שירת מרים

בתם של יוכבד בת לוי ועמרם בן קהת, אחות משה ואהרון. 

לפי שמות רבה (פרשה א׳) ולפי התוספות (בכורות ד׳ א), מרים היתה הבכורה, לפי רש״י היתה השניה אחרי אהרון.
מרים מוזכרת בשמה לראשונה רק אחרי יציאת מצרים, בשירת מרים, שמ׳ טו, 20-21, ״מרים הנביאה, אחות אהרון׳, היא האישה הראשונה במקרא המכונה ׳נביאה׳.

לפי מסכת מגילה מרים היא אחת משבע הנביאות שעמדו לעם ישראל (שרה, מרים, דבורה, חנה, אביגיל, חולדה, אסתר),  "מרים הנביאה… שהייתה מתנבאה ואומרת: "עתידה אמי שתלד בן שיושיע את ישראל".

מסכת סוטה: "…כיון שהטילוהו ליאור עמד אביה וטפחה על ראשה. אמר לה: בתי היכן נבואתך?!". במדרש משלי יד א׳ נאמר גם: "… עמדה אמה וטפחה על ראשה. אמרה לה: בתי היכן נבואתך?!". ועדיין היא מתחזקת בנבואתה, שנאמר (שמות ב ד): "ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו".

עוד במסכת משלי: ״זו יוכבד, שהעמידה שלושה צדיקים, משה ואהרן ומרים, ושלושתם זכו לשמש את ישראל: משה על המן, אהרן על ענני כבוד, ומרים על הבאר, ושלושתם היו נביאים.״ – מרים מוצגת באופן שווה יחד עם  משה ואהרון בהנהגת העם ובמעמד נביאה.

לפי חז״ל אנחנו פוגשים את מרים לראשונה כשהיתה בת 7, והיא נפטרה בגיל 126.


משמעות השם מרים

במחקר מקובל כי מקור השם מצרי (כמו גם השמות: משה, פנחס..) והוא נגזר מהמילה מרא = אהבה, לעומת זאת המתנגדים לאפשרות זו טוענים כי מאחר ובימי השושלת היב׳ לא נהגו להגות את העיצור ר׳, כנראה שמקור השם מאורגרית מ.ר.ר במשמעות ברכה, ברוכת האל ים. י. לוי פירש לפי צירוף: מרא = אדון והסיומת ים – שכיחה בשמות חוריים ומכאן במשמעות: גברת אצילה. (מבוסס מתוך אנציקלופדיה מקראית, ה', 461)

בפרשנות חז״ל, מרים – מהמילה מירור (סדר עולם רבה ג׳), לפי יצחק אברבנל שמיררו המצרים את חיי ישראל בזמן שנולדה.

הסיפור הראשון בו מוזכרת מרים בשמות ב׳, 1-11, סיפור הולדת משה, לאחר שנשלח משה בתוך התיבה על פני היאור, שם התיצבה אחותו מרחוק לדעת מה יעשה לו, ולבת פרעה הציעה למצוא לו מינקת מן העבריות, כך חיברה את משה לאימו יוכבד.

לאחר חציית ים סוף והניצחון על המצרים, מרים מובילה את הנשים במחולות ובנגינת תוף ושרה את שירת מרים.
סיפור שירת מרים, הוא הטקסט היחיד המתאר השתתפות פעילה של נשים בשירה וריקוד כחלק מטקס. מרים מובילה את הנשים ומשקף את מנהיגותה ומעמדה.

משתתפת בשיחה יחד עם אהרון על משה, במדבר יב 1-15, על נישואיו לאישה כושית, היא ציפורה, אולם לפי תרגום יונתן וכן לפי יוסף בן מתיתיהו, האישה הכושית היא מלכת שבא, מה שהביא חוקרים מסויימים לסברה כי למשה היתה אישה שניה לציפורה, לפי הדעות השונות היא מדיינית, כושית או קיינית. תרגום השבעים והוולגטה מתרגמים את 'האישה הכושית' לאתיופית, אצל חז"ל ובתרגום ניאופיטי היא מזוהה כציפורה.
עוד דברו מרים ואהרון בביקורת על ההתנבאות ״הֲרַק אַךְ-בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר יְהוָה הֲלֹא גַּם-בָּנוּ דִבֵּר״ (שם 2), שיחה זו מביאה את א-לוהים לנזוף במרים ואהרון, מרים נענשת בצרעת ״וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג״, (אהרון לא נענש), היא מורחקת מהמחנה לשבעה ימים וכל העם מחכים להחלמתה, משה מתפלל להחלמתה לבקשת אהרון: ״אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ״ (שם, 13), דבר המעיד על המעמד המיוחד שיש למרים בקרב העם.
הפעם הבאה שמרים מוזכרת, היא רק בהזכרת מותה, במדבר כ 1, בשנת הארבעים לנדודי ישראל במדבר, גם תיאור האבל על מותה מסגיר את מעמדה המכובד.

"וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר … וְלֹא־הָיָה מַיִם לָעֵדָה" (במדבר כ א- ב) התלמוד הבבלי מספר כי במשך חייה של מרים, הרוותה הבאר את צימאונם של בני ישראל ההולכים במדבר. עם מותה של מרים פסקה הבאר מלנבוע:
רבי יוסי ברבי יהודה אומר: שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל, אלו הן: משה ואהרן ומרים; ושלש מתנות טובות ניתנו על ידם, ואלו הן: באר וענן ומן. באר – בזכות מרים, עמוד ענן – בזכות אהרן, מן – בזכות משה; מתה מרים – נסתלק הבאר, שנאמר "ותמת שם מרים", וכתיב בתריה "ולא היה מים לעדה", וחזרה בזכות שניהן. (תלמוד בבלי, תענית, דף ט ע״א)

רש״י מפרש מדוע פסקה הבאר לתת מים לאחר מות מרים: ״סלע, וזבין ממנו מים והיה מתגלגל והולך עם ישראל והוא הסלע שבו הכה משה שלא היה רוצה להזיל מימיו בשבילו לפי שמתה מרים.״ במקום אחר מרחיב רש״י: ”באר – בארה של מרים – סלע שיצאו ממנו המים על ידי משה, ועגול כמין כברה היה, ומתגלגל עמהן כל מקום שהולכין.“ (רש"י פסחים דף נד א)

להיכן נגנזה הבאר: לפי התלמוד הירושלמי ובמדרש רבא נגנזה באר מרים בתוך ים כנרת. ”אמר רבי חייה בר אבא: כל מי שהוא עולה להר הישימון וראה כמין כברה קטנה בים טיבריא זו היא בארה של מרים“ (תלמוד ירושלמי, מסכת כתובות סז א, וכן במדרש רבה ויקרא פרשה כב פסקה ד). 

רבי חיים ויטאל, שזכה לשתות בידי האר"י מבארה של מרים בכנרת,  ניסה לתאר את מיקומה המדויק:

"בלכתך דרך ים טבריה אל חמי טבריה, באמצע הדרך ממש, במקום שיש דקלים רבים בשפת הים ההוא, מכוון כנגד מגדל אחד אשר בראש ההר, שם הוא בארה של מרים".
צילום שירת מרים, הוא בין הצילומים היחידים בפרוייקט הזה שלי, בו רואים את הכנרת בנוף, כמסמל את בארה של מרים.

ישנה גם מסורת לפי הבבלי, לפיה נגנזה באר מרים בים התיכון, סמוך להר הכרמל ”אמר רבי חייא: הרוצה לראות בארה של מרים – יעלה לראש הכרמל ויצפה ויראה כמין כברה בים, וזו היא בארה של מרים“ (מסכת שבת לה א).

עוד על הזיקה בין מרים למים, פרט לבאר, גם בזיהויה עם אחות משה אשר ניצבה על שפת היאור והשגיחה על משה, וכן בסיפור היציאה במחולות לאחר חציית ים סוף וכמובן מתוך אותיות שמה מר-ים – קשה להתעלם מהמיצלול בסיפור הבא מיד אחרי שירת מרים, במהלך נדודי ישראל במדבר ״וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף וַיֵּצְאוּ אֶל מִדְבַּר שׁוּר וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מָיִם. וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ מָרָה.״. 

דמויות נשים שונות במקרא המזוהות כמרים לפי חז״ל
שימו לב למדרשים הבאים:

