עָדָה, בַּת-אֵילוֹן הַחִתִּי

נשות עשו אצל חז”ל / מפרשים

תלמוד ירושלמי בכורים ג ג
וַיֵּלֶךְ עֵשָׂיו אֶל יִשְׁמָעֵאל וַיִּקַּח אֶת מָחֲלַת בַּת יִשְׁמָעֵאל. וְכִי מָחֲלַת שְׁמָהּ. וַהֲלֹא בָּֽשְׂמַת שְׁמָהּ. אֶלָּא שֶׁנִּמְחֲלוּ לוֹ כָּל־עֲוֹנוֹתָיו. נָשִׂיא.

מדרש רבה
יג: ואהליבמה ילדה וגו’, הדא הוא דכתיב (עובדיה א’) איך נחפשו עשו, ר’ סימון אמר קליפת בצלים, כל כך למה, (ירמיה מ”ט) גליתי את מסתריו, בשביל לגלות את הממזרים שביניהם, וכמה ממזרים העמיד, רב אמר ג’, ר’ לוי אמר ד’. (בראשית)

ויהי עשו בן ארבעים שנה, הדא הוא דכתיב (תהלים פ’) יכרסמנה חזיר מיער, ר’ פנחס בשם ר’ סימון אמר מכל הנביאים לא פרסמוה אלא שנים, משה ואסף, משה אמר (דברים י”ד) ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא, אסף אמר יכרסמנה חזיר מיער למה הוא מושלה בחזיר, אלא מה חזיר הזה בשעה שהוא רובץ הוא מפשיט את טלפיו כלומר שאני טהור, כך מלכות הרשעה הזאת גוזלת וחומסת נראת כאילו מצעת את הבימה. כך עשו כל מ’ שנה צד נשי אנשים ומענה אותן וכיון שהגיע למ’ שנה דימה עצמו לאביו, אמר מה אבא נשא אשה בן ארבעים שנה, אף אני נושא אשה בן ארבעים שנה, הדא הוא דכתיב, ויהי עשו בן ארבעים שנה ויקח אשה את יהודית. (בראשית סה א)

כתיב (משלי כ”ח) איש אמונות רב ברכות זה יעקב, ואץ להעשיר לא ינקה זה עשו. כתיב (שם י’) ברכת ה’ היא תעשיר וגו’, ואץ להעשיר לא יעשיר אין כתיב כאן אלא לא ינקה, זה עשו הרשע, שנתחתן ביהודית ובשמת ומחלת להרבות עושר שאין לו נקוי עולמים, כתיב (יואל ד’) ונקיתי דמם לא נקיתי וגו’… (שם פב א)

כתיב (משלי כ”ח) איש אמונות רב ברכות זה יעקב, ואץ להעשיר לא ינקה זה עשו. כתיב (שם י’) ברכת ה’ היא תעשיר וגו’, ואץ להעשיר לא יעשיר אין כתיב כאן אלא לא ינקה, זה עשו הרשע, שנתחתן ביהודית ובשמת ומחלת להרבות עושר שאין לו נקוי עולמים, כתיב (יואל ד’) ונקיתי דמם לא נקיתי וגו’… (שם פב א)

בראשית רבתי פרשת וישלח
“עדה בת אילון החתי. עדה שהיתה מקשטת עצמה לזנות כד”א ותעד נזמה (הושע ב, טו)…. דבר אחר למה נקרא שמה עדה, א”ר עזריה למדך הכתוב תפש עשו דרכן של אנשי דור המבול שכל אחד מהם היה לוקח שתי נשים אחת לפריה ורביה וא’ לתשמיש, זו שהיתה לפריה ורביה היתה כאלמנה בזויה, וזו שהיתה לתשמיש היה משקה אותה כוס של עקרין שלא תלד והיתה אצלו מקושטת כזונה, הדא הוא דכתיב רועה עקרה לא תלד (איוב כד, כא). תדע לך שכן הוא, שהרי נאמר בלמך ויקח לו למך שתי נשים שם האחת עדה (ד, יט) שהיתה מועדת מביתו, ושם השנית צלה, שהיתה יושבת בצלו. וכן עשו הרשע ולכך קראה עדה שנעדה מביתו. ויהודית בת בארי לקח לתשמיש לכך קראה הכתוב אהליבמה שהיתה יושבת באהלו, ולפי שהיתה כאלמנה היתה מקושטת ומתבשמת ועושה צרכיה ממקום אחר.”

מדרש תנחומא וישב א ה
וּלְהַלָּן עוֹשֶׂה עֲנָה בֶּן צִבְעוֹן, הוּא עֲנָה אֲשֶׁר מָצָא וְגוֹ’ (בראשית לו, כד). מְלַמֵּד שֶׁבָּא צִבְעוֹן עַל אִמּוֹ וְיָלְדָה מִמֶּנּוּ אֶת עֲנָה, נִמְצָא שֶׁהָיָה אָחִיו וּבְנוֹ. שׁוּב בָּא אֶל כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת עֲנָה וְיָצְתָה אָהֳלִיבָמָה מִבֵּין שְׁנֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֵלֶּה הָיוּ בְּנֵי אָהֳלִיבָמָה בַת עֲנָה בַּת צִבְעוֹן אֵשֶׁת עֵשָׂו (בראשית לו, יד), וּנְשָׂאָהּ עֵשָׂו לְאִשָּׁה. וּלְפִי שֶׁהָיוּ כֻלָּם בְּנֵי זִמָּה, פֵּרְשָׁם הַכָּתוּב לְהוֹדִיעַ נִוּוּלָם.

ספר הישר
ספר בראשית תולדות ו: וירא שם עשו בארץ שעיר בת איש כנעני, ושמה יהודית בת בארי בן עפר ממשפחת חת בן כנען. ויקחה עשו לאישה ויבוא אליה, בן ארבעים שנה היה עשו בקחתו אותה ויביאה חברונה ארץ מגורי אביו וישב שם. ויהי בימים ההם בשנת מאה ועשר שנים לחיי יצחק, היא שנת חמישים שנה לחיי יעקב.
בראשית ויצא:ובשנה החמישית מתה יהודית בת בארי אשת עשו, בארץ כנען ובנים לא היו לה כי אם בנות. ואלה שמות בנותיה אשר ילדה לעשו, שם הגדולה מרצית ושם הקטנה פועית. ויהי כאשר מתה יהודית וינחם עשו, ויקם וילך שעירה לצוד ציד בשדה כפעם בפעם. וישב עשו בארץ שעיר ימים רבים. ובשנה השישית לקח עשו את אהלבימה בת ענה בת צבעון החוי על נשיו לו לאישה, ויביאה עשו ארצה כנען. ותהר אהלבימה ותלד לעשו את יעוש ואת יעלם ואת קרח, בנים שלושה. …ויתחתן עשו את החורים, ויתן את בנותיו לבני שעיר החורי. ויתן את מרצית בתו הגדולה לענה בן צבעון אחי אישתו, ואת פועית נתן לאצר בן בלהן החורי. וישב עשו בהר שעיר הוא ובניו, ויפרו וירבו מאוד.

