אם אברהם

לא ברור אם היא גם אמם של הרן ונחור.

שמה של אם אברהם אינו מוזכר במקרא, ולמעשה גם עצם קיומה רק נרמז כשאברהם מסביר לאבימלך ששרה היא אחותו מצד אביו אך לא מצד אמו.

שמותיה של אם אברהם מופיעים אצל חז”ל:

אמתלאי בת כרנבו: “ואמר רב חנן בר אבא: אמו של אברהם – אמתלאי בת כרנבו. אמו של המן – אמתלאי בת עורבתי. וסימנך: טמא- טמא. טהור – טהור.” (תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף צ”א, ע”א)
לפי המדרש אמו של אברהם ואמו של המן הרשע נקראו באותו שם. אך להבדיל סבו של המן נקרא עורבני, והעורב הוא חיה טמאה. כך שלא קשה לזכור שמהטמא (עורב) יצא טמא. ואילו כרנבו רומז למילה כר, שהוא כבש. כך שמהטהור יצא טהור – אברהם אבינו.
עתדיי : “הנס השלישי, טלטולו מבית אביו ומארץ מולדתו והביאו לחרן ושם מת תרח אביו ועתדיי אמו והטלטול קשה לאדם יותר מכל ומניין טלטולו, שנאמר ויאמר ה’ אל אברם לך לך.” (פרקי דרבי אליעזר, כו ג)
עדנה בת ארם: “ וביובל התשעה ושלושים בשבוע השני בשנה הראשונה, לקח לו תרח אשה ושמה עדנה בת ארם בת אחות אביו לו לאשה. ובשנה שביעית לשבוע ההוא, ילדה בן ויקרא את שמו אברם כשם אבי אמו, כי מת בטרם הרתה לבן” (יובלים י”א  22 – 23).
קטע זה מתארך את השנה בה נישאו הורי אברהם ושנת לידתו (1870 ו-1876 לבריאת העולם בהתאמה). שמה של אם אברהם היא עדנה בת ארם. וכן מדוע ניתן לאברם שמו. אפשר שמדובר באבי אמו של תרח, ואז מדובר בסבא רבא של מצד אבא. אולם ניתן להבין גם כאבי אמו של אברהם, ואז מדובר על הסבא מצד האמא.

אנו למדים על אם אברהם מתוך הידוע לנו על תרח:

ידוע לנו כי תרח היה בן שבעים כשאברהם נולד.
התגוררו באור כשדים.
תרח ואמתלאי חיו בדור של רשעים ועובדי עבודה זרה.
תרח ומשפחתו, יוצאים לכיוון א”י יחד עם קבוצה גדולה של אנשים ומשפחות, מהר אררט “מקדם” לכיוון הארץ אותה יעד ה’ להתפתחות האנושות – בדרכם מסית אותם נמרוד להתיישב בבקעה שמצאו בדרכם, ולבנות מגדל “שראשו בשמים”. מבין כל משפחות האנשים, רק משפחתם של תרח ואמתלאי ממשיכים בתכנית המקורית. זו. מבבל לארץ ישראל.
נמסר לנו שתרח היה רשע אך לא ידוע על אשתו דבר.

לפי המדרשים היא ראתה את שני בניה מושלכים לכבשן האש, אחד נעשה לו נס ויצא, והשני [הרן] מת במעשה זה:  לפי ספר היובלים, אברהם שרף את “בית האלילים” והרן נשרף למוות בניסיונו להציל את הפסילים.
במדרש בראשית רבה מוסבר כי הרן אשר ראה שאברהם ניצל מכבשן האש תוך השמדתו את האלילים, אמר ‘משל אברהם אני’, ולכן הושלך גם הוא לכבשן, אך לא זכה להינצל.
יוסף בן מתתיהו מסביר בספרו “קדמוניות היהודים” כי תרח באבלו על הרן מחליט לעזוב לחרן שבארם נהריים, אולם יוסף לא ציין מה היו נסיבות מותו של הרן.

את החוסר על דמות אמו של אברהם בסיפור המקראי, משלימים המדרשים ואגדות חז”ל:

לפי ספר הישר (ראו בהמשך), תרח נושא את אמתלאי בת כרנבו ובהיותו בן שבעים היא יולדת לו את אברם. בלילה בו נולד אברם, היתה סעודה בבית נמרוד, בצאת האורחים ביניהם כל חכמיו וחרטומיו, הביטו לשמים וראו כוכב אחד גדול בא ממזרח “וירץ בשמים ויבלע ארבעה כוכבים מארבע רוחות השמים”, ממחזה זה הבינו החכמים כי אין זה אלא נבואה כי התינוק שנולד הלילה לתרח יגדל ויפרה, הוא ובניו יהרגו מלכים גדולים וירשו את כל הארץ לעולם.  אלה מספרים לנמרוד ומייעצים לו להציע לתרח כסף תמורת הילד על מנת להורגו ולבטל את הנבואה.
תרח כמובן מסרב לבקשת המלך אך גם מבין שאין לו מנוס מדרישת המלך בטוב או ברע, ומבקש שלושה ימים לדבר עם משפחתו על העניין, בתום שלושת הימים שולח המלך לבית תרח באיומים להרוג את כל ביתו, תרח מוסר למלך את התינוק של אחת משפחותיו אשר נולד ביום בו נולד אברם, ונמרוד הורג את התינוק הזה.

