צרועה, אם ירבעם

דצמבר 2020

“וְיָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֶפְרָתִי מִן הַצְּרֵדָה וְשֵׁם אִמּוֹ צְרוּעָה אִשָּׁה אַלְמָנָה ” מלכים א, יא, 26

אשת נבט
אלמנה
אם ירבעם, מלך ישראל

על ירבעם נאמר שהוא אפרתי מן הצרדה ושם אמו צרועה.
בתרגום השבעים, אין שם לאם ירבעם.
בתוספת לתרגום השבעים היא מכונה זונה.

השם צרועה

שם יחידאי בתנ״ך.
יש הסבורים כי השם צרועה הוא שיבוש גנאי המזכיר את המילה צרעת, ושמה היה ׳צרויה׳.
בין הפעמים הבודדות במקרא ששם של אם משובש לגנאי.
לפי רש״י שמה צרועה כיון שמת בעלה באוהל וטימא כמצורע את כל מי ששהה באוהל איתו.

אצל חז״ל / מפרשים

אוצר מדרשים, ברייתא דר׳ פנחס בן יאיר א׳:כ״ג
ואלה הם העוזבים יראת המקום ונדבקים בע״ז, כמו ירבעם בן נבט שחטא והחטיא את הרבים וטימא את ישראל בצרעת הרוח, שכן כתיב: וירבעם בן נבט אפרתי וגו׳ ושם אמו צרועה אשה אלמנה עבד לשלמה . למה נקרא שמו ירבעם?…לשון אש, האיש שהביא הנבט והאש על עמי ישראל , ושם אמו צרועה – שהביא צרעת הרוח על העם והסב לבם ממני. אשה אלמנה – האיש שהושיב את עמי אלמנה, שנאמר באיכה היתה כאלמנה. עבד – שעשה לבני עבדים לאומות העולם.

רש”י על דברי הימים ב ד׳:י״ז:ב׳
ובמלכים כתוב צרתן צרדתה הוא מקומו של ירבעם וירבעם בן נבט אפרתי מן הצרדה ושם אמו צרועה אשה אלמנה לפי שמת מטמא באהל וגם מצורע כמו כן וכן עבודת כוכבים כמו ששנינו בפרק ג’ דעבודת כוכבים בסופו אלמנה שאלמן ישראל

חידושי אגדות על סנהדרין ק״א ב:ו׳
דנבט היה משבט אפרים ובמיכה ובשבע בן בכרי מפורש בהן ג”כ איש מהר אפרים גם במעשה דשבע בן בכרי כתיב ושם נקרא איש בליעל ע”ש מעשה מיכה שקודם לו דכתיב בעובדי ע”ז יצאו אנשים בני בליעל וגו’ עם לבבך בליעל וגו’ ובמעשה…דירבעם כתיב ושם אמו צרועה אשה אלמנה וגו’ ע”ש מעשה דשבע בן בכרי שקודם לו שנהרג אביו נבט שהוא שבע בן בכרי והיתה אשתו אלמנה במעשה דירבעם וקאמר דבמעשה מיכה קראו מיכה ע”ש מעשה דקודם לו במצרים שנתמכמך בבנין.

צדקת הצדיק קי״ז:א׳
[וכמו ששמעתי על ירבעם בן נבט ‏שנקרא אפרתי דר”ל שלא ראה קרי מימיו ושם אמו צרועה היסוד שלו כעס]. וכל זרעא דיוסף הם ‏שומרי הברית כנודע ורציחה שכיחה שם כמ”ש במכות בגלעד שכיחי רוצחים. בשכם שכיחא ‏רוצחים.

תקנת השבין ו׳:ז׳
וזה הביאו לע”ז כי כל המתגאה כאלו עובד ע”ז, והיינו דרז”ל חשבו רק ב’ יצרים דע”ז ודעריות כי רק מאברהם ויצחק יצאו פסולת דעשו וישמעאל ועשו הוא שורש לע”ז כנזכר דכעס וגאוה הם ענפי יצרא דע”ז, ודמעתי על פסוק ושם…אמו צרועה דענין טומאת צרעת בא ממדת הכעס ושורשו דירבעם אגב אימי’ הי’ ממדת הכעס דבזה הי’ החסרון שלו, והוא נכון גם כפי מה שכתבתי דהגאות נמשך מהכעס וגבורה דרע שחפץ להתגבר על הכל, ובישראל גם כן חלוקים ב’ יצרים.

ספר ליקוטי מאמרים, חודשים ומועדים ט״ז:י״ג
אמרו ז”ל בברכות מאי ראובן ראו מה וכו’ לבן חמי וכו’ דעשו משוקע בתאות יותר, ומכל מקום נופל ביד זרעה של רחל כי הם גם כן בכח זה וכמה שכתוב במכות בגלעד שכיחי רוצחים בשכם שכיחי רוצחים, וכמו ששמעתי על ירבעם ושם…אמו צריעה רצה לומר שרשו כעס כי צרעת מורה כעס, ובהם הבירור דאין כעסו ככעס עשו אשר עברתו שמרה נצח ועכל אחד דמצורע משתלח חוץ למחנה ישראל דמדת כעס שנברא בעולם אינו אלא לחול על ראש רשעים, והוא עמלק שהוא ראשית.

תרגום השבעים לספר מלכים א’, י”ב
ויהי איש מהר אפרים עבד לשלמה ושמו ירבעם ושם אמו צרועה זונה, וייתן אותו שלמה לנציב על סבל בית יוסף.