איזבל

"וַתֹּאמֶר אֵלָיו, אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ, אַתָּה, עַתָּה תַּעֲשֶׂה מְלוּכָה עַל-יִשְׂרָאֵל; קוּם אֱכָל-לֶחֶם, וְיִטַב לִבֶּךָ–אֲנִי אֶתֵּן לְךָ, אֶת-כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי" מלכים א כא 7

איזבל בת אתבעל מלך צידון
אשת אחאב מלך ישראל.

אם עתליה (מלכה על יהודה), אחזיה (מלך על ישראל) ויורם (מלך על ישראל).

הוראת השם
לא נמצאה מקבילה לשם איזבל
אי – זבל, חלקו השני של השם 'זבל' מוכר בהוראתו זְבֻל מוכר מכתובות באוגרית במשמעות 'נסיך/שליט', (זבל-הדד, בעלא-זבל, שם-זבל..)
חלקו הראשון של השם 'אי' לפי השערתו של מייזלר, הוא קיצור של 'אבי' כמו למשל איעזר=אביעזר, ומכאן שהשם במקורו היה 'אביזְבֻל". (מתוך אנציקלופדיה מקראית א', עמ' 257)

הגיית שמה בצורתו המוכרת 'אִיזֶבֶל' הוא ככל הנראה עיוות השם המקורי במטרה ליצור זילות של השם.
לפי המקורות המקראיים, אחאב ואיזבל נישאו לפני מות עומרי, ככל הנראה בזמן היות אחאב מושל בפועל בימי עומרי האחרונים. היו אלה נישואים מדיניים שמטרתם הידוק היחסים בין ממלכת ישראל לממלכת צור. בת לשושלת מלכים מפוארת וארצה היתה עשירה ועוצמתית.

השפעתה של עתליה הגבירה, חלה גם על מלוכת צאצאיה, ואפילו על יהודה שם מלכה עתליה בתה וגם לאחר מותה של איזבל.
איזבל היא אחת משתי נשים (יחד עם אסתר) בתנ"ך כולו, עליהן נכתב שעסקו בכתיבה' "וַתִּכְתֹּב סְפָרִים בְּשֵׁם אַחְאָב, וַתַּחְתֹּם בְּחֹתָמוֹ; וַתִּשְׁלַח הספרים (סְפָרִים), אֶל-הַזְּקֵנִים וְאֶל-הַחֹרִים" (מל"א כא 8).

איזבל היתה נסיכה, בעלת השפעה רבה בהנהגה ואולי גם עסקה בכשפים, לפי מלכים ב' ט 22: "וַיְהִי, כִּרְאוֹת יְהוֹרָם אֶת-יֵהוּא, וַיֹּאמֶר, הֲשָׁלוֹם יֵהוּא; וַיֹּאמֶר, מָה הַשָּׁלוֹם–עַד-זְנוּנֵי אִיזֶבֶל אִמְּךָ וּכְשָׁפֶיהָ, הָרַבִּים." (ראו בהמשך סעיף 'בנצרות').
לאחר מות בעלה ובנה בידי יהוא, איזבל היתה המלכה והמשיכה לנהל את הממלכה לבדה.

אחאב בנה לכבודה בשומרון את בית הבעל ובו מזבח לבעל ואשרה, ואת מצבת הבעל, וכמו כן, הובאו כהנים ונביאים צורים רבים לשמש במקדש זה."וְעַתָּה שְׁלַח קְבֹץ אֵלַי אֶת-כָּל-יִשְׂרָאֵל אֶל-הַר הַכַּרְמֶל וְאֶת-נְבִיאֵי הַבַּעַל אַרְבַּע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים וּנְבִיאֵי הָאֲשֵׁרָה אַרְבַּע מֵאוֹת אֹכְלֵי שֻׁלְחַן אִיזָבֶל. " מלכים א יח 19.

עובדה זו עוררה את זעמם של קנאי ה' ובראשם אליהו הנביא, שפעילותם היתה מכוונת נגד איזבל ואנשיה.
לפי ספר מלכים, איזבל היא דמות שלילית ביותר, מרשעת, אשת דמים, היא זו שרדפה את נביאי ה' בראשם אליהו, ציוותה להורגם ולנתץ את מזבחות ה' ואת המזבח שעל הר הכרמל.
איזבל ואליהו
ברדיפתה את נביאי ה', והריגתם ישנו הסיפור לפיו עובדיהו אשר על הבית נאלץ להחביא מאה מנביאי ה' בשתי מערות ולהאכיל אותם בלחם ומים. אליהו נותר נביא יחיד ונאלץ גם הוא לברוח מאימתה (לנחל כרית ומשם אל האלמנה מצרפת ולבאר שבע אשר ביהודה..). אליהו השיב לאיזבל מלחמה והרג את נביאי הבעל שתחת חסותה בתמיכת בעלה אחאב.

