אשת לוט

אשת לוט נטולת שם במקרא וכן לא ידוע לנו על מוצאה.
לפי תרגום יונתן (יט 26), היתה סדומית במוצאה. "וְאִיסְתַּכְּלַת אִינְתְּתֵיהּ מִבָּתַר מַלְאָכָא לְמִנְדוֹעַ מַה הֲוֵי בְּסוֹף בֵּיתֵיהּ דְאִיבָהּ דְהִיא הֲוַות מִבְּנַתְהוֹן דִסְדוֹמָאֵי וּמְטוּל דְחָטָת בְּמִלְחָא בְּפִירְסוּמֵי עַנְיָא הָא הִיא עֲבִידָא עַמוּד דְמֶלַח"

לאשת לוט שתי בנות, עליהן אנחנו קוראים במקרא, אשר הוצאו מסדום איתה ועם לוט.
לפי חז"ל בסדום נותרו ללוט ואשתו עוד שתי בנות נשואות.
לפי ספר הישר, מסופר על בת אחת נוספת,  ושמה פלטית אשר נהגה בחסד עם איש רעב ועל כך נענשה על ידי אנשי סדום ונשרפה באש.

שמה של אשת לוט לפי חז"ל:
בראשית רבה – עדית  / תנחומא – עידית
פרקי דרבי אליעזר – עירית 

הסיפור המקראי

סיפורה של אשת לוט במקרא מסתכם במספר פסוקים, "וַיַּחֲזִיקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וּבְיַד-אִשְׁתּוֹ וּבְיַד שְׁתֵּי בְנֹתָיו בְּחֶמְלַת יְהוָה עָלָיו וַיֹּצִאֻהוּ וַיַּנִּחֻהוּ מִחוּץ לָעִיר.  יז וַיְהִי כְהוֹצִיאָם אֹתָם הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הִמָּלֵט עַל-נַפְשֶׁךָ אַל-תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ וְאַל-תַּעֲמֹד בְּכָל-הַכִּכָּר  הָהָרָה הִמָּלֵט פֶּן-תִּסָּפֶה" (16-17) פסוק אחד מציין שלוט הוצא יחד עם שתי בנותיו ואשתו – זו הפעם הראשונה שהיא מוזכרת, הפסוק הנוסף מציין את האיסור להביט לאחור, אין בו כל פרט המוסיף מידע על את לוט אבל יש בו כדי להסביר את גורלה.
בהמשך,  היא נזכרת בפסוק אחד נוסף בו היא מפירה את הצו, מביטה לאחור והופכת לנציב מלח "וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח." (26).
פרט לתיאור אירוע זה מחייה ומותה של אשת לוט המסתכמים בשני פסוקים, לא ידוע לנו עליה דבר מהסיפור המקראי.
הרקע לסיפור בראשית יט':
שני מלאכים מגיעים לסדום, לוט היושב בשער העיר מקבל את פניהם ומזמין אותם לביתו, לרחצה ומנוחה, הוא אף דואג להם לשתייה ומזון. אנשי סדום, שהם אנשים חוטאים לה', מגיעים לביתו של לוט ודורשים ממנו שיוציא את האורחים אליהם כדי שיוכלו 'לדעת אותם' (משכב זכר), לוט יוצא אליהם, סוגר אחריו את הדלת ומציע להם את שתי בנותיו הבתולות ובלבד שלא יפגעו באורחיו, ואלה כועסים אף יותר ומבקשים לשבור את הדלת. המלאכים שנזכרים הפעם כאנשים, מושכים את לוט חזרה פנימה, סוגרים אחריו את הדלת, ומכים בסנוורים את כל האנשים מחוץ לבית. המלאכים מודיעים ללוט שהם הולכים להשחית את העיר, זה הזמן להוציא את כל משפחתך חתניך, בניך ובנותיך. לוט פונה אל חתניו ומודיע להם אבל אלה לא מאמינים לדבריו ודוחים את הצעתו. המלאכים קוראים אותו לצאת עם אשתו ובנותיו, כתוב 'ויתמהמה', והמלאכים מיד מוציאים אותם, מניחים אותם מחוץ לעיר, אחד המלאכים מנחה אותם להמלט אל ההר, לא להסתכל לאחור, לא להתעכב בכיכרות.
לוט מבקש לנוס לצוער, ולא לעשות את כל הדרך ההרה, אולי כי המסע קשה לו, המלאך מסכים ואומר שלא יחריב את העיר צוער. תיאור החרבת סדום ועמורה, באמצעות גפרית ואש ואף רעידת אדמה.
אשת לוט מביטה לאחור, והופכת לנציב מלח.

הרחבה

אשת לוט במדרשי חז"ל ומדוע הפכה לנציב מלח
במדרשי חז"ל ניתן לאשת לוט שם, עדית / עירית, לפי תרגום יונתן לתנ"ך היא היתה ממוצא סדומי, מקומית.
חז"ל אפיינו אותה כמרשעת ומושחתת כאנשי המקום.
לוט שהיה מכניס אורחים כאברהם, הכניס את האורחים לביתו "וַיַּ֤עַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ" (3), על כך התעקבו חז"ל שכן הכל עשה לוט לבדו ואשתו שלא נהגה כמוהו בהכנסת אורחים לא לקחה בזה חלק זאת בהנגדה לדמותה של שרה, אשת אברהם.
בבראשית רבה, נ', ד, מסופר על מריבה בין לוט לאשתו על כך שרצה לתת להם מלח עם הארוחה שהסב עבורם.  "אָמַר רַבִּי יִצְחָק מַצּוּת גְּדוֹלָה עָמְדָה עַל הַמֶּלַח, דְּהוּא אָמַר לָהּ הַב לְאִלֵּין אַכְסַנְיָא קַלִּיל מֶלַח, וַהֲוַת אָמְרָה לֵיהּ אַף הָדָא סוֹנִיתָא בִּישָׁא אַתּ בָּעֵי מֵילְפָא הָכָא." ומכאן גם הסיקו כי הפיכתה לנציב מלח יש בה מידה כנגד מידה. מדרש לקח טוב, בראשית י״ט:ג׳:ג׳ "אשתו של לוט אפילו מלח לא הביאה לפניהם ולפיכך נהייתה נציב מלח.".

ואף חמור מכך, יש אשר דרשו כי אשת לוט הלכה אצל שכניה ובקשה מלח, במטרה שיבינו שיש אצלם אורחים.
בראשית רבה: נ״א:ה׳: וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו (בראשית יט, כו), רַבִּי יִצְחָק אָמַר שֶׁחָטְאָה בְּמֶלַח בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה שֶׁבָּאוּ הַמַּלְאָכִים אֶל לוֹט, מָה הִיא עוֹשָׂה הוֹלֶכֶת אֶל כָּל שְׁכֵנוֹתֶיהָ וְאוֹמֶרֶת לָהֶן תְּנוּ לִי מֶלַח שֶׁיֶּשׁ לָנוּ אוֹרְחִים, וְהִיא מְכַוֶּנֶת שֶׁיַּכִּירוּ בָּהֶן אַנְשֵׁי הָעִיר, עַל כֵּן (בראשית יט, כו): וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח."