ילקוט שמעוני
וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת, ר’ יהושע בן לוי אמר נתן דעתו להתגייר, מחלת שנמחלו לו עונותיו, בשמת שנתבשמה דעתו עליו. אמר לו ר’ אלעזר אלו הוציא את הראשונות יפה היית אומר, אלא על נשיו, כאב על כאב תוספת על בית מליא. (בראשית כה קטז)

ילקוט ראובני
וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו, ארבע מאות איש שנטל עשו שנשא מחלת בת ישמעאל על נשיו, וירש ארבע מאות כתות החיצונים ששולטים עליהם מחל”ת ולילי”ת, נשים בגימטריא ארבע מאות, וזהו מרבה נשי”ם מרבה כשפי”ם. (וישלח)

רש”י
ואהליבמה ילדה – קרח זה ממזר היה, ובן אליפז היה שבא על אשת אביו אל אהליבמה אשת עשו, שהרי הוא מנוי עם אלופי אליפז בסוף הענין. (בראשית לו ה)

אחות נביות – ממשמע שנאמר בת ישמעאל איני יודע שהיא אחות נביות, אלא למדנו שמת ישמעאל משיעדה לעשו קודם נשואיה, והשיאה נביות אחיה… על נשיו – הוסיף רשעה על רשעתו, שלא גרש את הראשונות. (שם כח ט)

עדה בת אילון. הִיא בָּשְׂמַת בַּת אֵילוֹן, וְנִקְרֵאת בָּשְׂמַת עַל שֵׁם שֶׁהָיְתָה מְקַטֶּרֶת בְּשָׂמִים לַעֲ”זָ:

אהליבמה. הִיא יְהוּדִית, וְהוּא כִנָּה שְׁמָהּ יְהוּדִית לוֹמַר שֶׁהִיא כּוֹפֶרֶת בַּעֲ”זָ כְּדֵי לְהַטְעוֹת אֶת אָבִיו:

בת ענה בת צבעון. אִם בַּת עֲנָה לֹא בַּת צִבְעוֹן? עֲנָה בְּנוֹ שֶׁל צִבְעוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר וְאֵלֶּה בְנֵי צִבְעוֹן וְאַיָּה וַעֲנָה? מְלַמֵּד שֶׁבָּא צִבְעוֹן עַל כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת עֲנָה, וְיָצְאָה אָהֳלִיבָמָה מִבֵּין שְׁנֵיהֶם, וְהוֹדִיעֲךָ הַכָּתוּב שֶׁכֻּלָּן בְּנֵי מַמְזֵרוּת הָיוּ:

בשמת בת ישמעאל. וּלְהַלָּן קוֹרֵא לָהּ מָחֲלַת? מָצִינוּ בְּאַגָּדַת מִדְרַשׁ סֵפֶר שְׁמוּאֵל ג’ מוֹחֲלִים לָהֶן עֲוֹנוֹתֵיהֶן, גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר, וְהָעוֹלֶה לִגְדֻלָּה, וְהַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה. וְלָמַד הַטַּעַם מִכָּאן – לְכָךְ נִקְרֵאת מָחֲלַת, שֶׁנִּמְחֲלוּ עֲוֹנוֹתָיו:

אחות נביות. עַל שֵׁם שֶׁהוּא הִשִּׂיאָהּ לוֹ מִשֶּׁמֵּת יִשְׁמָעֵאל נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ:
ואהליבמה ילדה וגו’. קֹרַח זֶה מַמְזֵר הָיָה, וּבֶן אֱלִיפַז הָיָה, שֶׁבָּא עַל אֵשֶׁת אָבִיו, אֶל אָהֳלִיבָמָה אֵשֶׁת עֵשָׂו, שֶׁהֲרֵי הוּא מָנוּי עִם אַלּוּפֵי אֱלִיפַז בְּסוֹף הָעִנְיָן (בראשית רבה):

רמב”ן לו ב
עדה בת אילון היא בשמת בת אילון ונקראת בשמת (בראשית כ״ו:ל״ד) על שם שהיתה מקטרת בשמים לעבודה זרה ואהליבמה היא יהודית אותו רשע כינה שמה יהודית לומר שהיא כופרת בעבודה זרה כדי להטעות את אביו:
בשמת בת ישמעאל ולהלן הוא קורא לה מחלת (בראשית כ״ח:ט׳) מצאתי בהגדת מדרש ספר שמואל (פרק יז) שלשה מוחלין להם על כל עונותיהם גר שנתגייר והעולה לגדולה והנושא אשה ולמד הטעם מכאן לכך נקראת מחלת שנמחלו לו עונותיו כל זה לשון רש”י (רש”י על בראשית ל״ו:ג׳) והנה לא נתן טעם באבי אהליבמה שנקרא שם בארי וכאן ענה ובשמת בת ישמעאל יהיה שם העצם והוא שם תואר לקטור הבשמים ובבראשית רבה (בראשית רבה ס״ז:י״ג) אמרו נתן עשו דעתו להתגייר מחלת שמחל לו הקב”ה על עונותיו בשמת שנתבשמה דעתו עליו והנה שניהם תאר אין שם העצם נודע בם ולכך אמר רבי אברהם כי היו לה שני שמות וגם לאביה ויתכן לומר כי השתים נשים ההם מתו בלא בנים אולי נענשו בעבור שהיו מורת רוח ליצחק ולרבקה ונשא אחות אשתו בת אלון ואחרת אהליבמה בת ענה אבל בת ישמעאל אחות נביות בעבור שהיה לה שם כעור בלשון הקדש מחלת קרא את שמה בשם הנכבד אשר היה לאשתו הראשונה מלשון בשמים כי היתה חביבה עליו בעבור שהיתה ממשפחתו ואיננה רעה בעיני יצחק אביו:

ואלה תולדות עשו – בא להזכיר התולדות אשר הולידו בניו אחרי שהלכו עמו לשעיר כי הוא לא הוליד שם, והנה החל ממנו, לומר הוא הוליד את אליפז ורעואל, והם הולידו בארץ שעיר תולדות הללו, ויזכיר עמהם בני אהליבמה הנולדים בארץ כנען, אף על פי שלא הזכיר להם תולדות בארץ שעיר, כדי שימנו עם אחיהם בני עשו, ועוד בעבור היותם בשעיר אלופים, כי כל אלופיהם יזכיר. (שם ט)