בתרגום השבעים למלכים א יט 2, בפניית איזבל לאליהו היא פונה במילים: "אם אתה אליהו אני איזבל!" דבר המעיד על כוחניותה ועוצמתה.

מעשה רצח נבות היזרעאלי, הקשורה בהשפעתה השלילית של איזבל על מלכותו של אחאב, אחאב שחמד את כרם נבות הסמוך לארמונו והציע לנבות לתת לו בתמורה לכרמו כרם טוב ממנו וכסף, נבות סירב ואחאב חזר הביתה מאוכזב, איזבל מזהה את מצוקתו של אחאב "ותֹּאמֶר אֵלָיו אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ אַתָּה עַתָּה תַּעֲשֶׂה מְלוּכָה עַל-יִשְׂרָאֵל קוּם אֱכָל-לֶחֶם וְיִטַב לִבֶּךָ אֲנִי אֶתֵּן לְךָ אֶת-כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי" (מל"א כא 7)

איזבל מביימת משפט שקר, מבוים ובו יעידו שני עדי שקר נגד נבות שקילל את אלוהים ואת המלך ועונשו היה מות בסקילה. איזבל מבשרת לאחאב "”קוּם רֵשׁ אֶת כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי אֲשֶׁר מֵאֵן לָתֶת לְךָ בְכֶסֶף, כִּי אֵין נָבוֹת חַי כִּי מֵת“" (שם, 15).

מעשה זה של איזבל נתפס כפגיעה במוסר התורה הישראלי. אליהו נשלח על ידי ה' למסור את דבר הנבואה לאחאב, על מותו הצפוי והכרתת שושלתו " וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהוָה הֲרָצַחְתָּ וְגַם-יָרָשְׁתָּ וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהוָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לָקְקוּ הַכְּלָבִים אֶת-דַּם נָבוֹת יָלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת-דָּמְךָ גַּם-אָתָּה." (19) אחאב הביע חרטה על מעשיו ומשום כך נדחתה גזרת השמד על שושלתו לימי בנו אך עונשו הפרטי נותר ואחרי שלוש שנים נהרג אחאב בקרב נגד הארמים על רמות גלעד וכלבים לקקו את דמו ממרכבתו.

אלישע, תלמידו וממשיכו של אליהו, מביא למשיחתו של יהוא למלך על ישראל (כשלוש עשרה שנה אחרי מות אחאב), ומורה לו "וַיָּקָם וַיָּבֹא הַבַּיְתָה וַיִּצֹק הַשֶּׁמֶן אֶל-רֹאשׁוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ אֶל-עַם יְהוָה אֶל-יִשְׂרָאֵל. וְהִכִּיתָה אֶת-בֵּית אַחְאָב אֲדֹנֶיךָ וְנִקַּמְתִּי דְּמֵי עֲבָדַי הַנְּבִיאִים וּדְמֵי כָּל-עַבְדֵי יְהוָה מִיַּד אִיזָבֶל.  וְאָבַד כָּל-בֵּית אַחְאָב וְהִכְרַתִּי לְאַחְאָב מַשְׁתִּין בְּקִיר וְעָצוּר וְעָזוּב בְּיִשְׂרָאֵל.וְנָתַתִּי אֶת-בֵּית אַחְאָב כְּבֵית יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט וּכְבֵית בַּעְשָׁא בֶן-אֲחִיָּה.  וְאֶת-אִיזֶבֶל יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים בְּחֵלֶק יִזְרְעֶאל וְאֵין קֹבֵר וַיִּפְתַּח הַדֶּלֶת וַיָּנֹס." (מל"ב ט 6-10).

יהוא רוצח את יהורם מלך ישראל, את אחזיה מלך יהודה ואת בני משפחותיהם ואת איזבל מלכת שומרון וכמעט מביא להשמדת בית אחאב, שושלת מלכי יהודה.

מות איזבל

" וַיָּבוֹא יֵהוּא יִזְרְעֶאלָה וְאִיזֶבֶל שָׁמְעָה וַתָּשֶׂם בַּפּוּךְ עֵינֶיהָ וַתֵּיטֶב אֶת-רֹאשָׁהּ וַתַּשְׁקֵף בְּעַד הַחַלּוֹן.  וְיֵהוּא בָּא בַשָּׁעַר וַתֹּאמֶר הֲשָׁלוֹם זִמְרִי הֹרֵג אֲדֹנָיו." (שם, 30-31)