מדרש שכל טוב, בראשית י״ט:ג׳:ז׳: "א"ר יצחק מצות גדולה עמדה על המלח, הוא אומר לה הביא לאילין אכסנאי קליל מלחה, והיא אמרה אוף דין סניתא בישתא בעי את מילפא הכא, ושמעתי מרבותי כי סימן הי' לה עם סדומית קרובותיה כששואלת מלח, היו יודעין כי בא אורח אצל בעלה, ויבאו ויקחו, ולפיכך ותהי נציב מלח:"

סיבה נוספת להפיכתה של אשת לוט לנציב מלח היא שירדה שכינת הקב"ה להשחית את סדום, עליה הסתכלה אשת לוט כשהביטה לאחור: פרקי דרבי אליעזר (היגר) – "חורב" פרק כה – מרחמת על בנותיה אמר להם: אל תביטו לאחוריכם שהרי ירדה שכינתו של הקב"ה להמטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש. עירית, אשתו של לוט, נכמרו רחמה על בנותיה הנשואות והביטה לאחריה לראות אם הולכות אחריה אם לא. וראת אחרי השכינה, ונעשית נציב מלח, שנאמר: "ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח"

מדוע הסתכלה אשת לוט לאחור

1. צערה על אבדן הרכוש – המדרשים הסבירו את הפיכתה לנציב מלח כמידה כנגד מידה על שהיתה כאנשי סדום, לא מכניסה אורחים, קמצנית ורחלנית כל זאת בא לידי ביטוי במדרשים על אשת לוט והמלח (ראו לע"ל). דבר נוסף נלמד ממדרשי חז"ל על המלח "מלח ממון – חסר" (מסכת כתובות דף סו עמוד ב.)  והוא שהמלח שהוא משמר את המזון, נמשל למתן צדקה כמשמר את הממון.
   אנשי סדום שכחלק ממשפט ארצם לא נתנו או עסקו בצדקה אלא להיפך, כך בתיאור סיפור המלח אותו לא רצתה אשת לוט לתת לאורחיה, מתוך קמצנות וחוסר נדיבות. למרות כל אלה זכתה אשת לוט להנצל יחד עם לוט ובנותיהם ובלבד, שתצליח להגמל מהרכושניות של אנשי סדום, ולא תסתכל לאחור בכיסופים לרכוש והנכסים שנשארו מאחור, אך היא המשיכה בדרכה הרעה והסתכלה לאחור בצער על אבדן הרכוש.
   הפיכתה לנציב מלח כחומר משמר על תאוותה לחומריות.
   מדרש תנחומא (בובר) פרשת וירא סימן ח: "מהו "יֵרַע שָׂרִיד בְּאָהֳלוֹ" (איוב כ כו)? שאפילו שריד אחד שנשתייר מהם, משם רעת הרעה באוהלו. ואיזהו? זה עידית אשתו של לוט, שנאמר: "ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח" (בראשית יט כו).

כלי יקר פס' יז': אל תביט אחריך. לפי שלוט ואשתו היו מצטערים על שלא הצילו גם את כל ממונם לכך נאמר ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח מאחריה מבעי לה להביט ואם כדברי רז״ל (בר״ר נ ד) שנעשית נציב מלח לפי שחטאה במלח שלא נתנה לעני, קשה. למה נענשה דווקא בפעם הזאת. אלא לפי שעכשיו נצטערה על איבוד ממונה והביטה במה שיהיה אחרי מות בעלה זה״ש מאחריו, כי אמרה שבעלה לא ישאיר אחריו מאומה ולא יהיה לה מקום לגבות כתובתה ממנו, ע״כ היתה הבטה זו לה למזכרת עון, כי מדת הדין קטרגה לאמר לא די שלא עשתה מן ממונה צדקה שנמשלה למלח על דרך (כתובות סו:) מלח ממון חסר. והיתה עיניה צרה גם באורחים, כי מצות אפה משמע הוא ולא היא. ואם כן חטא חטאה אשתו כי בתוך ההפכה הגדולה ההיא נצטערה על ממונה לא כדי לעשות בו צדקה, כי לאו בת הכי היתה על כן נענשה ותהי נציב מלח כי במלת ממון חסר חטאה ובמלח נדונה. אבל ללוט אמר דרך מוסר דייך שהצלת נפשך ואל תחוש על אבידת הממון שתעזוב אחריך ליורשים כי למה תביט אחריך במה שיהיה אחריך ותדאג על עולם שאינו שלך כי סוף שתעזוב לאחרים חילך. ובדרך זה נפרש בע״ה גם פסוק לא תפאר אחריך. (דברים כד כ) ואם עדיין תצטער סוף סוף הרי בחייך מאין תאכל המן הגורן או מן היקב, ע״ז נאמר המלט אצל אברהם היושב בהר, כי סופך כתחילתך כמו שבתחלה מי גרם ללוט להיות לו צאן ובקר ואהלים ישיבתו עם אברהם גרמה לו, כך גם עתה המלט אליו וקרב לגבי דהינא ואידהן.

1. סיבה טבעית,האויר כולו היה ספוג נגעים, גפרית ומלח:
   רמב"ן בראשית פרק יט פסור יז – סיבה טבעית למה שאירע לאשת לוט
   וענין איסור ההבטה אמר רש"י אתה הרשעת עמהם ובזכות אברהם אתה ניצל, אינך רשאי לראות בפורענותן. ועוד בו ענין, כי הראות באויר הדבר ובכל החליים הנדבקים, יזיק מאד וידביקם, וכן המחשבה בהם, ולכן יסגר האיש המצורע וישב בדד (ויקרא יג מו). וכן נשוכי חיות השוטות ככלב השוטה וזולתו, כאשר יראו המים וכל מראה יחזו בהם דמות המזיק וישתטו וימותו, כמו שאמרו במסכת יומא (פד א), והזכירוהו אנשי הטבע. ולכן היתה אשתו של לוט נציב מלח, כי באתה המכה במחשבתה כאשר ראתה גפרית ומלח היורד עליהן מן השמים ודבקה בה.
2. התגעגעה לבנותיה הנשואות שנשארו בסדום: פרקי דרבי אליעזר (היגר) – "חורב" פרק כה – מרחמת על בנותיה אמר להם: אל תביטו לאחוריכם שהרי ירדה שכינתו של הקב"ה להמטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש. עירית, אשתו של לוט, נכמרו רחמה על בנותיה הנשואות והביטה לאחריה לראות אם הולכות אחריה אם לא. וראת אחרי השכינה, ונעשית נציב מלח, שנאמר: "ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח"