כך היה זה מאת השם ואברם ניצל וגדל בסתר במערה יחד עם אימו. עשר שנים גדל אברם במערה עד שיצא ממנה והצטרף למשפחתו, השנים בהן גדל אברהם במערה עוררו אצל אברהם את תחושת החיבור וההכרה באל אחד עליון.

באוצר המדרשים, מעשה אברהם (ראו בהמשך), מסופר גם כי חכמי נמרוד חזו בכוכבים את אותו מראה כוכב בא ממזרח הבולע ארבע כוכבים, גם כאן שולח נמרוד לתרח ומבקש להרוג את בנו שאך נולד תמורת זהב רב, אך כאן תרח אומר לנמרוד שבנו מת, ומחביא את בנו הנולד במערה שלוש שנים, שפ נעשה לו נס, ובמערה שני חלונות נפתחו לאברם מהאחד יוצא סולת ומהשני שמן, כך ניצל אברם ובשנים אלה ליבו של אברם הרהר ברומו של עולם וגילה את אלוהים.

מעשה אברהם אבינו ע”ה ממה שאירע לו עם נמרוד (ראו בהמשך), לפי אגדה זו, נמרוד בעצמו ראה כי יוולד בן שירש אותו, חכמיו יעצו לו לבנות בית גדול ובו לשכן את כל הנשים ההרות, את הבנים שיוולדו להרוג והבנות שיוולדו יזכו את באם במתנות. יותר משבעים אלף בנים נהרגו.

באותו זמן, אם אברם לקחה את תרח ותהר ממנו (היא לקחה את תרח לאיש), כשהיתה בחודש השלישי להריונה, פניה היו חיורות ובעלה חש שאינה חשה בטוב, והיא שומרת את הריונה בסוד, נעשה לה נס והריונה לא נראה עד שימיה קרבו ללדת והיא יצאה מהעיר והלכה למערה, שם ילדה את אברם, המערה כולה התמלאה אור מפניו הקורנות של התינוק. אמתאלי כיסתה את התינוק בבגדה והשאירה אותו במערה בתפילה לחסדי השם.
קול התינוק הבוכה נשמע על ידי האל, וזה שלח את המלאך גבריאל, שהיה מניקו חלב מאצבעו, בגיל עשרה ימים היה אברהם הולך יוצא מן המערה ומגלה את סביבתו, את השמים הכוכבים ומחזוריות הטבע.. בעודו רוחץ פניו במעין נגלה אליו המלאך.
אמו באה לחפש אותו במערה ולא מצאתו והיא בוכה, היא פוגשת את אברם והוא גדול וגבה קומה, ומספרת לו שמחפשת את בנה התינוק אשר נולד אך לפני עשרה ימים, ואברם מספר לה כי הוא זה התינוק שהשאירה, מספר לה על אלוהים שגילה.

לפי הקבלה, דינה היא גלגולה של אמתלאי, לפי סברה אחרת אשת איוב היא גילגולה של אמתלאי, ולפי רמ”ע מפאנו, גלגולי נשמות, נתקנה במיתת חנה ושבעת בניה
במיסטיקה היהודית, אמירת שמה של ‘אמתלאי בת כרנבו’ שבע עשרה או שלוש פעמים (לפי מקורות שונים) הוא סגולה לשמירה והצלחה. 

 אצל חז”ל / מדרשים

תלמוד בבלי
בבא בתרא צא א יד: 

וְאָמַר רַב חָנָן בַּר רָבָא אָמַר רַב אִמֵּיהּ דְּאַבְרָהָם אֲמַּתְלַאי בַּת כַּרְנְבוֹ אִמֵּיהּ דְּהָמָן אֲמַּתְלַאי בַּת עוֹרֶבְתִּי וְסִימָנָיךְ טָמֵא טָמֵא טָהוֹר טָהוֹר.
ביאור שטיינזלץ: ואמר רב חנן בר רבא אמר רב: אמיה [אמו] של אברהם — אמתלאי בת כרנבו היה שמה, אמיה [אמו] של המן — אמתלאי בת עורבתי שמה, וסימניך כדי שלא תבלבל ביניהן: טמא — טמא, כלומר, עורב שהוא טמא, סימן לזיכרון שם אמו של המן שהוא טמא, טהור שהוא כבש (“כר”) — סימן לטהור, לאמו של אברהם שהוא טהור.

