אנו אשת ירבעם

אביה, בנו של ירבעם בן נבט, מלך ישראל, ו’אנו’, אשתו, חולה.
אשת ירבעם היא הגיסה של שישק מלך מצרים (אחות אשתו).
אשת ירבעם מוצגת במקרא ללא שם, אם השם ‘אנו’ נמצא בתרגום השבעים, ירבעם בעתו ברח משלמה למצרים, לכששמע ששלמה מת, הוא מבקש לחזור ומודיע למלך שישק, שישק מבקש לתת לירבעם מנחה : “שאל מה הנך מבקש ואתן לך. ושישק נתן לירבעם את אנו אחות תחפניס הגבירה לו לאישה, והיא גדלה בתוך בנות המלך ותלד לירבעם את אביה בנו”. (יאיר זקוביץ, אביגדור שנאן, לא כך כתוב בתנ”ך, ת”א, ידיעות אחרונות, 2004, עמ’ 198)
זקוביץ ושנאן מצביעים על הדמיון הרב בין הנוסח המתאר את בקשת ירבעם לחזור לארצו בתרגום השבעים, לבין הנוסח המקראי במל”א יא 19-22, המתאר את בקשת הדד האדומי, שברח מדוד למצרים ולאחר מות דוד פונה אל פרעה בבקשה לחזור לארצו, ופרעה נותן להדד את תחפניס אחות אשתו לאישה, וממנה הוא מוליד את בנם גנובת. (זקוביץ ושנאן, עמ’ 199)

ירבעם שולח את אשתו, לדרוש אצל הנביא, אחיה השילוני, לענין גורל הילד עם הנחיות מדוייקות: “וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם לְאִשְׁתּוֹ, קוּמִי נָא וְהִשְׁתַּנִּית, וְלֹא יֵדְעוּ, כִּי-אתי (אַתְּ) אֵשֶׁת יָרָבְעָם; וְהָלַכְתְּ שִׁלֹה, הִנֵּה-שָׁם אֲחִיָּה הַנָּבִיא–הוּא-דִבֶּר עָלַי לְמֶלֶךְ, עַל-הָעָם הַזֶּה.; וְלָקַחַתְּ בְּיָדֵךְ עֲשָׂרָה לֶחֶם וְנִקֻּדִים, וּבַקְבֻּק דְּבַשׁ–וּבָאת אֵלָיו; הוּא יַגִּיד לָךְ, מַה-יִּהְיֶה לַנָּעַר” (מל”א יד 2-3) ירבעם מנחה את אשתו להתחפש, כדי שאחיה לא יזהה אותה מחשש שאחיה הנביא כועס על המלך ואולי משום כך לא יסרב לסייע לבנם החולה.

אשת ירבעם פועלת לפי הנחיות בעלה, והולכת לבית אחיה, מצויין כי אחיה הנביא עיור, “וַאֲחִיָּהוּ לֹא-יָכֹל לִרְאוֹת, כִּי קָמוּ עֵינָיו מִשֵּׂיבוֹ” (שם, 4), אלוהים מודיע לאחיה על בואה, על מטרת הביקור ועל התחפשותה, אחיה מקבל אותה ומבשר לה על השמדת בית ירבעם, ועל מותו הצפוי של בנה טרם הגיעה לביתה.

אשת ירבעם עושה את אשר אחיה מורה לה והולכת לביתה, אין שום התייחסות לתגובתה לדבריו הקשים מאוד של הנביא, אלא תיאור יבש של פעולותיה ושל התגשמות הנבואה “וַתָּקָם אֵשֶׁת יָרָבְעָם, וַתֵּלֶךְ וַתָּבֹא תִרְצָתָה; הִיא בָּאָה בְסַף-הַבַּיִת, וְהַנַּעַר מֵת”  (שם, 17)
בהמשך אין שם ציון על התאבלות ההורים, מאידך יש התייחסות להתאבלות העם על מות הילד כפי שאחיה ניבא לאשת ירבעם, בנם אביה יהיה היחיד מהמשפחה שיזכה לקבורה נאותה והספד, שכן לפי נבואת אחיה, שאר בית ירבעם צפוי למות ללא קבורה וגופותיהם יהיו למאכל הכלבים ועוף השמים (שם, יא 13).

מול התעלמות המקרא מרגשותיה של אשת ירבעם על נבואת אחיה, ישנו התיאור של יוסף בן מתיתיהו אשר מוסיף ומרחיב על תחושת אשת ירבעם, בקדמוניות היהודים, ספר שמיני, פרק 11: “אחרי שנאמרה לה הנבואה הזאת, הלכה לה האישה נבוכה ומלאת צער על מות בנה, ואומללה בצערה ומיאושה לנוכח אסון שאין להמנע ממנו החישה את צעדיה להות בנה, כי במידה שהיא מהרה, התקרבה לראותו מת, אולם היתה אנוסה בגלל בעלה, ובבואה מצאה את בנה בלי רוח חיים כדברי הנביא.” (עמ’ 227, הוצאת ראובן מס, ירושלים תש”ו).

השוואה לסיפור שאול ובעלת האוב מעין דור 

ניתן למצוא זיקה בין סיפורנו לסיפור שאול והליכתו לדרוש אצל בעלת האוב מעין דור:

הדמויות המרכזיות בשני הסיפורים – מלך, אישה ונביא, בשני הסיפורים המלך נמצא במצוקה ופונה אל אישה כמתווכת מול הנביא, (ירבעם פונה אל אשתו, שאול פונה אל בעלת האוב), שני המלכים, שאול וירבעם, פונים בשאלה אל הנביא שהמליך אותם, שאול פונה לשמואל וירבעם פונה אל אחיה השילוני, בשני הסיפורים נוצר נתק בין המלך לנביא שהמליך אותו.

בשני הסיפורים מעורבת תחפושת לפני המפגש עם הנביא, שאול מתחפש בדרכו את בעלת האוב ואשת ירבעם מתחפשת לבקשת בעלה בדרכה אל אחיה כדי שזה לא יזהה אותה כאשת המלך. בסיפור שאול, בעלת האוב לא מזהה אותו עד שמופיע שמואל  ובסיפור אשת ירבעם אחיה מזהה אותה מיד.

דברי הנבואה בשני הסיפורים הם קשים, מבשרים את קץ המלוכה של המלכים, ואת מות בניהם.

עולה השאלה האם בעלת האוב בסיפור שאול, מקבילה לאשת ירבעם או לאחיה השילוני, ניתן לשער כי דמותה של בעלת האוב מקבילה לאחיה השילוני עד הרגע בו נגלה שמואל ואז דמותו של שמואל מקבילה לדמותו של אחיה השילוני, ואילו דמותה של בעלת האוב מקבילה מרגע זה לדמותה של אשת ירבעם.

כמובן שבולטת ההנגדה בין דמות בעלת האוב לדמותו של אחיה השילוני שלמרות עיוורונו ידע לזהות ולהבין כי הדמות המחופשת שהגיעה אליו היא אש ירבעם.