כמה בנות היו לאשת לוט ולוט

הסיפור המקראי מספר לנו על שתי בנות, בתולות,  שהיו ללוט ואשתו, אותן הציע לוט להמון במקום שיפגעו באורחיו, שתי בנות אלה הוצאו מסדום על ידי המלאכים יחד עם לוט ואשתו. "הִנֵּה-נָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת אֲשֶׁר לֹא-יָדְעוּ אִישׁ אוֹצִיאָה-נָּא אֶתְהֶן אֲלֵיכֶם וַעֲשׂוּ לָהֶן כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם".(8)
שתי בנות אלה היו עם אביהן במערה ראו את סדום חרבה וחשבו שהעולם כולו חרב ורק הן ואביהן נצלו, לכן החליטו לשכב עם אביהן על מנת להעמיד זרע המשכיות להצלת העולם. לוט מציין כי שתי בנות אלה לא ידעו איש, ובהמשך כתוב: "וַיֵּצֵא לוֹט וַיְדַבֵּר אֶל-חֲתָנָיו לֹקְחֵי בְנֹתָיו וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִן-הַמָּקוֹם הַזֶּה כִּי-מַשְׁחִית יְהוָה אֶת-הָעִיר וַיְהִי כִמְצַחֵק בְּעֵינֵי חֲתָנָיו" (14)
אם בנותיו לא ידעו איש, כיצד היו להן חתנים המתוארים כ'לוקחי בנותיו' מכאן הסיקו חז"ל שהיו ללוט ואשתו שתי בנות נוספות, שהיו נשואות. ביאור יש"ר "אל חתניו לקחי בנותיו, לפי פשוטו לא היו לו רק שתי בנות והיו ארוסות לב' אנשים מבני סדום, כי חתן יקרא גם טרם הנישואין בעודנו ארוס ואילו היו לו ב' בנות אחרות נשואות כבר, היה הכתוב אומר וידבר אל בנותיו כי הם עיקר"
בת נוספת של לוט ואשתו נזכרת בספר הישר ושמה 'פלטית', המדרש המתאר את רשעותם של אנשי סדום, מספר כי השם פלטית ניתן לה ע"ש הצלתו של לוט ומשפחתו ממלחמת מלכי עילם "ויקרא את שמה פלטית, כי אמר כי פלטו אלוקים ואת כל ביתו ממלכי עילם." פלטית היתה נשואה לאחד מאנשי סדום, וחמלה על איש עני ורעב ללחם, אנשי סדום כחלק ממשפט עירם קבעו לא לתת אוכל לאיש העני עד שימות, פלטית היתה בסתר נותת אוכל לאיש העני, ראו אנשי סדום שהאיש העני לא מת, והבינו שיש מי שדואג לו לאוכל ומים.
הסתתרו אנשי סדום וראו את פלטית שואבת מים עבור האיש, משקה ומאכילה אותו, תפסו את פלטית והביאו אותה למשפט, דינה היה מוות בשריפה.

סיפור אשת לוט כאגדה המסבירה תופעה גיאולוגית

גונקל ה., (אגדות בראשית: מבוא לספר בראשית, עמ' 32-36), סיוג את האגדות בספר בראשית לפי ארבעה נושאים, אגדות אתנולוגיות, אשר הסבירו את המקור ליחסים שבין השבטים והעמים, אגדות אטימולוגיות, אשר נמקו את מקור השמות של העמים, אגדות פולחן, הסבירו את מקור מנהגי הפולחן ואגדות גיאולוגיות, אשר הסבירו התהוות של תופעת טבע יוצאת דופן.
סיפור סדום ועמורה והפיכת אשת לוט לנציב מלח, לפי סיווג זה, נכנס לקטגוריה של אגדות גיאולוגיות, לפיכך הוא סיפור מאוחר אשר בא להסביר את תופעת הטבע באזור ים המלח. באמצעות סיפור חורבן סדום ועמורה מוסבר שממונו של ים המלח, ודמות האישה כעמוד מלח הניצב על הדרך.

אצל חז"ל / מפרשים

תלמוד

ברכות נ״ד ב:ח׳
וְאִשְׁתּוֹ שֶׁל לוֹט — שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח״. וְחוֹמַת יְרִיחוֹ שֶׁנִּבְלְעָה — דִּכְתִיב: ״וַתִּפֹּל הַחוֹמָה תַּחְתֶּיהָ״.

נדה ע׳ ב:ז׳
שלשה דברי בורות אשתו של לוט מהו שתטמא אמר להם מת מטמא ואין נציב מלח מטמא

מגילה כ"ה
הרואה אשתו של לוט (המקום שנהפכה שם לנציב מלח) אומר: "ברוך דיין האמת",
ועל לוט אומר: "ברוך זוכר הצדיקים" (ברכות נ"ד).
אשתו של לוט אינה מטמאת, שמת מטמא ואין נציב מלח מטמא (נדה ע). ארבע בנות היו ללוט, שתים ארוסות ושתים נשואות, הנשואות מתו בסדום. מעשה לוט ושתי בנותיו נקרא ומתרגם, כי איננו נוגע לכבוד אברהם

ספר הישר (מדרש), ספר בראשית, וירא ה׳

ויחזק האיש באליעזר ויביאהו אל שופט סדום, אל שקרא למשפט. וידבר האיש אל השופט ויאמר, בי אדוני כזאת וכזאת עשה לי האיש הזה ואכהו באבן ויצא דם רע ממצחו ולא אבה לתת שכרי. ויאמר השופט אל אליעזר, אמת יאמר לך האיש הזה תנה לו שכרו כי כן המשפט איתנו בארץ. וישמע אליעזר את דברי השופט וישא אליעזר אבן אחת ויכה את השופט ותטבע האבן במצחו, ויצא דם רב ממצח השופט. ויאמר אליעזר וכן משפטכם בארץ אשר אתן לאיש הזה, תנהו אתה לו כי כן משפטיך אתה חרצת. ויעזוב אליעזר את האיש הסדומי עם השופט, ויצא וילך לו לדרכו. ויהי כאשר נלחמו מלכי עילם את מלכי סדום, וישבו מלכי עילם את כל רכוש סדום. וישבו גם את לוט ואת כל רכושו עמהם. ויוגד לאברהם וילך וילחם את מלכי עילם, ויצל מידם את כל רכוש לוט עם רכוש סדום. בעת ההיא ילדה אשת לוט לו בת ויקרא את שמה פלטית, כי אמר כי פלטו אלוקים ואת כל ביתו ממלכי עילם. ותגדל פלטית בת לוט, ויקחה אחד מאנשי סדום ותהי לו לאישה. ויבוא בעיר איש עני לבקש את מחייתו, וישב בעיר ימים. ויעבירו כל אנשי סדום קול כמשפטם לבלתי תת לאיש ההוא פת לחם לאכול עד ימות בארץ, ויעשו כן. ותרא פלטית בת לוט את האיש ההוא מושלך ברחוב העיר ברעב ואין נותן לו מאומה למחייתו, ונפשו קרבה לצאת. ותמלא נפשה חנינה על האיש העני ההוא ותכלכלהו בלחם בסתר ימים רבים, ותחי נפש האיש ההוא. ויהי מדי צאתה לשאוב מים ותשם את הלחם בכד המים, ויהי בבואה אל מקום העני ותוציא את הלחם מכדה ותיתן לעני ויאכל ככה עשתה לו ימים רבים. ויתמהו כל אנשי סדום ועמורה על האיש ההוא מדוע חיה ברעב ימים רבים, ויאמרו איש אל רעהו אין זה כי אם אוכל ושותה הוא כי לא יוכל האדם לחיות מן הרעב ימים רבים כאשר היה זה ופניו לא סרו.

