עתליה

בת עמרי  – לפי מלכים ב׳ ח 26 וכן דברי הימים ב׳ ב 2
בת אחאב ואיזבל – לפי מלכים ב׳ ח 18 ודברי הימים ב׳ כא 6
אחות יורם מלך ישראל
אשת יהורם מלך יהודה
אם אחזיה מלך יהודה

לאחר רצח בנה הפכה למלכה הראשונה (אישה) על יהודה והיחידה שלא היתה מבית דוד.
היתה המלכה השביעית של יהודה ומלכה במשך 6 שנים.

עתליה נזכרת במקורות כ"בת עמרי מלך ישראל", אם כי קיימת מחלוקת האם היתה בתו של עמרי עצמו או בתו של אחאב (ונכדתו של עמרי). עלייתה לשלטון המתוארת בספרי מלכים ב׳ ו־דברי הימים ב׳, מהווה מקרה ייחודי של שלטון נשי יחידאי בממלכת יהודה, על רקע קשרים הדוקים עם בית המלוכה הצפוני של ישראל.
נישואיה ליהורם בן יהושפט, מלך יהודה, היו נישואים דיפלומטיים שנועדו להדק את הברית בין ממלכת ישראל החזקה לבין ממלכת יהודה, שהיתה באותה עת מעין מדינת חסות של הצפון. ברית זו באה לידי ביטוי בשיתוף פעולה צבאי, כלכלי ואף באימוץ שמות מלכים דומים בשתי הממלכות.

נקודת המפנה חלה עם מרד יהוא בממלכת ישראל. יהוא חיסל את כל בית אחאב, ובכלל זה את יורם מלך ישראל (אחיה או אחיינה של עתליה) ואת אחזיהו מלך יהודה (בנה של עתליה). עתליה מצאה את עצמה בירושלים כשורדת האחרונה של שושלת עמרי המפוארת, כשכל משפחתה המורחבת נטבחה בצפון. עם מות בנה, לפי התיאור המקראי, היא נקטה צעד קיצוני המתואר כהשמדת "כל זרע המלוכה" ותפיסת השלטון ביהודה, צעד שניתן להבינו כניסיון נואש להבטיח את הישרדותה האישית והפוליטית במציאות שבה איבדה את כל משענותיה.

נישואי עתליה ליהורם מלך יהודה, הביאו לחדירת השפעות דתיות צפוניות, ובראשן פולחן הבעל, אל תוך יהודה. לאחר מות יהורם, עלה לשלטון בנם אחזיהו, אשר שלט זמן קצר בלבד. מותו של אחזיהו במהלך אירועים הקשורים למרד יהוא יצר ואקום שלטוני ביהודה.

בתגובה למות בנה, עתליה פעלה באופן חריג וקיצוני כדי להבטיח את שלטונה. על פי המקורות המקראיים, היא השמידה את כל צאצאי בית המלוכה, כלומר את יורשי העצר הפוטנציאליים, ובכך חיסלה את שושלת דוד כמעט לחלוטין. פעולה זו נתפסת במחקר כמעשה פוליטי מכוון שנועד לבסס שלטון עצמאי ולא רק כתגובה רגשית. עם זאת, אחד מצאצאי המלוכה, הילד יואש, ניצל הודות להתערבותה של יהושבע, אחות אחזיהו, אשר החביאה אותו במקדש.

הפלתה של עתליה התרחשה במסגרת הפיכה שאורגנה על ידי הכהן הגדול יהוידע. לאחר שהילד יואש הוסתר במשך שנים במקדש, יזם יהוידע מהלך מתוכנן היטב להמלכתו. במסגרת זו נכרתה ברית בין הכהונה, המשמר המלכותי והעם, ובמהלך טקס פומבי הוצג יואש כמלך החוקי. כאשר עתליה שמעה את המהומה והגיעה למקדש, היא זיהתה את המתרחש וקראה "קשר! קשר!", אך כוחות יהוידע תפסו אותה והוציאו אותה להורג מחוץ למתחם בית המקדש הראשון.

