הגר וישמעאל

אֱלֹהִים, אֶת-קוֹל הַנַּעַר, וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹהִים אֶל-הָגָר מִן-הַשָּׁמַיִם, וַיֹּאמֶר לָהּ מַה-לָּךְ הָגָר; אַל-תִּירְאִי, כִּי-שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל-קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא-שָׁם. " בראשית כא:יז

מוצאה במצרים
שפחת שרה, פלגש אברהם, אם ישמעאל
אברהם ושרה, כבר זקנים, הם כבר יושבים בכנען 10 שנים ואין להם ילדים, למרות ההבטחה שניתנה לאברהם במעמד ה'מחזה' וב'ברית בין הבתרים', לבן יורש שיהיה לגוי גדול.   שרה מציעה לאברהם לבוא אל שפחתה המצרית הגר 'אולי אבנה ממנה' (טז 3), הבן שיוולד מהשפחה שייך לאדון ולגבירה. גם לאחר שניתנה הגר לאברהם לאישה 'ותתן אותה לאברם לאישה' (טז' 3), הכתוב עדין מתייחס להגר בכינויי עבדות.
הגר מתעברת, ושרה מתחילה להתקנא בהגר.

הפרשנים מציעים שתי אפשרויות לענין בחירתה של שרה לתת לאברהם את הגר שפחתה, לפי רש"י ורמב"ן, שרה בקשה לקיים את מצוות הבאת הילדים, ולאחר 10 שנים שלא הצליחו ילדים בארץ שרה מציע הלאברהם את הגר שפחתה, האפשרות השניה היא ששרה מעדיפה שאברהם יבוא אל הגר שפחתה ולא אל אישה אחרת כיוון שכך הילד שיוולד מהגר יחשב לבנה של שרה, ובלבד שלא יצא מאישה נכריה אחרת.

גם לענין הסכמת אברהם להצעת שרה נחלקו דעות הפרשנים, אפשרות אחת מציעה שאברהם הסכים כיון שהיו דברי טעם ו/או אפילו שנאמרו ברוח הקודש, האפשרות השניה, אותה מציע אברבנאל, היא ששרה הפעילה לחץ על אברהם והוא נאלץ לשמוע בקולה.

סיפור הגר מופיע בשני פרקים: בראשית טז׳ 9-16 | בראשית כא 14-21.

בשני הסיפורים הגר מתמודדת עם עוינות מצד גבירתה, בסיפור הראשון הגר צעירה, והיא בורחת מפני שרה, היא נושאת ברחמה עובר, במדבר היא מוצאת את דרכה לעין מים, בסיפור השני, הגר מבוגרת יותר, אם לישמעאל הצעיר, והפעם מגורשת עם בנה אל המדבר, בסיפור זה היא מאבדת את דרכה, בנה גוסס בצמא.  בשני הסיפורים הגר פוגשת מלאכים המרוממים את רוחה ומסייעים למצוא את דרכה ואת כוחותיה, בסיפור הראשון היא חוזרת אל בית אדונה ובסיפור השני לאחר גירושה והיא נשארת במדבר שם עתיד בנה למצוא את גורלו.

בראשית טז׳ 9-16 : לאחר בריחתה של הגר אל המדבר, מופיע סיפור בשורה, המלאך מבשר להגר שהיא בהריון וצפויה ללדת בן, המלאך מספר לה על עתידו – הוא יהיה פרא אדם, חופשי, ישכון במדבריות רחבות ידיים, הוא לא יברח מאויביו, הוא יאבק על זכויותיו וידו תהיה בכל ויד כל בו, הוא מבשר שיהיו לה צאצאים רבים והמלאך נותן לו את שמו ״ישמעאל״ – ״כי שמע ה' את ענייה של הגר שהתענתה בידי גבירתה״, לאחר הלידה, אברהם הוא אשר נותן את השם יישמעאל׳ לבנו. דבר מענין נוסף, שהמלאך מתגלה ומבשר לאישה, ולא לאברהם.
הגר מכנה את המלאך הדובר ״אל-ראי״ ואת מקום ההתגלות ״באר לחי רואי״ הרואה אותי ואת מצוקתי.
בשורת המלאך מחזקת את הגר, מאפשרת לה לחזור אל שרה גבירתה, ולהסתגל לקשר המורכב והקשה בניהן, "שובי אל-גברתך והתעני תחת ידיה" (טז, 9), עליה להתענות בטרם תזכה בטובה, הגר מצייתת למלאך, חוזרת אל גבירתה להתענות, מותרת על החופש, למען מימוש הברכה והגשמת הייעוד של בנה.
תיאור זה מסתיים בהתגשמות בשורת המלאך, הגר יולדת בן, המספר מדגיש פעמיים את שייכות הבן לאברהם.

בראשית כא 14-21: סיפור זה מתרחש 17 שנים אחרי הסיפור הראשון, שרה דורשת מאברהם לגרש את הגר ובנה, כחלק ממאבקה על ירושת יצחק בנה, אברהם מסתייג מדרישה זו אך במצוות ה׳ הוא שומע בקול אשתו. בבוקר אברהם משלח את הגר ובנה, הגר מקבלת את הדין בשתיקה והולכת עם בנה אל המדבר, הכתוב מתאר את הגר תועה במדבר, דווקא במקום שהיה ביתה הטבעי, בתיאור הראשון הגר בורחת מרצונה אל המדבר ויודעת להתיישב ליד מקור מים, לעומת זאת, בתיאור השני, היא טועה והמים שברשותה אוזלים, היא משליכה את בנה, שהיה כבר בן 17, ואומרת לעצמה "אל-אראה במות הילד" (בר' כא, 16).
המספר חושף את נפשה המיוסרת של הגר, האם, היא מניחה אותו במקום מוגן ככל שהיא יכולה, מתחת לשיח, בצל, "ותלך ותשב לה מנגד" (בר' כא, 16), היא צופה מרחוק מה יעשה בבנה, תיאור זה מזכיר לנו את סיפור מרים אחות משה אשר השגיחה מרחוק על משה.  קולה של הגר לא נשמע, והיא מתוארת בחמלה, בתיאור: "אל-אראה במות הילד" מודגשת אנושיותה, וכשהיא קוראת לבנה ילד, מובעת אמהיותה.

קול המלאך נשמע ברגע היאוש, הוא מרגיע אותה ומבשר שה׳ שמע את קול בנה (למרות שהיא זאת שבוכה), א-לוהים מצווה על הגר "קומי שאי את-הנער והחזיקי את-ידך בו כי-לגוי גדול אשימנו" (בר' כא, 18).

תחילה, בשל יגונה, הגר לא רואה את באר המים, אך משנגלה אליה המלאך היא מתמלאת תקווה והבאר נגלית לעיניה, בשלב זה היא חוזרת לתפקידה האימהי ולוקחת אחריות על הנער, שקולו לא נשמע (אך א-לוהים שומע אותו), היא מוצאת את הדרך אל יעדה, היא מוצאת שידוך לבנה, אישה מצרית (מעיד על השיבה אל מקורותיה) ולמעשה נלחמת להגשמת ייעודו של בנה.

סיפור זה של עינוי הגר המצרית בבית אברהם, וגירושה למדבר הוא מעין סיפור בבואה מקדים למה שיתרחש בעתיד לצאצאי שרה אשר יעונו במצרים ע״י המצרים, עד שיאלצו לברוח למדבר, ממש כפי שהגר המצרית ברחה למדבר, לאחר בריחתם למדבר גם בנ"י זכו להתגלות אלוהית, כפי שמצוקתה של הגר במדבר היא מים ואוכל, כך היו גם כל מצוקותיהם של בנ"י במדבר,  וכן , בשני הסיפורים עומד האיום של השלכת ילדים: "ויכלו המים מן החמת ותשלך את הילד", בסיפור הגר, ולעומתו: "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו" בסיפורי מצרים

על פי העיקרון של מידה כנגד מידה. מה שנעשה להגר המצרית בבית אברם הוא שעתיד להיעשות לזרע אברהם במצרים. (ראו הרחבה במאמר של י. זקוביץ, ׳יציאת מצרים בספר בראשית׳, בתוך:  על הפרק: כתב עת למורים לתנ״ך)

השוואה בין סיפור הגר וישמעאל לסיפור עקדת יצחק:
הגר וישמעאל הולכים למדבר, אברהם ויצחק הולכים להר.  הגר וישמעאל הולכים במדבר, טועים וללא מטרה, אברהם ויצחק הולכים לביצוע משימה.  הגר וישמעאל שותקים, אברהם ויצחק מנהלים שיח.  הגר נותנת ידה אל הנער, ואברהם מצווה לא לשלוח ידו אל הנער.  בשני הסיפורים נושע הבן ברגע האחרון מהתערבות שמיימית, ואברהם והגר שניהם רואים את מה שיציל את בנם, זו רואה את באתר המים וזה רואה איל נאחז בקרניו בסבך. שניהם זוכים בברכת ריבוי הזרע.   אברהם בסיום העקדה שב לבאר שבע. באר שבע היא נקודת ההתחלה במסעה של הגר.

אברהם דואג לנישואי בנו לאחר שניצל. הגר דואגת לנישואי ישמעאל לאחר הצלתו.   אברהם דואג לנשואי יצחק עם אישה מבית מולדתו וגם הגר תיקח אישה לבנה מבית מולדתה.
המספר יוצר בין הסיפורים זיקה לשונית ורעיונית, באופן הזה המספר מעצים את דמותה של הגר, המלאך מתגלה פעמיים בפני הגר ולא מתגלה כלל בפני שרה, אברהם הופך לאב האומה בעקבות העקדה, הגר חוזרת להתענות כדי להגשים את הנבואה והופכת לאם האומה הישמעאלית.

בשני הסיפורים זוהי הוראת ה׳, שני הסיפורים נפתחים במילים ״וישכם אברהם בבוקר״ – אברהם משכים מוקדם בבוקר לביצוע הצו האלוהי למרות הקושי הרב, בשני הסיפורים שימור מודגש בפועל ר.א.ה, ישמעאל ויצחק נקראים ע״י המלאך ׳נער׳, בשני הסיפורים אברהם שולח בן אהוב אל מותו, שני הסיפורים מסתיימים בהצלה ניסית על ידי מלאך ה׳.

לקריאה רחבה ראו: ר. רייך, האשה אשר נתת עמדי: נשים כעילה לסכסוך ולמלחמה במקרא, עמ׳ 49-52.

השוואה לסיפור יוכבד אם משה:
יוכבד, נאלצת להפרד מבנה בצו המלך, המצווה השלכת הבנים ליאור, היא מניחה את בנה בתיבה על גדות הנהר, הגר משליכה את הילד במדבר ביוזמתה.   שני הילדים בסכנת מוות והאם מניחה או משליכה את הילד במקום צמחייה, "ותשם בסוף" (שמ' ב, 3). והגר שמה את הילד תחת אחד השיחים (בר' כא, 16).  מרים אחות משה מתייצבת מרחוק לדעת מה יעשה לו, הגר ״ותלך ותשב מנגד״ (בר׳ כא 16).  בשני הסיפורים הילד ניצל בשל בכיו "וישמע אלוהים את קול הנער" (בר' כא, 17) ובסיפור משה "והנה – נער בכה ותחמל עליו" (שמ' ב, 6).   שני הסיפורים מסתיימים במצרים, בגדילת הילדים משה וישמעאל בהשגחת האל.

אצל חז"ל

בראשית רבה, פרשה מ"ה, פסקה א'

”אמר רבי שמעון בן יוחי: הגר בת פרעה הייתה. כיוון שראה פרעה מעשים שנעשו לשרה בביתו, נטל בתו ונתן לה. אמר: מוטב תהא בתי שפחה בבית זה, ולא מטרונה (גבירה) בבית אחר.“

שם, ה
ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך — רבי יודן בשם ר' יהודה בר סימון: חומסני אתה בדברים, למה שאתה שומע בקלוני ושותק?!

רבי ברכיה בשם ר' אבא בר כהנא אמר: בעי דיני גבך. משל לשני בני אדם חבושים בבית האסורים, נמצא המלך עובר. אמר לו חד: תבע דקיון דידי. אמר: אפקוהו. אמר ליה חבריה: יבעי דיני גבך! אילו אמרת: תבוע דקיון דידן, כמה דאפקך כן אפקני, וכדו דאמרת תבע דקיון דידי, לך אפיק, לי לא אפיק. כך, אילו אמרת ואנו הולכים ערירים, כמה דיהב לך, כן יהב לי, וכדו דאמרת: אנכי הולך ערירי, לך יהיב, ולי לא יהיב. משל לשני בני אדם, שהלכו ללוות זרע מן המלך. אמר לו: תשאיל לי זרע! אמר: ויהבון ליה. אמר לו חבריה: יבעי דיני גבך. אילו אמרת תשאיל לנו זרע, כמה דיהיב לך, כן הוה יהיב לי. הכי נמי, אילו אמרת הן לנו לא נתת זרע, כמה דיהיב לך, הוה יהיב לי. וכדו דאמרת: הן לי לא נתת זרע, לך יהיב, לי לא יהיב.

לפי מדרש זה, רבי סימון: שרה טוענת שאברהם רואה את בזיונה ושותק, אבא בר כהנא: ששרה מאשימה את אברהם שמתפלל לזרע לעצמו ולא מתפלל עליה.

פרקי דרבי אליעזר ל

הנסיון התשיעי: נולד ישמעאל בקשת ונתרבה בקשת שנ' ויהי אלהים את הנער ויגדל ונטל קשת וחצים והיה יורה אחר הפנות וראה את יצחק יושב לבדו וירה חץ להרגו, וראה זה הדבר שרה והגיד לאברהם ואמרה לו כזה וכזה עשה ישמעאל ליצחק! אלא עמוד וכתוב ליצחק כל מה שנשבע הב"ה לך ולזרעך שאין בן האמה יורש עם בני עם יצחק, שנ' ותאמר לאברהם גרש את האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק.
[…]
השכים אברהם וכתב גט גירושין ונתן להגר ושלח אותה ואת בנה מעליו ומעל יצחק בנו מהעולם הזה ומהעולם הבא שנ' וישכם אברהם בבקר ויקח וכו' וישלחהו בגט גירושין ולקח בגד אחד וקשר במתניה כדי שיהא שוטף אחריה לידע שהיא שפחה ולא עוד. אלא שעמד אברהם אבינו לראות את ישמעאל בנו ולראות את הדרך שהלכו בה.  ובזכות אברהם לא חסרו המים מן החמת וכיון שהגיע לפתח המדבר התחילה תועה אחרי עבודה זרה של בית אביה ומיד חסרו המים מן החמת שנ' ותלך ותתע וכו'.

שנ' וישב במדבר פרן שלח ישמעאל ולקח לו אשה מבנות מואב לאחר שלש שנים הלך אברהם לראות את ישמעאל בנו ונשבע לשרה שלא ירד מעל הגמל במקום שישמעאל שרוי תמן והגיע לשם בחצי היום ומצא שם את אשתו של ישמעאל אמ' לה היכן הוא ישמעאל אמרה לו הלך הוא ואמו להביא פירות ותמרים מן המדבר אמ' לה תני לי מעט לחם ומים כי עייפה נפשי מדרך המדבר אמרה לו אין לי לחם ולא מים אמ' לה כשיבא ישמעאל הגידי לו את הדברים הללו וב"ן חכ"ם כחצ"י חכ"ם ואמרי לו זקן אחד מארץ כנען בא לראותך ואמ' חלף מפתן ביתך שאינה טובה לך וכשבא ישמעאל מן המדבר הגידה לו את הדברים הללו ובן חכם כחצי חכם והבין ישמעאל ושלחה אמו ולקחה לו אשה מבית אביה ופטימה שמה ועוד אחר שלש שנים הלך אברהם לראות את ישמעאל בנו ונשבע לשרה כפעם ראשונה שאינו יורד מן הגמל במקום שישמעאל שרוי שם והגיע לשם בחצי היום ומצא שם אשתו של ישמעאל ואמ' לה היכן הוא ישמעאל אמרה לו הוא ואמו הלכו לרעות את הגמלים במדבר אמ' לה תני לי מעט לחם ומים כי עייפה נפשי מדרך המדבר והוציאה לחם ומים ונתנה לו עמד אברהם והיה מתפלל לפני הב"ה על בנו ונתמלא ביתו של ישמעאל מכל טוב ממין הברכות וכשבא ישמעאל הגידה לו את הדבר וידע ישמעאל שעד עכשו רחמי אביו עליו כרחם אב על בנים.

לאחר מיתתה של שרה, חזר אברהם ולקח את גרושתו שנ': ׳ויוסף אברהם ויקח אשה׳ ומדקאמר ויוסף משמע, שפעם ראשונה היתה אשתו, ועוד לא הוסיף לבא עליה.  ושמה קטורה, שהיתה מקוטרת מכל מיני בשמים, ד"א קטורה שהיו נאים מעשיה כקטרת. ילדה לו ששה בנים וכלם נקראו על שמו של ישמעאל שנ' ותלד לו את זמרן ואת יקשן.

וראו גם בראשית רבה ס יד
איחוד אברהם והגר – היא קטורה, מי שהולך למדבר ומחזיר את הגר לאברהם הוא יצחק!:

וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא, אֲתָא מִמֵּיתָא, וּלְהֵיכָן הָלַךְ, (בראשית כד, סא): בְּאֵר לַחַי רֹאִי, הָלַךְ לְהָבִיא אֶת הָגָר, אוֹתָהּ שֶׁיָּשְׁבָה עַל הַבְּאֵר וְאָמְרָה לְחַי הָעוֹלָמִים רְאֵה בְּעֶלְבּוֹנִי.

אברהם שולח להביא אישה ליצחק בנו ובה בעת הבן הולך להחזיר את האשה הראשונה לאביו.

וגם רשי, בפירושו לבראשית כה א
מפרש שקטורה פלגש אברהם היא הגר ומסביר:
'על שם שנאים מעשיה כקטֹרת, ושקשרה פתחה שלא נזדווגה לאדם מיום שפרשה מאברהם'

בנצרות
איגרת שאול אל הגלטים, פרק ד'
"כִּי כָתוּב שְׁנֵי בָנִים הָיוּ לְאַבְרָהָם הָאֶחָד מִן-הָאָמָה וְהַשֵּׁנִי מִן-הַחָפְשִׁיָּה׃ וּבֶן-הָאָמָה נוֹלַד לְפִי הַבָּשָׂר וּבֶן-הַחָפְשִׁיָּה עַל-פִּי הַהַבְטָחָה וְהַדְּבָרִים הֵם מָשָׁל כִּי אֵלֶּה הֵן שְׁתֵּי הַבְּרִיתוֹת הָאַחַת מִן-הַר סִינַי הַיּוֹלֶדֶת לְעַבְדוּת וְהִיא הָגָר׃ כִּי-[הָגָר] סִינַי הוּא הַר בַּעֲרָב וְהוּא כְּנֶגֶד יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל-עַתָּה כִּי-בְעַבְדוּת הִיא עִם-בָּנֶיהָ׃ אֲבָל יְרוּשָׁלַיִם לְמַעְלָה חָפְשִׁיָּה הִיא וְהִיא אֵם כֻּלָּנוּ"
לפי איגרת זו, סיפור הגר ושרה הוא למעשה סיפור אלגורי המייצג את שתי הבריתות – הישנה והחדשה, שרה מייצגת את הברית החדשה ואילו הגר מיצגת את הברית הישנה.
החל מאמצע המאה השלישית, ניתן למצוא תיאורים נוספים לפיהם דמויותה של שרה מייצגת את הכנסיה ואילו דמותה של הגר מייצגת את 'בית הכנסת', ישראל הם צאצאי השפחה.

סגירת תפריט
error: Content is protected !!
×
×

עגלת קניות