דיקלה לאור

נשים בתנ”ך בנופי הגולן הנו פרויקט הצילום הגדול והמשמעותי ביותר עבורי, כאילו כל האהבות שלי חברו יחדיו לפרויקט אחד שאין בו פשרות. מקורות ההשראה שלי רבים ומגוונים, סיפורי התנ”ך ומדרשי חז”ל מהווים כמובן את הבסיס לפרוייקט, אך מקורות השראה נוספים מגיעים אליי ממיתוסים ומיתולוגיות, אמנות קלאסית, תקופת הרנסנס וימי הביניים.
התחלתי לעבוד על נשים בתנ”ך כסדרה בשנת 2012. אל הרעיון הגעתי תוך כדי עבודה על סדרה אחרת: הסיפור שאינו נגמר – צילום נשים מתוך מיתוסים. אחת הדמויות בסדרה, אשת איוב (שצולמה ב-2012), היא שחשפה אותי לרעיון וגרמה לי לעצור את הסדרה שעבדתי עליה, ולהתמקד בנושא הגדול והמכונן של סיפורי התנ”ך, שמדבר בראש ובראשונה אליי, מתוך אהבה אמיתית, אך גם אל כל כך הרבה אנשים.
הפרויקט גדול ויכול להימשך עוד שנים רבות, יש כל כך הרבה דמויות נשים בתנ”ך… ואפילו דמויות משניות לכאורה, שבתנ”ך שמן מוזכר פעם אחת בלבד ללא כל הרחבה, זוכות בסיפורי חז”ל להרחבה ולאין-סוף הקשרים, שהרי ידוע כי אין “בזבוז” מילים בתנ”ך, אך אם הוזכרו ואפילו רק בשמן – יש לכך משמעות.
בעבודה על הפרויקט נשים בתנ”ך רוב זמני מושקע בלמידה ובמחקר. העבודה נפתחת בבחירת דמות, ואז מתחיל תהליך של איסוף חומרים ומחקר מקיף, החל מקריאת הפשט, דרך רש”י, אגדה, ועד יצירות ספרותיות ושירה מודרנית. המחקר נמשך עד הרגע שבו משהו מצית בדמיוני את הפריים הסופי. לרוב הוא יכלול בתוכו מוטיבים שהותירו בי רושם מתוך החומרים שקראתי. שתילת המוטיבים יוצרים עומק ומבטיחים גילויים נוספים שלא נחשפים בצפייה הראשונית בצילום. לעתים אני מוסיפה פרטים שאינם מופיעים במקור, כמו למשל בצילום של דבורה הנביאה, אשר דמותה מוצגת רכובה על סוס – במקורות אין שום אזכור של הנביאה רכובה על סוס – כך ראיתי אני את דמותה בעיני רוחי, ויחד עם זאת מדהים אותי לראות כיצד אנשים מיד מזהים את דבורה בצילום.

בתהליך היצירה שלי אני לוקחת את הסיפור התנכ”י, מנתקת אותו מרצף הזמן אליו משתייך, ממיקומו הגיאוגרפי ומעניקה לו באופן טבעי פרשנות משלי. לנשים אין בהכרח מראה ים תיכוני, אלו הן נשים ישראליות על גווניהן ויחודן. את הסיפורים אני ממקמת בחצר האחורית שלי, רמת הגולן. ההרים הלא מעובדים עוצמתיים ומשחקי האור והצל נותנים עומק ומדגישים אותם..

פרט לארבע הצילומים הראשונים, את כל השמלות בצילומים אני יוצרת, על הדוגמנית, בעזרת בדים ארוכים מאוד והמון סיכות. הצילומים המורכבים ביותר בסדרה הם אלה המצריכים שילוב של בעלי חיים. צילום בעלי החיים במרחב הפתוח הופך את העבודה למורכבת ומאתגרת במיוחד: כל יצור קטן בטבע מסקרן ומקפיץ אותם, הבדים הארוכים שבהם אני משתמשת להלבשת הדמויות מושכים את תשומת לבם ולעתים אף מבהילים אותם (שלא לדבר על מגש הירקות שאוחזת אביגיל, שנראה לאתון מאוד מזמין…). ימי הצילום עם בעלי חיים מסתיימים תמיד עם שריטות וחבלות, אבל בתחושת סיפוק וניצחון של ממש כשאני מצליחה להשיג את הפריים לו ייחלתי.
נופי הגולן, ביתי ב-14 השנים האחרונות, מהווים תפאורה לסדרת התמונות. ההרים הגולמיים משנים פניהם בהתאמה לשעות היום ולעונות השנה. בתקופת הקיץ מיובשים, פראיים, בראשיתיים. הקונטרסטיות העזה של אור וצל בשעות מסוימות על גבי ההרים הקירחים יוצרת בעיניי אשליה של גוף ענקי של חיה פרימיטיבית, צחיחה, עתיקה, ולוקחת אותי בדמיון אל עולם ישן אפוף פנטזיה… לאחר מנה טובה של גשם, בתקופת החורף, ההרים מתכסים מרבד ירוק עז ורענן, ואותה זווית צילום יכולה להיראות שונה לחלוטין. לעתים עליי להמתין בסבלנות חודשים ארוכים עד שמגיע הרגע המתאים לצלם פריים מסוים, בהתאם לנוף המשתנה בעונות השנה. בדרך זו מעניק לי הגולן ההדור תפאורה ייחודית ומגוונת.

ניתן לחשוב שהתנ״ך שנכתב בידי גברים, ומנקודת מבט גברית פטריאכלית מציג נשים רבות בייצוג מועט ולא שוויוני… אך לעומת זאת במחקרי אני מגלה נשים מושיעות, נשים שהיו מכריעות היסטורית בעשייתן, נשים חזקות שמפעילות מניפולציות בהתאם לרצונן או לנבואה, הן היו מולידות, מחיות, משפיעות – הן היו אימהות!

ובצילומים שלי אני זוכה לספר את הסיפור שלהן, שוב, מנקודת המבט שלי ולתת להן הפעם את כל הבמה..

ואם גרמתי ולו לאדם אחד לגשת ולקרוא את הסיפור – אשרי כי מצאתי!