שמות רבה א יג:
"מי היו המילדות רב אמר כלה וחמותה יוכבד ואלישבע בת עמינדב רבי שמואל בר נחמן אמר אשה ובתה יוכבד ומרים ולא היו למרים אלא חמש שנים שאהרן גדול ממשה שלש שנים אמרו רבותינו זכרונם לברכה הולכת היתה עם יוכבד אמה ועושה צרכיה והיתה זריזה שעד שהתינוק קטן הוא ניכר הוא שאמר שלמה (משלי כ יא) גם במעלליו יתנכר נער וגו' אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה שהיתה משפרת את התינוק כשהוא יוצא מלא דם פּוּעָה שהיתה נופעת יין בתינוק אחר אמה. דבר אחר שפרה שפרו ורבו ישראל עליה פועה שהיתה מפיעה את התינוק כשהיו אומרים מת. דבר אחר שפרה ששפרה מעשיה לפני האלהים. דבר אחר פועה שהופיעה את ישראל לאלהים. דבר אחר פועה שהופיעה פנים כנגד פרעה וזקפה חטמה בו ואמרה לו אוי לו לאותו האיש כשיבוא האלהים לפרע ממנו נתמלא עליה חמה להרגה שפרה שהיתה משפרת על דברי בתה ומפיסת עליה אמרה לו אתה משגיח עליה תינוקת היא ואינה יודעת כלום רבי חנינא בר רב יצחק אמר שפרה שהעמידה ישראל לאלהים שבשבילם נבראו השמים שכתוב בהם (איוב כו יג) ברוחו שמים שפרה. פועה שהופיעה פנים כנגד אביה שהיה עמרם ראש סנהדרין באותה שעה כיון שגזר פרעה ואמר (שמות א כב) כל הבן הילוד אמר עמרם ולריק ישראל מולידים מיד הוציא את יוכבד ופרש עצמו מתשמיש המטה וגרש את אשתו כשהיא מעוברת משלשה חודשים עמדו כל ישראל וגרשו את נשותיהן אמרה לו בתו גזרתך קשה משל פרעה שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ואתה על הזכרים ונקבות פרעה רשע הוא וגזרתו ספק מתקימת ספק אינה מתקימת אבל אתה צדיק וגזרתך מתקימת עמד הוא והחזיר את אשתו עמדו כל ישראל והחזירו את נשותיהם הוי פועה שהופיעה פנים כנגד אביה:"

לפי מדרש זה, המילדות במצרים, שפרה ופועה,  הן יוכבד ואלישבע או יוכבד ומרים.
יוכבד היא שפרה ומרים היא פועה.

אגב בכל המקרא, אלו הן המילדות היחידות במקרא שזכו להיקרא בשמן.

במדרש זה גם מצויינת פועה היא מרים, כמי שעמדה מול אביה, עמרם, שהיה לפי המדרש ראש הסנהדרין, ופרש ממיטת אשתו שמה יביאו עוד ילדים משום הגזרה של פרעה, ומרים מעמידה אותו על מעשיו שהם קשים מגזרת פרעה, שכן הוא, עמרם, מונע מאשתו גם בנים וגם בנות, ואילו פרעה לעומתו גוזר רק על הבנים, עוד היא אומרת – מגזרת פרעה אפשר אולי להיחלץ אך מבחירתך זו לא.

שמות רבה א טז:
"ומרים יצא ממנה בצלאל שהיה מלא חכמה דכתיב (שמות לא ג) ואמלא אותו רוח אלהים וגו' ועשה ארון לתורה שנקראת טוב הוי וייטב אלהים למילדות."

לפי מדרש זה מרים היא אם בצלאל

שמות רבה א יז:
"וַיְהִי כִּי יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת וְגוֹ' רב ולוי חד אמר בתי כהונה ובתי לויה וחד אמר בתי מלכות בתי כהונה ולויה ממשה ואהרן בתי מלכות ממרים לפי שדוד בא ממרים דכתיב (דברי הימים א ב יח) וכלב בן חצרון הוליד את עזובה אשה ואת יריעות ואלה בניה ישר ושובב וארדון עזובה זו מרים ולמה נקראת שמה עזובה שהכל עזבוה הוליד והלא אשתו היתה אמר רבי יוחנן ללמדך שכל הנושא אשה לשם שמים מעלה עליו הכתוב כאילו ילדה. 

יריעות שהיו פניה דומין ליריעות ואלה בניה אל תקרי בניה אלא בוניה ישר זה כלב שישר את עצמו שובב ששבב את עצמו וארדון שרדה את יצרו (דברי הימים א ב יט) ותמת עזובה מלמד שנחלית ונהגו בה מנהג מתה וגם כלב עזבה (דברי הימים א ב יט).
ויקח לו כלב את אפרת זו מרים למה נקרא שמה אפרת שפרו ורבו ישראל על ידיה מהו ויקח לו שאחר שנתרפאת עשה בה מעשה ליקוחין הושיבה באפריון ברוב שמחתו בה וכן אתה מוצא במקום אחר שקורא למרים שני שמות על שם המאורע שארע לה הדא הוא דכתיב (דברי הימים א ד ה)
ולאשחור אבי תקוע היו שתי נשים חלאה ונערה אשחור זה כלב לפי שאשחור בן חצרון היה ולמה נקרא שמו אשחור שהשחירו פניו בתענית אבי שנעשה לה כאב תקוע שתקע לבו לאביו שבשמים היו שתי נשים כשתי נשים חלאה ונערה לא חלאה ונערה הואי אלא מרים היתה ולמה נקראת חלאה ונערה שחלתה וננערה מחליה והחזירה הקדוש ברוך הוא לנערותה (דברי הימים א ד ו) ותלד לו נערה לאחר שנתרפאה ילדה לו בנים (דברי הימים א ד ו) את אחזם ואת חפר (דברי הימים א ד ז) ובני חלאה צרת וצחר ואתנן צרת שנעשית צרה לחברותיה צחר שהיו פניה דומין לצהרים ואתנן שכל הרואה אותה מוליך אתנן לאשתו ולכך כתיב ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור ומנין.