רציחתה של עתליה מסמלת את סיום תקופת שלטונה ואת שיקומה של השושלת הדוידית. האירוע גם מבטא את המתח בין סמכות מלכותית לבין סמכות דתית, כאשר במקרה זה הכהונה היא זו שמובילה את השינוי הפוליטי. במחקר המודרני נתפסת דמותה של עתליה לא רק כמלכה מרשעת, כפי שהיא מוצגת במסורת המקראית, אלא גם כדמות פוליטית מורכבת, שורדת פוליטית אחרונה לבית עמרי, שנלכדה בנסיבות היסטוריות אכזריות בממלכה עוינת.

מורכבות הדמות: בין "מרשעת" לשורדת
י., לוי במאמרו פורט שלוש גישות עיקריות להבנת מעשיה של עתליה. הגישה המסורתית רואה בה דמות פולחנית, ממשיכת דרכה של איזבל, שביקשה לכפות את פולחן הבעל על יהודה. עם זאת, המקור בספר מלכים אינו מאשים אותה מפורשות בעבודת הבעל ואינו מציין רדיפת נביאי ה', בניגוד לתיאור של איזבל.
הגישה השנייה היא הפוליטית, הרואה בעתליה שורדת שנאלצה לתמרן בזירה בין-לאומית עוינת הכוללת את חזאל מלך ארם ויהוא מלך ישראל והגישה השלישית מתמקדת במעמדה כ"גבירה" – המלכה-האם שסירבה לוותר על כוחה והשפעתה בחצר המלוכה.

המורכבות של עתליה נובעת גם מהיותה אישה בחברה פטריארכלית. המקרא נמנע מלכנותה בתואר "מלכה" ומכנה אותה "מולכת״, ביטוי שעשוי להעיד על מי שלקחה את השלטון ולא נבחרה, או את תפקידה כעוצרת עבור נכד צעיר, ולאו דווקא כמלכה בעלת סמכות עצמאית מוכרת. העובדה שהצליחה לשלוט שש שנים מעידה על כך שהיו לה תומכים מסוימים בקרב האצולה והמינהל בירושלים, למרות העוינות המופגנת כלפיה בטקסט המקראי.

האג'נדה המשתנה בין ספר מלכים לדברי הימים
הגישה המסורתית המקובלת מתייחסת לשני הסיפורים כמשלימים זה את זה, לעומת זאת, קריאה משווה חושפת אג׳נדה שונה בין העורכים השונים, בעוד ספר מלכים מספק את התשתית ההיסטורית-פוליטית לסיפור עתליה, השורדת האחרונה לבית עמרי, ספר דברי הימים מעצב מחדש את העלילה כדרמה דתית שבה הכהונה והמקדש עומדים בחזית המאבק מול שלטון זר ומושחת:

בספר מלכים, המטרה המרכזית היא הצגת המשכיות בית דוד. הסיפור מתמקד במשבר השושלתי שנוצר בעקבות מרד יהוא ובצורך להבטיח שהבטחת ה' לדוד תתקיים למרות שלטון עתליה.

לעומת זאת, בספר דברי הימים, הנושא המרכזי הוא בית המקדש והלגיטימיות של עבודת ה'. עבור מחבר זה, שחי מאות שנים לאחר החורבן, המקדש הוא ציר הקיום הלאומי. לכן, הוא משכתב את פרשת עתליה כמאבק תיאולוגי בין "המרשעת" לבין כהני ה', כשההפיכה המלכותית היא קודם כל פעולת טיהור דתית.

ניתן להבחין גם בהבדל באפיון דמותה של עתליה, ספר מלכים, נמנע מלכנות את עתליה כמלכה אך גם לא בתארים שליליים מפורשים. הוא אינו מאשים אותה בעבודת הבעל, אינו מספר על רדיפת נביאים.  שלטונה מוצג כמעין "תקופת ביניים" פוליטית שנגמרה בהפיכה. לעומת זאת, ספר דברי הימים, מעניק לעתליה את התואר המפורש "המרשעת". המחבר מוסיף פרטים המציגים אותה כמי שעודדה את בניה לפרוץ את בית ה' ולהשתמש בקודשיו עבור הבעל. ״כִּי עֲתַלְיָהוּ הַמִּרְשַׁעַת, בָּנֶיהָ פָרְצוּ אֶת-בֵּית הָאֱלֹהִים״ (דה״ב כד 7)
בניה המוזכרים בפסוק זה, מעלה תהיה שכן לכאורה לא נותרו לה צאצאים אחרי מעשי יהוא ומעשיה עצמה, לפי הרד״ק אלו הם בנים שנולדו לה מאיש אחר.