וירא ו׳: ויתחבאו שלושה אנשים במקום מושב העני ההוא בסתר לדעת מי יביא הלחם לאיש ההוא לאכול. ותצא פלטית בת לוט כיום לשאוב מים ותיתן את הלחם בכד המים ותלך לשאוב מים, ותט אל מקום האיש העני ותוציא את הלחם מכדה ותיתן לעני ויאכל. ויראו שלושת האנשים את הדבר אשר עשתה פלטית לאיש העני ההוא ויאמרו, אך עתה הנה היא כלכלתהו על כן לא הרעיב ופניו לא סרו ולא מת כראשונים. ויצאו שלושת האנשים מן המקום אשר התחבאו שמה, ויתפשו את פלטית ואת הלחם ביד העני ההוא. ויקחו את פלטית ויביאו אותה לפני שופטיהם ויאמרו אליהם, כזאת וכזאת תעשה היא אשר כלכלה את האיש ההוא בלחם על כן לא מת ימים רבים. עתה דברו לנו מה משפט האישה הזאת על אשר עברה את דתינו.ויתקבצו כל אנשי סדום ועמורה, ויבערו את האש ברחוב העיר ויביאו את האישה וישליכוה באש ותשרף ותהי לאפר. וגם בעיר אדמה היתה נערה אחת בת איש עשיר מאנשי אדמה, ויעשו לה כדבר הזה. ויבוא הולך בעיר אדמה ללון בעיר ומחר ילך לביתו, וישב נגד פתח אבי הנערה ללון שם כי בא לו השמש במקום ההוא. ותראהו הנערה ההיא יושב בפתח הבית וישאל לה מים לשתות, ותאמר לו מי אתה. ויאמר לה אנוכי באתי היום מדרכי ותבוא לי השמש פה ואלין בזה עד למחר והשכמתי בבוקר והלכתי לדרכי. ותבוא הנערה ההיא הביתה, ותוציא לאיש ההוא לחם ומים לאכול ולשתות. ויודע הדבר ההוא לאנשי אדמה, ויקבצו כולם ויביאו את הנערה לפני השופטים לשפוט על הדבר הזה. ויאמר השופט יש לנערה הזאת משפט מות על אשר הפרה את דתינו, וכזה וכזה משפטה. ויתקבצו על אנשי הערים ההם, ויוציאו את הנערה ההיא וימשחו אותו בדבש מכף רגלה עד קדקדה כאשר דיבר השופט. ויתלו אותה לפני עדת הדבורים במקום מקבצם, ויבואו עליה כל הדבורים ויעקצו אותה ויצבו את כל בשרה. ותצעק הנערה מפני הדבורים ואין מביט אליה ואין מרחם עליה, ותעל צעקתה השמימה. ויקנא ה׳ על הדבר הזה ועל כל מעשה ערי סדום אשר עשו, יען שבעת לחם ושלות השקט היה להם ובכל זאת עני ואביון לא החזיקו. ותגדל רעתם וחטאתם לפני ה׳ מאוד בימים ההם, וישלח ה׳ את שני המלאכים אשר באו בית אברהם אל סדום ואל עריה לשחתם.

וירא ז׳: ויקומו המלאכים ההם מפתח אוהל אברהם כאשר אכלו ושתו, ויבואו סדומה בערב ולוט יושב בשער סדום בעת ההיא. וירא אותם ויקם לקראתם וישתחו להם ארצה, ויפצר בם מאוד ויביאם אל ביתו וישם להם לחם ויאכלו וילינו בביתו. ויאמרו המלאכים אל לוט קום צא מן המקום הזה אתה וכל אשר לך פן תיספה בעון העיר, כי משחית ה׳ את המקום הזה. ויחזיקו המלאכים ביד לוט וביד אישתו וביד בנותיו וכל אשר לו, וישלחוהו ויניחוהו מחוץ לערים. ויאמרו לו הימלט על נפשך, וינס ויברח הוא וכל אשר לו. בעת ההיא המטיר ה׳ על סדום ועמורה ועל כל הערים האל גפרית ואש מאת ה׳ מן השמים, ויהפוך את כל הערים ואת כל הככר ואת כל יושבי הערים ואת צמח האדמה. ותבט עירית אשת לוט בהפיכת הערים לראות, כי נכמרו רחמיה אל בנותיה הנשארות בסדום כי לא יצאו עמה. ויהי כאשר הביטה אחריה, ותהי נציב ממלח. עודנו במקום ההוא עד היום הזה. וילכחו אותה על השוורים העוברים במקום ההוא יום יום עד אצבעות הרגלים ובבוקר יצמח אשר לחכו בה, עד היום הזה. וינוס לוט ושתי בנותיו הנשארות עמו, וימלטו אל מערת עדולם וישבו שם ימים. וישקך אברהם בבוקר לראות את ערי סדום מה נעשה בם, וישקף וירא והנה עלה עשן כל הערים כעשן הכבשן. ויהי בשבת לוט במערה עם שתי בנותיו וישקו את אביהן יין וישכבו עמו, כי אמרו אין איש בארץ לחיות זרע מהן כן חשבו כי אבדה כל הארץ. וישכבו שתיהן עם אביהן ותהרן שתיהן מאביהן, ותלדנה בנים. ותקרא הבכירה את שם בנו מואב לאמור כי מאביה ילדתו, הוא אבי מואב עד היום הזה. והצעירה קראה גם היא את בנה בן עמי, הוא אבי בני עמון עד היום הזה. ויהי אחרי כן ויסע לוט הוא ושני בנותיו משם, וישב בעבר הירדן עם שתי בנותיו ובניהן. ויגדלו בני לוט וילכו ויקחו להם נשים מארץ כנען וילדו להם בנים, ויפרו וירבו מאוד.

בראשית רבה 

נ׳:ד׳: וַיַּרְא לוֹט וַיָּקָם לִקְרָאתָם וגו' וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי (בראשית יט, א ב), רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי הוּנָא. רַבִּי יוּדָן אָמַר (בראשית יט, ב): סוּרוּ נָא, אֲפִלּוּ אֵינִי כְדַאי, עַקְּמוּ עָלַי אֶת הַדֶּרֶךְ. רַבִּי הוּנָא אָמַר עַקְּמוּ עָלַי אֶת הַדֶּרֶךְ כְּדֵי שֶׁלֹא תִּהְיוּ נִרְאִים בָּאִים אֶצְלִי. (בראשית יט, ב): אֶל בֵּית עַבְדְּכֶם וְלִינוּ וְרַחֲצוּ, אַבְרָהָם מַקְדִּים רְחִיצָה לְלִינָה וְלוֹט מַקְדִּים לִינָה לִרְחִיצָה, אֶלָּא אַבְרָהָם מַקְפִּיד עַל טִנּוֹפֶת עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים לְפִיכָךְ הִקְדִּים רְחִיצָה, וְלוֹט אֵינוֹ מַקְפִּיד עַל טִנֹּפֶת עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף זֶה עָשָׂה כַּשּׁוּרָה, כְּדֵי שֶׁיֵּצְאוּ וְיִרְאוּ אָבָק עַל רַגְלֵיהֶם שֶׁלֹא יֹאמְרוּ הֵיכָן לָנוּ. (בראשית יט, ב): וַיֹּאמְרוּ לֹּא כִּי בָרְחוֹב נָלִין, מְמָאֲנִין בְּקָטָן וְאֵין מְמָאֲנִין בְּגָדוֹל. (בראשית יט, ג): וַיִּפְצַר בָּם מְאֹד, הִכְנִיס בָּם אַף וְצָרָה. (בראשית יט, ג): וַיָּסֻרוּ אֵלָיו וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּיתוֹ, הֲדָא מְסַיְּעָא לְהַהוּא דְּאָמַר רַב הוּנָא עַקְּמוּ עָלַי אֶת הַדֶּרֶךְ כְּדֵי שֶׁלֹא תִּהְיוּ נִרְאִים בָּאִים אֶצְלִי. (בראשית יט, ג): וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה, בְּבֵיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ הָיָה שֶׁהָיָה מְקַבֵּל אֶת הָעוֹבְרִים וְאֶת הַשָּׁבִים. אָמַר רַבִּי יִצְחָק מַצּוּת גְּדוֹלָה עָמְדָה עַל הַמֶּלַח, דְּהוּא אָמַר לָהּ הַב לְאִלֵּין אַכְסַנְיָא קַלִּיל מֶלַח, וַהֲוַת אָמְרָה לֵיהּ אַף הָדָא סוֹנִיתָא בִּישָׁא אַתּ בָּעֵי מֵילְפָא הָכָא.

