מעשה לידת שמשון, שופטים יג, האבהות האלוהית

סיפור התעברותה של אם שמשון, מצטרף לסיפורי פקידת העקרות במקרא – שרה, רבקה, רחל, לאה, חנה, האישה השונמית, אשר המשותף לכולן הוא הולדת בן – זכר.  בסיפור הלידה שזורים מוטיבים המאפיינים סיפורי מפגש עם מלאכים: הבשורה, הסירוב או הספקנות, הסעודה, האות, הפחד מפני ההתגלות וכד'.¹
"וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִצָּרְעָה מִמִּשְׁפַּחַת הַדָּנִי, וּשְׁמוֹ מָנוֹחַ; וְאִשְׁתּוֹ עֲקָרָה, וְלֹא יָלָדָה.  ג וַיֵּרָא מַלְאַךְ-יְהוָה, אֶל-הָאִשָּׁה; וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ, הִנֵּה-נָא אַתְּ-עֲקָרָה וְלֹא יָלַדְתְּ, וְהָרִית, וְיָלַדְתְּ בֵּן.  ד וְעַתָּה הִשָּׁמְרִי נָא, וְאַל-תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר; וְאַל-תֹּאכְלִי, כָּל-טָמֵא.  ה כִּי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן, וּמוֹרָה לֹא-יַעֲלֶה עַל-רֹאשׁוֹ–כִּי-נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר, מִן-הַבָּטֶן; וְהוּא, יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת-יִשְׂרָאֵל–מִיַּד פְּלִשְׁתִּים." (שופטים יג, א-ה').
במעשה לידת שמשון, נגלה מלאך ה' לאם שמשון, העקרה, ומבשר לה שהיא צפויה ללדת בן, בנוסף הוא נותן לה הנחיות שלשונן אזהרה, כיצד עליה לנהוג בימי הריונה, מה מותר ומה אסור לה לאכול, חוזר פעם נוספת על נבואתו כי היא הרה וצפויה ללדת בן ומוסיף להנחיות כי מורה לא יעלה על ראשו, כי הבן הזה יהיה נזיר אלוהים מבטן, והבן הזה צפוי להושיע את ישראל מאויביהם הפלשיתים.
האישה מספרת לבעלה את אשר קרה לה, "וַתָּבֹא הָאִשָּׁה, וַתֹּאמֶר לְאִישָׁהּ לֵאמֹר, אִישׁ הָאֱלֹהִים בָּא אֵלַי" (שופטים, יג ו), את נבואתו כי הרה היא וצפויה ללדת בן, ואת הנחיותיו כיצד עליה לנהוג כי בנה עתיד להיות נזיר אלוהים מבטן עד יום מותו. מנוח מבקש מאלוהים לפגוש את איש האלוהים, ואלוהים נעתר לבקשתו, אך המלאך נגלה גם בפעם השניה בפני האישה, "וַיָּבֹא מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים עוֹד אֶל-הָאִשָּׁה, וְהִיא יוֹשֶׁבֶת בַּשָּׂדֶה, וּמָנוֹחַ אִישָׁהּ, אֵין עִמָּהּ" (שופטים יג ט). אשת מנוח רצה לקרוא לבעלה מנוח אשר מגיע ושאל שוב להנחיותיו, מלאך האלוהים שב על דבריו בפניו.

הסיפור מזמין אותנו להתעמק במספר דברים המעלים תהיות:
התגלות המלאך ונבואתו מתרחשים בפני האישה דווקא, המלאך המבשר לאשת מנוח, בא אליה כשהיא לבדה, ושב ונגלה אליה בפעם השניה כשהיא לבד תוך הדגשת מיקום המפגש, בשדה, מקום המועד לפורענות², וְֽאִם־בַּשָּׂדֶה יִמְצָא הָאִישׁ אֶת־הַֽנַּעֲרָ הַמְאֹרָשָׂה וְהֶחֱזִֽיק־בָּהּ הָאִישׁ וְשָׁכַב עִמָּהּ וּמֵת הָאִישׁ אֲשֶׁר־שָׁכַב עִמָּהּ לְבַדּֽוֹ..כִּי בַשָּׂדֶה מְצָאָהּ צָֽעֲקָה הַֽנַּעֲרָ הַמְאֹרָשָׂה וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָֽהּ" דברים כב, כה-כז.