בספר מלכים, יהושבע היא נסיכה שמצילה את אחיינה מסיבות אישיות או מוסריות, ויהוידע הכהן מופיע רק כעבור שש שנים כיוזם ההפיכה הצבאית. אין בסיפור זה כל רמז לקשר נישואין ביניהם. לעומת זאת בספר דברי הימים מוסיף ש׳יהושבעת׳ היא אשתו של יהוידע הכהן. תוספת זו הופכת את הצלת יהואש למבצע משותף של משפחת המלוכה והכהונה, ומעניקה ליהוידע לגיטימציה חוקית ודתית להחזיק בילד בתוך מתחם המקדש במשך שש שנים. 

בספר מלכים, לא מוסבר מדוע עתליה רצחה את זרע המלוכה, והדבר מוצג כפעולה אכזרית אך חסרת רקע קודם. בספר דברי הימים, מחבר הספר מזכיר שיהורם (בעלה של עתליה) הוא זה שהחל במסורת הרצח כשחיסל את כל אחיו עם עלייתו לשלטון. בגרסה זו, מעשי עתליה נראים כחלק משרשרת של אלימות שושלתית המאפיינת את השפעת בית אחאב על יהודה, בכך ספר דברי הימים מחמיר בתיאור חטאי מלכי יהודה שהיו קשורים לבית עמרי כדי להצדיק את האסונות שפקדו אותם. ״וַתֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וַתַּזְנֶה אֶת־יְהוּדָה וְאֶת־יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַם כְּהַזְנות בֵּית אַחְאָב וְגַם אֶת־אַחֶיךָ בֵית־אָבִיךָ הַטּוֹבִים מִמְּךָ הָרָגְתָּ׃״ (דה״ב כא 13)

סופה של עתליה

סופה של עתליה הגיע בשנה השביעית לשלטונה. יהוידע הכהן ארגן הפיכה מתוכננת היטב, גייס את משמר הארמון והמקדש, והכתיר את יואש בן השבע לעיני העם. כששמעה עתליה את תרועות השמחה, היא רצה אל המקדש וקראה "קשר קשר", אך איש לא חש לעזרתה. היא הוצאה להורג במבוא שער הסוסים בית המלך, ויהוידע כרת ברית בין המלך, העם וה'.
״וַתִּשְׁמַע עֲתַלְיָהוּ, אֶת-קוֹל הָעָם הָרָצִים, וְהַמְהַלְלִים, אֶת-הַמֶּלֶךְ; וַתָּבוֹא אֶל-הָעָם, בֵּית יְהוָה. וַתֵּרֶא וְהִנֵּה הַמֶּלֶךְ עוֹמֵד עַל-עַמּוּדוֹ בַּמָּבוֹא, וְהַשָּׂרִים וְהַחֲצֹצְרוֹת עַל-הַמֶּלֶךְ, וְכָל-עַם הָאָרֶץ שָׂמֵחַ וְתוֹקֵעַ בַּחֲצֹצְרוֹת, וְהַמְשׁוֹרְרִים בִּכְלֵי הַשִּׁיר וּמוֹדִיעִים לְהַלֵּל; וַתִּקְרַע עֲתַלְיָהוּ אֶת-בְּגָדֶיהָ, וַתֹּאמֶר קֶשֶׁר קָשֶׁר.  {ס}  וַיּוֹצֵא יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן אֶת-שָׂרֵי הַמֵּאוֹת פְּקוּדֵי הַחַיִל, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הוֹצִיאוּהָ אֶל-מִבֵּית הַשְּׂדֵרוֹת, וְהַבָּא אַחֲרֶיהָ, יוּמַת בֶּחָרֶב:  כִּי אָמַר הַכֹּהֵן, לֹא תְמִיתוּהָ בֵּית יְהוָה.  וַיָּשִׂימוּ לָהּ יָדַיִם, וַתָּבוֹא אֶל-מְבוֹא שַׁעַר-הַסּוּסִים בֵּית הַמֶּלֶךְ; וַיְמִיתוּהָ, שָׁם.״ (דה״ב כג 12-16)