ספר הישר, בראשית ני ח
ותרם בן נחור שר צבא נמרוד היה גדול מאוד בימים ההם בעיני המלך ובעיני כל עבדיו, ויאהבוהו המלך והשרים וינשאוהו מאוד. ויקח תרח אישה ושמה אמתלאי בת כרנבו, ותהר אשת תרח ותלד בן בימים ההם. בן שבעים שנה היה תרח בלדת אותו. ויקרא תרח את שם בנו הנולד לו אברם, לאמור כי הרימו למלך בימים ההם וינשאהו מעל כל השרים אשר איתו.
ויהי בלילה ההוא עת הולדת את אברם, ויבואו כל עבדי תרח וכל חכמי נמרוד וכל חרטומיו ויאכלו וישתו בבית תרח וישמחו עמו בלילה ההוא. ויהי בצאת כל החכמים החרטומים מבית תרח וישאו את עיניהם השמימה בלילה ההוא אל הכוכבים, ויראו והנה כוכב אחד גדול מאוד בא ממזרח שמש וירץ בשמים ויבלע ארבעה כוכבים מארבע רוחות השמים. וימתנו כל חכמי המלך וכל החרטומים מהמראה ההוא, ויבינו החכמים את הדבר ההוא וידעו אודותיו. ויאמרו איש אל רעהו, אין זה כי אם הילד אשר נולד בלילה הזה לתרח. אשר חגג ויפרה וירבה מאוד ויירש את כל הארץ הוא ובניו עד עולם, ויהרוג הוא וזרעו מלכים גדולים ויירשו את ארצם. וילכו ויבואו כל החכמים וכל החרטומים בלילה ההוא, איש לביתו. ויהי בבוקר וישכימו כולם יחד כל החכמים וכל החרטומים, ויודעו כולם בבית מועדם. וידברו ויאמרו איש אל רעהו, הנה המראה אשר ראינו אמש נעלם מהמלך לא נודע אליו. והיה אם יודע הדבר למלך באחרית הימים ואמר אלינו למה העלמתם את הדבר ממני, וימיתנו כולנו. ועתה לכו ונגידה למלך את המראה אשר ראינו ואת פתרון הדברים, ונקינו אנחנו. ויעשו כן וילכו כולם ויבואו אל המלך וישתחו לו ארצה ויאמרו, יחי המלך יחי המלך. אנחנו שמענו אשר נולד בן לתרח בן נחור שר צבאך, ונבוא אמש בלילה אל ביתו ונאכל לחם ונשתה ונשמח עמו בלילה. ויהי כאשר יצאו עבדיך מבית תרח ללכת לביתינו ללון איש בבית מלונו, ונישא את עינינו השמימה ונראה והנה כוכב אחד גדול מאוד בא ממזרח השמש. וירץ הכוכב ההוא במרוצה גדולה, ויבלע ארבעה כוכבים גדולים מארבע רוחות השמים. ויתמהו עבדיך על המראה ההוא אשר ראינו ויתבהלו מאוד, ונשפוט את המראה ונדע בחוכמתנו את פתרון המראה ההוא על נכונה. כי על הילד היולד לתרח היה הדבר ההוא, אשר יגדל וירבה מאוד ועצם וימית את כל מלכי הארץ ויירש את כל ארצם הוא ובניו וזרעו עד עולם. ועתה אדוננו המלך הנה הודענוך את אשר ראינו על הילד הזה, על נכונה. אם על המלך טוב לתת לאביו מחיר בילד ההוא, ונהרגהו. טרם אשר יגדל וירבה בארץ ותרבה רעתו עלינו בארץ ואבדנו כולנו, אנחנו ובנינו וזרענו ברעתו.

וישמע המלך את דבריהם וייטב בעיניו, וישלח ויקרא אל תרח ויבוא תרח לפני המלך. ויאמר המלך אל תרח, הגד הוגד לי אשר נולד לך בן אמש וכזאת וכזאת נראה בשמים במולדו. ועתה תנה לי את הילד ההוא ונהרגהו טרם תצמח עלינו רעתו, ואתן לך מחירו מלא ביתך כסף וזהב. ויען תרח את המלך ויאמר אליו שמעתי אדוני המלך את דבריך, כל אשר יחפוץ אדוני המלך יעשה עבדו. אולם אדוני המלך אגיד לך את אשר קרה לי אמש עד אשר אראה את עצת המלך אל עבדו, ואחר אשיב את המלך על דבריו. ויאמר המלך דבר. ויאמר תרח אל המלך כי אעיון בן מורד בא אלי אמש אל ביתי בלילה לאמור, תנה לי את הסוס הגדול הטוב אשר נתן לך המלך ואתן לך מחירו כסף וזהב ומלוא ביתך תבן ומספוא. ואומר אליו עד אשר אראה את אדוני המלך על דבריך, והיה הדבר אשר ידבר אלי המלך אותו אעשה. ועתה אדוני המלך הנה גיליתי את אוזנך על הדבר הזה, והיה העצה אשר יתן אדוני המלך את עבדו אותה אעשה. וישמע המלך את דברי תרח, ויחר אפו ויחשבהו לכסיל. ויען המלך את תרח ויאמר אליו, הכסיל ובער אתה או חסר תבונה כי תעשה את הדבר הזה. כי תיתן את סוסך הטוב בכסף או בזהב ואף אם בתבן ומספוא. החסר כסף וזהב אתה עד אשר אין לך תבן ומספוא למאכל סוסיך, כי תעשה את הדבר הזה. ומה לך בכסף או בזהב ואף בתבן ומספוא כי תיתן את סוסך הטוב אשר נתתי לך, אשר אין סוס כמוהו בכל הארץ. ויכל המלך לדבר, ויען תרח את המלך לאמור כדבר הזה דיבר אדוני המלך אל עבדו. בי אדוני המלך מה הדבר הזה אשר דיברת אליי לאמור תנה בנך ונמיתהו ואתן לך מחירו כסף וזהב, מה אעשה בכסף או בזהב אחרי מות בני כי מי יירשני אחרי. והיה במותי ושב הכסף והזהב ההוא אל אדוני המלך אשר נתנו. ויהי כשמוע המלך את דברי תרח ואת המשל אשר הביא על המלך, ויחר למלך מאוד ויקצוף על הדבר הזה וחמתו בערה בו.

