמם הקדוש ברוך הוא מלכותו כמה דאת אמר (שמואל א ב י) ויתן עז למלכות וגו'."
לפי מדרש זה, מרים היא סבתא רבתא רבתא של דוד
עזובה היא אשת כלב בן חצרון ולא בתו, (שכתוב 'ותמת עזובה ויקח לו כלב את אפרת"), היא מרים, ומכונה כאן עזובה לפי רש"י: "שמתחילה חולנית הייתה… שעזבוה כל בחורי ישראל מלישא אותה" והיא, מרים, אם ילדיו.
אפרת אשתו השניה היא מרים.
אשחור אבי תקוע, הוא כלב, ומכאן ששתי נשותיו, חלאה ונערה הן מרים.
אחרחל בן הרום – זו מרים