יהושבע אשת יהוידע הכהן

סיפור יהושבע מקורו בספר מלכים ב יא 1-3 ובספר דברי הימים ב כב 10-12

יהושבע / יְֹהוֹשַבְעַת (דברי הימים)

מזרע בית דוד
בת יורם מלך יהודה
אחות אחזיהו מלך יהודה (בנם של יורם ועתליה)
אשת יהוידע הכהן
מעצם נישואיה לכהן הגדול קישרה בין הכהונה למלכות בית דוד.

יש הטוענים שיהושבע היתה אחות לאחזיהו גם מאם, כלומר בתה של עתליה ומנגד הטוענים שהיתה אחות אחזיהו מאב ולא מאם. ראו גם אצל יוסף בן מתיתיהו : ” אחות היתה לאחזיהו מאב אחד ושמה יהושבע” קדמוניות היהודים, ספר תשיעי ז, א)
דמותה של יהושבע מועצמת מול דמותה של עתליה, האם המרשעת המרצחת ולעומתה יהושבע שמצילה את יואש התינוק, מחביאה אותו בביה”ק, מגינה עליו, דואגת לו למינקת. בכך מסכנת מאוד את עצמה.
לפי חז”ל היא אחת מכ”ג נשים ישרות גדולות בצדקות (ראו אוצר המדרשים ברייתא לו).
יהושבע הצילה את בית דוד מכליה, כשליחת הקב”ה “אלמלא הברית שכרת הקב”ה עם דוד, אזי נהרג יואש גם כן, ונתבטלה מלכות בית דוד לגמרי” (דברי אליהו זוטא ג’)
יהושבע מצטרפת לרשימה הגדולה של נשי ישראל, שזכו שייקבע להם שם עולם על ידי נביאי ה’, ויהיו לדוגמה במסירות נפשם ונאמנותם (דעת סופרים).

הסיפור המופיע גם בדברי הימים מוסיף לנו את הפרטים הבאים, היא נזכרת בשם יהושבעת, מצויין שהיתה אשת יהוידע הכהן, מידע מוסיף על מעמדו הרם של הכהן הגדול כחתן המלך ומסביר כיצד יכלה יהושבע להסתיר את יואש בבית המקדש.

השוואה לסיפור הצלת משה

בת פרעה פועלת בניגוד למצוות אביה פרעה המלך, ויהושבע פועלת בניגות לגזרת האם. בשני הסיפורים ישנה מינקת. בשני הסיפורים המצילות מעמידות עצמן בסכנה מול המלך/ה, שתיהן פועלות ומתנגדות לצו מרושע, גם משה וגם יואש גדלים בבית המצילים, שני הפעוטות הניצולים גדלים להיות מושיעים, האחד מוציא את בנ”י ישראל ממצרים והשני מציל את שושלת בית דוד.

הסיפור כפשוטו

עתליה, עלתה לשלטון למלוך על יהודה לאחר רצח בנה אחזיהו בידי יהוא (דמות קיצונית המשתקפת בשנאתו העמוקה לבית אחאב, היה למלך על ישראל אחרי שביצע הפיכה נגד יורם קודמו, הרג את איזבל, את כל בית אחאב, וכל אחי אחזיהו).
עתליה אמו, הרגה את כל הזכרים שבצאצאיה (!) בכדי להגן על ממלכתה מפני יורש שיקום להורגה.
יהושבע חטפה את יואש, היה בנו של אחזיה, והחביאה אותו בעלייה שמעל קודש הקודשים.
כשמלאו ליואש 7 שנים, היה ליורשו החוקי של אחזיה.