נ״א:ה׳: וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו (בראשית יט, כו), רַבִּי יִצְחָק אָמַר שֶׁחָטְאָה בְּמֶלַח בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה שֶׁבָּאוּ הַמַּלְאָכִים אֶל לוֹט, מָה הִיא עוֹשָׂה הוֹלֶכֶת אֶל כָּל שְׁכֵנוֹתֶיהָ וְאוֹמֶרֶת לָהֶן תְּנוּ לִי מֶלַח שֶׁיֶּשׁ לָנוּ אוֹרְחִים, וְהִיא מְכַוֶּנֶת שֶׁיַּכִּירוּ בָּהֶן אַנְשֵׁי הָעִיר, עַל כֵּן (בראשית יט, כו): וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח.

נא: וַיְדַבֵּר אֶל חֲתָנָיו וגו', אַרְבַּע בָּנוֹת הָיוּ לוֹ שְׁתַּיִם אֲרוּסוֹת וּשְׁתַּיִם נְשׂוּאוֹת, לְקוּחֵי בְנֹתָיו אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא לֹקְחֵי בְנֹתָיו. (בראשית יט, יד): וַיְהִי כִמְצַחֵק בְּעֵינֵי חֲתָנָיו, אָמְרוּ לוֹ אַדְרִכוֹלִין וְכָרְבַּלִין בַּמְדִינָה וּמְדִינָה נֶהְפָּכֶת.

 וְאֶת שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ הַנִּמְצָאֹת וגו', אָמַר רַבִּי טוֹבִיָּה בַּר רַבִּי יִצְחָק שְׁתֵּי מְצִיאוֹת, רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה וְנַעֲמָה הָעֲמוֹנִית. אָמַר רַבִּי יִצְחָק (תהלים פט, כא): מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי, הֵיכָן מָצָאתִי אוֹתוֹ בִּסְדוֹם.
וירא, פרשה מט – נספרת בין עשרה הצדיקים: "ויאמר אל נא יחר לה' אולי ימצאון שם עשרה" … למה עשרה? שהיה סבור שיש שם עשרה לוט ואשתו וד' בנותיו וד' חתניו.

וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו (בראשית יט, כו), רַבִּי יִצְחָק אָמַר שֶׁחָטְאָה בְּמֶלַח בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה שֶׁבָּאוּ הַמַּלְאָכִים אֶל לוֹט, מָה הִיא עוֹשָׂה הוֹלֶכֶת אֶל כָּל שְׁכֵנוֹתֶיהָ וְאוֹמֶרֶת לָהֶן תְּנוּ לִי מֶלַח שֶׁיֶּשׁ לָנוּ אוֹרְחִים, וְהִיא מְכַוֶּנֶת שֶׁיַּכִּירוּ בָּהֶן אַנְשֵׁי הָעִיר, עַל כֵּן (בראשית יט, כו): וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח.

בראשית רבתי, פרשת וירא י״ז

(בראשית יט, כו) ותבט אשתו מאחריו. א"ר אליעזר עדית אשתו של לוט נכמרו רחמיה על בנותיה הנשואות בסדום והביטה לראות אם הן הולכות אחריה אם לאו וראתה אחריה שכינה ונעשית נציב מלח, הה"ד ותבט אשתו מאחריו של מלאך. ד"א מאחריו אחר שהזהיר אותם המלאך אל תביט אחריך.

במדבר רבה פרשת נשא פרשה י – ההשוואה עם אשת מנוח
ולפי שראתה במלאך, נקרא שמה הַצְלָלְפּוֹנִי, שהייתה פונה במלאך, ואין "צלל" אלא מלאך, כמו שאתה אומר: "כי על כן באו בצל קורתי" (בראשית יט ח). להלן שהיה לוט צדיק יותר מאשתו, באו המלאכים בצל קורתו ולא בצל קורתה. ברם כאן שבא המלאך אצלה, לפי שהיתה צדקת לכך נקראת הצלל.

ילקוט שמעוני על התורה רנ״ו:א׳
ר' שמעון בן גמליאל אומר בוא וראה כמה מופרשין דרכיו של מקום מדרכי בשר ודם. בשר ודם במתוק מרפא את המר אבל הקב"ה אינו כן אלא במר מרפא את המר הא כיצד נתן המחבל לתוך דבר שנתחבל כדי לעשות בו נס. כיוצא בו ויאמר ישעיהו ישאו דבלת תאנים והלא בשר חי שאתה נותן עליו דבלת תאנים מיד הוא נסרח. הא כיצד נתן דבר המחבל לתוך דבר שנתחבל כדי לעשות בו נס בתוך נס. כיוצא בו ויצא אל מוצא המים וישלך שם מלח ויאמר כה אמר ה'. והרי מים מתוקין כיון שאתה נותן בהן מלח מיד הן נמלחים הא כיצד נותן דבר המחבל לתוך דבר שנתחבל כדי לעשות בו נס. וישלך אל המים אחרים אומרים היו ישראל מתחננים ומתגוררים לפני אביהם שבשמים כבן שהוא מתחנן לפני אביו וכתלמיד שהוא מתגורר לפני רבו כך היו ישראל מתחננין ומתגוררין לפני אביהן שבשמים ואמרו לפניו רבונו של עולם חטאנו לפניך שהתרעמנו על הים. וימתקו המים ר' יהושע אומר מרים היו לפי שעה ונמתקו. ר' אלעזר המודעי אומר מרים הן בתחלה שנאמר המים המים שני פעמים. כתיב יעשו עץ גבוה חמשים אמה והקב"ה צוח לא יהיה קלווסן. ומה אני עושה לאברהם והוא עומד עליהם תחת העץ ומה אני מפיייס למשה ויורהו ה' עץ. ההוא אמר ולא יעשה והיה המן מבקש קורה של חמשים אמה ולא מצאה אלא קורה שהיתה בביתו שהיה בנו פרשנדתא הגמון בקדרוניא ונטל נסר א' מתבתו של נח שעשה הקב"ה זכרון לעולם שידעו דורות עולם שהביא מבול לעולם שכן כתיב זכר עשה לנפלאותיו וכן כשנהפכו סדום ועמורה כתיב ותבט אשתו מאחריו ועד עכשיו היא עומדת נציב מלח. למה זכר עשה לנפלאותיו שיהיו הדורות מתנין שבחו של הקב"ה:

מדרש אגדה, בראשית י״ט:כ״ו:א׳

ותבט אשתו מאחריו. אחר שאמר לה המלאך אל תביט אחריך היתה נפשה הומה על בנותיה הנשארות בסדום:

י״ט:כ״ו:ב׳:  ותהי נציב מלח. לפי שחטאה במלח, כיצד שבאותה הלילה שבאו המלאכים לביתו של לוט, הלכה היא אצל שכניה בעלילה לשאול מלח, אמרו לה שכניה ולמה את צריכה מלח, וכי אין יודעת שהיית חסה מלח לילך ליקח מלח מבעוד יום, אמרה להם אין אנו צריכין מלח, אלא שבאו לנו אורחים, ולכך ידעו אנשי סדום במלאכים שבאו בביתו של לוט:

מדרש שכל טוב, בראשית י״ט:כ״ו:א׳
ותבט אשתו מאחריו. מאחרי המלאך לראות מה יהא בבית אביה, ועברה על דבר המלאך, שאמר אל תבט אחריך:

מדרש תנחומא, וירא ז׳:ב׳
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי שָׁלוֹם בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי סִימוֹן, בְּשָׁעָה שֶׁבָּא אַמְרָפֶל וַחֲבֵרָיו לְהִלָּחֵם עִם הַסְּדוֹמִיִּים, עַל יְדֵי שֶׁשָּׁבוּ אֶת לוֹט, שָׁמַע אַבְרָהָם וְיָצָא עֲלֵיהֶם לַמִּלְחָמָה וְהָרַג אֶת הַמְּלָכִים, בָּרְחוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה, וּכְתִיב: וְעֵמֶק הַשִּׂדִּים בֶּאֱרֹת בֶּאֱרֹת חֵמָר וַיָּנֻסוּ מֶלֶךְ סְדֹם. הִתְחִיל אַבְרָהָם מְהַרְהֵר לוֹמַר, הַמְּלָכִים בָּאִין לְהִלָּחֵם עַל הַסְּדוֹמִיִּים וְהַמְּלָכִים נוֹפְלִין וְאֵלּוּ בָרְחוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהַנִּשְׁאָרִים הֶרָה נָסוּ, אִלּוּ לֹא הָיוּ כְשֵׁרִין לֹא הָיוּ בוֹרְחִין. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֵלּוּ, יִבְרַח מִנֶּשֶׁק בַּרְזֶל תַּחְלְפֵהוּ קֶשֶׁת נְחוּשָׁה שָׁלַף וַיֵּצֵא מִגֵּוָה וּבָרָק מִמְּרֹרָתוֹ יַהֲלֹךְ עָלָיו אֵמִים, כָּל חֹשֶׁךְ טָמוּן לִצְפוּנָיו וְגוֹ' (איוב כ, כד-כו). כָּל הַחֹשֶׁךְ הַזֶּה הֵיכָן הָיָה טָמוּן? לִצְפוֹנָהּ שֶׁל סְדוֹם שֶׁהָיְתָה בִּימִינָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַאֲחוֹתֵךְ הַקְּטַנָּה מִמֵּךְ הַיּוֹשֶׁבֶת מִימִינֵךְ סְדֹם וּבְנוֹתֶיהָ (יחזקאל טז, מו). מַהוּ יֵרַע שָׂרִיד בְּאָהֳלוֹ (איוב כ, כו). שֶׁאֲפִלּוּ שָׂרִיד שֶׁנִּשְׁתַּיֵּר מִשָּׁם, רָעַת הָרָעָה יֵרַע שָׂרִיד בְּאָהֳלוֹ. וְאֵי זֶה, זֶה אִשְׁתּוֹ שֶׁל לוֹט, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח.

ספרי דאגדתא על מגילת אסתר, מדרש פנים אחרים, נוסח ב ה׳:ז׳
[אסתר ה, יג] וכל זה איננו שוה לי וגו'. איני ערב לי מה שאני אוכל ושותה, למודים הם הרשעים שאוכלים ואינן שביעין. וצדיקים אוכלים מעדנים ונפשם שביעות וכן הוא אומר צדיק אוכל לשובע נפשו ובטן רשעים תחסר (משלי יג כה)…והיה המן חוזר ומבקש קורה של נ' אמה ולא מצא, אלא שלח לבנו פרשנדתא שהיה הגמון בקרדוניא, ונטל נסר אחד מתיבתו של נח, שהיה ארכו של נסר נ' אמה, שעשה הקב"ה אותו זכרון לעולם, שידעו דורות עולם שהביא מבול לעולם, שכן כתיב זכר עשה לנפלאותיו (תהלים קיא ד), ואף כשהפך את סדום הניח זכרון, ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח (בראשית יט כו), ועד עכשיו הוא עומד נציב מלח, למה זכר עשה לנפלאותיו, שהיו הדורות מרננין שבחו של בורא עולם….

עין יעקב, ברכות ט׳:ג׳
וְאִשְׁתּוֹ שֶׁל לוֹט, דִּכְתִיב: (בראשית יט) "וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו, וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח". חוֹמַת יְרִיחוֹ שֶׁנִּבְלְעָה בִּמְקוֹמָהּ, דִּכְתִיב: (יהושע ו) "וַתִּפֹּל הַחוֹמָה תַּחְתֶּיהָ". בִּשְׁלָמָא כּוּלְּהוּ נִיסָא, אֶלָּא אִשְׁתּוֹ שֶׁל לוֹט, פּוּרְעָנוּתָא הִיא? דְּאָמַר: "בָּרוּךְ דַּיָּן הָאֱמֶת". וְהָא הוֹדָאָה וּשְׁבַח קָתָּנִי? תְּנִי: עַל לוֹט וְעַל אִשְׁתּוֹ מְבָרְכִין שְׁתַּיִם. עַל אִשְׁתּוֹ אוֹמֵר: "בָּרוּךְ דַּיָּן הָאֱמֶת". וְעַל לוֹט אוֹמֵר: "בָּרוּךְ זוֹכֵר הַצַּדִּיקִים". אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוּא זוֹכֵר הַצַּדִּיקִים, דִּכְתִיב: (בראשית יט) "וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים אֶת עָרֵי הַכִּכָּר, וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת אַבְרָהָם" וְגוֹ'. וְחוֹמַת יְרִיחוֹ שֶׁנִּבְלְעָה. [וְחוֹמַת יְרִיחוֹ] נִבְלְעָה? וְהָא נָפְלָה! דִּכְתִיב: (יהושע ו) "וַתִּפֹּל הַחוֹמָה תַּחְתֶּיהָ". כֵּיוָן דְּפוּתְיָהּ וְרוּמָהּ, כִּי הֲדָּדֵי נִינְהוּ, מִשׁוּם הָכִי אִבְלְעָהּ בְּלוּעִי.

פרקי דרבי אליעזר כ״ה:י״א
ראה אותם אחד מאנשי העיר ורץ והגיד לכל אנשי העיר ונקבצו כלם אל פתח הבית לעשות כמנהגם משכב זכור כנשים, שנאמר ויקראו אל לוט ויאמרו לו. ומה עשה לוט, כשם שנתן משה נפשו תחת העם כך נתן לו את שתי בנותיו תחת שני המלאכים שנאמר הנה לי שתי בנות ולא קבלו עליהם אנשי העיר. מה עשו להם המלאכים הכו אותם בעורון עד שעלה עמוד השחר וכשם שהחזיק לוט בידיו של המלאכים והכניסם לתוך ביתו כך החזיקו בידו וביד אשתו וביד שתי בנותיו והוציאו אותם מחוץ לעיר שנאמר ויתמהמה ויחזיקו האנשים אמ' להם אל תביטו לאחוריכם שהרי ירדה שכינתו של הב"ה להמטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש עירית אשתו של לוט נכמרו רחמה על בנותיה הנשואות והביטה לאחריה לראות אם הולכות אחריה אם לא (וראת אחרי) [וראתה אחריה] השכינה ונעשית נציב מלח, שנאמר ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח:

תנחומא בובר, וירא ח׳:א׳
והשארים הרד מגוה וגו', כל חשך טמון לצפוניו וגו' (איוב כ כד כה כו), כל החשך טמון בסדון, שהיא מימינה של ארץ ישראל, שנאמר ואחותך הקטנה ממך [היושב מימינך סדום ובנותיה] (יחזקאל טז מו), מהו ירע שריד באהלו (איוב שם כו), שאפילו שריד אחד שנשתייר (מהם) [משם] רעת הרעה באהלו, ואיזהו זה עידית אשתו של לוט, שנאמר ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח (בראשית יט כו).