שדוד בא ממרים דכתיב (שמואל א יז יב) ודוד בן איש אפרתי הזה מבית לחם יהודה וכן אתה מוצא שכתוב אחד אומר ובני חלאה וגו' (דברי הימים א ד ח) וקוץ הוליד את ענוב וקוץ זה כלב שקצץ עצת מרגלים הוליד את ענוב סגל מעשים טובים בעת שהביאו אשכול ענבים שאלולי כלב לא הביאו את הצובבה שעשה צביונו של הקדוש ברוך הוא ומשפחות אחרחל בן הרום אחרחל זו מרים ולמה נקרא שמה כן על שם (שמות טו כ) ותצאן כל הנשים אחריה וגו' מהו משפחות זכה להעמיד ממנה משפחות בן הרום זכתה שיצא ממנה דוד שרמם הקדוש ברוך הוא מלכותו כמה דאת אמר (שמואל א ב י) ויתן עז למלכות וגו'."

לפי מדרש זה, מרים היא סבתא רבתא רבתא של דוד
עזובה היא אשת כלב בן חצרון ולא בתו, (שכתוב 'ותמת עזובה ויקח לו כלב את אפרת"), היא מרים, ומכונה כאן עזובה לפי רש"י: "שמתחילה חולנית הייתה… שעזבוה כל בחורי ישראל מלישא אותה"
והיא, מרים, אם ילדיו.
אפרת אשתו השניה היא מרים.

אשחור אבי תקוע, הוא כלב, שתי נשותיו, חלאה ונערה הן מרים.
אחרחל בן הרום – זו מרים

אם נסכם את המדרשים הללו:

  1. פועה – אחת המילדות היא מרים
  2. דוד הוא צאצא של מרים
  3. כלב בן חצרון, הוא כלב בן יפונה, הוא אשחור אבי תקוע.
  4. עזובה אשת חצרון (כלב) היא מרים, לפי פשט הכתוב היא בתו, לפי המדרש היא אשתו.
    מכאן היא אמם של כלב, שובב, ארדון
  5. אפרת אשת כלב השניה, לאחר מות עזובה, היא מרים, שנתרפאה (אותיות אפרת) מן הצרעת כאילו נולדה מחדש וכן, אפרת במשמעות שפרו ורבו ישראל על ידה
    אמו של חור (סבו של בצלאל בן אורי בן חור, בונה המשכן – מרים סבתא רבתא של בצלאל)
  6. לאשחור אבי תקוע – שתי נשים – חלאה ונערה, שתיהן היו מרים, שחלתה (חלאה) וננערה (נערה) מחוליה.
    מכאן היא אמם של: אחזם, חפר, צרת, צחר ואתנן.
  7. אחרחל בן הרום – זו מרים



    ולסיום, אם בא לכם להוסיף עוד קצת ידע על מרים, אני מצרפת כאן קישור למאמר מרתק של הרב יצחק גינזבורג שליט״א, על סוד מרים הנביאה יש בו כ׳כ הרבה נושאים שלא כתבתי עליהם כאן, והמאמר ככ מענין שאני ממליצה לכם בחום לקרוא.

המיילדות במצריים

״וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן, אֶת-הַתֹּף–בְּיָדָהּ; וַתֵּצֶאןָ כָל-הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ, בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת.״ שמכות טו;כ

שירת מרים

"הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת, מִן הָעִבְרִיֹּת; וְתֵינִק לָךְ, אֶת-הַיָּלֶד." שמות ב' ז'

מרים

"וְלֹא עָשׂוּ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם; וַתְּחַיֶּיןָ, אֶת-הַיְלָדִים." שמות א' יז

מרים ויוכבד

״וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי-טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים״ שמות ב ב
סגירת תפריט
error: Content is protected !!
×
×

עגלת קניות