אצל חז”ל / מפרשים

זהר חדש מדרש רות שכ
וַתִּקַּח יְהוֹשֶׁבַע בַּת הַמֶּלֶךְ יוֹרָם כו’, אֶת יוֹאָשׁ כו’. מְלַמֵּד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דָּן מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה. וְעַל כָּל זֶה, אַף עַל פִּי שֶׁנִּגְזְרָה גְּזֵירָה זוֹ, וְנִיתַּן רְשׁוּת לְמִדַּת הַדִּין, עַל זֶה כְּתִיב, (ישעיה י) עוֹד הַיּוֹם בְּנֹב לַעֲמֹד. עֲדַיִין מִדַּת הַדִּין בְּנוֹב עוֹמֶדֶת וְתוֹבַעַת דִּין מִלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וּמַה בְּצַדִּיקִים מְדַקְדֵּק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּךְ, בִּרְשָׁעִים עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

אוצר מדרשים, ברייתא לו
כ״ג נשים ישרות גדולות בצדקות היו בישראל, ואלו הן: שרה, רבקה, רחל, ולאה, יוכבד, מרים, ה׳ בנות צלפחד, דבורה, אשת מנוח, חנה, אביגיל, אשה התקועית היא אשה חכמה, האלמנה של אליהו, השונמית, יהושבע, חולדה, נעמי, ואשה אחת מנשי בני הנביאים (מלכים ב ד׳:א׳), ואסתר המלכה.

ילקוט שמעוני שמ”ב רמז קסא
“כי אתה תאיר נרי” – ביהושבע, “ה’ אלוקי יגיה חשכי” – ביהוידע.

דברי אליהו זוטא פרק ג’
אלמלא הברית שכרת הקב”ה עם דוד, אזי נהרג יואש גם כן, ונתבטלה מלכות בית דוד לגמרי

קהלת רבה ד א
‘טובים השניים’ זה יהוידע ויהושבע, ‘מן האחד’ זה לעצמו וזה לעצמו, ‘והחוט המשולש’ זה סנהדרין שהסכימו עימהם להמשליך את יואש ולהרוג את עתליה.

רלב”ד על מלכים ב יא 1
ועתליהו אם אחזיהו ראתה כי מת בנה. הנה זה היה מאת הש”י לכלות הזרע הבא מאת בית אחאב כי הנותר שלא המית יהוא המיתה עתליה עד שגם יואש בן בנה הוצרכה יהושבע בת המלך יורם למלטו ולהסתירו מפני עתליהו שלא תמיתהו ולזה גנזה אותו ואת מיניקתו בחדר המטות שהיו שם והסתירו אותו הוא ומניקתו מפני עתליהו ולא הומת והנה הסתירה אותם יהושבע בבית ה’ כי שם היתה יושבת כי בעלה היה כהן גדול והנה החביאתם שש שנים ואז היתה עתליהו מולכת על הארץ:

חומת אנך על מלכים ב יא  ב
ותקח יהושבע בת המלך יורם. והיא היתה אשת יהוידע כהן גדול. והגם שאמה היתה מולכת והיא ודאי היה לה שררה כאמה בתה. היא עשתה כמו בת המלך יורם לשמור זרע המלוכה ועשתה והצליחה נגד אמה. מפרשים:

אברבנאל על מלכים ב יא ב
והנה יהושבע בתה אחות אחזיהו חרה אפה וירע בעיניה מה שעשתה אמה, ולכן בחמלתה על זרע אביה ואחיה לקחה את יהואש שהיה ילד יונק שדי מינקתו והוציאתו מתוך בני המלכים ההרוגים מבלי ידיעת עתליה אמה, ותחבא אותו ואת מנקתו בחדר המטות, כמו שיחביאו הדבר הגנוב, וזהו אמרו ותגנוב אותו וגומר ואת מניקתו בחדר המטות, שגנבתם והחביאתם שם. וחדר המטות היה בעזרת הלויים או הכהנים, וחז”ל (שיר רבא דף י”ג ע”א) אמרו שאלה הם התאים, והתחבאה הזאת היתה אז לצורך שעה מפני עתליהו שלא תמיתהו גם כן.