בת ששן

"וְלֹא-הָיָה לְשֵׁשָׁן בָּנִים, כִּי אִם-בָּנוֹת; וּלְשֵׁשָׁן עֶבֶד מִצְרִי, וּשְׁמוֹ יַרְחָע; וַיִּתֵּן שֵׁשָׁן אֶת-בִּתּוֹ לְיַרְחָע עַבְדּוֹ, לְאִשָּׁה; וַתֵּלֶד לוֹ, אֶת-עַתָּי ; וְעַתַּי הֹלִיד אֶת-נָתָן, וְנָתָן הוֹלִיד אֶת-זָבָד.; וְזָבָד הוֹלִיד אֶת-אֶפְלָל, וְאֶפְלָל הוֹלִיד אֶת-עוֹבֵד ; וְעוֹבֵד הוֹלִיד אֶת-יֵהוּא, וְיֵהוּא הֹלִיד אֶת-עֲזַרְיָה.; וַעֲזַרְיָה הֹלִיד אֶת-חָלֶץ, וְחֶלֶץ הֹלִיד אֶת-אֶלְעָשָׂה ; וְאֶלְעָשָׂה הֹלִיד אֶת-סִסְמָי, וְסִסְמַי הֹלִיד אֶת-שַׁלּוּם ; וְשַׁלּוּם הוֹלִיד אֶת-יְקַמְיָה, וִיקַמְיָה הֹלִיד אֶת-אֱלִישָׁמָע." דברי הימים א ב 34-41

לששן אין בנים, ומכאן שאין לו יורש, והמשך קיום שמו בסכנה.

הפתיח בקטע זה מזכיר את הנוסח הפותח את סיפור בנות צלופחד, "צלפחד בן חפר לא היו לו בנים כי אם בנות"(במדבר כו, 33), סיפור המתאר מצב דומה לבעית המשכיות שם המשפחה.
הפתרון שמצא ששן לבעייתו הוא יחידאי במקרא, והוא מבוסס על הוראת שחרור העבד, שמות כא 4, "אִם-אֲדֹנָיו יִתֶּן-לוֹ אִשָּׁה וְיָלְדָה-לוֹ בָנִים אוֹ בָנוֹת הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ וְהוּא יֵצֵא בְגַפּוֹ" – ילדי העבד שנולדו לו מאישה שנתן לו בעליו שייכים לאדון גם כאשר העבד משתחרר.
ששן משיא את אחת מבנותיו לעבדו 'ירחע', והבן אשר יולד שייך לששן,

הסיפור מציג אילן יוחסין ארוך של המשפחה – 13 דורות בשושלת ששן ומכאן שמעמד המשפחה היה מכובד מאוד לאורך דורות רבים.

סיפור זה מציג מערכת פטריארכלית בה הבת לא יכולה להיות יורשת של האב.

קטע זה המספר על ששן ושושלתו, תחוב בין פס' 25-33, העוסקים בירחמאל, ופסוקים 42-50, העוסקים בכלב – שתי פסקאות אלה נחשבות במחקר כאילו נכתבו בידי מחבר אחד והיו במקורן רצופות ואילו קטע זה המספר על ששן, 34-41, עומד בפני עצמו.

ששן אשר שמו אינו מופיע במקום אחר במקרא, מוצג בפס' 31 כצאצא של ירחמאל, "וּבְנֵי אַפַּיִם, יִשְׁעִי; וּבְנֵי יִשְׁעִי שֵׁשָׁן, וּבְנֵי שֵׁשָׁן אַחְלָי." ואילו בקטע שלנו התחוב כתוב " וְלֹא-הָיָה לְשֵׁשָׁן בָּנִים, כִּי אִם-בָּנוֹת", הסתירה בין הפסוקים ברורה, באחד מוזכר בן ששן – אחלי, ובאחר לששן אין בנים כי אם בנות.

אחת הפרשנויות ליישוב הסתירה, היא להניח שאחלי הוא בעצם בת, והשימוש בתיאור 'בני ששן' במשמעות רחבה יותר כלומר 'צאצאים', כפי שאמר הרלב"ג 'ידמה שמה שאמר "ובני ששן אחלי" (לעיל , לא) – היה שֵם בת היתה לו; ואמר "ובני" על אחד במספר , כמו שאמר "ובני דן חושים" (בר' מו , כג).' או לפי רד"ק, 'והלא אמר "ובני ששן אחלי" (לעיל , לא)? אלא שמת אחלי בחיי אביו, ולא נשאר ממנו בן ולא בת', וגם רש"י: 'ומה שאמר למעלה "ובני ששן אחלי" (פס' לא) – חולה שפל היה, ומת בלא בנים.'

נראה כי מטרת הקטע שלנו, בא לתאר את ייחוסו של אלישמע בן יקמיה, הדמות האחרונה המוזכרת באילן יוחסין זה, שלגיטימיות ייחוסו מוטלת בספק, ותיאור תחוב זה 31-34 בא להסביר את ייחוסו.
לפי חז"ל אלישמע מזוהה כזקנו של ישמעאל בן נתניה, רוצח גדליהו בן אחיקם. לפי ריכטר היה הסופר של יהויקים.

לפי דברי הימים א, ב', ששן הוא דור עשירי מיהודה בן יעקב (יהודה – פרץ – חצרון – ירחמאל – אונם – שמי – נדב – אפים – ישעי – ששן), רשימה המקבילה לרשימת היוחסים של דוד לפיה ישי הוא דור עשירי ליהודה (יהודה – פרץ – חצרון – רם – עמינדב – נחשון – שלמא – בעז – עובד – ישי – דוד).

סגירת תפריט
error: Content is protected !!
×
×

עגלת קניות