וירא תרח כי חרה אף המלך עליו ויען ויאמר אל המלך הנה כל אשר לי ביד המלך. אשר יחפוץ אדוני המלך לעשות לעבדו יעשה, ואף בני הנה הוא ביד המלך בלא מחיר הוא ושני אחיו הגדולים ממנו. ויאמר המלך אל תרח, לא כי קנה אקנה את בנך הקטן במחיר. ויען תרח את המלך לאמור, בי אדוני המלך ידבר נא עבדך דבר לפניך. וישמע המלך את דבר עבדו ויאמר המלך דבר כי שומע אני. ויאמר תרח יתן לי אדוני המלך זמן שלושה ימים עד דברי אל נפשי ואל ביתי את דברי אדוני המלך, ואפצר בם על הדבר הזה. וישמע המלך אל תרח ויעש כן, ויתן לו זמן שלושת ימים. ויצא תרח מאת פני המלך וילך ויבוא אל ביתו, וידבר אליהם את כל דברי המלך וייראו האנשים מאוד. ויהי ביום השלישי וישלח המלך אל תרח לאמור, שלח לי את בנך במחיר כאשר דיברתי לך. והיה אם לא תעשה את הדבר הזה ושלחתי והמיתו גם את כל אשר בביתך, ולא ישאירו לך עד משתין בקיר. וימהר תרח כי היה דבר המלך נחוץ אליו, ויקח את הילד אחד מעבדיו אשר ילדה לו שפחתו ביום ההוא אשר יולד את אברם. ויבא תרח את הילד ההוא אל המלך, ויקח את מחירו. ויהי ה׳ את תרח בדבר הזה, לבלתי המית נמרוד את אברם. והמלך לקח את הילד מיד תרח ונפץ את מוחו ארצה בידו, וימת אותו כי חשב כי אברם הוא. ויסתר הדבר מהיום ההוא והלאה וישכח מלב המלך, כי מאת ה׳ היה זה לבלתי מות אברם. ותרח לקח את אברם בנו בסתר ואת אמו ואת מניקתו ויחביאם במערה, ויתן להם מחייתם מדי חודש בחודשו. ויהי ה׳ את אברם במערה ההיא ויגדל, ויהי אברם במערה עשר שנים. והמלך וכל שריו ועבדיו וכל החרטומים וחכמים אשר למלך, חשבו כי המית המלך את אברם. והרן בן תרח אחי אברם הגדול ממנו לקח אישה בימים ההם, כי שלושים ותשע שנים היה הרן בקחתה. ותהר אשת הרן ותלד לו בן, ויקרא את שמו לוט. ותהר עוד ותלד בת, ותקרא את שמה מלכה. ותהר עוד ותלד בת, ותקרא את שמה שרי. בן ארבעים ושתיים שנים היה הרן בלדתו את שרי, היא שנת עשר לחיי אברם.

בימים ההם יצאו אברם ואמו ומניקתו מהמערה, כאשר שכחו המלך ועבדיו את אודות אברם. ויהי כצאת אברם מהמערה וילך לו אל נח ושם בנו, וישב עמהם ללמוד את מוסר ה׳ ואת דרכיו ואיש לא ידע את אברם. וישרת אברם את נח ואת שם בנו, ימים רבים. ויהי אברם בבית נח, שלושים ותשע שנים. וידע אברם את ה׳ מבן שלוש שנים, וילך בדרכי ה׳ עד יום מותו כאשר הורהו נח ושם בנו. וכל בני הארץ פשעו בה׳ מאוד בימים ההם, וימרדו בו ויעבדו אלוקים אחרים וישכחו את ה׳ אשר בראם בארץ. ויעשו להם כל בני הארץ איש אלוקו בימים ההם, אלוקי עץ ואבן אשר לא ישמעו ולא ידברו ולא יצילו, ויעבדום בני האדם ויהיו להם לאלוקים. והמלך וכל עבדיו ותרח וכל ביתו היו ראשונה בימים ההם, לכל העובדים עץ ואבן. ויהיו לתרח שנים עשר אלוקים גדולים, אלוקי עץ ואבן לשנים עשר חודשים ויעבוד כל אחד חודשו. ויהי מדי חודש בחודשו יקריב תרח מנחה ונסכים לאלוקיו וישתחווה להם ויעבוד אותם, ככה יעשה תרח כל הימים. וגם כל הדור ההוא רע בעיני ה׳, ויעשו ככה איש אלוקיו ואת ה׳ אשר בראם עזבו. ולא נמצא איש בימים ההם בכל הארץ אשר ידע את ה׳ כי עבדו כולם איש את אלוקיו. זולתי נח וביתו וכל אשר היה תחת עצתם, ידעו את ה׳ בימים ההם. ואברם בן תרח הולך וגדל בימים ההם בבית נח, ואיש לא ידע וה׳ עמו. ויתן ה׳ לאברם לב שומע ותבונה, ידע את כל אשר יעשו הדור ההוא שהוא הבל. וגם את כל אלוקיהם אשר יעבדו להם הבל הם, ואין בם מועיל. וירא אברם את השמש בארץ, ויאמר אברם אל ליבו אך עתה השמש הזאת אשר זרחה על כל הארץ הוא האלוקים ולו אעבוד. ויעבוד אברם את השמש ביום ההוא, ויתפלל אליו ביום ההוא. ויהי בערב ותבוא השמש כמשפט, ויאמר אברם בליבו אך עתה אין זה אלוה. וידבר אברם עוד בליבו, מיהו אשר עשה את השמים ואת הארץ ומי אשר ברא כל האדם הזה על הארץ איפה הוא. ויחשך עליו הלילה וישא עיניו ימה וצפונה ונגבה ומזרחה וירא והנה קול השמש שקטה מעל הארץ, ויחשך היום.