גלגולי נשמות קג
עידית אשתו של לוט אין לה גלגול, דכתיב "עד היום הזה", ובמשנה גם כן הרואה אשתו של לוט מאי מברך וכו', כי נשמתה היא דוממת, וכל מה שמלחכים ממנה הבהמות חוזרת לקדמותה הראשון, ותיקונה הוא "על כל קרבנך תקריב מלח", וכן על השלחן שהוא מזבח צריך מל"ח מח"ל לח"ם. 

הטור הארוך, בראשית י״ט:כ״ו
ותבט אשתו מאחריו. פי' ר' אברהם מאחריו של לוט. פירש"י מאחרי ציוויו של מלאך. ובפרקי ר"א אמרו להם אל תביטו אחריכם כי ירדה שכינה להפיל על סדום ועמורה גפרית ואש עיסית (עדית) אשתו של לוט נכמרו רחמיה על בנותיה הנשואות בסדום והביטה אחריה וראתה אחרי' השכינה ונעשית נציב מלח. ונוכל לפרש מאחריו של שכינה:

ותהי נציב מלח. שנתאחרה והדביקה הענן שהוא גפרית ומלח. והרמב"ן כתב כי הראות באויר בכל החליי' הנדבקים מזיק מאד ומדביקם וכן המחשבה בהם ולכן יסגר המצורע וישב בדד וכן נשוכי החיות השוטות כמו כלב שוטה וזולתם כאשר יראו המים וכל מראה יראו בהם דמות המזיק וימותו ולכן היתה אשתו של לוט נציב מלח כי באתה המכה במחשבה כאשר ראתה גפרית ומלח היורד מן השמים ודבקה בה המכה: הוקשה לא"א הרא"ש ז"ל בענין אשת לוט מתי היה דמפשט הפסוק נראה שלא התחילה המכ' עד שבא לוט לצוער כדכתיב כי לא אוכל לעשות דבר עד בואך שמה וע"כ לא היה עד לאחר שהתחילה המכה כדאיתא בפרקי ר"א ואם היה אחר שבא לצוער למה לקתה יותר מכל בני העיר. וכתב לו ר' ישראל כי ודאי אחר שבא לוט לצוער התחילה המכה ועדיין לא הגיעה אשתו והדביקה אותה המכה וספר הכתוב סבת עכובה כי היא היתה באה אחרי לוט וזהו מאחריו שכינוי מאחריו חוזר ללוט וכך הוא הצעת הפסוק ותבט אשתו והיא מאחריו ומפני כך נתעכבה בדרך כי ההבטה גרמה לה העכוב שהיתה מבטת שתבואנה בנותיה אחריה. וכן אני מפרש אל תביט אחריך לא הזהירו אלא על העכוב כי כן דרך ההולך בדרך ומביט אחריו שמתעכב וההולך בחפזה ובמרוצה מביט לעולם לפנים ואלו היה כפי' הרמב"ן אל תביט אחריך כי הראות באויר הדבר מזיק היה לו לומר אל תביט אחריך פן תנזק או תמות אלא לא בא אלא לזרזו למהר בהליכ' כמו שמפר' אחרי כן ואל תעמד בכל הככר והוא עשה כמו שנצטוה ולא הביט אחריו והגיע לצוער מהר והיא לא שמעה לציוויו והביטה ונתעכבה והדביקתה המכה ובא הכתוב להשמיענו מפני שהמרת' פי המלאך שאמר אל תביט אחריך מתה ושמא סיפר הכתוב זה המאורע שמיתת אשתו של לוט גרם אל בנותיו לשכב עמו כדי שיתקיים העולם שאלו היה אשתו קיימת לא היו עושות זה:

העמק דבר על בראשית י״ט:כ״ו
ותבט אשתו מאחריו. פי' ר' אברהם מאחריו של לוט. פירש"י מאחרי ציוויו של מלאך. ובפרקי ר"א אמרו להם אל תביטו אחריכם כי ירדה שכינה להפיל על סדום ועמורה גפרית ואש עיסית (עדית) אשתו של לוט נכמרו רחמיה על בנותיה הנשואות בסדום והביטה אחריה וראתה אחרי' השכינה ונעשית נציב מלח. ונוכל לפרש מאחריו של שכינה:

ותהי נציב מלח. שנתאחרה והדביקה הענן שהוא גפרית ומלח. והרמב"ן כתב כי הראות באויר בכל החליי' הנדבקים מזיק מאד ומדביקם וכן המחשבה בהם ולכן יסגר המצורע וישב בדד וכן נשוכי החיות השוטות כמו כלב שוטה וזולתם כאשר יראו המים וכל מראה יראו בהם דמות המזיק וימותו ולכן היתה אשתו של לוט נציב מלח כי באתה המכה במחשבה כאשר ראתה גפרית ומלח היורד מן השמים ודבקה בה המכה: הוקשה לא"א הרא"ש ז"ל בענין אשת לוט מתי היה דמפשט הפסוק נראה שלא התחילה המכ' עד שבא לוט לצוער כדכתיב כי לא אוכל לעשות דבר עד בואך שמה וע"כ לא היה עד לאחר שהתחילה המכה כדאיתא בפרקי ר"א ואם היה אחר שבא לצוער למה לקתה יותר מכל בני העיר. וכתב לו ר' ישראל כי ודאי אחר שבא לוט לצוער התחילה המכה ועדיין לא הגיעה אשתו והדביקה אותה המכה וספר הכתוב סבת עכובה כי היא היתה באה אחרי לוט וזהו מאחריו שכינוי מאחריו חוזר ללוט וכך הוא הצעת הפסוק ותבט אשתו והיא מאחריו ומפני כך נתעכבה בדרך כי ההבטה גרמה לה העכוב שהיתה מבטת שתבואנה בנותיה אחריה. וכן אני מפרש אל תביט אחריך לא הזהירו אלא על העכוב כי כן דרך ההולך בדרך ומביט אחריו שמתעכב וההולך בחפזה ובמרוצה מביט לעולם לפנים ואלו היה כפי' הרמב"ן אל תביט אחריך כי הראות באויר הדבר מזיק היה לו לומר אל תביט אחריך פן תנזק או תמות אלא לא בא אלא לזרזו למהר בהליכ' כמו שמפר' אחרי כן ואל תעמד בכל הככר והוא עשה כמו שנצטוה ולא הביט אחריו והגיע לצוער מהר והיא לא שמעה לציוויו והביטה ונתעכבה והדביקתה המכה ובא הכתוב להשמיענו מפני שהמרת' פי המלאך שאמר אל תביט אחריך מתה ושמא סיפר הכתוב זה המאורע שמיתת אשתו של לוט גרם אל בנותיו לשכב עמו כדי שיתקיים העולם שאלו היה אשתו קיימת לא היו עושות זה:

קונטרס חיבה יתירה, בראשית י״ט:י״ז:א׳
אדם הבורח ממקום השנוא עליו אינו מסתכל אחורנית, ואשת לוט שהסתכלה אחורנית הראתה שהתגעגעה לסדום ולכן נדונה עם העיר.

