חלאה ונערה

"וּלְאַשְׁחוּר אֲבִי תְקוֹעַ, הָיוּ שְׁתֵּי נָשִׁים: חֶלְאָה, וְנַעֲרָה." דברי הימים א ד 5

חלאה
אשת אשחור אבי תקוע, משבט יהודה

אמם של: ׳צֶרֶת יצחר (וְצֹחַר), וְאֶתְנָן; וְקוֹץ הוֹלִיד, אֶת-עָנוּב וְאֶת-הַצֹּבֵבָה, וּמִשְׁפְּחֹת אֲחַרְחֵל, בֶּן-הָרוּם" (דה״א ד, 7-8)

השם חלאה הוא יחידאי בתנ״ך, משמעותו, עדי, תכשיט

נערה
אשת אשחור אבי תקוע.

אמם של: ׳אֲחֻזָּם וְאֶת-חֵפֶר, וְאֶת-תֵּימְנִי וְאֶת-הָאֲחַשְׁתָּרִי׳ דה״א ד, 6

השם נערה הוא יחידאי בתנ״ך

אצל חז״ל: חלאה ונערה הן אפרת ועזובה וכל אלה היו מרים

שמות רבה א יז:
"וַיְהִי כִּי יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת וְגוֹ' רב ולוי חד אמר בתי כהונה ובתי לויה וחד אמר בתי מלכות בתי כהונה ולויה ממשה ואהרן בתי מלכות ממרים לפי שדוד בא ממרים דכתיב (דברי הימים א ב יח) וכלב בן חצרון הוליד את עזובה אשה ואת יריעות ואלה בניה ישר ושובב וארדון עזובה זו מרים ולמה נקראת שמה עזובה שהכל עזבוה הוליד והלא אשתו היתה אמר רבי יוחנן ללמדך שכל הנושא אשה לשם שמים מעלה עליו הכתוב כאילו ילדה.

יריעות שהיו פניה דומין ליריעות ואלה בניה אל תקרי בניה אלא בוניה ישר זה כלב שישר את עצמו שובב ששבב את עצמו וארדון שרדה את יצרו (דברי הימים א ב יט) ותמת עזובה מלמד שנחלית ונהגו בה מנהג מתה וגם כלב עזבה (דברי הימים א ב יט).
ויקח לו כלב את אפרת זו מרים למה נקרא שמה אפרת שפרו ורבו ישראל על ידיה מהו ויקח לו שאחר שנתרפאת עשה בה מעשה ליקוחין הושיבה באפריון ברוב שמחתו בה וכן אתה מוצא במקום אחר שקורא למרים שני שמות על שם המאורע שארע לה הדא הוא דכתיב (דברי הימים א ד ה)
ולאשחור אבי תקוע היו שתי נשים חלאה ונערה אשחור זה כלב לפי שאשחור בן חצרון היה ולמה נקרא שמו אשחור שהשחירו פניו בתענית אבי שנעשה לה כאב. תקוע שתקע לבו לאביו שבשמים היו שתי נשים כשתי נשים חלאה ונערה לא חלאה ונערה הואי אלא מרים היתה ולמה נקראת חלאה ונערה שחלתה וננערה מחליה והחזירה הקדוש ברוך הוא לנערותה (דברי הימים א ד ו) ותלד לו נערה לאחר שנתרפאה ילדה לו בנים (דברי הימים א ד ו) את אחזם ואת חפר (דברי הימים א ד ז) ובני חלאה צרת וצחר ואתנן צרת שנעשית צרה לחברותיה צחר שהיו פניה דומין לצהרים ואתנן שכל הרואה אותה מוליך אתנן לאשתו.

ולכך כתיב ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור ומנין. שדוד בא ממרים דכתיב (שמואל א יז יב) ודוד בן איש אפרתי הזה מבית לחם יהודה וכן אתה מוצא שכתוב אחד אומר ובני חלאה וגו' (דברי הימים א ד ח) וקוץ הוליד את ענוב וקוץ זה כלב שקצץ עצת מרגלים הוליד את ענוב סגל מעשים טובים בעת שהביאו אשכול ענבים שאלולי כלב לא הביאו את הצובבה שעשה צביונו של הקדוש ברוך הוא.  ומשפחות אחרחל בן הרום אחרחל זו מרים ולמה נקרא שמה כן על שם (שמות טו כ) ותצאן כל הנשים אחריה וגו' מהו משפחות זכה להעמיד ממנה משפחות בן הרום זכתה שיצא ממנה דוד שרמם הקדוש ברוך הוא מלכותו כמה דאת אמר (שמואל א ב י) ויתן עז למלכות וגו'."

לפי מדרש זה, מרים היא סבתא רבתא רבתא של דוד
עזובה היא אשת כלב בן חצרון ולא בתו, (שכתוב 'ותמת עזובה ויקח לו כלב את אפרת"), היא מרים, ומכונה כאן עזובה לפי רש"י: "שמתחילה חולנית הייתה… שעזבוה כל בחורי ישראל מלישא אותה" והיא, מרים, אם ילדיו.
אפרת אשתו השניה היא מרים.

אשחור אבי תקוע, הוא כלב, ומכאן ששתי נשותיו, חלאה ונערה הן מרים.
אחרחל בן הרום – זו מרים

וראו גם
סוטה יב א: ו – ז:
"היו שתי נשים", כלומר, — נעשה (נעשית) מרים כשתי נשים לפי שנשתנתה במשך הזמן. ולפיכך, "חלאה ונערה" — לא שתי נשים חלאה ונערה הואי [היו], אלא בתחילה היתה מרים כחלאה (חולה וזנוחה), ולבסוף היתה בריאה ויפה כנערה.

נאמר "ובני חלאה צרת וצהר ואתנן" (דברי הימים א ד, ז), ומפרשים שלא בנים הם, אלא מה נשתנה בה לאחר שנבנתה, "צרת" — שנעשית צרה לחברותיה, שהיתה יפה כל כך שכל אשה היתה מתקנאה ביופיה. "צהר" — שהיו פניה מאירים ודומין כצהרים, "אתנן" — שכל הרואה אותה מתאוה עד שהוא מוליך אתנן (מתנה) לאשתו לרצותה.

סגירת תפריט
error: Content is protected !!
×
×

עגלת קניות