וירא אברם את הירח ואת הכוכבים לפניו ויאמר, אך עתה הנה זה אלוה אשר ברא כל הארץ וכל האדם והנה עבדיו אלה הם לפניו. ויעבוד אברם את הירח, ויתפלל אליו כל הלילה ההוא. ויהי בבוקר ויאמר היום, ותזרח השמש על הארץ כמשפט. וירא אברם את כל הדברים האלה אשר עשה ה׳ אלוקים בארץ. ויאמר אברם בליבו אך עתה אין אלה אלוהות אשר עשו את הארץ וכל האדם, כי אם עבדי אלוקים המה. וישב אברם בבית נח וידע אברם שם את ה׳ ואת דרכיו, ויהי אברם עובד את ה׳ כל ימי חייו…
(ראו עוד שם)

אוצר מדרשים

מעשה אברהם
[בית המדרש חדר ב’]
בשעה שנולד אברהם אבינו ע״ה עמד כוכב אחד ממזרח ובלע ד’ כוכבים לארבע רוחות השמים. אמרו חכמים לנמרוד: בן נולד לתרח בשעה זו שעתיד לצאת ממנו אומה שתירש העולם הזה והעולם הבא, אם רצונך ינתן לאביו מלא ביתו כסף וזהב ונהרגהו. מיד שגר נמרוד אצל אביו אמר לו: בן נולד לך אמש עכשיו תנהו לי ונהרגהו ואתן לך מלא ביתך כסף וזהב. אמר לו תרח אמשול לך משל למה הדבר דומה לסוס אחד שאמרו לו נחתוך את ראשך וניתן לך בית מלא שעורים, אמר הסוס להם שוטים אם תחתכו את ראשי מי יאכל השעורים. ואתם אם תהרגו את בני מי יירש הכסף והזהב, השיב לו המלך מדבריך אני מכיר שבן נולד לך, אמר לו תרח בן נולד לי ומת, אמר לו על חי אני אומר לך ולא על מת, מה עשה תרח החביא את בנו במערה שלש שנים.
זימן לו הקב״ה שני חלונות, מן האחד יוצא שמן ומן השני סלת. כשהיה בן שלש שנים יצא מן המערה, הרהר בלבו מי ברא שמים וארץ ואותו, התפלל כל היום כולו לשמש, ולערב שקע השמש במערב וזרחה הלבנה במזרח. כשראה הירח והכוכבים סביב הירח אמר זהו שברא השמים והארץ ואותי, והכוכבים הללו שריו ועבדיו. עמד כל הלילה בתפלה לירח. לבקר שקע הירח במערב וזרח השמש במזרח, אמר אין ביד אלו כח, אדון יש עליהם אליו אתפלל ואליו אשתחוה, הלך אצל אביו אמר לו אבי מי ברא שמים וארץ ואותי. אמר לו אביו אלהי ברא שמים וארץ וכל אלה, אמר לו אברהם הראיני אלהיך שמא יש בהם כח לברא את כל אלה. מיד הביא ע״ז שלו והראתו אלהיו. חזר אברהם לאמו. ואמר לה אמי עשו לי תבשילין נאים וטובים ואביאם לאלהי אבי אולי יקבל ממני קרבני. מיד עשתה לו אמו תבשילין נאים וטובים והביאם לאלהי אביו ונתן לפני הגדול שבהם ואין קול ואין עונה, חזר לאמו אמר לה עשי לי תבשילין נאים וטובים מן הראשונים, עשתה לו והביאם לפני ע״ז של אביו ואין קול ואין עונה, מיד שרתה עליו שכינה וקרא עליהם פה להם ולא ידברו עינים להם ולא יראו, מיד נטל אש ושרפם, והוציא הגדול שבהם לחוץ ונתן האש בידו. כשבא אביו לביתו ומצא אלהיו שרופים אמר לאברהם בני למה שרפת את אלהי, אמר לא שרפתי, אלא הגדול שבהם קצף עליהם ושרפם, אמר לו בני שוטה וכי יש בהם כח או יש בהם רוח חיים שהם יכולין לעשות כל אלה והלא אני עשיתים מעץ. אמר לו ישמעו אזנך מה שפיך מדבר, ואם אין בהם כח למה אמרת לי אלהי ברא שמים וארץ. מה עשה תרח הלך אצל נמרוד ואמר לו בני שרף את אלהי ואלהיך באש. שלח נמרוד בשביל אברהם ואמר לו למה עשית כן. אמר לו אני לא עשיתי כן אלא הגדול, אמר לו נמרוד וכי יש בהם רוח חיים שיכולין לעשות כן, אמר לו ישמעו אזניך מה שאתה מדבר בפיך, ואם אין בהם כח למה תניחו למי שברא שמים וארץ ותשתחוו לעץ. אמר לו אני בראתי שמים וארץ בכחי. אמר לו אברהם אתה יכול לבראות! כשיצאתי מן המערה ראיתי השמש יוצא במזרח ושוקע במערב עשה אתה שיצא במערב וישקע במזרח ואשתחוה לך, ואם לאו מי שהגביר את ידי לשרוף את האלילים הוא יגבירני ואהרוג אותך, אמר נמרוד לחכמיו מה יהא דינו של זה, אמרו לו זהו שאמרו עליו עתידה אומה לצאת ממנו שתירש העולם הזה והעולם הבא, ועתה כמשפט הזה שעשה כן יעשה לו, מיד השליכוהו לתוך כבשן האש, באותה שעה נתמלא עליו הקב״ה רחמים והצילו, שנאמר אני השם אשר הוצאתיך מאור כשדים.