אבן עזרא על בראשית ל״ו:ב׳:א׳
בת ענה בת צבעון. והנה מצאנו כי יש ענה אחי צבעון. גם שם בנו ענה. על כן יאמר כי האב והבן או שני האחים שכבו אשה אחת והנולדים לא נודעו בן מי הם. ויתכן להיות זאת אהליבמה בת ענה שהוא בן צבעון ויחסה הכתוב לשם אביה ואבי אביה להפריש בין ענה ובין ענה. ויש אומרים כי יש קרח בן עדה ויש קרח בן אהליבמה. והקרוב אלי שהוא בן אהליבמה והוא אחד והזכירו הכתוב עם אלופי אליפז שהיה דר עמהם גם יתכן שמתה אמו כי הוא הקטן מבני אהליבמה וגדלה עדה את קרח עם בניה ונכתב עליו שהוא מבניה. כמו בני מיכל. ויהי לה לבן. וכן נכתב על עמלק מבני עדה בעבור שהוא בן שפחת בעלה.

ברכת אשר על התורה, בראשית ל״ו:ב׳:א׳
רש”י ד”ה אהליבמה, היא יהודית, והוא כינה שמה יהודית לומר שהיא כופרת בע”א, כדי להטעות את אביו. ע”כ. וקשה לי, והרי לשם יהודית עדיין לא היתה כל משמעות לאומית ואידאולוגית. ובשם אהליבמה השתמש ריה”ל בפיוט הגאולה: “ואהלי במה / לאהליבמה. ואהליבה מה / תייחל וכמה”. פירוש: בית מקדשי (אהלי) היה מקדש ובמה למלכות אדום המיוצגת על־ידי אשת עשו אהליבמה. ומנגד – אהליבה (היא ירושלם, יחזקאל כג, ד) מה עוד תוכל לייחל וכמה עוד תוכל לייחל לתשועתה. (פ’ וישלח תשמ”ב)
…ויש לציין שלהלן (פס’ מא) מופיע אלוף (זכר!) בשם אהליבמה. (פ’ וישלח תשמ”ח) ור’ דעת מקרא שם שנקרא על שם אם זקנתו. ור’ ראב”ע שם.
ג: וראה שפתי חכמים (אות ב) במיוחד בסיפא של דבריו, שהקשה שיהודית היתה בת בארי החתי ואהליבמה היתה בת ענה החוי. ור’ מהרש”ל ששינה עשו גם שם אביה, שלא ידע אביו שהיא בת “ענה” שהיה ממזר כדלהלן, וכן אמר שהיא מבני חת, כי החוים היו אדוקים יותר בע”ז. ור’ חזקוני.

רד”ק על בראשית
ל״ו:ב׳: עדה בת אילון, לא זכרה בשם בשמת שזכרה בתחלה, כי שני שמות היו לכל אחד מהן, והרבה נמצאים במקרא כזה; וכן צבעון זכרו למעלה בשם בארי, וכן בשמת זכרה למעלה בשם מחלת.

רשב”מ על בראשית לו
עשו לקח את נשיו מבנות כנען – המדקדק יתן לב כי בפ’ ראשונה של תולדות יצחק נאמר: יהודית בת בארי החתי. בשמת בת אילון החתי מחלת בת ישמעאל. ובפרשה זו לא הוזכר בת בארי כלל לא שמה ולא שם אביה, אבל אילון וישמעאל אביהן של שתי נשיו הראשונות הוזכרו שהוחלפו שמות הבנות כאשר מצינו בכמה מקומות: בשמת בת אילון נקראת כאן עדה בת אילון ומחלת בת ישמעאל נקראת כאן בשמת. לכן יש לומר יהודית בת בארי מתה בלא בנים אבל בת אילון ובת ישמעאל היו להם בנים המפורשים כאן ואהליבמה בת ענה בת צבעון החוי לקח אח”כ, אחר שהלך לו לשבת בהר שעיר ונתחתן בבני שעיר החוי ככתוב לפנינו, כי אהליבמה היתה בת ענה בת צבעון בן שעיר החורי וגם תמנע פילגש אליפז כתובה שם בבני שעיר. ולפי שאהליבמה אשתו אחרונה הייתה, לפיכך מזכיר אותה ואת בניה בכל הפרשיות האלו לבסוף.

חזקוני
ארצה שעיר – שהיתה מתחלה משל שעיר, וכשנשא עשו את אהליבמה ירש בה ארץ שעיר, כי היתה בת ענה בת צבעון בן שעיר החורי, והיה עשו הולך ובא שמה אצל נשיו ולבו נמשך אחריהן ונקרא על שמו שדה אדום, לכך אמר שדה אדום, להודיעם שרגילותו בשדה על ידי שהוא ציד. (בראשית לב ד)
לו ב: עשו לקח את נשיו מבנות כנען וגו׳‎ כאן לא נזכרה בת בארי כלל ומצינו בפרשת תולדות שלקחה עשו לאשה אלא י״‎ל שמתה בלא בנים והאחרות המנויות כאן ילדו.עדה בת אילון היא בשמת בת אלון שבפרשת תולדות שנשתנה שמה וכן בת ישמעאל שנקראה כאן בשמת ובפרשת תולדות מחלת.

אהליבמה בת ענה פרש״‎י היא יהודית . וא״‎ת הרי יהודית בת בארי היתה כדכתיב בפרשת תולדות וכאן הוא אומר בת ענה ואם יש בה ממזרות אמאי לא פרש״‎י מבין שניהם יצאה מבארי ומענה כמו שפי׳‎ גבי ענה בת צבעון. אלא י״‎ל דבארי וענה אחד הם.

בת ענה בת צבעון בפרשה זו תמצא ענה אחיו של צבעון כדכתיב ושובל וצבעון וענה, וכתיב ואלה בני צבעון ואיה וענה הוא שפרש״‎י שצבעון בא על אמו והוליד ממנה ענה א״‎כ הוא היה בנו ואחיו ולכך מונהו עם בני שעיר ועם בני צבעון והיינו דכתיב הוא ענה פי׳‎ הוא ענה דמעיקרא. ויתכן לומר בת ענה בן צבעון ומה שכתוב בת צבעון אינו מוסב אענה שהרי זכר היה אלא מוסב לאהליבמה כלומר אהליבמה שהיתה בת ענה ובת צבעון שבני בנים הרי הם כבנים דוגמא בת מטרד בת מי זהב. י״‎מ בפרק יש נוחלין ענה נקבה היתה מדכתיב בת ענה בת צבעון, והא דכתיב לקמן הוא ענה אשר מצא את הימים דמשמע זכר היה היינו על ידי שירשה במקום איה שהרי איה אחיו של ענה היה ולא מצינו שנמנה באלופים אלא שמע מינה איה מת וענה נשארה יחידה לאביה ולהכי מנו לה בבני שעיר החורי יושבי הארץ וירשה במקום זכר ונמנית באלופיהם.