ביאור יש"ר על התורה, בראשית י״ט:ט״ז
ויתמהמה, לשון מהמה נופל על המתעכב שלא ברצונו ורק בעבור איזו סבה שתכריחהו להתעכב, ואין כן שורש אחר שהוא על עכבה ברצון כמו ואחר עד עתה (לקמן ל"ב ה') ושם אפרש, והנה לוט צדיק היה והאמין בדברי המלאכים, ולולי שהוצרך להתעכב בעיר לדבר על לב חתניו להצילם, לא היה מתמהמה רגע, ולכן כתוב ויתמהמה ולא ויוחר, להעיד שלא היה אשם על עכבתו, אולם אשתו מרשעת היתה ככל אנשי סדום, כי מבנות אנשי העיר לקחה לו לוט לאשה, שהרי במלחמת כדרלעומר עדיין לא היה נשוי, כי שם כתוב ויקחו את לוט ואת רכושו (לעיל י"ד י"ב), ולא הזכיר אשתו, וכשהלך לו שנית להתיישב בסדום אז נשא אשה מבנות המקום, והכתוב העיד שהיתה רעה וחטאה כמוהם, ולזה לא אמר ויתמהמהו, אע"פי שהמתעכבים היו ד', הוא ואשתו ושתי בנותיו, להודיע שהוא לבדו התעכב נגד רצונו, אבל אשתו ובנותיו היו חפצות להשאר שם והיו מסבבות סבות שלא לצאת כי לא האמינו בדברי ה', ורק בזכותו של לוט ניצולו, ועוד אדבר על זה בסמוך:
בחמלת ה' עליו, עליו ולא על אשתו ובנותיו כי רשעות היו, והנה אע"פי שלוט צדיק היה ולא למד מדרכי בני סדום, עכ"ז חטא לעזוב חברת אברהם הצדיק וללכת להתחבר עם אנשים פושעים, ובעבור זה היה ראוי שילקה גם הוא קצת כאשר יצא הקצף על שכניו הרעים, כדרך שאמר הנביא אל יהושפט בהתחברך עם אחזיהו פרץ ה' את מעשיך (ד"ה ב' כ' ל"ז), ולכן השם ב"ה שהוא רב חסד מטה כלפי חסד, צירף עמו זכות אברהם וחמל עליו, ולזה כתוב להלן (פסוק כ"ט) ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט וכו':

אל תביט אחריך, טעם האיסור הזה אינו כדי שלא יראה בהכרת רשעים, כי הכתוב אומר ושלומת רשעים תראה (תהלים צ"א ח'), ולמה במשפט סדום לא ישמח צדיק כי יחזה נקם ? אלא הענין כך, השם ב"ה לבדו בוחן לב, וזולתו אין יודע, ואפי' המלאכים אינם יודעים עומק המחשבה שבלב, כמו שכתוב כי אתה לבדך ידעת את לבב בני האדם (ד"ה ב' ו' ל'), ולכן כשראו המלאכים שהם מתעצלים לצאת, חשבו שכולם היו מסופקים בדבר ה', ושגם לוט פוסח על שתי הסעיפים היהיה כדבר הזה אם לא, ולכן אמר לו, השמר לך מהביט אחריך לראות היעמדו דברינו שאמרנו בשם ה' שתשחת העיר, כי מי שיעשה מעשה זה מחוסר אמונתו, ילכד גם הוא בעון אנשי סדום שאינם מאמינים בה', אולם השם ידעכי לוט מאמין בדבר, וסבב צווי זה כדי שתמות אשתו בעברה על דברי המלאך ותקח כפלים ככל חטאותיה, כמו שיתבאר:

ותבט אשתו מאחריו, כבר אמרנו שאשת לוט היתה מרשעת ככל אנשי סדום, ושרק בזכות בעלה יצאה משם, אבל השם שופט צדק וסבב באופן שתענש גם היא ככל חטאותיה אחרי צאתה, כדי שיבין לוט כי צדיק ה' ושבחטאה מתה, וילמד להתרחק מפועלי און ולא יתחתן עוד בם, ולזה ספר הכתוב כי בצאתם מסדום קרה מקרה שהלכה אשתו מאחריו ולא מלפניו של לוט, כי אילו הלכה לפני לוט לא היתה מעיזה פניה להביט אל העיר, ולוט עצמו היה מונע אותה, אבל היה זה למכשול עון שהלכה אחרי לוט, ומתוך כך הפכה פניה לראות הנהיה כדבר ה' אם לא, ולא הרגיש לוט בזה אחרי שנאסר גם עליו להביט אחריו, ולפי שלא האמינה בה', מיד:

ותהי נציב מלח, שורש היה יורה לפעמים על השתנות ההויה לדבר אחר, וכן כאן ירד עליה גפרית ואש פתאום, ונעשה גופה מצבת מלח למזכרת שחסרה אמונה דומה לעונש אנשי סדום שנחתם גזר דינם בעבור שלא עמדו בנסיון שאמרנו, כן היא לא עצרה כח להאמין בה' ונענשה, אלא שאנשי סדום נשרפו ונמוחו ואין להם חלק לעולם הבא, והיא שלא מתה בתוכם יש לה חלק לעוה"ב כמו שתרגם יוב"ע, ועוד נשאר גופה לדור דור מצבת מלח לאות לבני מרי, ולכן אחז"ל (בפ' הרואה) הרואה אשתו של לוט וכו', וגם סופרי זמננו העידו שראו המצבה הזאת סמוך לים המלח:

רמב"ן בראשית פרק יט פסור יז
וענין איסור ההבטה אמר רש"י אתה הרשעת עמהם ובזכות אברהם אתה ניצל, אינך רשאי לראות בפורענותן. ועוד בו ענין, כי הראות באויר הדבר ובכל החליים הנדבקים, יזיק מאד וידביקם, וכן המחשבה בהם, ולכן יסגר האיש המצורע וישב בדד (ויקרא יג מו). וכן נשוכי חיות השוטות ככלב השוטה וזולתו, כאשר יראו המים וכל מראה יחזו בהם דמות המזיק וישתטו וימותו, כמו שאמרו במסכת יומא (פד א), והזכירוהו אנשי הטבע. ולכן היתה אשתו של לוט נציב מלח, כי באתה המכה במחשבתה כאשר ראתה גפרית ומלח היורד עליהן מן השמים ודבקה בה.

כלי יקר בראשית פרק יט
אל תביט אחריך. לפי שלוט ואשתו היו מצטערים על שלא הצילו גם את כל ממונם לכך נאמר:" ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח", מאחריה מבעי לה להביט. ואם כדברי חז"ל (בראשית רבה נ ד) שנעשית נציב מלח לפי שחטאה במלח שלא נתנה לעני, קשה למה נענשה דוקא בפעם הזאת? אלא לפי שעכשיו נצטערה על איבוד ממונה והביטה במה שיהיה אחרי מות בעלה. זה שאמר "מאחריו", כי אמרה שבעלה לא ישאיר אחריו מאומה

יוסף בן מתיתיהו, קדמוניות היהודים, ספר א, פרק יב, סעיף 203
ואשתו של לוט הייתה פונה תכופות בשעת הבריחה לצד העיר, תאבה לדעת, מה מתרחש מסביב לה, על אף האיסור שאסר אלוהים לעשות זאת, (ולפיכך) נהפכה לנציב מלח. אני ראיתי את זה והוא קיים עוד כיום