טפת

בת שלמה
אחות בשמת
אשת בן אבינדב, נציב נפתלי

טפת מוזכרת יחד עם אחותה בשמת, ושתיהן מוזכרות בתוך רשימת שנים עשר ניצבים אשר לשלמה.
בכל הכתובים מוזכרים רק שלושה ילדים של שלמה – רחבעם כנראה בכורו יורש שלמה ושתי בנותיו טפת ובשמת, בן נוסף המיוחס לשלמה ממקורות חיצוניים הוא מנליק, אשר נולד לו ממלכת שבא והפך למלך אתיופיה הראשון אבי השושלת, זאת לעומת ההנחה שהיו לשלמה אלף נשים “היו לו נשים שרות שבע מאות ופלגשים שלש מאות (מלכים א, י”א ג’).

משמעות השם טפת

השם הוא יחידאי בתנך, ומשמעותו אינה ברורה.
לפי נות – במשמעות טיפה.
פרשנות נוספת מקבילה לפועל המקראי ׳נטף׳ ״נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ כַּלָּה״ שיר השירים ד׳ 11

לשון חיבה מהמילה טף, תינוקת, ילדה קטנה.

לפי הספר ׳דברי גד החוזה׳, כתב יד תימני מקוצ׳ין, ספר זה מוזכר בספר דברי הימים א כט כט, כאשר הכותב מדווח את מקורות חיבורו: ״”ודברי דויד המלך הראשונים והאחרֹונים הם כתובים על דברי שמואל הרֹאה ועל דברי נתן הנביא ועל דברי גד החֹזה”.
לפי התיאור בספר זה, טפת היא תמר בת דוד, החוזרת מגשור, ובאה לפני שלמה, לשמע תשובותיה מדוע ברחה לגשור ומדוע הרגה את פרשז, מברך אותה שלמה, ומשנה את שמה ל’טָפַת’, כינה אותה בתואר ‘בתי’, ונתן אותה לאשה לבן אבינדב.

בספרו של אריה לב סטולמן, דברי ימי נעמה, נעמה העמונית היא אמם של טפת ורחבעם.

אצל חז”ל / מפרשים

חומת אנך על מלכים א ד׳:י״א
טפת בת שלמה היתה לו לאשה. מדכתיב היתה נראה שכבר היתה אשתו קודם שנתמנה. אך גבי אחימעץ כתיב גם הוא לקח את בשמת בת שלמה. כי בעת מינויו היה לו בה לקוחים אך עדיין לא נשאה.