משמעות השם עתליה
כנראה מאכדית מלשון 'עתל' במשמעות אדון/ גיבור
נקראת גםעתליהו – בתוספת השם התיאופורי ׳יה׳ / 'יהו' ומכאן במשמעות ה' הוא אדוני

אצל חזל / מפרשים

כריתות ה׳ ב:ד׳
וּבוֹ נִמְשְׁחוּ כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים וּמְלָכִים. וַאֲפִילּוּ כֹּהֵן גָּדוֹל בֶּן כֹּהֵן גָּדוֹל טָעוּן מְשִׁיחָה. וְאֵין מוֹשְׁחִין מֶלֶךְ בֶּן מֶלֶךְ. וְאֵם תֹּאמַר: מִפְּנֵי מָה מָשְׁחוּ אֶת שְׁלֹמֹה? מִפְּנֵי מַחְלוֹקֶת אֲדוֹנִיָּה, וְאֶת יְהוֹאָשׁ – מִפְּנֵי עֲתַלְיָה, וְאֶת יְהוֹאָחָז – מִפְּנֵי יְהוֹיָקִים אָחִיו, שֶׁהָיָה גָּדוֹל מֵאֶחָיו שְׁתֵּי שָׁנִים.

סנהדרין צ״ה ב:ד׳
וּמְנָלַן דִּכְלָה זַרְעֵיהּ דְּדָוִד? דִּכְתִיב: ״וַעֲתַלְיָה אֵם אֲחַזְיָהוּ רָאֲתָה כִּי מֵת בְּנָהּ וַתָּקׇם וַתְּאַבֵּד אֵת כׇּל זֶרַע הַמַּמְלָכָה״. וְהָא אִשְׁתְּיַיר לֵיהּ יוֹאָשׁ? הָתָם נָמֵי אִשְׁתְּיַיר אֶבְיָתָר, דִּכְתִיב: ״וַיִּמָּלֵט בֵּן אֶחָד לַאֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֲחִטוּב וּשְׁמוֹ אֶבְיָתָר״. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אִלְמָלֵא לֹא נִשְׁתַּיֵּיר אֶבְיָתָר לַאֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֲחִיטוּב, לֹא נִשְׁתַּיֵּיר מִזַּרְעוֹ שֶׁל דָּוִד שָׂרִיד וּפָלִיט.

תלמוד ירושלמי שקלים ו׳:א׳:ט׳
אֵין מוֹשְׁחִין מְלָכִים אֶלָּא עַל גַּבֵּי הַמַּעַיָין. הָדָא הוּא דִכְתִיב וְהִרְכַּבְתֶּם אֶת שְׁלֹמֹה בְנִי עַל הַפִּרְדָּה אֲשֶׁר לִי וְהוֹרַדְתֶּם אוֹתוֹ אֶל גִּחוֹן. וּמָשַׁח אֹתוֹ שָׁם צָדוֹק הַכֹּהֵן וְנָתָן הַנָּבִיא לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל. אֵין מוֹשְׁחִין (מְלָכִים) [מֶלֶךְ בֶּן מֶלֶךְ] אֶלָּא מִפְּנֵי הַמַּחֲלוֹקֶת. מִפְּנֵי מַה נִמְשַׁח שְׁלֹמֹה. מִפְּנֵי מַחֲלוֹקָתוֹ שֶׁלָּאֲדוֹנִיָּהוּ. יוֹאָשׁ מִפְּנֵי עֲתַלְיָה. יֵהוּא מִפְּנֵי יוֹרָם. לֹא כֵן כָּתוּב קוּם מְשָׁחֵהוּ כִּי זֶה הוּא. זֶה טָעוּן מְשִׁיחָה וְאֵין מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל טְעוּנִין מְשִׁיחָה. אֶלָּא יְהוֹאָחָז מִפְּנֵי יְהוּיָקִים אָחִיו שֶׁהָיָה גָדוֹל מִמֶּנּוּ שְׁתֵּי שָׁנִים. וְלֹא יִאשִׁיָּהוּ גְּנָזוֹ. הָדָא אָמְרָה. בְּאַפֵּירְסָמוֹן מְשָׁחוֹ. אֵין מוֹשְׁחִין מְלָכִים אֶלָּא מִן הַקֶּרֶן. שָׁאוּל וְיֵהוּא נִמְשְׁחוּ מִן הַפָּךְ. שֶׁהָיְתָה מַלְכוּתָן מַלְכוּת עוֹבֶרֶת. דָּוִד וּשְׁלֹמֹה נִמְשְׁחוּ מִן הַקֶּרֶן. שֶׁהָיְתָה מַלְכוּתָן מַלְכוּת קַיֶימֶת. אֵין מוֹשְׁחִין כֹּהֲנִים מְלָכִים. אָמַר רִבִּי יוּדָן עַנְתּוֹנְדְרַיָיא. עַל שֵׁם לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה. אָמַר רִבִּי חִיָיה בַּר אָדָא. לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל. מַה כְתִיב בַּתְרֵיהּ. לֹא יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם.

עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), סנהדרין י״א:ל״ב
ת״ר שלשת קפצה להם הארץ אליעזר עבד אברהם יעקב אבינו ואבישי בן צרויה. אבישי בן צרוית הא דאמרן. אליעזר עבד אברהם דכתיב (בראשית כד מב) ואבא היום אל העין למימרא דההוא יומא נפק. יעקב אבינו (ע״ב) דכתיב (בראשית כח י-יא) ויצא יעקב מבאר שבע וגו׳ ויפגע במקום וגו׳ כי מטו כו' ומנ״ל דכלה זרעיה דדוד דכתיב ועתליח אם אחזיה ראתה כי מת בנה ותקם ותאבד את כל זרע הממלכה הא אשתייר לה יואש התם נמי אשתייר אביתר דכתיב (ש״א כב כ) וימלט בן אחד לאחימלך בן אחיטוב ושמו אביתר. א״ר יהודה אמר רב אלמלא נשתייר אביתר לאחימלך בן אחיטוב לא נשתייר מזרעו של דוד שריד ופליט:

אברבנאל על מלכים ב י״א:א׳:א׳
פרשה שלש עשרה תספר המשכות מלכות יהודה אחרי מות אחזיהו, ושעתליה אמו החזיקה במלכות ותאבד את כל זרע המלוכה, ושנמלט יהואש יונק בחמלת ה' עליו והמליכו אחרי כן יהוידע הכהן הגדול והמית את עתליהו בחרב, ושיהואש חזק את בדק בית ה' ומה שקרה ליהואש עם חזאל מלך ארם, ושמת יהואש בידי עבדיו שהרגוהו. תחלת הפרשה ועתליהו אם אחזיהו ראתה כי מה בנה וגומר, עד בשנת עשרים ושלש ליואש וגומר. והנה שאלתי בפרשה הזאת שש השאלות:

מלכים ב י״א:א׳:ה׳: ועתליה אם אחזיה וגומר. אחרי שהשלים הספור ענין בית אחאב וכל מה שעשה יהוא בן נמשי שמלך אחריו, נעתק לספר מה שהיה במלכות יהודה אחרי שמת אחזיהו מלך יהודה בידי יהוא, ואמר שעתליה אמו כיון שראתה בנה אחזיהו מת הרגה כל זרע המלוכה, כדי שלא ישאר איש יושב על כסא דוד והיא היתה המולכת ומנהגת כל הארץ בחזקה. וכבר זכרו חז"ל שהיתה אשה רעה ושזנתה עם איש אחר וילדה לו בנים, כמו שיבוא אחרי זה זכרונם.

ביאור שטיינזלץ על מלכים ב י״א:א׳
וַעֲתַלְיָה אֵם אֲחַזְיָהוּ רָאֲתָה כִּי מֵת בְּנָהּ, וַתָּקָם וַתְּאַבֵּד אֵת כָּל־זֶרַע הַמַּמְלָכָה, בני המשפחה שהיו קרובים דים כדי לטעון לכתר בית דוד. כך היא נעשתה שליטה יחידה.