איזבל מבינה שבאים להורגה, היא מתאפרת ומכינה עצמה לקראת גורלה, רשי מפרש, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא לְחֵן בְּעֵינֵי יֵהוּא, וְיִשָּׂאֶנָּה., אבל, היא יוצאת אל החלון, בגאון ותעוזה גדולה, למרות שיודעת מה צפוי לה, ובזלזול פונה אל יהוא "הֲשָׁלוֹם זִמְרִי הֹרֵג אֲדֹנָיו" היא מכנה אותו בשם הבזוי 'זמרי', מי שהיה שר מחצית הרכב בצבא אלה בן בעשא, מלך ישראל, אותו רצח זמרי בזמן שהיה שיכור, הוא ירש את הממלכה בהפיכה, אך זמרי לא האריך למלוך ונרצח מקץ שבעה ימים, תחתיו הומלך עומרי שר הצבא מייסד שושלת בית עמרי, אבי אחאב.
דימוי זה בו משתמשת איזבל (זמרי, הבוגד, הכושל, מלכותו הקצרה ומותו האכזרי) מוציא את יהוא מכליו, הוא מוצא סריסים שמפילים את איזבל מהחלון וגופה נרמס ברגלי הסוסים.
עם מותה, יהוא חש הקלה..: "וַיָּבֹא וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיֹּאמֶר פִּקְדוּ-נָא אֶת-הָאֲרוּרָה הַזֹּאת וְקִבְרוּהָ כִּי בַת-מֶלֶךְ הִיא.  וַיֵּלְכוּ לְקָבְרָהּ וְלֹא-מָצְאוּ בָהּ כִּי אִם-הַגֻּלְגֹּלֶת וְהָרַגְלַיִם וְכַפּוֹת הַיָּדָיִם.  וַיָּשֻׁבוּ וַיַּגִּידוּ לוֹ וַיֹּאמֶר דְּבַר-יְהוָה הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד-עַבְדּוֹ אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי לֵאמֹר  בְּחֵלֶק יִזְרְעֶאל יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים אֶת-בְּשַׂר אִיזָבֶל.  והית (וְהָיְתָה) נִבְלַת אִיזֶבֶל כְּדֹמֶן עַל-פְּנֵי הַשָּׂדֶה בְּחֵלֶק יִזְרְעֶאל  אֲשֶׁר לֹא-יֹאמְרוּ זֹאת אִיזָבֶל." (שם, 34-37)

אצל חז"ל
פרקי דרבי אליעזר י״ז ה׳
גמילות חסדים מניין אנו למדין לאבלים, מאיזבל, שהיתה ביתה סמוך לשוק וכל מת שהיה עובר בשוק היתה יוצאת מתוך ביתה ומכה בכפי ידיה ומקוננת בפיה ומהלכת עשרה צעדות וכל חתן שהיה עובר בשוק היתה יוצאה מתוך ביתה ומצלצלת בכפי ידיה ומקלסת בפיה ומהלכת עשר צעדות ונתנבא עליה אליהו זכור לטוב הכלבים יאכלו את איזבל בחלק יזרעאל והאברים שהיו גומלי חסד לא שלטו הכלבים בהם שנ' וילכו לקברה ולא מצאו בה וכו'.

אסתר רבה פרשה ג ב
ארבע נשים נטלו ממשלה בעולם ואלו הן: איזבל ועתליה מישראל וּשְׁמִירָמִית וושתי מאומות העולם:

סנהדרין ק"ב ב יד'
רק לא היה כאחאב אשר התמכר לעשות הרע בעיני ה' אשר הסתה אותו איזבל אשתו ותנינא בכל יום היתה שוקלת שקלי זהב לעבודת כוכבים ואת אמרת שקול היה אלא אחאב וותרן בממונו היה ומתוך שההנה תלמידי חכמים מנכסיו כיפרו לו מחצה

סנהדרין לט ב
באליהו כתיב (מלכים א כא, יט) במקום אשר לקקו הכלבים את דם נבות רבא אמר זונות ממש אחאב איש מצונן היה ועשתה לו איזבל שתי צורי זונות במרכבתו כדי שיראה אותן ויתחמם

בנצרות

חזון יוחנן ב'
"אך-מעט יש-לי עליך כי תניח לאשה לאיזבל האומרת נביאה אנכי ללמד ולהתעות את-עבדי לזנות ולאכל זבחי אלילים: ואתן-לה זמן לשוב והיא מאנה לשוב מתזנותיה:" (20-21) בברית החדשה היא מתוארת כנביאת שקר ואישה פתיינית.

פטיש המכשפות Malleus Maleficarum
חיבור מן המאה ה-15, של האינקוויזיציה, ללכידת מכשפות, 'פטיש המכשפות' (עמ' 46), מוזכרות איזבל 'הארורה' ועתליה כמי שהביאו אסון על ממלכת ישראל ויהודה כתוצאה ממלוכתן.

סגירת תפריט
error: Content is protected !!
×
×

עגלת קניות