אגדה על בת שלמה במגדל
מתוך: כתב יד ג’ של מדרש תנחומא, שלמה בובר במבוא למדרש תנחומא, וילנה תרמ”ה, עמ’ 136.
“מַעֲשֶׂה בִּשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ שֶׁהָיְתָה לוֹ בַּת יְפֵיפִיָּה שֶׁאֵין כְּמוֹתָהּ בְּכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
הִבִּיט בְּמַזָּלוֹת מִי בֶּן זוּגָהּ וּמִי יִשָּׂאֶנָּה, וְרָאָה שֶׁהוּא עָנִי אֶחָד וְאֵין בְּיִשְׂרָאֵל עָנִי כְּמוֹתוֹ.
מֶה עָשָׂה?
בָּנָה מִגְדָּל גָּבוֹהַּ בַּיָּם וְהָיָה מַקִּיפוֹ מִכָּל רוּחוֹתָיו מִסָּבִיב.
נָטַל בִּתּוֹ וְנָתַן אוֹתָהּ בְּאוֹתוֹ מִגְדָּל הַגָּבוֹהַּ, וְעִמָּהּ שִׁבְעִים סָרִיסִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל.
וּבַמִּגְדָּל לֹא עָשָׂה פֶּתַח, שֶׁלֹּא יִכָּנֵס אָדָם בּוֹ, וְנָתַן בּוֹ צֵידָה הַרְבֵּה.
אָמַר: אֶרְאֶה פֹּעַל הַשֵּׁם וּמַעֲשֵׂהוּ.
לְיָמִים הָיָה אוֹתוֹ עָנִי, שֶׁהוּא בֶּן זוּגָהּ, יוֹצֵא בַּדֶּרֶךְ בַּלַּיְלָה,
וְהָיָה עָרֹם וְיָחֵף, רָעֵב וְצָמֵא, רָאָה נִבְלַת שׁוֹר מֻשְׁלֶכֶת בַּשָּׂדֶה, נִכְנַס בָּהּ בֵּין צַלְעוֹתֶיהָ לְהָפִיג צִנָּתוֹ.
וּכְשֶׁיָּשַׁן שָׁם בָּא עוֹף גָּדוֹל וְנָטַל אוֹתָהּ הַנְּבֵלָה וּנְשָׂאָהּ עַל גַּג אוֹתוֹ מִגְדָּל עַל חֲדַר הַבַּחוּרָה.
וְשָׁם הָיָה הָעוֹף אוֹכֵל אֶת בְּשַׂר הַנְּבֵלָה; וְיָשַׁב שָׁם עַל הַגַּג.
כְּשֶׁהֵאִיר הַשַּׁחַר יָצְאָה הַבַּחוּרָה מֵחַדְרָהּ לָלֶכֶת הַגָּגָה, כְּמִנְהָגָהּ בְּכָל יוֹם, וְרָאֲתָה אוֹתוֹ בָּחוּר.
אָמְרָה לוֹ: מִי אַתָּה וּמִי הֱבִיאֲךָ לְכָאן? אָמַר לָהּ: יְהוּדִי אֲנִי מִבְּנֵי עַכּוֹ, וְעוֹף הֱבִיאַנִי לְכָאן.
מֶה עָשְׂתָה?
לְקָחַתּוּ וֶהֱבִיאַתּוּ לְחַדְרָהּ, וְהִלְבִּישׁוּהוּ וְהִרְחִיצוּהוּ וְסָכוּהוּ וְנִתְיַפָּה מְאוֹד עַד שֶׁאֵין כְּמוֹתוֹ בְּכָל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל, וַאֲהֵבַתּוּ הַבַּחוּרָה בְּלִבָּהּ וּבְנַפְשָׁהּ.
וְהָיָה הַבָּחוּר חָרִיף וּמְפֻלְפָּל וּמְמֻלָּח וְסוֹפֵר.
יום אֶחָד אָמְרָה לוֹ: רוֹצֶה אַתָּה לְקַדְּשֵׁנִי? אָמַר לָהּ: הַלְוַאי! מֶה עָשָׂה?
הִקִּיז דָּם וְכָתַב לָהּ כְּתֻבָּה וּמֹהַר מִדָּמוֹ, וְקִדְּשָׁהּ וְאָמַר: עֵד ה’ הַיּוֹם וְעֵדִים מִיכָאֵל וְגַבְרִיאֵל.
נִתְעַבְּרָה מִמֶּנּוּ. כְּשֶׁרָאוּ אוֹתָהּ הַזְּקֵנִים מְעֻבֶּרֶת, אָמְרוּ לָהּ; כִּמְדֻמֶּה לָנוּ שֶׁאַתְּ מְעֻבֶּרֶת.
אָמְרָה לָהֶם: הֵן. אָמְרוּ לָהּ: וּמִמִּי נִתְעַבַּרְתְּ? אָמְרָה לָהֶם: מָה לָכֶם לָדַעַת?
נָפְלוּ פְּנֵי הַזְּקֵנִים, שֶׁהָיוּ מִתְיָרְאִים מִשְּׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, וְשָׁלְחוּ אֵלָיו לָבוֹא אֲלֵיהֶם.
נִכְנַס שְׁלֹמֹה בִּסְפִינָה וּבָא אֲלֵיהֶם.
וְאָמְרוּ לוֹ: אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ, כָּךְ הַדָּבָר, וְאָל יָשִׂים אֲדוֹנֵנוּ בַּעֲבָדָיו עָווֹן.
כְּשֶׁשָּׁמַע שְׁלֹמֹה קָרָא לְבִתּוֹ וְשָׁאַל לָהּ עַל הַדָּבָר.
אָמְרָה לוֹ: בָּחוּר אֶחָד הֵבִיא לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָפֶה וְטוֹב, תַּלְמוּדִי וְסוֹפֵר, וְקִדְּשַׁנִי.
קָרְאָה לַבָּחוּר וּבָא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהֶרְאָה לוֹ הַכְּתֻבָּה שֶׁכָּתַב לְבִתּוֹ,
וְשָׁאַל לוֹ הַמֶּלֶךְ עַל אָבִיו וְאִמּוֹ וְעַל מִשְׁפַּחְתּוֹ וּמֵאֵיזוֹ עִיר הוּא
וְהֵבִין מִתּוֹךְ דְּבָרָיו שֶׁהוּא אוֹתוֹ שֶׁרָאָה בַּמַּזָּל, וְשָׂמַח שִׂמְחָה גְּדוֹלָה
וְאָמַר: בָּרוּךְ הַמָּקוֹם שֶׁנּוֹתֵן אִשָּׁה לְאִישׁ.”

לקריאה רחבה על אגדת בת שלמה כלואה במגדל, מאת אסתר אזולאי