מעשה אברהם אבינו ע”ה ממה שאירע לו עם נמרוד
אמרו שקודם שנולד אברהם היה נמרד כופר באמונת האל ית’, והיה מתגאה בעצמו ואומר שהוא אלוה, ואנשי זמנו היו עובדים ומשתחוים לו. והיה זה המלך תוכן וחכם וראה בחכמת הכוכבים שיולד אדם אחד בימיו שיעמוד כנגדו להכחיש אותו מאמונתו ולנצחו, ויחרד חרדה גדולה. מה עשה שלח אחרי השרים והפחות שלו והגיד להם הדבר, ואמר להם מה תיעצוני לעשות בזה הילד שעתיד לבוא? אמרו לו העצה שאנו מסכימים על זה הוא שתבנה בית גדול ותשים שומר בפתחו ותכריז בכל מלכותך שכל הנשים שהן מעוברות שתבואינה לשם ואחרי בואן תביאינה ג״כ החיות (מילדות) ותהינה אצלן לשמור את זמן לידתן, ובבואה האשה ללדת תראינה אם בן הוא תשחטינה אותו על בטנה, ואם בת היא וחיה ויתנו מתנות לאמה וילבישוה בגדי מלכות ויקראו לפניה ככה יעשה לאשה אשר תלד בת. ויהי כשמעו עצתם שמח שמחה גדולה עד מאד, והכריז בכל מדינות מלכותו שיבואו כל האומנים לבנות בית גדול למלך, גבהו ששים אמה ורחבו שמונים אמה, ואחר כלותו לבנות הבית הכריז שתבואינה כל הנשים המעוברות לבית ההוא להיות שם עד שתלדנה, ויפקד פקידים להביאן שם, גם הפקיד עליהן נשים מילדות להולידן, וגזר שהבן היולד ישחט על חזה אמו ואם בת היא שילבישו את אמה בגדי שש ומשי ורקמה ויוציאוה משם ויעשו לה כבוד הרבה, כי כן צוה המלך, ויוליכוה לביתה בכבוד.

אמר המגיד שנהרגו על הדבר ההוא יותר משבעים אלף זכרים. וכראות מלאכי מעלה הריגת אלו הילדים אמרו לפני הקב״ה, הלא ראית מה שעשה הרשע הכופר נמרד בן כנען שהרג כמה ילדים על לא חמס בכפיהם, אמר להם מלאכים קדושים! ידעתי וראיתי, כי לא אנום ולא אישן, ורואה ויודע אני הנסתרות והנגלות, אבל אתם תראו מה אעשה לרשע הכופר הזה כי אשים ידי עליו ליסרו.

אמר המגיד שבזמן ההוא הלכה אם אברהם אע״ה ולקחה איש תרח שמו ותהר ממנו, ויהי כמשלש חדשים ותגדל בטנה ופניה מוריקות, אמר לה תרח בעלה מה לך אשתי פניך מוריקות ובטנך גדולה, אמרה לו בכל שנה ושנה אירע לי זה החולי שיאמרו לו (שיקראו אותו) קולצני (שם החולי). אמר לה תרח הראיני בטנך שנראה לי שאת מעוברת, ואם כך הוא אין ראוי לעבור את מצות אלקינו נמרד. וכאשר שם ידו על בטנה עשה לה הקב״ה נס והלך הילד למעלה תחת החזה, ויפשפש בידו ולא מצא שום דבר, אמר לה צדקת במה שאמרת, ולא נראה הדבר ולא נודע עד שנשלמו חדשי הילד, ומרוב פחדה יצאת מן העיר והלכה דרך המדבר קרוב לנהר אחד ומצאה שם מערה גדולה ונכנסה לשם. למחר אחזוה חבלי לידה ותלד בן, ותראה את המערה כולה מאירה כשמש מאור פני הילד ותשמח שמחה גדולה, והוא היה אברהם אע״ה, ופתחה פיה ואמרה אני שילדתיך בזמן הזה שמלך נמרד והרג בעבורך שבעים אלף זכרים, ואני אפחד עליך מאד שאם ידע בך יהרגך, ועל זה יותר טוב שתמות במערה הזאת ולא יראוך עיני שחוט על החזה שלי, ולקחה מלבוש אשר עליה והלבישהו ועזבה אותו במערה, ואמרה יהי אלקיך עמך לא ירפך ולא יעזבך, והלכה לדרכה.

