אהלה ואהליבה
אהלה ואהליבה
נבואה זו של יחזקאל, בפרק כג, מלאה במטאפורות פורנוגרפיות, היא קשה ובוטה, בה הוא מתאר שתי דמויות סמליות, אחיות, המגלמות לכאורה את ממלכת ישראל וממלכת יהודה, האחיות שגדלו במצרים ונשאו שם, החלו בוגדות בבעליהן, ראשונה לבגוד היתה אהלה, היא שומרון, אשר בגדה עם אשור ומצרים, ואחותה אהליבמה, היא ירושלים, ראתה את מעשי אחותה ונהגה כמוה, ובגדה עם בבל ואשור, והם אלו שיבואו ויפילו אותה בחרב, יקחו את בניה ובנותיה והיא תמשיך ותזנה.
“וְאֶת-תַּזְנוּתֶיהָ מִמִּצְרַיִם, לֹא עָזָבָה–כִּי אוֹתָהּ שָׁכְבוּ בִנְעוּרֶיהָ, וְהֵמָּה עִשּׂוּ דַּדֵּי בְתוּלֶיהָ; וַיִּשְׁפְּכוּ תַזְנוּתָם, עָלֶיהָ.; לָכֵן נְתַתִּיהָ, בְּיַד-מְאַהֲבֶיהָ–בְּיַד בְּנֵי אַשּׁוּר, אֲשֶׁר עָגְבָה עֲלֵיהֶם. ; הֵמָּה, גִּלּוּ עֶרְוָתָהּ–בָּנֶיהָ וּבְנוֹתֶיהָ לָקָחוּ, וְאוֹתָהּ בַּחֶרֶב הָרָגוּ; וַתְּהִי-שֵׁם, לַנָּשִׁים, וּשְׁפוּטִים, עָשׂוּ בָהּ. ” (שם, 8-10)
לפי נבואה זו אופיה הבוגדני של ישראל היא חלק מטבעם ומקורה במצרים, לפי פרק זה מצרים היא שורש הרע, לעומת התיאור בפרק טז שם הוא קובע כי כי מקור הזנות והבוגדנות של ישראל, מוצאה כנעני.
הנבואה מתארת את יחסיהן הבוגדניים כלפי א-לוהים וכלפי המאהבים שלהן, חטאיהן כוללים גם הקרבת בניהם לאלילים, שבי בניה ובנותיה והריגתם, טימוא בית המקדש וחילול השבת.
הדימויים מתפרשים באופן הבא, בגידה במאהבים משמעותה הפרת ברית מדינית עם אשור או בבל, הזנות מהווה בגידה באלוהי ישראל. נבואה זו מתארת באופן קשה ביותר מדוע יהודה וירושלים ראויות לעונש הצפוי להן. (מבוסס מתוך: כשר, ר., מקרא לישראל, יחזקאל א-כד)
אהלה, האחות הגדולה = ממלכת ישראל, אוהל לה, האוהל הוא שלה, בגדה בא-לוהים ועשתה לה אוהל בעצמה(עגלי ירבעם, בית הבעל לאחאב).
אהליבה האחות הקטנה = ממלכת יהודה, בה נמצא אהלו של ה’, בית המקדש.
עבודה זרה = זנות.
קינה של ר’ שלמה אבן גבירול, מהמאה ה-11, הנאמר ביום תשעה באב, בפיוט זה, הכותב מדובב את האחיות, בשיחה בניהן, בה הן מכירות בחטאיהן ובעונש, השיחה בניהן בעלת אופי וכחני על צרתה של מי מהן גדולה יותר :
לְאֶרֶץ אַחֶרֶת יְצָאוּנִי בָנָי
וְאָהֳלִיבָה תִזְעַק נִשְׂרְפוּ אַרְמוֹנָי
וַתֹּאמֶר צִיּוֹן עֲזָבַנִי יְיָ
לֹא לָךְ אָהֳלִיבָה חֲשׁוֹב עָנְיֵךְ כְּעָנְיִי
הֲתַמְשִׁילִי שִׁבְרֵךְ לְשִׁבְרִי וּלְחָלְיִי
אֲנִי אָהֳלָה סוּרָה בָּגַדְתִּי בְקָשְׁיִי
וְקָם עָלַי כַּחְשִׁי וְעָנָה בִי מִרְיִי
וּלְמִקְצָת יָמִים שִׁלַּמְתִּי נִשְׁיִי
וְתִגְלַת פִּלְאֶסֶר אָכַל אֶת פִּרְיִי
חֲמוּדוֹתַי הִפְשִׁיט וְהִצִּיל אֶת עֶדְיִי
וְלַחֲלַח וּלְחָבוֹר נָשָׂא אֶת שִׁבְיִי
דֹּמִּי אָהֳלִיבָה וְאַל תִּבְכִּי כְּבִכְיִי
אֲנִי נַדְתִּי לִרְחוֹק וְדַי לִי זֹאת דַּיִּי
שְׁנוֹתַיִךְ אָרְכוּ וְלֹא אָרְכוּ שָׁנָי
מְשִׁיבָה אָהֳלִיבָה אֲנִי כֵן מָרַדְתִּי
וּבְאַלּוּף נְעוּרַי כְּאָהֳלָה בָּגַדְתִּי
דֹּמִּי אָהֳלָה כִּי יְגוֹנִי פֻקַּדְתִּי
הִנֵּה בְיַד כַּשְׂדִים פַּעֲמַיִם נִלְכַּדְתִּי
וּשְׁבִיָּה עֲנִיָּה לְבָבֶל יָרַדְתִּי
וְנִשְׂרַף הַהֵיכָל אֲשֶׁר בּוֹ נִכְבַּדְתִּי
וּלְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּבָבֶל נִפְקַדְתִּי
וְשַׁבְתִּי לְצִיּוֹן עוֹד וְהֵיכָל יִסַּדְתִּי
גַּם זֹאת הַפַּעַם מְעַט לֹא עָמַדְתִּי
עַד לְקָחַנִי אֱדוֹם וְכִמְעַט אָבַדְתִּי
וְעַל כָּל הָאָרֶץ נָפוֹצוּ הֲמוֹנָי
הַחוֹמֵל עַל דַּל חֲמוֹל עַל דַּלּוּתָם
וּרְאֵה שִׁפְלוּתָם וְאֹרֶךְ גָּלוּתָם
וְרוֹמֵם קַלּוּתָם וְהָקֵל סִבְלוּתָם
רְפָא נָא אֶת שִׁבְרָם וְנַחֵם אֲבֵלוּתָם
כִּי אַתָּה שִׂבְרָם וְאַתָּה אֱיָלוּתָם
חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כִּימֵי קַדְמוֹנַי
וְלֹא תֹאמַר צִיּוֹן עֲזָבַנִי יְיָ