בחירת העורך להשתמש בשורש 'בו"א':
"אִישׁ הָאֱלֹהִים בָּא אֵלַי" (שופטים יג, ו)
"אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ יָבוֹא-נָא עוֹד אֵלֵינוּ"(שם, ח)
"וַיָּבֹא מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים עוֹד אֶל-הָאִשָּׁה, וְהִיא יוֹשֶׁבֶת בַּשָּׂדֶה, וּמָנוֹחַ אִישָׁהּ, אֵין עִמָּהּ" (שם, ט)
"הִנֵּה נִרְאָה אֵלַי הָאִישׁ, אֲשֶׁר-בָּא בַיּוֹם אֵלָי." (שם, י)
השורש "בו"א" מוכר היטב במשמעות 'ביאה', בעילת אישה: "בֹּא-נָא אֶל-שִׁפְחָתִי…וַיָּבֹא אֶל-הָגָר, וַתַּהַר" (בראשית טז, ב-ד), "וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ לָבוֹא עָלֵינוּ, כְּדֶרֶךְ כָּל-הָאָרֶץ" (בראשית יט, לא), "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-לָבָן הָבָה אֶת-אִשְׁתִּי, כִּי מָלְאוּ יָמָי; וְאָבוֹאָה, אֵלֶיהָ..וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו; וַיָּבֹא, אֵלֶיהָ..וַיָּבֹא גַּם אֶל-רָחֵל…  "(בראשית כט, כא-ל), "וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְאוֹנָן, בֹּא אֶל-אֵשֶׁת אָחִיךָ וְיַבֵּם אֹתָהּ" (בראשית לח, ח) וכד׳.
חז"ל שחשו את המבוכה מסיפור זה, התמודדו עם הענין באמצעות מדרשים, להלן במדבר רבה י, ה׳:
"כִּי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בן" ( יג, ה')
מכאן, שהיתה השכבת זרע של הלילה שמורה ברחמה ולא פלטתה,
וכיון שאמר לה המלאך "והרית וילדת בן",
אותה שעה קבלה הרחם אותה טיפה לשם".

המדרש המסביר כי נותרה ברחמה שכבת זרע מהלילה שלפני המפגש עם המלאך, מבקש לבטל כל הרהור או ספק על זרעו של משהו אחר פרט למנוח.³
במיתוס הולדת הרקולס, מתוארת ביאת זאוס אל בת האדם, אלקמני, בזמן שבעלה לא נמצא עמה, והוא במלחמה, מביאה זו, נולד הרקולס, אך גם תזאוס, אכילס.. אגדות העמים האגאים מלאים בסיפורי בני אלים הבאים אל בנות האדם ומולידים ענקים או גיבורים. ממש כמו הסיפור בבראשית (ו ב-ד) בו מסופר על בני האלים שבאו על בנות האדם, ומהם נולדו הענקים הנפילים, אשר היו בני-אלמוות (איוב, א ו'; לח ח').
בסיפור לידת שמשון אם כן, ניתן לזהות את המאבק במיתוס, אשת מנוח עומדת במרכז הסיפור, היא ולא מנוח, המלאך נראה אל האישה כשהיא לבדה ממש כשם שזאוס הופיע בפני אלקמני (אמו של הרקולס) כשבעלה לא נמצא עמה, המספר משחק עם השורש בו״א על משמעויותיו השונות ולא במקרה, אלא מבקש להתעמת ולבטל מסורת מיתית לפיה בא האל על אם שמשון, והוא עצמו (שמשון) – גיבור, ענק (אולי) רב מעללים כתוצאה מביאה זו, ובמקומה להנחיל סיפור נסי של פקידת עקרה ע״י מלאך שליח ה׳.
יוסף בן מתתיהו, בקדמוניות היהודים⁴ שחש במבוכה ומייחס למנוח את ההבנה המינית של דברי אשתו, כותב בהרחבתו לסיפור:

"והיה אוהב את אשתו עד לשגעון ומקנא אותה ללא מידה מתוך אהבתו זו … וכאשר סיפרה לו מה ששמעה מפי המלאך, ופיה מלא תהילה ליפיו ולקומתו של הבחור, עד שהלה בקנאתו נפל מחמת התשבחות לתוך פחד גדול ולתוך חשד, הבא בעקב רגש כזה. וזו רצתה לגרש את עצבותו הנואלת של בעלה והתחננה לפני אלהים, שישלח שנית את המלאך, למען יוכל גם בעלה לראותו. וכשהיו בפרוור העיר חזר ובא המלאך, בחסדו של אלוהים, ונראה לאישה בשעה שהיתה יחידה ובעלה איננו. וזו בקשה ממנו לחכות, עד שתביא את בעלה. וכשהרשה לה הלכה לחפש את מנוח. וזה ראהו ולא פסק בכל מחשדו ".

יוספוס מסביר את הזמנתו החוזרת של המלאך בחשדו וקנאתו של מנוח, ומסביר את חקירתו על-ידי מנוח ואת מאמציו להוכיח את ארציותו על-ידי האכלתו. ורק לאחר שכל הבדיקות האלה הוכיחו את ההפך, והמלאך אף עלה במרכבה השמימה, נתחלפו החשד והקנאה ביראה ופחד מאימת המראה האלוהי ⁵.   סימון מוסיף על שאלת אבהותו של מנוח, ומציין כי בשונה מסיפורי לידה אחרים (כגון שמ"א א', יט), בולט כאן בהיעדרו כתוב שבו נאמר שמנוח ידע את אשתו, ותחת זאת נאמר במישרין: "ותלד האשה בן" (פס' כד).

מעשה לידת שמשון כפי שמופיע בספר שופטים, בא ככל הנראה להתמודד עם מסורת קדומה לפיה שמשון הוא בן אלוהים אשר בא במגע עם אשה בשר ודם, בדומה למסורת של בני האלוהים ובנות האדם, וכשם שסיפור בני האלוהים ובנות האדם מסביר את לידתם של הנפילים הענקים, כך רומז המקרא למימדיו העל טבעיים של שמשון, בסיפור עקירת השערים בעזה.
זקוביץ' ושנאן בספרם, 'לא כך כתוב בתנ"ך' מעלים תהיה זו ומסבירים שהמספר מודע ככל הנראה לחשד זה ומתעמת איתו תוך שהוא ממש מתאמץ להסביר שלא היה במפגש בין אשת מנוח למלאך אלא התנבאות. הבעל יחזור וישתמש בפועל בו"א בבקשו מאיש האלוהים לשוב ולהופיע בפניו ובפני אשתו, ובכך מחזק את ביטול הקונוטציה המינית. ⁶
העורך בחר להשתמש דווקא בשורש זה לתיאור מעשה המפגש של אם שמשון עם איש האלוהים, תיאור המפגש השני בהיות אשת שמשון בשדה לבד, ומנגד ההבהרה שלא היה שום מפגש מיני בין אשת מנוח למלאך, ככל הנראה, תוך התמודדות עם מסורת מיתית, לפיה, שמשון נולד כתוצאה מזיווג בין אמו לבין מלאך. העורך המתמודד עם תפיסה זו, 'מעיד' שאכן היה מפגש בין אשת מנוח לבין המלאך, אך המפגש היה בו התגלות בלבד ולא זיווג.

ביבליוגרפיה

1. אמית, י׳ (1999), שופטים, מקרא לישראל, עמ' 247-248, מאגנס.
2. זקוביץ', י׳ (1995),  דוד מרועה למשיח, עמ' 34-35, יד יצחק בן צבי, ירושלים.
3. אמינוף ע׳ (2010), שמשון הלך אחר עיניו, עמ' 40,  ראובן מס, ירושלים.
4. מתתיהו, י.ב׳ ,תרגם: שליט, א׳ (תש׳ד), עמ' 171-170.
5. סימון, א׳ (2002), בקש שלום ורודפהו, עמ' 107-110, ידיעות אחרונות.
6. זקוביץ', י׳ ושנאן, א׳ (2004), לא כך כתוב בתנ"ך, עמ' 174. ידיעות אחרונות.