אמר המגיד שאברהם אע״ה בעודו במערה לא היה לו מינקת שתניקהו, בכה ושמע השי״ת בכייתו ושלח לגבריאל המלאך לחיות אותו ולתת לו חלב, כי היה מוציא לו חלב מאצבעו הימין והיה יונק ממנו עד שהיה אברהם בן עשרה ימים, והתחיל ללכת בארץ ויצא מהמערה וילך על שפת הנהר, וכשבא (כששקע) השמש ויצאו הכוכבים אמר אלו הם האלהים, אח״כ כשעלה עמוד השחר לא ראה הכוכבים, אמר לא אעבוד את אלו כי אינם אלהים. אח״כ ראה השמש אמר זה אלי ואעבוד אותו, וכשהחשיך אמר אין זה אלוה—יש להם מניע. עודנו מדבר והנה בא המלאך גבריאל ואמר לו שלום עליך אברהם, א״ל עליך שלום, א״ל מי אתה, א״ל אני גבריאל המלאך שליח הקב״ה. בעת ההיא הלך למעין אחד שמצא שם ורחץ פניו ידיו ורגליו והתפלל לשם ית’ בכריעה והשתחויה.

אמר המגיד אם אברהם אע״ה זכרה אותו ובכתה בכיה גדולה ויצאה מן העיר לבקש את בנה במערה שעזבהו שמה ולא מצאתו, והרבה לבכות עוד עליו, והיתה אומרת אוי לי כי ילדתיך טרף לחיות השרה לדובים ולאריות ולזאבים, והיתה הולכת על שפת הנהר ומצאה את בנה ולא ידעתהו כי גדל מאד בקומה, אמרה לו שלום עליך והשיב לה עליך שלום למה את הולכת באלו המדבריות, אמרה לו יצאתי מן העיר לבקש את בני. אמר לה ובנך מי הביאו הנה. אמרה לו הייתי הרה מתרח אישי ובעת הלידה פחדתי על בני שהיה בבטני שלא יהרגנו מלכנו נמרד בן כנען כמו שהרג מספר שבעים אלף ילדים, ובאתי אל מערה אחת בזה הנהר ואחזוני צירי יולדה וילדתי בן ועזבתיהו במערה והלכתי לביתי, ועתה באתי לבקשו ולא מצאתיו. אמר לה אברהם אלה הדברים שאמרת לי שעזבת לילד כמה ימים? אמרה לו כמו עשרים יום, אמר לה וכי יש בעולם אשה שתעזוב את בנה קטן במדבר לבדו ותבא לבקש אותו אחר עשרים יום ? אמרה היא אולי יחנן האל, אמר לה אני בנך שבאת לזה הנהר בעבורו, אמרה לו בני גדלת מאד כ׳׳כ והלכת על רגליך ודברת בפיך וכל זה בעשרים יום? אמר לה כן, שיודע לך אמי שיש בעולם אל גדול ונורא חי וקיים רואה ואינו נראה והוא בשמים ומלא כל הארץ כבודו. אמרה לו בני וכי יש אל אחר מבלעדי נמרד? אמר לה כן אמי אלהי השמים אלהי הארץ ואלהי נמרד בן כנען, ועל זה תלכי לנמרד ותודיע אותו הדבר הזה. והלכה לעיר ואמרה לתרח אישה איך מצאה את בנה. ותרח היה שר וגדול בבית המלך נמרד והלך לבירה מקום אשר המלך שם והשתחוה למלך ופניו ארצה, ובזמן ההוא כל המשתחוה למלך לא היה מרים ראשו עד שיאמר לו הרם ראשך. א״ל המלך הרם ראשך ושאל חפצך, א״ל יחי אדוני המלך, באתי לבשר אותך על מה שראית בחכמת הכוכבים שיולד ילד במלכותך שיפסיד אמונתך והרגת בעבורו ע’ אלף זכרים, אבשרך שהוא בני ואמו היתה הרה ולא ידעתי בהריונה כי אמרה חולה אני מחולי הקולצני, ובקשתי בטנה ולא מצאתי שום עובר. ויהי כאשר נשלמו חדשי הילד הלכה מן העיר לנהר ומצאה שם מערה ותלד שם בן ועזבה אותו לחיות השדה ואחר עשרים יום הלכה אליו ומצאתהו מהלך על שפת הנהר ומדבר כאדם גדול ואומר שיש אלקים בשמים רואה ואינו נראה אחד ואין שני. וכשמוע נמרד אלו הדברים חרד חרדה גדולה עד מאד ויאמר ליועציו ושריו מה לעשות מזה הילד. אמרו מלכינו אלקינו מה תפחד מילד קטן ויש בכל מלכותך אלף אלפי אלפים שרים, שרי אלפים ושרי מאות שרי חמשים ושרי עשרות ושוטרים אין מספר, הקטן שבשרים שלך ילך יביאהו וישימהו בבית הסהר. אמר להם הראיתם מימיכם ילד מעשרים יום הולך על רגליו ומדבר בפיו ובלשונו מבשר ואומר שיש אלוה בשמים אחד ואין שני לו והוא רואה ואינו נראה?…
(ראו עוד שם)