דברי הימים ב כ״ב:ב׳: וְשֵׁם אִמּוֹ עֲתַלְיָהוּ בַּת למשפחת עָמְרִי. לעיל היא נזכרה כבת אחאב בן עמרי. שושלת מלכי ישראל נקראה על שם מייסדה לא רק כאן.

חומת אנך על מלכים ב י״א:א׳:א׳
ועתליה אם אחזיהו וראתה כי מת בנה. וראתה כתיב ראתה קרי. אפשר דרמז דבמרמתה ורשעתה הועיל לה ו' שנים שמלכה. ולפי פשוטו אפשר דידוע דהאם אם היא רשעה גורמת לבנה שיהיה רשע ועתליה בת אחאב מלבד שהיא גרמה לאחזיה שיהיה רשע וז"ש ועתליה אם אחזיהו שהיא גרמה שיהיה רשע עוד הוסיפה וראתה וכו' ותאבד וכו' ועבירה גוררת עבירה ורמוז דכתיב וראתה בוי"ו:

מלכים ב י״א:א׳:ב׳: ותקם ותאבד. ובדברי הימים כתיב ותקם ותדבר מלשון דבר שהאכילה אותם דבר ארסיי להמיתם:

רד"ק על מלכים ב' י״א:א׳:ב׳
ותאבד. ובמקומו בדברי הימים ותדבר וסי' תאבד דוברי כזב:דברי הימים ב' כ״ב:ב׳:ב׳

ושם אמו עתליהו בת עמרי. בת אחאב היתה כמו שכת' למעלה (ב כא,ו), אלא שיחס אותה לאבי אביה. וכן "ותבאנה אל רעואל אביהן" (שמ' ב,יח) – שהיה אבי אביהן:

רלב"ג על מלכים ב י״א:א׳:א׳
ועתליהו אם אחזיהו ראתה כי מת בנה. הנה זה היה מאת הש"י לכלות הזרע הבא מאת בית אחאב כי הנותר שלא המית יהוא המיתה עתליה עד שגם יואש בן בנה הוצרכה יהושבע בת המלך יורם למלטו ולהסתירו מפני עתליהו שלא תמיתהו ולזה גנזה אותו ואת מיניקתו בחדר המטות שהיו שם והסתירו אותו הוא ומניקתו מפני עתליהו ולא הומת והנה הסתירה אותם יהושבע בבית ה' כי שם היתה יושבת כי בעלה היה כהן גדול והנה החביאתם שש שנים ואז היתה עתליהו מולכת על הארץ.

אלשייך
ויקרא שמו – אמרו רז"ל אלמלא ברכתן של נשים נתקעקעה ביצתן של זרע דוד בימי עתליה. (רות ד יד) 

מצודת דוד על דברי הימים ב כ״ד:ז׳:א׳
בניה. שהיו לה מאיש אחר הם פרצו את בית האלהים אם כן מהצורך לתקן וגם כסף הקדשים שהיה בבית ה׳ עשו לבעלים ואפס א״כ הכסף ולכן מהצורך לקבץ כסף מאת הקהל על צורך התקון:
דברי הימים ב כ״ב:ב׳:ב׳:  בת עמרי. ולמעלה נאמר שיהורם אביו נשא בת אחאב ויהושפט אבי אביו נשא בת עמרי ויתכן שעמרי גדלה ונקראת בתו אף כי בני בנים הם הבנים:
דברי הימים ב כ״ב:י׳:א׳: ותדבר. הביאה עליהם הדבר כי האכילה אותם דבר ארסי וכדומה:

רד"ק על דברי הימים ב' כ״ד:ז׳:ב׳
בניה פרצו את בית האלהים. פי': היא ובניה פרצו בית האלהים, לפיכך צריך חזוק ותקון. ופי' "בניה": בנים שהיו לה מאיש אחר, ולא מן המלך:

מלבי"ם על דברי הימים ב כ״ב:י׳:ב׳
ותדבר. הוא פי' למ"ש ותאבד, שאבדה אותם ע"י דבר וסם המות: