אחת הנשים המוזכרות במחזור סיפורי אליהו, (מלכים א' יז), אישה אלמנה מצרפת שבצידון, אליהו הגיע לביתה (נשלח לשם ע"י ה') להסתתר מפני איזבל ואחאב (הוא אויבם הגדול) בימים של רעב אותו הוא הטיל על הארץ, כשהגיע, מצא אותה מקוששת עצים לבישול, מבקש ממנה קודם לשתות ואח"כ לאכול, האישה מספרת לאליהו ביאוש על מחסורה "וַתֹּאמֶר חַי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אִם יֶשׁ לִי מָעוֹג כִּי אִם מְלֹא כַף קֶמַח בַּכַּד וּמְעַט שֶׁמֶן בַּצַּפָּחַת וְהִנְנִי מְקֹשֶׁשֶׁת שְׁנַיִם עֵצִים וּבָאתִי וַעֲשִׂיתִיהוּ לִי וְלִבְנִי וַאֲכַלְנֻהוּ וָמָתְנוּ.", אליהו מבקש שתכין לו עוגה קטנה ומבטיח "כַּד הַקֶּמַח לֹא תִכְלָה, וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן, לֹא תֶחְסָר:  עַד יוֹם תתן- (תֵּת-) יְהוָה, גֶּשֶׁם–עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה."
אחרי שמחולל אליהו את נס המזון, בן האישה האלמנה חלה ומת, האישה האלמנה מאשימה את אליהו "מַה לִּי וָלָךְ אִישׁ הָאֱלֹקִים, בָּאתָ אֵלַי לְהַזְכִּיר אֶת עֲוֹנִי וּלְהָמִית אֶת בְּנִי", כוונתה בדברים אלה לפי המפרשים – עד שלא הופיע אליהו בביתה לא עמדה האישה מול אלוהים בהשוואה כל כך גדולה, עצם נוכחותו של אליהו בביתה מעמידה אותה בהשגחה גדולה יותר ולכן גם חטא קטן שלה מעמיד אותה לדין חמור יותר.
אליהו לוקח את בנה המת לעלייה ולמיטתו.
אליהו קורא לאלוהים ודורש כיצד כל מי שבא איתו במגע נפגע?
אליהו מתמודד (אולי נשכב) על הילד 3 פעמים,
אליהו קורה לאלוהים ודורש להשיב את נפשו, אלוהים שומע לאליהו והנפש שבה אליו.
סיפור מענין מפי הגמרא, תענית ב,  אמר רבי יוחנן שלשה מפתחות בידו של הקב"ה שלא נמסרו ביד שליח, (מפתח הלידה, הגשמים ותחיית המתים), רש'י מסביר, "שלא נמסרו לשליח אחד ביחד", כלומר, לפעמים נמסרו המפתחות, אבל לא ביחד. כמו שמצאנו אצל אליהו (בסיפור האישה משונם) שהקב"ה הפקיד בידו מפתח גשמים בלבד וכאשר רצה להחיות מתים נאלץ להחזיר את מפתח הגשמים – לאחר תקופה קצרה התבקש הנביא לחזור לא"י כדי להחזיר את הגשמים (ראו רמז לשלושת המפתחות תלויים על הדלת בצילום אשת בן הנביאים) .

אליהו נותן את הילד לאישה ואומר "ראי בנך חי" האישה בתגובה אומרת שעכשיו היא יודעת שאיש אלוהים הוא.

השוואה לסיפור האישה משונם
בשני הסיפורים הנשים זכאיות לנס בזכות הכנסת האורחים שלהן, בשני הסיפורים הילד מת, בשני הסיפורים האם באה אל איש האלוהים ומודיעה בדרכה את אשר אירע, הילד המת מונח על מיטת איש האלוהים, איש האלוהים מסתגר בעליה עם גופת הילד ונוקט פעולות טקסיות להחייאתו, מתרחש נס ההחייאה, הבן נמסר לאם הנרגשת.
לעומת נקודות דמיון אלו, ישנן גם נקודות שוני בין הסיפורים:
בסיפור האישה מצרפת אליהו מואשם בגרימת מות הילד מעצם נוכחותו, בסיפור האישה משונם מואשם אלישע על עצם חילול נס (פקידת עקרה) שלא אמור היה להתקיים לאורך זמן (לפי אמונת האישה).
אליהו היה בבית האישה מצרפת בזמן שהילד מת לעומת אלישע שהיה במרחק פיסי (כ-20 ק״מ) מהבן המת כך שעברו שעות ארוכות עד שהגיע אלישע להחיות את הבן.
אליהו דורש מאלוהים להחיות את הבן המת פעולותיו לא ממש ברורות "ויתמודד"(?), מחולל הנס הוא אלוהים במפורש, בסיפור האישה משונם, אלישע מתפלל לאלוהים תחילה, אין דגש על המילים הנאמרות ולעומת זאת פעולותיו הטקסיות מתוארות לפרטים, יש דגש רב יותר על פעולות אלישע בהחייאת הבן.
תגובתו של אליהו אנושית ורגשנית יותר מתגובתו של אלישע, "שאי בנך", יש האומרים מתוך שהוא מורגל בניסים אך לדעתי דווקא מתוך שהוא מבין את קטנותו וכחלק מהתפתחות דמותו הספרותית (ראו על התפתחות דמותו בסיפור האישה משונם), נביא שמבצע ניסים בכוחה של מילה, אולי אפילו בהשוואה לאלוהים, לנביא שצריך להיכנס לתהליך של חיבור מאומץ לאלוהים על מנת לחולל ניסים.