מדבר קדמות , מערכת ת כז
זך. תרח בא על אשתו אמתלאי בת כרנבו כשהוליד אברהם בעל כרחה ולכן נתגלגל באיוב ולקה בשחין כי בא על נדה לוקה בצרעת כמ”ש בזהר הקדוש אבל דינה שנבעלה לו בעל כרחה די שנבעלה לשכם בעל כרחה לנקות הזוהמא ולא הוצרכה ללקות בשחין ותהי נדתה על שכם והיא נשארה טהורה ובזה יובנו כמה ענינים וכמה מאמרי רז”ל תמוהים ואני בעניי כתבתי בענינים אלו בקונט’ שמחת הרגל בפסקת מתחילה עע”ז ובספרי הקטן פני דוד פ’ וירא ע”ש באורך ובהשמטות שם פ’ וירא הבאתי דברי רבינו מהרח”ו ז”ל עיין שם באורך. רבינו האר”י זצ”ל בשער הפסוקים ריש איוב:

חומת אנך על התורה, בראשית מא מה
(י) לפי מ״ש רבינו האר״י זצ״ל והבאתיו בעניותי לעיל פרשת וישלח באורך דענין שכם לטהר דינה כי היא היתה אמתלאי בת כרנבו אם אברהם אע״ה שהיתה נדה ושכם שאב זוהמתא ונשארה נקיה ע״ש באורך אז ידלג איזה ניצוץ קדוש שהיה בשכם ודינה ברה ונקיה ויצאה אסנ״ת והוא ר״ת אמתלאי סיגי נדתה תקנה

בעל שם טוב, נח קע”ד א
ויולד את אברם וגו’, איתא בגמרא (ב”ב דצ”א ע”ב) אימיה דאברהם אמתלאי בת כרנבו, אימיה דהמן אמתלאי בת עורבתי וסימנך טמא טמא טהור טהור כו’ למאי נפקא מינה לתשובת האפיקורסין, עד כאן בגמרא, וקשה מה זה תשובה, ואמר הריב”ש ז”ל דאיתא בכתבים, שעל ידי חשבון שם אדם ושם אמו, אפשר לידע כוכב ומזל מולדו של אדם, ויודה אם יהיה צדיק או רשע וכו’: (קול אריה פ’ תולדות).

דבש לפי
מערכת א כב: אמתלאי בת כרנבו. אמו של אברהם אבינו ע”ה נתגלגלה בדינה על שהיתה עם בעלה בנדתה ולכן דינה אותיות נדה. ותקונה היה שישכב עמה שכם ולקח כל הזוהמא בסוד ותהי נדתה עליו ועמ”ש בקונטרס סבר יוסף פ’ וישלח עפ”י הקדמה זו שהיא מרבינו האר”י ז”ל דבזה מתיישבים כמה עניינים:

מערכת ה יז: הצלחה להצליח לפני שר ושלטון. קודם שיעמוד לפניו יאמר אמתלאי בת כרנבו טו”ב פעמים ויצליח. כ”כ בס’ שרשי השמות כ”י. ומצאתי בשם הרמב”ן ז”ל שיאמר מגדל עוז שם ה’ בו ירוץ צדיק ונשגב ויכוין בו ירוץ גימט’ שדי ר”ת שומר דרך ה’ והוא ענין נשגב בו”מ. ובקונטרס שומר ישראל וקונטרס יוסף בסדר יש סגולות לשמירה:

כסא רחמים על מסכת סופרים כא ט
אמנם למדנו מתורת רבינו האר”י זצ”ל כי דינה היתה גלגול אמתלאי בת כרנבו אמו של אברהם אע”ה ובאה לתקן עון נדה ששכב עמה תרח בנדתה וכן דינה אותיות נדה. ושכם שאב את כל זוהמתה בסוד ותהי נדתה עליו ונשארה נקיה זהו תורף דבריו בקצור. ובהכי ניחא כי יעקב אע”ה ידע שזה לטובתה וזהו תקונה ולכן לא נתפעל מזה ולא עשה פרכוס. 

פרקי דרבי אליעזר כו ג
הנס השלישי, טלטולו מבית אביו ומארץ מולדתו והביאו לחרן ושם מת תרח אביו ועתדיי אמו והטלטול קשה לאדם יותר מכל ומניין טלטולו, שנאמר ויאמר ה’ אל אברם לך לך.

שם משמואל
נח תרע”ד: אבל אברהם כל מה שהיה לו היה הכל מפרי מעשיו, שהרי תולדתו היתה מתרח שבא על אשתו בימי נדתה, כבכתבי האר”י ז”ל, אלא שהוא בעבודתו משך עליו קדושה עליונה מאד. וכבמדרש רבה במדבר פ”ג, אשרי תבחר ותקרב, אשרי מי שבחרו הקב”ה ולא קרבו, ומי הוא שבחרו ולא קרבו, זה אברהם, אלא הוא קירב את עצמו…

ילקוט ראובני
נח בסוף: ודע כי גלגול תרח ואשתו שהם אביו ואמו של אברהם נתגלגלו באיוב ואשתו, כי אמו של אברהם אמתלאי בר כרנבו נתגלגלה באשת איוב ונשאת לאיוב. 

ספרים חיצוניים

ספר היובלים יא כב – כד
וביובל התשעה ושלושים בשבוע השני בשנה הראשונה לקח לו תרח אשה ושמה עדנה בת ארם בת אחות אביו לו לאשה: ובשנה השביעית לשבוע ההוא ילדה בן ויקרא את שמו אברם כשם אבי אמו כי מת בטרם יחובל בנה ובנו: ותפקחנה עיני הנער לראות בפשע הארץ כי נתעו בשוא על ידי הפסילים והתועבה.