תורה תמימה
ויקח את מחלת – מלמד שנמחלו לו עונותיו (ירושלמי בכורים ג’ ג’), רמז ענין זה כאן במקום ובענין שעשו עשה נחת רוח לאביו, דאין הקב”ה מקפח שכר כל בריה, ובעבור כבודו של יצחק מחל לו הקב”ה עונותיו. (שם כח ט)

של”ה
ודע כי יש ב’ זונות, א’ לילית הזונה הנזכרת, הב’ היא מחלת, ולילית ממונה על יללות, ומחלת על תוף ומחול ושמחה של הוללות וסכלות מצד הטומאה, והיא סוד יפת תואר כאשר נבאר לקמן אי”ה, ולא התירה התורה אלא כנגד יצר הרע, ואחר כך צריך לנוולה, ובכתה את אביה, וזהו הכנעת מחלת…

גם התפלה היא כובשת מלחמות רבות, דהיינו הקליפות והשטנים אשר הם מלאים בכל אויר העולם, ולא תוכל התפלה לעלות אם לא כשמחתכין את אלו בפסוקי דזמרא… ואקדים לך מה שכתב בספר קול בוכים בפסוק נשים בציון עינו, איתא בזוהר הם שתי אישות הזימה, הלא המה לילית ומחלת בת ישמעאל, וכתבו המקובלים שלילית הולכים אתה ת”פ כתות של מלאכי חבלה, כמנין לילית, והיא הולכת ומיללת וכולן עונות אחריה, וכן מחלת הולכים עמה תע”ה כתות כמנין מחלת, וכולן מחוללות בחלילים, אלו מייללים כשמה לילית, ואלו מחללים במחולות כשמה מחלת, והנשים הללו אינן פוגעות אלו באלו לעולם, הגם כי מלחמה עצומה ביניהם, זולתי ביום הכפורים פוגעות אלו באלו ומתקוטטות יחד, ובין דין לדין עולה תפלתן של ישראל בלי קטרוג. והנה כשהאדם חוטא אומרים לנשים הללו, נשים שאננות קומנה, כלומר אתנה נשים למה תהיו שאננות קומו והחריבו את העולם, וזה “ונשים משלו בו”… (תורה שבכתב תצא, ועיין שם עוד)

גור אריה לו ב
היא יהודית. ואף על גב דלעיל כתיב (כו, לד) “יהודית בת בארי” הכי נמי היה עשו משנה שם אביה, כי “ענה” היה ידוע שהוא ממזר, ולפיכך אמר עשו שהיתה “בת בארי” (שם), וכן אמר שהיא מזרע חת, כי החוי הוא יותר גרוע מן הכל, שהם ארורים כחויי שהוא נחש, כי זרע חם הם ארורים (לעיל ט, כה), והחויים יותר, והרשע אמר שהיא מזרע החתי:
שבא צבעון וכו’. והשתא יהיה “בת ענה” – שכן היו סבורים העולם שהיא בת ענה, והאמת שהיא בת צבעון. ואין לומר דענה היא אשה נקראה ‘ענה’ ואביה צבעון, דלא מצאנו דמייחס הבת לאמה רק בשביל טעם, כדלעיל (לד, א) “ותצא דינה בת לאה”, ואמרינן (רש”י שם) וכי בת לאה היתה ולא בת יעקב, ודרשינן כדלעיל, אבל לייחס אחר האם בלא טעם – ואף לא ידענו מי היא האם – לא נמצא בשום מקום, דהרי לא נזכר בכל המקרא ‘ענה’ שהיא אשה לומר “בת ענה” – שאמה כך שמה:
ואין לומר דאדרבה ענה בא על אשת צבעון והיתה בת ענה באמת וסבורים היו שהוא בת צבעון, דכיון דמצינו לקמן דצבעון נתקלקל שבא על אמו, לפי שמצאנו דענה הוא אחיו של צבעון, דכתיב (ר’ פסוק כ) “ואלה בני שעיר צבעון וענה”, ומצאנו שענה בנו של צבעון דכתיב בקרא (ר’ פסוק כד) “ואלה בני צבעון איה וענה”, אלא שבא צבעון על אמו והיו סבורים דענה הוא אחיו בן שעיר והיה בנו (ב”ב קטו ע”ב), ואם כן צבעון נתקלקל, הכי נמי צבעון נתקלקל דבא על אשת ענה דהיא כלתו, וילדה אהליבמה. ואין לומר עדיין דלעולם לא נתקלקל רק ענה שבא על אשת צבעון אחיו, וצבעון לא נתקלקל, ולקמן נאמר דאדרבא שעיר נתקלקל, שבא על אשת בנו צבעון וילדה את ענה, והיו סבורים שהוא בן צבעון ולפי האמת הוא בן שעיר, והשתא צבעון לא נתקלקל כלל, מכל מקום יש לומר דיותר סברא לתלות כל הקלקולים בצבעון, ויהיו שעיר וענה בלא קלקול וכל הקלקולים הם בצבעון, דהוי קלקול אחד – משנאמר דשעיר וגם ענה נתקלקלו, כך פירש הרא”ם:
ואין פירושו נכון, דלא קשיא מידי, דודאי אין לומר דבא ענה על אשת צבעון, דאחר שהכתוב מייחס (אותו) [אותה] אל ענה שהיא אביה באמת – איך יהיה מייחס אותה אל צבעון דלאו אביה כלל – בשביל שכך היו סוברים העולם, בשלמא איפכא הוי שפיר, דמתחלה היה מייחס אותה שהיא “בת ענה” דכך היה מפורסם, ואחר כך מייחס אותה ייחוס האמתי. וכן לקמן יש לומר צבעון בא על אמו, ולא נאמר דשעיר בא על כלתו והוליד את ענה, משום דיותר מסתבר לומר דמתחלה הוא מייחס את ענה כמו שהיו הבריות סבורים, דהוא בן שעיר (פסוק כ), ואחר כך אמר דהוא בן צבעון לפי האמת (פסוק כד):
ואם תאמר ושמא פירוש “בת ענה בת צבעון” כי אהליבמה נקראת בת צבעון שהוא אבי אביה, וכדכתיב (שמות ב, יח) “ותבאנה אל רעואל אביהן”, ואין זה קשיא, דלכתוב ‘בת ענה בן צבעון’, דהשתא ידעינן נמי שאהליבמה היא בת בנו, ולמה מיחס אותו אל אבי אביה שלא לצורך. והקשה הרשב”ם בפרק יש נוחלין (ב”ב קטו ע”ב) דמנא לן לומר דצבעון בא על אמו, שמא הא דכתיב (פסוק כ) “אלה בני שעיר צבעון וענה” כי ענה זהו בן בנו, ונקרא בן שעיר דבני בנים הם כבנים (יבמות סב ע”ב), ותירץ הרשב”ם דלא הוי ליה למחשביה אצל צבעון. ולי נראה במקום שבא ליחס התולדות אל מולידיהן לא שייך לומר ‘בני בנים הם כבנים’, דאין זה יחוס האמתי, כי יותר ראוי ליחס אל אביהן:

רלב”ג על התורה, בראשית לג יח
עדה בת אילון. היא בשמת בת אילון הכתוב באלה תולדות יצחק אבל היו לה שני שמות. אהליבמה בת ענה היא יהודית בת בארי החתי הכתובה בתולדות יצחק אבל היו לה שני שמות וגם לאביה והנה מצאנו שהיה לצבעון בן והיה שמו ענה והוא היה אבי אהליבמה לפי מה שיראה החכם א”ע ואין זה נכון שאלו היה כן היה אומר אהליבמה בת ענה בן צבעון והוא אמר בת ענה בת צבעון. ועוד כי כבר זכר בני שעיר החורי וזכר אחר כן בסדר ההוא הבנים שהוליד כל אחד מהם ולזה תהיה אהליבמה בת עה אחי צבעון. והנכון בעיני שהיא היתה בת ענה אחי צבעון ואמנם גדלה ענה בן צבעון ונקראת בעבור זה בת צבעון כמו שנקראו בני מיכל בת שאול הבנים שגדלה אותם ולזה תמצא שזכר בבני ענה דישון ואהליבמה בת ענה ואלו היתה אהליבמה בתו לא היה צריך לומר בת ענה ואולם אמר בת ענה כי היא באמת בת ענה הנזכר ראשון וזה מבואר מאד. בשמת בת ישמעאל היא מחלת בת ישמעאל אבל היו לה שני שמות. קרח מצאנוהו בבני עשו ומצאנוהו באלופים מתיחס לאלופי בני אליפז במקום אחד ובמקום אחר מיוחם לאלופי בני אהליבמה. ויתכן שקרח היה בן אהליבמה וגדל אותו אליפז ולזה נתיחס עם אלופי בני אליפז ובלי ספק אם היה ממזר לא היה מסופק בן מי היה אצל התורה כי השם יתעלה יודע כל הנסתרות ואמנם רז”ל אמרו זה על צד הדרש לגלגל חיוב ע”י חייב כמנהגם ואולם אמרנו שקרח היה בן אהליבמה לפי שהוא נזכר עם בניה בתורה ובדברי הימים ולא נזכר עם בני אליפז כלל.

העמק דבר על בראשית ל״ו:ב׳:א׳
ואת אהליבמה. היא אשה מאוחרת לבשמת בת ישמעאל. ולא כפרש״י שהיא יהודית החתית כמבואר לעיל שנשא בת ישמעאל אחר יהודית ובת אילון. והכי מוכח בפ׳ זו שהרי מונה המקרא תחלה בני עדה ובני בשמת ואח״כ בני אהליבמה. ועוד רואים אנו שבבואם להר שעיר כבר הי׳ לבני עדה ובשמת בנים. משא״כ לבני אהליבמה והיינו משום שהיו צעירים והא שהביא הכתוב כאן את אהליבמה קודם לבשמת הוא משום שהקדים דעשו נשא נשיו מבנות כנען ובשמת בת ישמעאל אינה מבנות כנען. והא שלא הביא הכתוב את יהודית החתית הוא מפני שלא ילדה זכרים וכאן מדבר הכתוב בתולדות עשו:

חומת אנך על תורה, בראשית ל״ו:ב׳:א׳
עדה. שהיתה עושה עדי לע״ז. אהלי שהיתה ממציאה מקום לע״ז ואמרה אהלי במה לע״ז. בשמת שהיתה מבשמת בשמים לע״ז. רבינו אפרים ז״ל בפירושו כ״י ורש״י ז״ל כתב בשמת ולהלן קורא אותה מחלת מצאתי באגדה מדרש ספר שמואל ג׳ מוחלין להם עונותיהם גר שנתגייר והעולה לגדולה והנושא אשה ולמד הטעם מכאן לכך נקראת מחלת שנמחלו עונותיו עכ״ל ויש להעיר קצת על רש״י דמצא במדרש ספר שמואל והוא תלמוד ירושלמי פ״ג דבכורים ועוד דבמדרש שמואל ובירושלמי חשיב חכם במקום גר. ושוב ראיתי שהרב יפה מראה האריך בזה. ומ״ש שם דרש״י כתב סוף פרשת תולדות הוא אגב שטפיה כי הוא בפרשתנו פרשת וישלח. ואפשר לרמוז כי אם כשלקח בשמת היה חוזר בו ולא יחטא בנשואיו נמחלו עונותיו ולהכי נקראת מחלת בפסוק אך הוא במרדו ורשעו לכן קראה הכתוב בשמת נוטריקון שב מת דאחר שנמחלו עונותיו שב רשע וזהו שב מת כי רשע נקרא מת:

יריעות שלמה על התורה, בראשית ל״ו:ב׳:א׳
בד”ה ואהליבמה היא יהודית כו’ נ”ב ויש מקשין א”כ למה כתיב לעיל יהודית איך כינה בשם הרשע שמה לעיל ולא כתב שם האמיתי וגבי בשמת כתב הכינוי לגנאי וי”ל דמ”ה כתיב לעיל בשמת ללמדך על סימוי העין של יצחק מעשנן של אלו מהרש”ל:

בא”ד לחתי ולחוי נ”ב ומה שמקשין העולם וגם רא”ם למה כתב כאן החוי ולעיל החתי י”ל לפי שאפשר שהחוי היה יותר אדוק בע”ז משאר בני אדם ולעיל שינה שמה יהודית כלומר שהיא כופרת בע”ז וכאלו היא בתו של חתי ודוק ומה שמקשין העול’ דהכא כתיב בת ענה ושם כתיב בת בארי י”ל נמי שאותה רשע כינה שמה בת בארי כלומר בת באר לחי רואי לשבח ולא בת ענה שהוא פסול והביא פסולים לעולם מהרש”ל:

בד”ה ענה כו’ י”ל א”ה כו’ נ”ב והקשה לי משכיל אחד אדרב’ נימא ששניה’ קלקלו ואז לא קלקל’ אלא אשה אחת דהיינו אשת צבעון שפעם אחת בא שעיר עליה ופעם שנית בא עליה בנה ענה ממה שנאמ’ צבעון לבד קלקל ושתי נשים אשת שעיר ואשת ענה והשבתי לו שהקילקול אינו שייך כ”כ באשה לפי שאפשר שבא עליה בע”כ וק”ל מהרש”ל:

בא”ד שכך כתבו התו’ ונ”ב ותימה על דבריו מאח’ שרוצה לפרש שענה היתה נקבה א”כ לא יצטרך לשום פסול ומפרש המקרא כפשוטו בת ענה שהיתה בת צבעון וכן הוא לדעת ר”ת שם ונ”ל שלא דק מהרש”ל:

בא”ד ולית’ דא”כ כו’ נ”ב ולי נראה דשפי’ קמתרצי והא דקרי ליה בנו של שעיר אינו שקר דהא בני בנים הרי הן כבני’ ואעפ”י שלא בא הפסוק ללמדינו זה אלא שיצאה מתוך שניהם ונראה כבנו של שעיר מ”מ הכתוב אומר האמת נמי שהוא ג”כ בנו של שעיר אבל אי הוי שעיר בא על כלתו לא הול”ל שהוא בנו של צבעון והתורה הקדושה מעיד’ ואלה בני בסיפור הנבוא’ וע”פ האמת ומה שפי’ גבי אהליבמה כו’ ואעפ”י שלא תהיה בתו של ענה לפי האמת לא קפדינן שהרי לא כתב שם ואלה בני וגו’ ולא סיפר היחם אלא ודאי בת ענה כמו שהיה העולם סובר ומה שכתב אח”כ ואלה בני ענה וגו’ וחשיב אהליבמה נוכל לומר דאדרב’ משם יראה דלא היתה בתו מדכתיב בת ענה יתירא ש”מ דה”ק ואלה בני ענה דישון וכל הנולדים ואהליבמה היתה ג”כ נחשבת לבת ענה ואע”פ שאינה בתו וק”ל וכ”ז לפרש”י שלנו אבל לפרש”י שהביאו התו’ בפרק יש נוחלין שפי’ נמי שענה בא על אמו כלומר על אמו שהיא אשת אביו כמו שבא צבעון על אשת אביו והוא אמו ממש כך בא ענה על אם חורגו דהיינו אשת צבעון מיושב הכל שפיר בסיגנון אחר ודוק מהרש”ל:

מזרחי, בראשית ל״ו:ב׳:א׳
אהליבמה היא יהודית. אעפ”י שאהליבמה היא בת ענה וממשפחת החוי ויהודית היא בת בארי וממשפחת החתי אע”פ כן מכיון שלא מצינו לעשו שנשא נשי’ מבנות כנען רק את בשמ’ ואת יהודית וכאן כתיב עשו לקח נשיו ולא אמר עשו לקח נשים למדנו שהן הן הנשים האמורו’ למעלה וענ’ הוא בארי ונתיחס לחתי וחוי כמו שנתיחסה היא לענה ולצבעון שבאו חתי וחוי על אשה אחת ונולד ממנה צבעון כמו שבא צבעון וענה על אשה אחת ונולדה ממנה אהליבמה והאומר כי עדה היא אחות בשמת ומתה ונשא את אחותה ואהליבמה אינה יהודית בת בארי לא ידעתי מה יעש’ בפסו’ עשו לקח את נשיו שפירושו האמורות למעלה:

ענה בנו של צבעון שנאמר אלה בני צבעון ואיה וענה. פי’ ויחוייב מזה שצבעון בא על כלתו כו’ ופירוש אלה בני שעיר וצבעון וענה נקרא ענה בנו של שעי’ לפי שבא צבעון על אמו אשת שעיר והוליד ממנה ענה וחשבו העולם שהוא בנו של שעיר אבל לא שענה הוא בנו של שעיר עד שיחוייב מזה שצבעון בא על אשת אחיו כו’ ונקרא בנו של צבעון לפי שבא שעיר על כלתו אשת צבעון והוליד ממנ’ ענה וחשבו שהוא בנו של צבעון לפי שלא מצינו את שעיר שנתקלקל בשום עביר’ אלא את צבעון שבא על כלתו או על אשת אחיו והוליד ממנה אהליבמ’ ותלינן קלקול במקולקל ואנו דנין שצבעון בא על אמו והוליד ממנה ענה ולא ששעיר בא על כלתו והוליד ממנה ענה דניחא להו לרז”ל לומ’ שענה הוא בנו של צבעון שאז יהיו שתי עבירות על ידו שבא על אמו ושב’ על כלתו ועל שעיר אין בו שום עבירה מלומר שענה הוא בנו של שעיר שאז יהיו שעיר וצבעון כל א’ מהם מקולקל בעביר’ שבא שעיר על כלתו אשת צבעון והוליד ממנה ענה וצבעון על אשת ענה אחיו והוליד ממנה אהליבמה. אך קשה מאן לימא לן שצבעון בא על כלתו או על אשת אחיו והוליד ממנה אהליבמה עד שנא’ כיון שהוא מקולקל בעבירה ממה נפשך ראוי שנ’ שהוא קלקל גם עבירה אחר’ שבא על אמו דילמ’ ענה הוא שבא על אשת צבעון אחיו והוליד ממנ’ אהליבמ’ ושעיר בא על כלתו והוליד ממנה ענה וצבעון לא קלקל כלום. י”ל א”ה ניחא להו לרז”ל לומר שעל צבעון היו שתי העבירו’ ויהיו האחרים נקיים ממה שיאמרו שענה ושעיר קלקלו או שצבעון ושעיר קלקלו וליכא למימ’ שפי’ בת ענה בת צבעון היא בת ענה בת בנו של צבעון וקראה בת צבעון על דרך ותבאנה אל רעואל אביהן שהתינוקו’ קורין לאבי אביהן אבא דלמ’ הוצרך להאריך בזה והלא אין לנו ענה אחר נזכר בכתו’ עד שיצטרך להבדיל בין ענה לענה שאעפ”י שכתוב לוטן ושובל וצבעון וענה ובמק”א ואלה בני צבעון ואיה וענה דמשמ’ תרי ענה הוו האח’ אחיו של צבעון והאחר בנו של צבעון כבר תרצו בפר’ יש נוחלין ובפר’ מקו’ שנהגו אמ’ קרא הוא ענה הוא ענה דמעיק’ ולפיכך לא נסתפקו רבותינו לומר שמא צבעון בא על אשת אחיו כמו שנסתפק החכם רבי אברהם ן’ עזרא ואמר הנה מצאנו כי יש ענה אחי צבעו’ גם שם בנו ענה ע”כ יאמרו כי האב והבן או שני האחים שכבו אשה אחת והנולדים לא ידעו של מי הם אלא שפסקו ואמרו שצבעו’ בא על כלתו והוליד ממנה אהליבמה. וא”ת מ”ל לרש”י לומ’ שענ’ זכר הוא עד שהוקשה לו אם בת ענה אינה בת צבעון דילמ’ נקבה היתה ואהליבמ’ היתה בתה של ענה ובתו של צבעון שבא צבעו’ על ענה בתו או על ענה אחותו והולי’ ממנה אהליבמה שכך כתבו התוספו’ משם ר”ח דענה אשה היתה והביא ראיה מבת ענה בת צבעון אלמא אשה היתה פי’ דאל”כ אם בת ענה אינה בת צבעון וצ”ע. ואם תאמר נימא אע”ג דהוא ענה דמעיקרה קרי ליה בן שעיר לאשמועינן דענה בנו של צבעון היה דבני בני’ הרי הן כבנים ומנא להו לרז”ל לומר בפ’ יש נוחלין כ’ אלה בני שעיר לוטן ושובל וצבעון וענה וכתיב אלה בני צבעון ואיה וענה אלא מלמד שבא צבעון על אמו והוליד ממנה ענה. י”ל א”כ לא הו”ל למכתביה גבי צבעון אלא מדכתבי’ גבי צבעון ש”מ אחין הוו כך פי’ רשב”ם בפ’ י”נ. וא”ת אכתי מ”ל לרז”ל לומ’ שבא צבעון על אמו והוליד ממנה ענה דילמ’ שעיר בא על כלתו והוליד ממנה ענה. יש מתרצים שאלו בא שעיר על כלתו והוליד ממנה ענה לא היה ענה בנו של צבעון אלא אחיו והכתוב קורא אותו אחיו ובנו וא”כ עכ”ל שבא צבעון על אמו והוליד ממנה ענה דהשתא הוי ענה בנו ממש ואחיו ממש. ולית’ דא”כ השתא נמי היכי קרי לי’ קרא לענה בנו של שעי’ והלא אינו אלא בנו של צבעון אלא הא דלא אמרו שעי’ בא על כלתו הוא משום דתלינן קלקול במקולקל וכיון שמצינו צבעון מקולקל ובא על כלתו או על אשת אחיו ונולד ממנה אהליבמה דבשעיר לא מצינו שקלקל תלינן הקלקול הזה בצבעון המקולקל ולא בשעיר. אך לבי מגמגם בזה דמ”ל דצבעון בא על כלתו או על אשת ענה בנו והוליד ממנה אהליבמה דלמא ענה בא על אמו אשת צבעון והוליד ממנה אהליבמה ואין צבעון מקולקל. ושמא י”ל דניחא להו לרז”ל לומר שקלקל צבעון לבדו שבא פעם על כלתו ופעם על אמו מלומר שקלקל ענה שבא על אמו והוליד ממנה אהליבמה וקלקל שעיר שבא על כלתו והוליד ממנה ענה כדפרישי’ וא”ת לרש”י ז”ל דפי’ גבי אהליבמה שבא צבעון על כלתו והוליד ממנה אהליבמה וכן לרז”ל שאמרו גבי ענה שבא צבעון על אמו והוליד ממנה ענה אם כן אין אהליבמה אלא בת צבעון ואין ענה אלא בן צבעון והכתוב קורא לאהליבמה שהי’ בת ענה ולענה שהוא בן שעיר י”ל כיון דלא מצינן לאוקומי שאהליבמה בתן של שניהם ושענה בנן של שניהם על כרחנו לומר דלחד מינייהו בנו ממש או בתו ממש ולאחד לפי המפורסם:

משכיל לדוד, בראשית ל״ו:ב׳:א׳
אהליבמה וכולי כינה שמה וכו׳ אבל לבשמת לא הוצרך לכנות לה שם אחר דאע״ג דלפי האמת היה שמה בשמת ע״ש שמקטרת לע״ז מ״מ הוא היה מטעה את אביו באמרו שנק׳ בשמת ע״ש שנאים מעשה כבשמים כן נ״ל ודלא כש״ח. והשתא א״ש נמי דמש״ה התם כתב קרא לבשמת אחר׳ יהודית אע״ג דהיא היתה אשתו ראשונה כנר׳ מהכא מ״מ כתבה אחר כך ללמד היא גופה דכשם שהוא כינה שם האחת יהודית לשבח כך היה מפ׳ שם האחרת ג״כ לשבח להטעות. ואע״ג דהתם כתיב יהודית בת בארי החתי והכא כתיב בת ענה בת צבעון החוי י״ל שאף זו מן התוכחות דעשו שינה שם אביה דבאמת יצתה מבין שניהם צבעון וענה. כמ״ש כאן ועשו לא רצה להודיע זה לאביו וא״ל שהיא בת בארי החתי והתורה לא נמנעה מלכתוב כמו שהוא אמר כמו שלא נמנעה מלכתוב יהודית אף על גב דשמה אהליבמה ובא הרמז ג״כ אל האמת דבארי רמז לצבעון שבא על הבאר והמקור שיצא ממנו דהיינו רמז והחתי רמז על ענה אשר מצא את הימים שחיתיתן מוטלת על הבריות והרא״ם ז״ל נדחק בזה טובא ע״ע:

בת ענה וכו׳ שבא צבעון וכו׳ ק׳ דמנ״ל הא דילמא ענה בא על אמו אשת צבעון ונפק מינה אהליבמה והכי משמע טפי מדכתיב בת ענה תחלה ש״מ שזהו האמת דבת ענה הוא. אלא דהדר וכתב ג״כ בת צבעון כלפי מה שסוברין העולם וה״נ משמע ממאי דבסיפ׳ דענינ׳ כתיב אלה אלפי אהליבמה בת ענה לחוד ש״מ שהוא עיקר אביה וכן משמע עוד מדכתיב בתר הכי ואלה בני ענה דישון ואהליבמה בת ענה ומצאתי להתו׳ בב״ב פ׳ י״א דף קט״ו ע״ב שכתבו כן בשם רש״י בפי׳ החומש כנר׳ שכך היתה גרסת׳ בדברי רש״י. ולפי נוסח דידן הרא״ם ז״ל כתב דלפי שמצא רש״י כדברי רז״ל שצבעון בא על אמו והוליד ענה וכדלקמן לכך תלה נמי קלקול זה בצבעון דתולין הקלקלה במקולקל ע״ש שהאריך אך לעד״ן דהואיל וכוונת רש״י כמו דמסיים והודיעך הכתוב שכלן בני ממזרים היו א״כ לפי המכוון הוה עדיף טפי שלא לתלות כל הקלקלה בצבעון לבדו. ולעד״נ להיפך מדברי הרב אלא דלפי שמצא הרב בדבריה׳ ז״ל דצבעון בא על אמו לא ניחא ליה לפרש הב׳ שענה בא על אמו אלא ניחא ליה טפי למימר שצבעון בא על כלתו לומר שלא בערוה אחת לבד היו פרוצים אלא על כל העריות ואכתי יש לדקדק אמאי לא פירש״י כמ״ש התם בב״ב דענה אשה היתה והיינו דכתיב אהליבמה בת ענה בת צבעון כלו׳ אמה ענה ואביה צבעון ונראה דרש״י ז״ל קרא אשכח ודריש ואמר מלתא דלא אמרה שבור מלכ׳ ודומיא דההיא ממש דאמור רבנן אמר קרא הוא ענה דמעיקרא. ה״נ בתר הכי כתיב ואלה בני ענה דישון ואהליבמה בת ענה. והך בת ענה יתירא הוא אלא ה״ק ואלה בני ענה זה שאמרנו לעיל בנו של צבעון דישון ואהליבמה בת ענה כלו׳ והיינו בת ענה דאמרן מעיקרא אהליבמה בת ענה בת צבעון הוא ענה האמור כאן הוא ענה האמור שם וממילא הואיל וגברא הוא צריכין למימר כמ״ש רש״י שבא צבעון על כלתו וכו׳ וא״ת אכתי לרז״ל תיקשי היא גופה מנ״ל דבא צבעון על אמו והוליד ענה דילמא שעיר הוא שבא על כלתו אשת צבעון והוליד ענה. ולכך חשיב ליה בבני שעיר וחשיב ליה בבני צבעון והדר בא צבעון על כלתו א״נ ענה בא על אמו ונולדה אהליבמה אלא י״ל מלתא דשויא אכוליה עניינא דהואיל וכוונת הכתוב להודיענו שכולם ממזרים ומקולקלים פסולים ופוסלים אי אמרת בשלמא דלא גלי קרא אלא בחד מנייהו דמקלקלו אורחותיו הוה ממילא נילף לכלהו במה מצינו אלא אי אמרת דגלי קרא בתרתי הואיל ולא צריך אלא בחד ואי כפל קרא וכתב בתרתי מעתה הו״ל כמו שני כתובים הבאין כאחד דאין מלמדין ובמאי דגלי גלי במאי דלא גלי לא גלי הילכך צריכי׳ לבקש אופן שיהיו שני הקלקולי׳ בחד גברא ולא משכחי׳ אלא בצבעון שנדרש לפניו ולאחריו שבא על אמו ונפק ענה ועל כלתו ונפקא אהליבמה דהשתא שפיר נילף לכלהו במה מצינו ובדמיון זה תפס הכתוב גבי בני עשו דתפס הקלקול של אליפז שבא על אשת אביו ועל אשת שעיר כדלקמן וממילא נילף מניה במה מצינו לכלהו בני עשו שכלם רשעים וסרוחים על ערשותם:

ריב”א על התורה, בראשית ל״ו:ב׳:א׳
אהליבמה בת ענה. פ”ה דצבעון בא על כלתו אשת ענה ויצא אהליבמה מהם תימ’ לפי שטת התוספות דלקמן גבי הוא ענה אמאי קרי בת והלא לא היתה בת כללית דהיא בת אשתו מאביו וגם מטעם זה פ”ה דלא מנה תמנע עם בני שעיר וא”ת דענה בא על אמו אשת צבעון ויצא מהם אהליבמה ואז הוא ניחא דהוי ליה בת ענה מן הדין ובת צבעון משום דבני בנים הרי הם כבנים:

שפתי חכמים, בראשית ל״ו:ב׳:א׳
כדי להטעות את אביו. וקשה ולבשמת למה לא כינה לה שם טוב כדי לרמאות את אביו והיה לו לעיל בפרשת תולדות (כו לד) להזכיר אותו שם כינוי אם היה לה וי”ל שעשו קרא לה שם אחר שאינה של עבודת אלילים אלא הכתוב קראה כך בשם עבודת אלילים לפי שכתוב לעיל אחר כך ותכהן עיניו מראות ופירש רש”י מעשנן של אלו ואם היה משנה שמה היה קשה היכן מצינו שהיו מקטרות לכך קראה לעיל בשם זה כדי להראות את זה שלכך נקראת בשמת ע”ש וכו’. [מהרש”ל]” ואע”פ שיהודית היא בת בארי החתי ואהליבמה היא בת ענה החוי הוא ענה הוא בארי דשני שמות היו לו. והא דמייחס אותו פעם למשפחות החוי ופעם למשפחות החתי אפשר דאביו היה משפחת החתי ואמו היתה משפחת החוי לכן מיחסו פעם אחד למשפחות החתי ופעם לחוי. ואת”ל מנ”ל לרש”י דיהודית היא אהליבמה דלמא יהודית היא מתה ואהליבמה אשה אחרת היה תירץ הרא”ם מדכתיב את נשיו ולא כתיב נשים ש”מ הן הן נשיו האמורים למעלה:

קדמוניות היהודים א יח
ועשו אהוב יצחק אביו, לקח אשה בהיותו בן ארבעים שנה ושמה עדה בת אֵילֹן, ואת אהליבמה בת צבעון*)בתורה כתוב ויקח (עשו) אשה את יהודית בת בארי החתי ואת בשמת בת אילן החתי (בראשית כ״ו, ל״ד). אמנם להלן (שם ל״ו, ב׳, ג׳) כתוב: עשו לקח את נשיו מבנות כנען את עדה בת אילון החתי ואת אהליבמה בת ענה בת צבעון החוי וע״ש בבאור, כי אין פה המקום להאריך., בנות שני כנענים עשירים ובעלי נכסים רבים, ואת פי אביו לא שאל, כי לוּ שאל את פיהו, כי אז לא נתנו לקחת מבנות ארץ כנען, כי לא אבה להתחתן את הכנענים. אך בכל זאת לא עצב את רוח בנו ולא צוהו לגרש את נשיו.